בית המשפט ידון בתביעה של רוני מאנה נגד תנובה ואייפקס - דין וחשבון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית המשפט ידון בתביעה של רוני מאנה נגד תנובה ואייפקס

מאנה תובע מהחברות דמי תיווך בסך 11 מיליון שקל, בטענה כי "תפר" את העסקה לרכישת מתחם השוק הסיטוני בתל אביב

תגובות

בית המשפט ידון בשאלה אם תנובה ואייפקס יצטרכו לשלם לרוני מאנה 11 מיליון שקל, לאחר שלטענתו "תפר" את העסקה לרכישת מתחם השוק הסיטוני בצומת הרחובות קרליבך־החשמונאים־דרך מנחם בגין בתל אביב על ידי קבוצת גינדי.

מאנה הגיש תביעה שבה דרש לקבל 2% מערך העסקה. בתגובה, טענו תנובה ואייפקס כי יש למחוק את התביעה, מאחר שלא נחתם בין הצדדים חוזה כתוב. השופט יונה אטדגי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בשבוע שעבר את הבקשה של תנובה ואייפקס, וקבע כי ידון בתביעה לגופה.

בתביעה, שהגיש מאנה לפני כחצי שנה, הוא הגדיר את עצמו כ"מגה־מתווך", וטען כי הוא זה שתיווך בין תנובה ואייפקס לקבוצת גינדי, שרכשה את המתחם. לדבריו, הוא יצר קשר עם מאיר שמיר ממבטח שמיר ועם זהבית כהן ושי אבא מאייפקס, והציע את שירותיו בקשירת העסקה.

"מאנה היה הגורם שהביא את שני הצדדים אל שולחן המשא ומתן, ו'תפר' למעשה את העסקה", נכתב בתביעה. "שני הצדדים נהגו לפנות אליו כדי לפתור את הקשיים ואת המשברים תוך כדי המשא ומתן".

עם זאת, מאנה לא ערך הסכם תיווך בכתב עם שמיר וכהן, ולטענתו הם הפרו סיכומים שערך עמם בעל פה בנוגע לתשלום שכרו. לדבריו, הוא קיבל מקבוצת גינדי את חלקה בתשלום דמי התיווך, אך תנובה ואייפקס מסרבות לשלם את חלקן. עילות התביעה המשפטיות של מאנה הן הפרת הסכם, עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות.

עם הגשת התביעה ביקשו תנובה ואייפקס למחוק אותה על הסף. הן טענו כי לאור חוק המתווכים, מתווך במקרקעין אינו זכאי לדמי תיווך אלא אם נעשה בינו ובין הלקוח הסכם בכתב, ומאחר שבמקרה זה לא נערך כל הסכם תיווך בכתב, יש לסלק את התביעה על הסף.

אייל טואג

בתגובה שהגיש לבית המשפט, טען מאנה כי יש להבחין בין תיווך בעסקות נדל"ן פשוטות ורגילות — כמו למשל מקרקעין, או מכירה של דירת מגורים — לבין עסקות פיננסיות מורכבות. לדבריו, חוק המתווכים הוא חוק צרכני, שנועד להגן על הלקוח הפשוט שמבקש למכור או לקנות דירה, ולא על גופים מסחריים, שמבקשים להתקשר ביניהם בעסקות פיננסיות גדולות ומורכבות. מאנה טען כי למעשה לא מדובר בעסקת נדל"ן אלא בעסקה מסחרית, וכי פעולותיו לא היו "תיווך במקרקעין" אלא "שירותי ניהול, סיוע וסגירת המשא ומתן".

לפי השופט, טענותיו של מאנה "כורתות את הענף שעליו יושבת התביעה, ואינן מתיישבות כלל עם הטענות הכלולות בתביעה". השופט התייחס לכך שמאנה עצמו הוא זה שהגדיר את הפרויקט בכתב התביעה כ"פרויקט הנדל"ן המרכזי בישראל באותה עת". השופט קבע כי התביעה צריכה להיבחן לפי חוק המתווכים, מאחר שעניינה דרישה לתשלום עבור פעילות התיווך של מאנה.

השופט צימצם את גדר המחלוקת, וקבע כי השאלה שנדרשת להכרעה היא: בהנחה שהעובדות בתביעה יתבררו כנכונות — האם מאנה לא יוכל לקבל את הסעד שביקש רק משום שלא נחתם בין הצדדים הסכם תיווך? השופט סקר את הפסיקה בעניין, וציין כי מרבית הפסיקה תומכת בדעה שלפיה דין תביעה לדמי תיווך בהיעדר הסכם בכתב — להידחות. עם זאת, הוא הדגיש כי החלו להשתרש בפסיקה גם דעות נוספות, ובהן דעה שמבקשת לעשות הבחנה בין סוגי עסקות ודעות שמבקשות להגמיש את דרישת הכתב שלפי חוק המתווכים.

לבסוף, השופט אטדגי קבע כי מדובר בסוגיה משפטית שהתשובה עליה אינה חד־משמעית, ולא נפסקה לגביה הלכה מחייבת, לכן שיקול הדעת לגביה צריך להיעשות לאחר ראיית התמונה הכוללת — כלומר, לאחר שמיעת כל הראיות והתרשמות מהעדים: "דברים שבית המשפט עשוי לראות בסופו של ההליך, לאחר שמיעת כל הראיות והתרשמות מדברי העדים, אינם בהכרח אותם דברים שבית המשפט רואה בכתב התביעה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#