ללמד את הפוליטיקאים 
לקח - כי לבד הם לא לומדים

הפוליטיקאים לא למדו מהמקרים שבהם היו מעורבים בעבר עזר ויצמן ובכירי ש"ס

סיפורו של בנימין בן־אליעזר הוא סיפור טרגי. איש עתיר ניסיון כמוהו אמור היה דווקא להפיק לקחים מההיסטוריה.

האיש שעשה חלק מדרכו הפוליטית לצדו של נשיא המדינה המנוח עזר ויצמן נפל לכאורה בדיוק לאותו בור שאליו נפל ויצמן. לפי החשד, בן־אליעזר, נשען על כספיהם של אילי הון - ובכך נהפך לכאורה לאיש ציבור מושחת.

ויצמן, שהגיע לבית הנשיא, נישא בתקופות שונות בחייו על כנפי התמיכה הכספית של אנשי העסקים ויקטור סרוסי ורמי אונגר. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, סגר את התיק נגד ויצמן מטעמי התיישנות והוקרה לפעילותו הציבורית של הנשיא, אבל הטעם הרע נותר. גילו המופלג ומצבו הבריאותי הקשה שלחו את ויצמן הביתה בערוב הקדנציה שלו.

בנימין (פואד) בן אליעזרצילום: אוליבייה פיטוסי

המלצת המשטרה בעניין העמדתו לדין של בן־אליעזר היא חזקה ומבוססת. לא ברור מדוע התעכבה זמן כה רב. אי־נוחות מסוימת מתעוררת לנוכח העובדה שדווקא בעיצומה של חקירה בעלת פרופיל ציבורי גבוה נגד חשודים מהצד הימני של המפה הפוליטית מתפרסמים גם דבר סיומה של חקירה נגד נחקרים המזוהים עם הצד השני של הסקאלה, וגם לנוכח החלטה של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ח"כ חנין זועבי, שבצד השמאלי הרחוק עוד יותר. האם מישהו רצה לאזן את תמונת החקירות והאישומים?

ההערכה שהתיק נגד בן־אליעזר מבוסס וחמור נשמעה במשטרה ובפרקליטות כבר מתחילת הדרך, גם אם הסניגורים נבות תל צור וטל שפירא דחו השבוע את הטענות בשתי ידיים. מצבו של בן־אליעזר היה בכי רע כמעט מהרגע הראשון, כאשר הכחיש שיש לו כספת, אחר כך נזכר שיש כזאת - ובסוף התברר שיש בה 600 אלף דולר.

מצד אחד, החקירה בעניינו של בן־אליעזר התנהלה במהירות שלא זכורה בתולדות המשטרה. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, קיבל את המידע על החשדות לפני הבחירות לנשיאות, והחליט לפתוח בבדיקה, שנהפכה עד מהרה לחקירה - וטירפדה את המרוץ של בן־אליעזר לנשיאות.

פאינה קירשנבאום בכנס ישראל ביתנוצילום: דודו בכר

התיק קיבל ליווי צמוד מפרקליטת מחוז תל אביב (כלכלי־פיסקלי), עו"ד ליאת בן ארי־שווקי, שנכחה כצופה בחלק מהחקירות של בן־אליעזר. גם רשויות המסים ורשות הלבנת הון נכנסו לתמונת החקירה - כשגם בחקירה בפרשת ישראל ביתנו כיום הן מעורבות. אחד המאפיינים המשותפים לשתי הפרשות הוא השימוש בסמכות הקיימת בחוק לחלט כבר בשלב ראשוני של החקירה רכוש שיש חשד שהושג בעבירה על חוק הלבנת הון.

מהלך כזה משתק את הנכסים ואת חשבונות הבנק של הנחקרים. אחד הקשיים שהחילוט גורם לנחקרים הוא קושי במימון ההגנה המשפטית. כנראה שבן־אליעזר אינו מצוי במצב הזה לעת עתה. בפרשת ישראל ביתנו, שבה נתפסו עשרות מיליוני שקלים, חלק מהנחקרים עלולים למצוא את עצמם במצב של קושי. הלחץ הכספי עשוי לגרום לנחקרים לבחון מחדש את נכונותם לשתף פעולה בחקירה.

מצד שני, חקירת בן־אליעזר היתה צריכה להסתיים בקיץ. העובדה שהיא נגררה ל-2015 מוזרה כשלעצמה. ההחלטה של היועץ בתיק חייבת להתקבל במהירות. הנטייה תהיה כנראה להורות על העמדה לדין ולקיים שימוע.

המוניטין של וינשטיין

וינשטיין אינו יכול לגרור את רגליו בפרשת בן־אליעזר. המוניטין של היועץ בכל הנוגע למלחמה בשחיתות אינו מזהיר: תיק ליברמן נסחב שנים עד לסגירתו ולזיכוי; תיק ביבי טורס נסגר; ישנה הסאגה המביכה והבלתי־נגמרת בעניין עסקת הטיעון השנויה במחלוקת עם הרב יאשיהו פינטו; ובל נשכח את חקירת המשטרה המהוססת עם ההמלצות הבינוניות והמעורפלות בתיק מסמך הרפז, שעדיין שוכבות בפרקליטות וממתינות ליומן.

אברהם נניקשוויליצילום: אילן אסייג

החקירה רחבת הידיים בפרשת ישראל ביתנו היא אמנם בעלת ממדי ענק, אבל בקודקודה - בסופו של דבר - נמצאים סגנית שר הפנים, פאינה קירשנבאום, ושר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב, שהיה דמות פוליטית הזויה למדי. אחרי כל אלה, וינשטיין הצטיין בעיקר בהדחה והרשעה של ראשי ערים - שלומי לחיאני מבת ים, יצחק רוכברגר מרמת השרון. לא בדיוק הליגה הלאומית.

בשיחות סגורות אמר וינשטיין כי תיק בן־אליעזר הוא פשוט. אפשר להעריך כי הלחץ העיקרי שיופעל על וינשטיין יהיה לסגור את התיק מטעמי גילו של בן־אליעזר, הקריירה המפוארת שלו בשירות הציבורי ובצבא, הוויתור על ההתמודדות על כס הנשיא ואולי גם הפרישה מהכנסת באחרונה. ויינשטיין זוכר כי השיקולים האלה הובילו את היועץ רובינשטיין לסגור את התיק נגד הנשיא ויצמן. וינשטיין היה סניגורו של ויצמן באותה תקופה, עם יעקב וינרוט. נבות תל צור, המייצג כיום את בן־אליעזר, היה מבני טיפוחיו של וינרוט.

ג'קי בן זקןצילום: נמרוד גליקמן

מיהם החשודים לכאורה בהשחתתו של בן־אליעזר? שתי דמויות מרכזיות מככבות בהמלצת המשטרה: איש העסקים המיליארדר אברהם נניקשווילי ושותפו ג'קי בן זקן. האחרון נלחם בימים אלה על חפותו בתיק אחר - הנוגע לאישומים בהרצת מניות בחברת מנופים פיננסיים.

החשד כלפי נניקשווילי הוא החמור יותר: במשטרה סבורים כי ב–2011 הוא העביר לבן־אליעזר 400 אלף דולר שהוגדרו כהלוואה. המשטרה חושדת כי מדובר בשוחד - בין היתר בתמורה לכך שבן־אליעזר הגיש תצהיר לטובת ננקשווילי בתיק שהאחרון מנהל נגד רשות המסים. סניגורו של נניקשווילי, עו"ד נתי שמחוני, הדף אתמול את המלצות המשטרה והבהיר כי לקוחו יילחם על חפותו.

וינשטייןצילום: אוליבייה פיטוסי

החשד כלפי בן זקן נראה מובהק פחות, משום שהשוחד שמיוחס לו לכאורה לא ניתן בכסף, אלא בדרכים אחרות. בן זקן מכחיש כל ידיעה על הקשרים והעברות הכספים בין נניקשווילי לבן־אליעזר. בא כוחו של בן זקן, עו"ד ירון ליפשס, טוען כי ההמלצה על כתב אישום מבוססת כל כולה על זיקת השותפות בין נניקשווילי לבן זקן, לדבריו: "נדמה כי מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה המשפטית שבה אדם נאשם בעבירה חמורה של מתן שוחד, כשכל הגורמים מסכימים שלא היתה לו כל מעורבות בעניין והוא כלל לא ידע עליו - לא ממי שנתן את ההלוואה (מר ננקשווילי), ולא ממי שקיבל אותה (מר בן־אליעזר)".

יחסים אינטימיים מדי

על רקע חקירות השחיתות המורכבות של השבועיים האחרונים, נראה לרגע כי פרשת בן־אליעזר, שבעצמה התפתחה מתוך חקירת שחיתות בנמל אשדוד, היא עניין שולי והיסטורי שמתמקד בדמות שכבר ירדה מעל במת הפוליטיקה והשלטון בישראל. זוהי טעות, משום שאנשי העסקים וההון המעורבים בפרשה הם חלק משוק ההון ומהיחסים האינטימיים מדי שמקיימים אנשי הון ואנשי שלטון בישראל.

אם בן־אליעזר ודומיו לא למדו את הלקח מפרשת ויצמן, ואם כתבי האישום נגד בכירי ש"ס לפני יותר מעשור לא הרתיעו בכירים בישראל ביתנו ובגופים אחרים מלמעול - לפי החשד - בתקציבי הציבור, אזי הרתעה לבדה אינה מספיקה במלחמה בשחיתות. הגיע הזמן לחשוב על חומות סיניות שיפרידו בין ההון והשלטון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker