בני לנדא טועה: אסור לסייע להיי-טק

ממשלת הליכוד אכן מנסה לבטל את הרעיון של מדינת רווחה, אך מכניסה שלא בטובתה סוס טרויאני - "תעשיית רווחה". ההטבות הניתנות למפעלים ולעסקים יוצרות תעשיית רווחה אשר אינה תורמת דבר לכלכלה המקומית

אבי נוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

האם צודקים אנשים כמו בני לנדא, מייסד אינדיגו, באומרם כי המגבלות על הסיוע הממשלתי למשקיעים בחוק לעידוד השקעות הון החדש יגרמו להימנעות משקיעים מלפעול בישראל, ואף להוצאת השקעות קיימות? התשובה לכך היא שלילית, ובעניין זה ניתן להסתמך על דבריו של ג'ים טרלי, יו"ר ומנכ"ל ארנסט אנד יאנג, המבקר בישראל: טרלי סבור כי ההטבות הממשלתיות הן גורם משני בלבד בהחלטתם של משקיעי היי-טק בדבר המדינה בה ישקיעו. לדבריו, רעיונות מניעים את השוק יותר מאשר סיוע ממשלתי.

כלכלנים רבים התומכים ברעיונות של כלכלת שוק מתנגדים למתן הטבות למפעלי תעשייה מטעמים רבים. האמת היא שישראל אינה צריכה להעניק הטבות מס והטבות אחרות למשקיעים זרים כדי למשוך אותם אליה.

עידוד השקעות זרות יכול להיעשות לא רק באמצעות תמריצי מס והטבות, אלא גם באמצעים אחרים. למשל, באמצעות השקעת המדינה במשאביה הטבעיים (כולל, כמובן, כוח האדם), הפחתה במעורבות הממשלתית בשווקים ובעיקר - הפחתת רגולציה, שקיפות במכרזים ממשלתיים, הגברת הההגנה על הקניין (ובכלל זה הקניין הרוחני) ופיתוח מערכת משפטית שמכבדת ואוכפת הסכמים. הסיבה היחידה שישראל לא מאמצת את הטקטיקה הזו היא פוליטית, משום שדווקא אנשי המקצוע במשרד האוצר תומכים בביטלו של החוק לעידוד השקעות הון.

תשלומי העברה או סובסידיות הם למעשה העברה של סיוע כלכלי מהמדינה לאותם פרטים שמוגדרים על ידי הרשויות כנזקקים לסיוע. ניתן לומר שהמדינה קובעת את המנצחים (אלה הזכאים לתמיכות) ואת המפסידים (אלה שלא יקבלו תמיכות), וכך יוצרת סימביוזה עם מקבלי ההטבות.

מי מקבל תמיכות בישראל? בצד האחד של המתרס, הגדירה המדינה את "קבוצת העניים" שיזכו לתמיכות מהממשלה; בצד האחר, קבעה המדינה שיהיו מפעלים ועסקים אחרים שיהיו זכאים לתמיכות. בשני המקרים מדובר באותו עיקרון - לפיו המדינה בוחרת את המוטבים, וקובעת מי ייכלל בקבוצת הזכאים לתמיכות. כאשר מתמלאים הקריטריונים, הסובסידיות מועברות למקבלי ההטבה על חשבון משלמי המסים.

התוכניות הכלכליות של משרד האוצר מציגות, מצד אחד, קיצוצים רחבי היקף שיהיו להם השלכות כבדות משקל לגבי שכבות אוכלוסייה חלשות. ואולם, מצד שני מציעות התוכניות להגדיל את ההוצאה התקציבית לתמיכה במפעלים ועסקים, במסווה של השקעה בתשתיות, פיתוח עסקים והקטנת האבטלה.

כמו בתמיכות לקבוצות החלשות, כך גם בתמיכות למפעלים ולעסקים - הסובסידיות עלולות לעודד ניצול לרעה של הטבות, חוסר יעילות כלכלית, ובזבוז כספי מסים שלא לצורך. בהתאם לתפיסה הכלכלית, תמיכות יכולות לפגוע בהקצאה היעילה של משאבים, ולחבל ברווחה הלאומית - ואף הגלובלית.

זאת ועוד: קיימים נושאים רבים בכלכלה המדינתית והגלובלית בהם נחלקים הכלכלנים מן הקצה לקצה ביחס למדינות הרצויה; בתחום התמיכות, לעומת זאת, הכלכלנים כמעט מאוחדים בדעה שהתמיכות הן פסולות, ויש להעדיף את מנגנון השוק כמנגון המקצה משאבים ביעילות מירבית.

הטיעון המרכזי כאן הוא כי ממשלת הליכוד אכן מנסה לבטל את הרעיון של מדינת רווחה, אך מכניסה שלא בטובתה סוס טרויאני - "תעשיית רווחה". ההטבות הניתנות למפעלים ולעסקים - בין היתר, באמצעות החוק לעידוד השקעות הון - יוצרות תעשיית רווחה אשר אינה תורמת דבר לכלכלה המקומית.

באופן אבסורדי, ממשלת הימין הקפיטליסטית אמנם מבקשת לצמצם את "מדינת הרווחה", אך בה בעת מפתחת ומשכללת את תעשיית הרווחה. המשמעות היא פגיעה אנושה ברווחת אזרחי ישראל, בעסקים יצרניים ובצמיחת המשק. החוק החדש לעדוד השקעות הון, עם מגבלותיו, דווקא מזיק לתעשיית ההיי-טק, ולדעתי ראוי היה לצמצם את ההטבות בחוק ולא להרחיבן, ויחד עם זה לשמר את יתרונה התחרותי של ישראל.

המחבר הוא עורך דין ודוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים . מאמר זה ומאמרים נוספים שיבואו בעקבותיו הם חלק ממחקר הנערך לקראת לימודי תואר שלישי במשפטים. כל המידע הנכלל במאמר זה הוא בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker