"חייבים לעצור את הרוסי הזה": מה מסתתר מאחורי החלום של אביגדור ליברמן? - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חייבים לעצור את הרוסי הזה": מה מסתתר מאחורי החלום של אביגדור ליברמן?

ליברמן תיאר חלום שחלם, ובו פגישה דמיונית, או שלא, בין קציני משטרה בכירים, שמטרתה היתה להפיל אותו ■ האם האשמת השוטרים יכולה להיות עילה לתביעת דיבה והאם הסתתרות מאחורי חלום יכולה להגן עליו?

57תגובות

יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן חלם חלום. ובחלומו: "כל אותם חוקרים שהיו בצוות החקירה שחקר את הפרשה שלי, שנקראת 'פרשת השגריר', והם גם אלה שהיום מטפלים ומובילים את החקירה החדשה, אסף ולפיש, ערן קמין ויורם נעמן, חלמתי שהם נפגשו. בחלומי, בפגישה נכח גם החוקר נודלמן, שמאז כבר פרש מהיחידה... והם דיברו במלים אלו: "חייבים לעצור את הרוסי הזה, לא ייתכן שכל פעם הוא ייצא נקי. האיש הזה, חייבים לעצור אותו שלא יצליח, שחס וחלילה לא יהיה ראש ממשלה, האיש הזה הוא סכנה למדינה, אנחנו נעשה הכול על מנת לעצור אותו.

"בחלומי, הם היו מלאי מוטיבציה ופשוט נשבעו לעצור את אביגדור ליברמן. הם דיברו גם על כך שהיתה טעות בקונספט: 'אי אפשר לשבור את ליברמן, הוא חזק מדי. נלך על האנשים שמסביב לו, בטוח נשבור כמה מהם ואחרי שנשבור אותם נסחט מהם כל הודאה שרק נרצה'. ואני שוב אומר, החלומות שלי הם בדרך כלל מאוד מדויקים".

כתבות נוספות ב-TheMarker

השלג, השטפונות והכבישים הסגורים: כל מה שאתם צריכים לדעת על הסערה

מה באמת חושב משה כחלון על נתניהו ולפיד?

דודו בכר

לחלום של ליברמן, שנשמע לעתים כאילו הוא לקוח מסרט מאפיה ולא מנאום של שר חוץ — התוודענו בשבוע שעבר, כשליברמן דיבר בכנס פתיחת קמפיין הבחירות של מפלגתו באריאל ותקף את התנהלות המשטרה בפרשת השחיתות שהתפוצצה ברעש גדול. לפי החשדות, בכירים בישראל ביתנו, ובראשם סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום, העבירו לגופים שונים תקציבים בתמורה לשוחד וטובות הנאה. ליברמן שהלך על הגישה ההתקפית, קינח את נאומו בסיפור החלום, וכמו שטרח לציין יותר מפעם אחת במהלך נאומו — החלומות שלו גם מדויקים ("כשאני חוזר הביתה והולך לישון אני סופר עד אחת ונרדם — ואצלי החלומות זה כאילו המשך ישיר של יום העבודה, ובדרך כלל החלומות שלי הם מאוד מדויקים"). נראה כי הדברים שנאמרו בנאום היו מחושבים כשליברמן הקפיד לציין את שמות החוקרים שלטענתו גמרו אומר לחסל אותו פוליטית.

כל מי שהקשיב לדברים, יכול היה להבין שליברמן מתחכם. הוא לא טרח להסתיר זאת והמשיך בקו המתחכם באותו הנאום: "אני שאלתי יועץ משפטי ושאלתי עורכי דין ואמרו לי שמותר לי לדבר על החלומות שלי, ואני מדגיש שזה רק חלום".

האם קיימת הגנת "אמת בפרסום"?

האם באמת מותר לליברמן לדבר בלי מגבלות על "החלומות" שלו? האם יש לאותם חוקרים שציין ליברמן, ככאלה שהתארגנו במטרה לפגוע בו ובמפלגתו, עילה לתביעת לשון הרע נגדו?

השאלה המהותית הראשונה היא האם ליברמן, שאי אפשר לחשוד בו בחוסר תחכום, ידע על קיום פגישה כזאת או המציא את דבר התרחשותה, ואולי הוא ידע שהתקיימה אבל לא ידע מה נאמר בה.

מוטי מילרוד

אם לא התקיימה פגישה כזאת המשוכה הראשונה שצריך לעבור היא האם כחבר כנסת הוא מוגן בפני תביעת לשון הרע. גם אם מדובר בדיון תיאורטי, ואותם חוקרים או המדינה אינם מתכננים להגיש תביעה, נאום החלום מעלה שאלות מעניינות.

החסינות נועדה בהקשר זה להבטיח שחברי כנסת יוכלו להביע דעה בלי לחשוש — אבל רק אם הבעת הדעה נעשתה "במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר כנסת". לכן יש לבחון האם ניתן לומר שהבעת הדעה מהווה חלק מהסיכון הטבעי של ליברמן כחבר כנסת ("מבחן הסיכון הטבעי") וזאת שאלה שהתשובה עליה במקרה זה אינה חד־משמעית.

במידה שהחסינות אינה קיימת במקרה זה, עולה השאלה האם העובדה שליברמן מדבר על חלום שחלם, תאפשר לו הגנה של "אמת בפרסום". זאת מכיוון שהוא יטען כי הוא אכן חלם את החלום שאותו פירסם.

עו"ד רן שפרינצק, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד ארדינסט, בן נתן ושות' מסביר כי ההתחכמויות של ליברמן לא יסייעו לו כשמדובר בלשון הרע. "במידה שהדברים הם לשון הרע, לא יעזור לאדם שטוען שהוא רק מתאר חלום ועוד מקפיד לציין שהחלומות שלו מדויקים מאוד. ברור שלא מדובר בתיאור תמים של חלום. אין בחוק הגנה שמאפשרת התחכמות כזאת, אחרת יהיה קל לעקוף את האיסור של לשון הרע. סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע מגדיר בצורה רחבה למדי את האיסור ומצד השני ההגנות — אמת בפרסום ותום הלב — לא מקנות הגנה לטענה כמו חלום".

שפרינצק מפנה לפסק דין שניתן בבית משפט העליון באפריל השנה על ידי השופט נעם סולברג, ושבו התייחס בית המשפט לטענות של אשה שלפיהן יש בפרסום של יצירה ספרותית (רומן) ובהפצתה כדי להביא לפגיעה קשה בזכותה לפרטיות ופגיעה בשמה הטוב. הסופר טען כי מדובר ביצירה בדיונית והדמויות במציאות שימשו לו השראה בלבד והאשה טענה כי לבד משינוי שמות הגיבורים המופיעים ברומן, קיימת התאמה מלאה בין דמותה במציאות לבין הדמות הספרותית של הגיבורה המתוארת ברומן.

סולברג קבע כי אימוץ מדיניות משפטית שתאפשר את פרסום הספר אינה ראויה והדברים יכולים להשליך גם לעניין החלום. "מדיניות שכזו, מאפשרת לחפצים בכך, לפרסם דברים שעולים כדי פגיעה בפרטיות ולשון הרע, בלבוש ספרותי־בדיוני. הקורא הסביר, יחזה במופע הספרותי ויוכל להתעלם מזה המציאותי. אך מכריה ומוקיריה של הדמות המציאותית, יזהו אותה בנקל, יעּבדו בתודעתם את הנתונים, ויגיעו למסקנות מציאותיות; לא בדיוניות. כך ייפרץ הפתח לאיין את דיני הגנת הפרטיות ואיסור לשון הרע".

גם במקרה של החלום, הרציונל זהה. כל אחד שירצה לפגוע בפרטיותו או בשמו הטוב של מישהו יכול להגיד שהוא חלם חלום ובו אותו אדם עשה כך, או אמר כך — ולהיות מוגן מתביעת לשון הרע.

עו"ד איתי לשם, שותף במשרד שבלת ושות', העוסק בין היתר בתחום התקשורת, מוסיף כי על פי הפסיקה של בית משפט העליון בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפש הפרסום בעיני האדם הסביר. מאחר וליברמן ידע שהכנס מצולם ויסוקר בתקשורת אז בענייננו מדובר על הדרך שבה משתתפי הכנס והציבור הרחב, שהנאום של ליברמן יגיע אליו דרך התקשורת, מבין אותו. משמעות הפרסום נבחנת לא רק על סמך המלים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום, כשהמובן הרגיל של המלים יימצא לעתים במובן המילולי כפשוטו ולעתים במסקנות מבין השורות. גם כאן תהיה המסקנה כי "הגנת החלום" לא תעמוד לליברמן.

לשם מוסיף כי אם לא היתה התארגנות כזאת כנגד ליברמן נדמה כי, בנפרד מלשון הרע, ניתן לראות בנאמר עבירה של העלבת עובד ציבור על פי סעיף 288 לחוק העונשין ובמצב דברים כזה ודאי שאין כל הגנה של "אמת דיברתי" לגבי קיומו של החלום.

"יש מכשיר
 שנקרא פוליגרף"

אבל מה אם כן היתה פגישה בין אותם חוקרים שליברמן ציין, והוא לא ידע בדיוק את תוכנה או שמסיבות אחרות הוא לא יכול היה להוכיח זאת.

"נראה כי החלום הוא הפרט הטפל בעוד שתוכן המפגש המתואר הוא העיקר, שהרי הדברים לא נאמרו במסגרת 'כנס מספרי חלומות' אלא במסגרת כנס פוליטי וכחלק מנרטיב מתמשך שבו ליברמן טוען כי קיימת התארגנות לא חוקית של קציני משטרה בכירים לפגוע בו ובמפלגתו", אומר לשם. "נראה כי ליברמן, במקרה של תביעת לשון הרע כנגדו, לא יטען לטענת הגנה של 'אמת דיברתי' רק לגבי עצם קיומו של החלום אלא לטענת 'אמת דיברתי' לגבי תוכנו, ובהקשר הזה סביר כי הגנה כזאת תעמוד לטובתו של השר גם אם קיומה המדויק של הפגישה המתוארת לא יוכח אלא תוכח קיומה של התארגנות בהשתתפות אותם חוקרים שצוינו בשמם במטרה לפגוע בשר ובמפלגתו באופן המתואר".

גם אם לא ברור אם התקיימה הפגישה שתיאר ליברמן או לא, מה יודע ליברמן או מה הוא לא יודע, מה מכל זה הוא פרי דמיון קונספירטיבי ומה לא, ואילו הוכחות יש לו, אם בכלל — בנאומו הוא גילגל את הכדור לרשויות החוק: "לגבי החלום שלי, שיכול להיות שזה רק חלום ויכול להיות שזה נכון, לפרקליט המדינה יש דרך לבדוק זאת. יש יחידה שנקראת מח"ש ויש מכשיר שנקרא פוליגרף. אפשר להזמין את כל האנשים האלו ולבדוק האם היו דיבורים מהסוג הזה. האם היו מפגשים מהסוג הזה. האם הם דיברו על הצורך הכי חשוב של מדינת ישראל לעצור את אביגדור ליברמן. אם פרקליט המדינה רוצה יש לו את כל הכלים".

לשם מסכם: "אי אפשר להשאיר האשמות כאלה באוויר, שנאמרו על ידי שר בכיר ומשפיע על ציבור רחב, ללא חקירה ובדיקה מקיפה שתביא למסקנה שמדובר בטענות נכונות או שקריות".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "אין בכוונתנו להתייחס לדברים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#