עורכי הדין שהממשלה לא זזה מטר בלעדיהם - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עורכי הדין שהממשלה לא זזה מטר בלעדיהם

סדרת מפגשים ייחודיים עם אנשי מחלקות הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים ■ "קם דור חדש של רגולטורים בישראל - שמחויב פחות למגזר העסקי" ■ כתבה ראשונה בסדרה

30תגובות

"אנחנו כנראה אחת היחידות הממשלתיות הכי משפיעות בישראל, בלי שהציבור מודע למידת ההשפעה שלנו. לא פחות מהפרקליטות, ואולי יותר" - כך מגדיר משפטן בכיר במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים את מקום העבודה שלו. הוא צודק.

בכפיפות ליועץ המשפטי לממשלה (יועמ"ש), יהודה וינשטיין, מכהנים שישה משנים ליועץ, העומדים בראשות מחלקה של משפטנים שיש להם השפעה דרמטית על עיצוב החברה הישראלית. כמה מהמשנים ליועץ מוכרים לציבור בתחומים המקצועיים של עיסוקם. מי שכמעט אינו מוכר לציבור הם כמה עשרות משפטנים במחלקות הייעוץ והחקיקה. חברי הכנסת מכירים את רובם - אך לציבור הרחב הם אנונימיים.

מחלקות הייעוץ והחקיקה מעצבות, מנסחות, בולמות, מקדמות, מלוות, מאשרות או מקפיאות שלל עצום של יוזמות חקיקה ורגולציה. על שולחנם של משפטני המחלקות האלה תמצאו בכל רגע נתון נושאים כמו הסדרי ניגוד עניינים נפיץ של בכיר שפרש מהשירות הציבורי ועבר לעבוד אצל טייקון; דו"ח ל–OECD בעניין פעילות המדינה נגד משחדי עובדי ציבור; בחינה חוקתית של מתקן השהייה חולות; פיקוח על היבטים משפטיים של ניהול המערכה במבצע צוק איתן; פיצול השליטה במאגרי הגז הטבעי; הצלת ערוץ 10 ורשות השידור - ומה לא, בעצם.

אוליבייה פיטוסי

במדינה שבה "הכל שפיט", מחלקות הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים עמוסות עבודה. בשבועות הקרובים נחשוף כאן לראשונה את מחלקות הייעוץ והחקיקה בסדרת ראיונות ייחודית עם המשפטנים הוותיקים והצעירים שהממשלה לא זזה בלעדיהם.

המחלקה הכלכלית־פיסקלית היא מקום טבעי להתחיל בו. אין כמעט מהלך במשק שהמחלקה אינה מעורבת בו. "בחלק מהפעמים אנחנו יושבים ליד הנהג, ובחלקם אנחנו הנהג עצמו", הסביר פעם ראש המחלקה, המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט, בשיחה עם עובדיו.

במחלקה הכלכלית־פיסקלית משתדלים מאוד להתרחק מאור הזרקורים. במקרים רבים, עבודת המחלקה היא ליווי של יוזמות שהתחילו במשרדי ממשלה אחרים. אף שמעורבות המשפטנים במחלקה עשויה להיות גבוהה ביותר בקידום יוזמות אלה, במחלקה מעדיפים להצניע את המעורבות כדי לא לקחת את הקרדיט מהיוזמים. זו כנראה אחת הסיבות לכך שליכט עצמו העדיף שלא להתראיין. כמעט לכל פעולה של ליכט יכול להיות אפקט נפיץ - או כמו שהוא נוהג לומר, "זה יכול לעורר בלגן".

"לרוץ מהר מדי זה להתרסק בכנסת"

לפני שבועות אחדים העביר ליכט הרצאה נדירה במהלך יום עיון בנושא אפקטיביות החקיקה והרגולציה, שאירגנו הלשכה המשפטית של הכנסת ואוניברסיטת בר־אילן. הכנס עסק בדרישה לבדוק עד כמה חוקים ורגולציה הם באמת יעילים. "פתאום המגזר העסקי הבין שהרגולציה לא עובדת בשבילו", אמר ליכט. "צריך להגיד ביושר שהדרישה (לכונן מנגנוני בחינה לאפקטיביות הרגולציה) באה מהמגזר העסקי - אם כי נכון שגם במגזר הציבורי יש קריאה לכך. המוטיבציה היא הפחתת נטל רגולטורי וביורוקרטי, אבל יכול להיות שהערכת אפקטיביות הרגולציה תגלה שצריך עוד רגולציה - ולא פחות רגולציה".

בהרצאתו תיאר ליכט את שינוי האווירה הציבורית - שינוי שהפך את המחלקה שלו לאחת המחלקות החשובות בתהליכי קבלת ההחלטות במשק. "קם דור חדש של רגולטורים בישראל, שפחות מחויב למגזר העסקי", אמר. "שרים נמדדים על פי כמות הרפורמות שהם עושים - מי עושה יותר. תוסיפו לכך את המשבר העולמי. לכן, יש גל של רגולציה במגזר הפיננסי, הצרכני, בתחום המזון, בקרוב גם בתחום התחבורה - הגבינה זזה. נקודת האיזון זזה מהמגזר העסקי לכיוון הציבור".

במחלקה שליכט עומד בראשה עובדים 12 עורכי דין - ארבעה גברים ושמונה נשים. בהשוואה למחלקות אחרות במשרד המשפטים, שמתאפיינות בדומיננטיות נשית, מדובר בייצוג גבוה לגברים. זו המחלקה הקטנה ביותר מבין מחלקות הייעוץ והחקיקה. כשמנסים לאפיין את המשפטנים במחלקה, מוצאים גיוון דמוגרפי ומצוינות אקדמית. למשל, ארבעה מהמשפטנים במחלקה היו עורכי כתב העת הנחשב "משפטים" של האוניברסיטה העברית. "המקום מושך אליו אנשים שרוצים שירות ציבורי, לא חובבי ליטיגציה. אלה אנשים שלא מחפשים אדרנלין, אבל כן רוצים לעסוק בנושאים שעל סדר היום, כמו יוקר המחיה", מסביר אחד מעורכי הדין במחלקה.

ניר קידר

שרי הממשלה זקוקים להתגייסות המחלקה כדי לקדם רפורמות. משפטני המחלקה מסבירים כי כששר מעוניין לבצע רפורמה, הם נרתמים ב"התגייסות טוטאלית", אבל "כשמישהו רוצה לרוץ מהר מדי, ולא רואה את כל הזוויות, אז אנחנו באמת עוצרים. לרוץ ככה זה להתרסק בכנסת, או אחרי כן להתרסק בעולם המעשה".

בשיחות פנימיות מודים המשפטנים: "לפעמים תוקעים מהלכים לא בצדק. אנחנו לא נקיים מטעויות, אבל זה מיעוט של המקרים. זה לא שהטענות על עיכובים הן מופרכות, אבל הן הרבה פעמים מוגזמות. מחפשים שעיר לעזאזל - אז זה אנחנו".

המחלקה הכלכלית־פיסקלית היתה שותפה לדרך בחקיקה של רפורמת התחרות בסלולר, שהוביל משה כחלון כשכיהן כשר התקשורת, וכן ברפורמות כמו חוק הריכוזיות, חוק המזון, פירוק רשות השידור, הסדרת המיסוי על חברות הגז ועל משאבי הטבע בכלל ("ועדות ששינסקי"), שכר הבכירים בחברות ציבוריות - והרשימה ארוכה. ליכט גם היה זה שפנה במכתב לממשלה להסדיר את מונופול הגז הטבעי - מכתב שהעניק רוח גבית לממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה.

ליכט מודע ליכולתו להטיל וטו על יוזמות מטעמים משפטיים. ואולם דווקא בגלל שיש לו את הכוח הזה, הוא מקפיד להשתמש בו במינון נמוך ביותר. במקום זאת, הוא מעדיף לצעוד בנתיבים חדשניים. במקרים רבים היה ליכט זה ששיכנע משרדי ממשלה להסתכן במהלכים משפטיים רגישים ואולי אפילו גבוליים מול בית המשפט העליון למען האינטרס הציבורי.

הדוגמה הבולטת ביותר היא חוות הדעת שחיבר ליכט עם משפטנים במחלקתו לוועדת ששינסקי הראשונה בעניין מיסוי רווחי הגז הטבעי. במחלקה סברו כי קיים סיכון משפטי לא מבוטל בחוות הדעת, הקובעת כי ניתן להחיל את החוק המגדיל את חלקה של המדינה ברווחי הגז גם על מאגרי גז קיימים, ולא רק על מאגרים שיתגלו בעתיד. ליכט נתן למחלקתו אור ירוק לקחת את הסיכון המשפטי, בהנחה שיוכל לעמוד בבג"ץ. ההימור הצליח.

אגב, דווקא בגלל נכונותו לקחת סיכונים משפטיים לטובת אינטרס הציבור, מקפיד ליכט לשמוע גם את מי שמייצג את הצד הנפגע - בעלי ההון ונציגיהם. בשיחות פנימיות הוא נשמע בעבר מביע צער על כך שבוועדת הריכוזיות ובדיוני הכנסת על חוק הריכוזיות, לא נשמע מספיק קולם של בעלי ההון, שחששו להגיע לדיונים. "בסופו של דבר, אם אתה לוקח למישהו את מפעל חייו, הדבר הכי בסיסי זה לתת לו לשכנע אותך שאתה עושה טעות", אמר ליכט בשיחה פנימית.

אוליבייה פיטוסי

אפשר להניח שליכט גם תומך במאבק של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, נגד מינויו של עודד שריג לתפקיד בכיר בקבוצת הביטוח מגדל. בשיחות פנימיות אמר ליכט כי תופעת "הדלתות המסתובבות" בין תפקידים בכירים במגזר הציבורי והמגזר הפרטי־פיננסי מעוררת בעיה קשה של נראות ופוגעת באמון הציבור בשירות הציבורי.

"למה כתבנו את החלק של הפירמידות?"

במשרד המשפטים מרגישים שתחום הממשל התאגידי עבר תהפוכות רבות בשנים האחרונות, וכעת מתכוונים לבלום מעט את העשייה כדי לתת לשוק להפנים את השינויים. אחד התיקונים לחוק החברות שבכל זאת צפוי לצאת מהמחלקה בקרוב הוא תיקון למבחן הרווח בחלוקת דיווידנדים. במשרד המשפטים מעוניינים למנוע חלוקה של דיווידנדים מרווחים חשבונאיים שנובעים משערוך שווי נכסים "על הנייר", שאינו מתבטא ברווחים אמיתיים.

הפרויקט הגדול הבא של המחלקה הוא חוק שיסדיר את עבודתם של התאגידים הציבוריים בישראל, שאינם מוסדרים כיום בחוק מסגרת כוללני. יש בישראל כ–60 תאגידים כאלה - למשל, רשות שדות התעופה, רשות העתיקות, מגן דוד אדום, תאגיד השידור החדש - גופים שהיקף פעילותם הכולל מסתכם בכ–9 מיליארד שקל. הרעיון במשרד המשפטים הוא לבנות מודל תאגידי מקיף לפעילות התאגידים ולכונן מעליהם פיקוח אחיד, שאינו קיים כיום.

אוליבייה פיטוסי

מהלך נוסף שמקדמת המחלקה הוא חוק עמותות חדש שיסדיר את פעילות המגזר השלישי. המשרד מקדם את החוק בוועדה משותפת עם נציגי המגזר. באחרונה גם אישרה הכנסת לקריאה שנייה ושלישית חוק שיחיל כללי ממשל תאגידי על שותפויות - פרי יוזמה של המחלקה.

"אני נמצאת במשרד המשפטים יותר שנים ממה שהאמנתי שאהיה", אומרת עו"ד רוני טלמור, שהגיעה למשרד ב–2013, אחרי שעבדה בלשכה המשפטית של רשות החברות הממשלתיות. את התמחותה עשתה טלמור בבנק ישראל. טלמור מרכזת זה כשלוש שנים את תחום המשפט התאגידי. בעבר היתה גם רפרנטית תחום התקשורת ואיכות הסביבה.

טלמור מספרת שהיא בחרה בקריירה משפטית "אי שם בשנה ב', כשלמדתי משפט מינהלי אצל דפנה ברק ארז. אז הבנתי שאני לא צריכה ללכת למגזר הפרטי, ומאז התחלתי להתכוונן לכאן. למדתי משפטים וכלכלה, אז העולם הכלכלי־פיסקלי תפור לתחומי העניין והידע שלי".

לדבריה, הייחודיות העיקרית של העבודה בייעוץ המשפטי לממשלה הוא היד הרחבה הניתנת למשפטנים לפעול לטובת האינטרס הציבורי. "אחת השאלות הכי גדולות שהיו לי היא מי הלקוח שלי", אומרת טלמור. "לא אומרים לאנשים פה 'זה הלקוח, תייצג את האינטרסים שלו'. במשרדי ממשלה אחרים יש הנהלה שמובילה את הלשכה המשפטית, שצריכה להגיד את דעתה, אבל בסופו של דבר האג'נדה נקבעת במשרד על ידי גורמים שזה תפקידם. אצלנו הדבר הזה קיים, אבל בצורה הרבה יותר חלשה. זה נותן לנו הרבה חופש לשאול את עצמנו מה האינטרס הציבורי שעמו אנחנו צריכים להתמודד".

אוליבייה פיטוסי

דווקא בתחום הרגולציה של תאגידים יש טענה של עשיית־יתר - יותר מדי רגולציה, לכאורה. אפילו רגולטורים כמו יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, מדברים על הקלות. את שותפה להרגשה הזו?

טלמור: "מה שמטריד מאוד את פרופ' האוזר זה לראות ששוק ההון לא נפגע. אפשר להתווכח עד כמה הרפורמות קשורות לפגיעה שהיתה בשוק ההון בשנים האחרונות. כמובן שיהיו כאלה שיקפצו ויגידו שזה בגלל מה שהיה. אני מתקשה להאמין שזה מה שגרם לדברים האלה לקרות - יש גורמים קצת יותר חזקים מחקיקה ותקנות שגורמים לשינויים בשוק ההון. אנחנו נמצאים בקשר טוב ופורה עם רשות ניירות ערך, עם הבורסה, עם גורמים מהשוק הפרטי ועם האקדמיה. אנחנו משתדלים לראות את התמונה מכל הכיוונים. האוזר מוביל מאמצים להתאים את הרגולציה לפי סוגים של חברות, וגם באופן כללי שהמעמסה הרגולטורית לא תהיה מעבר לנדרש - שלא יהיו כפילויות. אנחנו משתדלים לעזור. אנחנו מאמינים שחשוב לעזור לשוק ההון להתאושש".

לטלמור מבט מפוכח על רמת הממשל התאגידי בישראל. "אם מסתכלים איפה הרבה מדינות נמצאות ואיפה אנחנו, אנחנו לא השגנו את כולם בשלוש הקפות. זה לא המצב. יש בסך הכל כללי ממשל תאגידי ברמה גבוהה, אבל לא מופרזת".

המחלקה בראשות ליכט, וקודמתו בתפקיד עו"ד דידי לחמן־מסר, אחראית כבר שנים לקידומה של ישראל לרמה בינלאומית של ממשל תאגידי. במסגרת זו היתה המחלקה אחראית על תיקונים לחוק החברות כמו חוק ייעול הממשל התאגידי (תיקון 16). בהובלת ליכט נחקק תיקון 20 לחוק החברות, שמחייב חברות ציבוריות לאמץ מנגנוני תגמול שכר בכירים, לפרסם אותם, לעדכנם מעת לעת ולאפשר לבעלי המניות מהציבור להשמיע את קולם ביחס לתגמול. מטרת החוק היא בעיקר לחזק את הקשר בין שכר המנהלים לביצועי החברות.

עופר וקנין

במסגרת תפקידה עוקבת טלמור אחר יישום החוקים. היא מדגישה כי חוק שכר הבכירים אינו ייחודי לישראל. "הנושא של שכר בכירים התעורר בכל העולם, וטופל ברמות כאלה או אחרות", היא אומרת. "אנחנו לא עשינו את החוק הזה בחלל ריק - להפך, המחקר ההשוואתי שעשינו הראה שבהרבה מדינות עושים הרבה דברים. אנחנו ליקטנו את הדברים שמתאימים - ויישמנו אותם".

ליכט היה חבר בוועדה להגברת התחרותיות במשק, הידועה בשמה "ועדת הריכוזיות". המחלקה שלו ליוותה את ניסוחו של הפרק בחוק, הקובע כי פירמידות תאגידיות יהיו חייבות להתפרק, וכי מעתה ניתן יהיה להקים בישראל פירמידות תאגידיות של שתי שכבות לכל היותר.

הסיפור של חוק הפירמידות ממחיש כיצד מחלקת הייעוץ והחקיקה היא כתובת לטיפול באינטרס הציבורי בכל מקום שבו לא נמצא מישהו אחר שירים את הכפפה. כך היה, למשל, בכל הקשור לניסוח הפרק העוסק בפירוק הפירמידות בחוק הריכוזיות. "אנחנו כתבנו את הפרק של הפירמידות, בעיקר בגלל שלא היה מי שיעשה את זה, ושרת המשפטים היתה זו שחתומה על החוק", מסבירה טלמור.

"חוק הפירמידות עוסק בפירמות שנסחרות בישראל, אבל הוא לא חוק תאגידי באמת. הוא גם לא נמצא בתוך חוק החברות בגלל זה. יש לו אלמנטים תאגידיים", היא אומרת. "אפשר היה להתמודד עם בעיות הפירמידות בדרכים נוספות. מכל מיני שיקולים בחרו להתמודד עמן בדרך של הגבלת מספר השכבות".

אוליבייה פיטוסי

הביקורת הציבורית היתה שהחוק הזה ייחודי בעולם - שזה ממש ניסוי.

טלמור: "אפשר לטעון את הטענה ההפוכה: כשהחוק הזה ייושם, המשק ייראה כמו שנראים עסקים בעולם. ברור שביישום של החוק הזה יהיו צעדים לא פשוטים ויש גורמים שהחוק הזה משפיע עליהם".

"אנחנו בתחילתה 
של מהפכה"

עו"ד דפנה גלוק הצטרפה למשרד המשפטים כמתמחה הישר מהאוניברסיטה העברית. היא התמחתה במחלקת ייעוץ וחקיקה בתחום המעמד האישי, ונשארה לעסוק בתחום זה במשך כשנתיים. לאחר מכן נסעה ללונדון ללמוד לתואר שני בלימודי פילוסופיה של השפה. כשחזרה לישראל, הצטרפה לצוותו האישי של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שם ריכזה את התחום האזרחי. היא עבדה שנה עם מזוז ושנתיים עם היועץ וינשטיין.

מוטי קמחי

"התעסקתי בכל מה שהוא לא פלילי ולא בג"צים", מספרת גלוק. "התעסקתי בתחומים כמו תקשורת וחשמל - נושאים שבהם אנחנו פחות יוזמים, ובעיקר מלווים גופים אחרים". כיום גלוק היא חלק מהמחלקה הכלכלית־פיסקלית בראשותו של ליכט.

פרויקט משמעותי במיוחד שגלוק ליוותה במשרד המשפטים הוא המהלך להבראת השידור הציבורי. "אנחנו בהתחלה. זה דבר שהוא ברמת המהפכה", היא אומרת, ומתארת בהתלהבות כיצד התגייסה הממשלה להסדיר את התחום. "תהליך העבודה בממשלה היה יוצא מן הכלל. זה מראה איך שכשכל המערכות מסתנכרנות, אפשר להרים מהלך שהוא יפה. אנחנו יכולים להיות מרוצים מהתוצאה. זה היה פרויקט הדגל של השנה האחרונה, שגם דרש תשומות גדולות מצד משרד התקשורת והאוצר, שהשקיעו בזה מאוד".

כמי שליוותה סוגיות משפטיות שעלו ברשות השידור, גלוק כבר מרגישה את השינוי. "אני בפירוש מרגישה את ההבדל. כרגע רשות השידור מתנהלת עם כונס הנכסים הרשמי כמנהל שלה. המצב שהיה ערב הפירוק היה מצב קשה מאוד. כיום, זה הבדל של שמים וארץ".

אחד הדגלים של גלעד ארדן בתקופת כהונתו כשר התקשורת היה להפריד את רשות השידור מהפוליטיקאים - אבל בסוף בחוק, השר בכל זאת ממנה את ראש ועדת האיתור למינוי הוועד המנהל. עד כמה באמת החוק החדש מבטיח שהרשות תהיה מנותקת מהפוליטיקה?

גלוק: "בהתחשב בשיטה שלנו ובמוסדות שיש לנו, זה מנגנון טוב. אני חושבת שהעיקר היה המינוי של מנכ"ל הרשות, שהיה משמעותי. בהמשך הכנסת הכניסה גם את מנהל מחלקת החדשות. המנכ"ל כיום מוגן ועונה לדירקטוריון - ובמובן הזה, זאת בשורה גדולה. בוועדת האיתור, השר ממנה אדם אחד - ובזה נגמר תפקידו. הוא ממנה את היו"ר, והיו"ר ממנה את חברי הדירקטוריון, שממנים את המנכ"ל. קשה להרחיק יותר מזה, ועם כל הרצון לנתק, בכל זאת יש ממשלה ויש לה תפקידים - ואלה חלק מתפקידיה".

לרדוף אחרי המציאות

עו"ד ספי זינגר עובד במחלקה הכלכלית־פיסקלית כבר ארבע שנים וחצי. באחרונה קיבל לידיו את תפקיד הרפרנט האחראי על חוקי המסים וחדלות הפירעון, במקומה של עו"ד דלית זמיר, שעברה להיות היועצת המשפטית של רשות החברות הממשלתיות.

זינגר למד רבנות ודיינות בישיבה. "בשלב מסוים למדתי משפטים בקריה האקדמית אונו במסלול החרדי. התגלגלתי לפה די במקרה. כשחיפשתי התמחות, ליכט היה פרקליט במחלקת בג"צים. הוא קיבל אותי לבג"צים, ובין לבין הוא הפך למשנה ליועמ"ש, ושאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליו".

זינגר מלווה כיום את העבודה על ניסוח חוק חדלות פירעון חדש. "זה תחום שהיה מוזנח המון שנים", הוא אומר. "פקודת פשיטת הרגל היא במצב עוד יותר חמור - היא ישנה ולא מתאימה להיום. בעולם של יחידים, שהוא פחות מסוקר בתקשורת, אנשים מתגלגלים בהליכים של פשיטת רגל חמש־שבע שנים, ואף אחד לא יודע לאן זה הולך.

"בפירוק חברות, בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 צף כל הנושא של הסדרי חוב. לא כל החברות הן חברות אג"ח - זה עולם הרבה יותר רחב. יש חסר חקיקתי עמוק. זה הפרויקט הגדול - ואנחנו צוות שעובד עליו כבר שנתיים וחצי. זו הזדמנות שגם כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן, הוא מומחה בנושא. אנחנו קרובים לקו הסיום של עבודת הצוות ולקו ההתחלה של החקיקה".

זינגר מתאר את העבודה במחלקת ייעוץ וחקיקה כאתגר המשלב גם הבנה משפטית וגם יכולת להבין מערכת רחבה יותר של אינטרסים ושיקולים. "זה מקום מרובה שחקנים, והשיח המשפטי צריך להשתלב בשיח שהוא לא בהכרח משפטי", הוא אומר. "בסוף, כשאתה מגיע לכנסת, אתה צריך לתת משהו שהוא משפטי - ומצד שני, אתה צריך להתנסח ולדבר בעולם אחר, שהוא מחוץ לעולם המשפטי. כשאנחנו מייצרים חקיקה, אנחנו חייבים להבין איפה אנחנו נמצאים במובן הרחב בתוך כל המערכת".

כרפרנט של תחום המס, זינגר התמודד עם אתגרים משמעותיים בתקופה האחרונה. "דיני המס זה חקיקה שרודפת אחרי המציאות - ואחרי התפתחויות, במקרה הטוב תופסים את ההתפתחות בזמן, ובמקרה הרע באיחור. זה מאפיין את התחום הזה, אתה כל הזמן רודף אחרי המציאות", הוא אומר.

אחת הדוגמאות הבולטות למעורבות של מחלקת ייעוץ וחקיקה היתה התמודדות עם יוזמת מע"מ 0% שקידם יאיר לפיד כשר אוצר. ליכט וצוותו ניהלו משא ומתן עיקש עם משרד האוצר על ניסוח החוק, שבתחילת הדרך נוסח באופן שהפלה חרדים וערבים.

"זה נפל עליי כרפרנט, זה מקרה קיצון", מחייך זינגר. "אחד העקרונות הוא שמס צריך להיות מוטל בחוק, וכל שינוי במס צריך להיות בחוק. אתה רוצה ליצור שינוי התנהגות - אז אתה רץ לכלי המס. קל לרוץ אליו. מע"מ 0% זו הדוגמה הטובה ביותר. כלי המס משמש יותר ויותר לייצור תמריצים, התנהגות. בדרך כלל, זה בא יחד עם אתגור משפטי".

מה עושה המחלקה הכלכלית־פיסקלית?

מחלקת ייעוץ וחקיקה (כלכלי־פיסקלי) של משרד המשפטים כפופה במישור אחד לשר המשפטים, שאחראי לחוקי התשתית של המדינה - כמו חוק העונשין, חוק החברות או רוב חוקי המשפט האזרחי. בכל הקשור לתחומים האלה, המחלקה היא סוג של רגולטור. היא זו שיוזמת רפורמות בחוק ופועלת ליישמן.

במישור האחר, היחידה היא רפרנטית של גופי הממשלה הכלכליים: משרד האוצר, בנק ישראל, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים, משרדי התחבורה, התקשורת, הגנת הסביבה, חברת החשמל חשמל, חברות התשתיות וחברות גז. בתפקיד הזה, משפטני היחידה מלווים ומספקים מעטפת משפטית לתהליכים שמתחילים לרוב בגופים עצמם.

לעתים, כשמתגלעת מחלוקת בין כמה משרדים, כשקמה ועדה ממשלתית שבה ממונה המשנה ליועץ כחבר, או כשמדובר בתחום חדש שאין בו מומחיות לגופי הממשלה - נקראת היחידה למלא את החסר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם