דיני ספאם: האם פרסום מותאם 
אישית באינטרנט נחשב דואר זבל? - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דיני ספאם: האם פרסום מותאם 
אישית באינטרנט נחשב דואר זבל?

המחוזי דחה בקשה לייצוגית נגד גוגל שביקשה לסווג פרסום מותאם אישית כספאם ■ המחוזי: "לא להביא לקריסת המודלים העסקיים באינטרנט - איש אינו מעוניין לשפוך את המים עם התינוק, במיוחד כשהתינוק הוא ילד הזהב של הכלכלה הישראלית והעולמית"

תגובות

האם פרסומת מותאמת אישית באתר תוכן שבו מבקר גולש תיחשב הודעת ספאם? זאת היתה הטענה בתביעה ייצוגית שהוגשה על ידי גולש נגד חברת גוגל. לגישתו, היות שמדובר בהודעת פרסומת שלא קיבלה את אישורו, ועונה על הגדרת דואר זבל - מדובר בספאם לכל דבר.

השופט עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי בלוד דחה אמנם באחרונה את הבקשה לתביעה ייצוגית, אך ציין כי מדובר בהסדרה של סוגיה חדשנית, וכי "המקרה שלפניי מלמד, פעם נוספת על הקושי הקיים בהסדרה משפטית של מציאות טכנולוגית המשתנה במהירות הולכת וגוברת". לכן, הוא גם לא חייב את המבקש, שיוצג על ידי עו"ד ליאור להב, בהוצאות.

ללא קרדיט

התביעה עוסקת בשירות שגוגל מציעה למפרסמים ונקרא Remarketing (שיווק מחדש). מדובר בשירות שמתאים באופן אישי פרסומות שכן הוא מאפשר למפרסמים להגיע לגולשים שביקרו בעבר באתר שלהם, ולהציג בפניהם מודעות רלוונטיות בזמן שהם מבקרים באתרים אחרים. כל אחד שגולש באתרים שבהם רוכשים מוצרים, מחפשים בתי מלון או נופש כנראה נתקל בכך. מיד לאחר החיפוש שלו, משתילים לו פרסומות שמשיקות לאותו חיפוש שעשה. למשל, אם הוא חיפש מסעדה בלונדון, הוא קיבל הצעה לטיסות מוזלות ללונדון או בתי מלון בממלכה.

הדבר נעשה באמצעות תוכנה שמשתילה "מזהה קוקי (עוגיה) אנונימי" בדפדפן של גולש המבקר באתר אינטרנט של המפרסם - גם אם הוא לא הגיע אל אותו אתר באמצעות מנוע החיפוש של גוגל - באופן המאפשר לגוגל ליצור רשימת לקוחות המורכבת מאותם גולשים שביקרו באתר המפרסם. לא מדובר ברשימה שמית אלא רק מספר מזהה שניתן על ידי גוגל ומאפשר לאתר את דפדפן האינטרנט ממנו בוצעה הגלישה לאתר המפרסם.

המבקש טען להפרת הוראת סעיף 30(א) לחוק התקשורת שקובע כי "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת של הנמען, בכתב...פנייה חד פעמית...המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".

השאלה שבית המשפט היה צריך לדון בה האם מדובר במקרה זה בהודעה אלקטרונית אשר הגדרתה בחוק היא "מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת".

עורכי הדין של גוגל, ברק טל, רותה לובן ויונת אפריאט־מנה ממשרד יגאל ארנון ושות', טענו כי שיטת השיווק מחדש אינה מביאה לשליחת הפרסומות "אל נמען או קבוצה של נמענים" מכיוון שאין לגוגל מידע ביחס לזהותם, והפרסומות אינן ניתנות "לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת". בנוסף, הם טענו כי כוונת המחוקק, כפי שמשתקפת בפרוטוקול הדיון בהצעת חוק התקשורת - לא היתה לאסור על פרסומות באתרי תוכן.

ללא קרדיט

מה משמעות המונח הודעה אלקטרונית?

גרוסקופף מציין בהחלטה שנתן כי אם המונח "הודעה אלקטרונית" יפורש כפשוטו, הרי ש"המציאות הטכנולוגית הופכת כמעט כל פרסומת המוצגת על מסך המחשב או צג הטלפון הנייד של כל אחד מאתנו להודעה אלקטרונית".

הוא נותן, לדוגמה, פרסומת המופיעה במחשב או בסלולרי לפני שהגולש עובר לאתר אינטרנט מסוים. לפי רכיבי ההגדרה זאת תהיה הודעה אלקטרונית שכן מדובר במסר בזק מקודד, המועבר באמצעות רשת האינטרנט לנמען מסוים והיא ניתנת לשמירה על המחשב או הסלולרי באמצעות צילום מסך או שמירה בזיכרון.

"האם הדין הישראלי דורש קבלת הסכמה מפורשת בכתב מראש למשלוח דבר פרסומת בדרך זו? ניתן לומר כי התשובה על כך חיובית, ואולם אם יקבע כך, הדבר עלול להביא לקריסתם של חלק משמעותי מהמודלים העסקיים הקיימים כיום באינטרנט, המבוססות על הכנסות מפרסום מסוג זה. איש מאתנו אינו מעונין 'לשפוך את המים עם התינוק', במיוחד לא כשהתינוק הוא כבר היום 'ילד הזהב' של הכלכלה הישראלית והעולמית". גרוסקופף ציין כי בתי המשפט מחויבים בזהירות רבה בבואם לעצב כללים משפטיים העשויים להשפיע על כיוון התפתחותה של האינטרנט.

לכן, גרוסקופף סבור כי את ההגדרה ל"הודעה אלקטרונית" אין לפרש כפשוטה אלא יש לפנות לגרעין המושג, כפי שהוא נתפש בציבור הישראלי, ולנסות ללמוד ממנו על הדרך הראויה לפירוש הגדרת המחוקק.

"בעולם הווירטואלי, המונח דואר אלקטרוני מתייחס במקרה השגרתי למסרים אשר נשלחים ומתקבלים באמצעות מערכת הכוללת יכולות לקבלה, לשליחה ולניהול של מסרים", כותב גרוסקופף. "הודעת פרסומת הנשלחת באמצעות מערכת דואר אלקטרוני מטילה על המשתמש עלות מיוחדת מאחר שהיא לא חושפת את המשתמש לפרסומת בניגוד לרצונו אלא שבנוסף היא מטילה על המשתמש את העלות של טיפול בדבר הפרסומת כחלק מניהול מערכת הדואר האלקטרוני שלו. מניעת הכבדה זו היא שמצדיקה מבחינת תכלית ההסדר בעניין דואר זבל, את האיסור על העברת פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני ללא קבלת הסכמת המשתמש".

ולכן, לפי פרשנות זו, מצא גרוסקופף במקרה זה כי לא ניתן לראות בפעולות של גוגל במסגרת שירות השיווק מחדש משום שיגור דואר אלקטרוני. זאת, מכיוון שהפרסומות אינן מטילות על המשתמש את הנטל לטפל בהן לאחר שיעזוב את אתר התוכן אליו גלש - הן נעלמות מעולמו באופן אוטומטי, וללא שהמשתמש נדרש לעשות פעולה מצדו כדי שלא יתקל בהן בעתיד במערכת הדואר האלקטרוני שבה הוא משתמש. "מכאן, ששירות Remarketing אינו מביא ליצירת ההכבדה שההסדר בעניין דואר זבל ביקש למנוע", סיכם השופט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#