התביעה שחושפת: כך ניתן להפסיד בקלות עשרות מיליונים בעסקות מט"ח

יהלומן ישראלי־הודי תובע את דיסקונט: גרמו לי להפסדים בסך 34 מיליון שקל ■ דיסקונט: נגיב לתביעה בביהמ"ש

אפרת נוימן

רופין בנסלי הוא יהלומן, אזרח הודו ותושב ישראל. תביעה שהגיש באחרונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב חושפת פרטים על עושרו הרב, על מסגרות אשראי בהיקף של עשרות מיליוני דולרים שקיבל מהבנקים, על הדרך שבה שוכנע לנהל את כל פעילותו הפיננסית בבנק דיסקונט. לא פחות מכך – התביעה חושפת את הקלות שבה אפשר להפסיד עשרות מיליוני שקלים בעסקות מט"ח. 
לטענת בנסלי, האחראי להפסד הוא בנק דיסקונט.

בתביעה שהגיש בנסלי, באמצעות עורכי הדין רועי סלוקי וליאור בן ארי ממשרד ברם סלוקי, נטען כי במהלך השנים 2008–2010 גרם בנק דיסקונט לו ולבני משפחתו נזק עצום של מעל 34 מיליון שקל, "באופן מודע, שיטתי ומכוון, תוך ביצוע עבירות חמורות בתחום דיני הבנקאות, דיני ניירות ערך, דיני האמון, דיני הרשלנות, דיני השמירה, דיני החוזים ותוך הפרת שורה ארוכה של חובות שנקבעו בדין".

עוד נטען כי "הבנק הפגין אדישות כלפי התובע - לקוח נאמן שלו, אשר סמך בעיניים עצומות על הבנק ועובדיו, כאשר כל אותו זמן המשיך הבנק בשיטות ובדרכים שונות לדרבן את התובע לבצע עסקות ספקולטיביות, מתוך ידיעה ברורה, כי סופן הינו בהפסד ו/או מתוך אדישות רשלנית לסיכון העצום אליו קלע הבנק את הלקוח, הכל מתוך רצון לגרוף הכנסות רבות ככל שניתן לכיסי הבנק".

סניף בנק דיסקונט
סניף בנק דיסקונט בת"א צילום: עופר וקנין

"נציגי הבנק ניהלו למעשה את המסחר"

בנסלי הגיע לישראל ב–1986, "במסגרת מהלך מתואם בין ממשלות ישראל והודו, שמטרתו הייתה פיתוח ענף המסחר ביהלומים בישראל, במקביל לאזרחים הודים נוספים שעיסוקם בענף היהלומים". הוא פתח תחילה חשבון עסקי ופרטי בבנק איגוד, ובהמשך פתח חשבון בבנק לאומי ובדיסקונט, שניהם במתחם הבורסה ליהלומים. לפי כתב התביעה, האשראי שניתן לבנסלי ולחברת אהרוהי שבבעלותו על ידי הבנקים התחלק בין בנק לאומי (5 מיליון דולר), בנק איגוד (10 מיליון דולר) ובנק דיסקונט (20 מיליון דולר).

לפי הנטען, בנסלי נהג לבצע פעילות מסחר במט"ח למטרות "גידור" ולצורך הגנה על תוצאות פעילותו העסקית מפני תנודות בשערי המט"ח. "במהלך השנים ומעת לעת, פנו נציגי הבנק (דיסקונט) כמה וכמה פעמים אל התובע בהצעה להעביר את מלוא פעילותו הבנקאית אליהם בדיסקונט וזאת – לדבריהם - בכדי שייהנה מהטבות בעמלות, יחס אישי ויעילות גבוהה יותר בביצוע הפעולות הבנקאיות הדרושות לעסקיו. כמו כן, נציגי הבנק נהגו לחזור ולציין בפני התובע, כי הבנק מנהל "חדר עסקות מט"ח" משוכלל וחדיש, כזה שמעניק לו יתרון על פני הבנקים האחרים", נכתב בתביעה.

ב–2003 החליט בנסלי לרכז את כל פעילותו הבנקאית, העסקית והפרטית, תחת בנק דיסקונט, שבו פתח חשבון בשנת 1999. לטענתו, "החל משנת 2002 ובהמשך למסכת השכנוע והלחצים מצד נציגי הבנק, התובע נכנס לתחום המסחר הספקולטיבי במט"ח. מסכת השכנועים והפעלת לחצים שבאה לידי ביטוי בשיחות טלפון חוזרות ונשנות שקיבל מנציגי הבנק ובפגישות רבות שערכו עמו נציגי הבנק. פגישות ושיחות רבות שנערכו כולן במטרה אחת - לדרבן את התובע להתחיל ולהשקיע כמה שיותר מכספיו בתחום המסחר הספקולטיבי במט"ח. תחום מסחר מסוכן ומורכב שבינו ובין כישוריו או ניסיונו של התובע לא היה דבר ואפילו לא מחציתו של דבר".

לטענת התביעה, במשך תקופה ממושכת נציגי הבנק פעלו בעקביות בכדי לנסות ולצייר בפני בנסלי תמונת מצב "נוצצת" ו"מבטיחה", אשר לפיה הוא בעל מומחיות וידיעה מקצועית בתחום המט"ח ובכל מקרה הם נמצאים שם בשבילו ויסייעו לו להרוויח מהפעילות בתחום, מכוח יכולותיהם, ניסיונם ומערכות המסחר המשוכללות שלהם.

נציגי הבנק פעלו ממושכות, לטענתו, בכדי לדרבן, לעודד, לשדל, ואף "לדחוף" אותו לבצע כמה שיותר עסקות בנגזרי מט"ח, בניגוד להוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות. "במקרים רבים נציגי הבנק אף היו אלו שהפעילו את שיקול הדעת וניהלו את פעילות המסחר במט"ח בחשבונות של בנסלי, הלכה למעשה, וזאת בניגוד מוחלט לדין", נטען. לפי התביעה, "כשמסתכלים על התמונה הכוללת במבט לאחור נדמה כי הבנק ונציגיו "סימנו" את התובע כמשקיע בעל ממון וחסר ידע מספק בתחום המסחר במט"ח, אשר ניתן לפתותו בנקל לבצע עסקות מסחר ספקולטיביות בנכסים פיננסיים מורכבים, וזאת בניגוד לחובתו של הבנק לנהוג כלפי לקוחותיו בנאמנות ובהגינות".

עוד נטען כי הדילרים בחדר העסקות נהגו להעניק לבנסלי באופן קבוע ייעוץ השקעות ואף להורות לו בדיוק כיצד עליו לפעול בכדי להרוויח — באיזה מכשיר פיננסי, באיזו פוזיציה ובאיזה סכום. זאת, כפי הנטען, למרות שלא היה להם — למיטב ידיעתו באותה העת — רישיון לייעוץ השקעות או לניהול השקעות. בנסלי גם טוען כי לעתים הוא נתן אישור להוראות בחשבון, "רק בדיעבד, אם בכלל".

לטענת בנסלי, בדיעבד התברר לבנסלי כי הבנק ניצל את אמונו במטרה למשוך אותו לתחום המסחר במט"ח באופן שחשף אותו לסיכון עצום, ובזמן שהבנק מפיק הכנסות עצומות מהמסחר הזה — ובהן עמלות ששילם בנסלי בגין פעולות, מרווחים בין קניה למכירה והעובדה שבמקרים מסויימים כשהלקוח מפסיד, הבנק מרוויח.

טענה מעניינת נוספת מתייחסת לכך שב–2005 ("בעקבות ירידת היקף המסחר במט"ח", כך לפי התביעה) פנה נציג הבנק, קובי אסף, לבנסלי ואמר לו שלמען הנוחות והיעילות, הוא מוכן להעמיד לרשותו את אסף כהן ששימש כמנהל חדר העסקות של הבנק ("אחד מעובדי הבנק הבכירים והמקצועיים ביותר"), כדי שיעבוד מולו באופן צמוד ושוטף וכי כהן יגיע למשרדיו של בנסלי באופן קבוע ויבצע עבורו את פעילות ההשקעה במט"ח. השניים, כך נטען, נפגשו עם בנסלי לארוחת ערב במסעדה במהלכה בנסלי הסכים להעביר לכהן את הטיפול בחשבונותיו בתמורה ל–20% מהרווחים ותמורת משכורת חודשית.

עו"ד רועי סלוקיצילום: גיל חרמוני

בתביעה נכתב כי "נציגי הבנק טענו בפני מר בנסלי כי מוטב יהיה לו להחזיק "נציג אישי" ומקצועי במסחר במט"ח, שיכול לפעול עבורו בחשבונות ולבצע בשמו עסקות מסחר במט"ח, בין היתר, כאשר הוא שוהה בחו"ל. באותה ארוחת ערב ציין מר כהן בפני התובע כי הוא מודע לכך שהתובע הינו לקוח גדול של הבנק והוא מבקש לסייע לו להרוויח מפעילות המסחר במט"ח בתמורה לעמלה". לכהן הוקצה חדר במשרדו של בנסלי, שאליו הגיע במשך כחצי שנה. לאחר מכן חזר כהן לבנק וקיבל תפקיד בכיר בסניף דיסקונט בארה"ב.

בנסלי טוען כי בתקופה שפעל כהן במשרדו, כמות העסקות בחשבונותיו הגיעה לסדרי גודל חסרי תקדים בהשוואה לפעילותו בעבר. לטענתו של בנסלי, הבנק ניצל את האמון שרכש כלפיו, הציג לו מצג כאילו כהן נמצא שם כדי לשרת את האינטרסים שלו, "כאשר למעשה כהן גרם להגברת היקף הפעילות של התובע ולעלייה חדה במספר העסקות שבוצעו בחשבונות. וכתוצאה ישירה מכך, גדל הסיכון אליו נחשף התובע ובהתאמה, הפסדיו העמיקו והפכו לוודאיים, בעוד הבנק נהנה מהכנסות הולכות וגדלות".

לטענת בנסלי, בין השנים 2010–2008 ספגו חשבונות משפחתו בבנק הפסדים של כ–34 מיליון שקל — זאת לאחר תוספת ריבית והצמדה ובקיזוז של כחצי מיליון שקל שהרוויח במצטבר ב–2009–2010.

מבנק דיסקונט נמסר בתגובה: "אנו לומדים את כתב התביעה ואת עמדתנו נביא בפני בית המשפט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker