אלוביץ' חלב את בזק - השופט כבוב אישר

כבוב בחן את מהלכיו של אלוביץ' באופן "מחמיר", אבל אישר את משיכת הכספים האגרסיבית

עידו באום
עידו באום

שלושה טייקונים השתלטו על חברות תקשורת בעשור האחרון בעסקות ממונפות. סופם של השלושה ידוע. נוחי דנקנר, שהשתלט על סלקום באמצעות קונצרן אי.די.בי, איבד שליטה. אילן בן דב כבר לא עם פרטנר . רק שאול אלוביץ' ממשיך לשלוט בבזק . פסק דינו של השופט חאלד כבוב מבית המשפט הכלכלי העניק בשבוע שעבר גושפנקא חוקית למהלך המימוני של ההשתלטות. כבוב, שמדבר גבוהה על ממשל תאגידי תקין, השאיר לא מעט תמיהות.

לצורך רכישת השליטה בבזק ב–2010 נטל אלוביץ' הלוואות של כ-5 מיליארד שקל שהצטרפו ל–1.4 מיליארד שקל של הון עצמי. בזק ביצעה מיד במועד הרכישה גיוס חוב, והחליטה על הפחתת הון של 3 מיליארד שקל בשש מנות חצי־שנתיות של 500 מיליון שקל. בסך הכל, במסגרת רכישת השליטה גייסה בזק חוב של כ–7.5 מיליארד שקל, ויחד עם הפחתת ההון חילקה כ–10 מיליארד שקל בדיווידנד לבעלי המניות.

שאול אלוביץצילום: אייל טואג

ב–2009 עמד ההון העצמי של בזק על כ–6.54 מיליארד שקל, והיה כ–47% מכלל המאזן של החברה. אחרי החליבה, ב–2012, הסתכם ההון העצמי של בזק בכ–2.46 מיליארד שקל, כ–15.6% בלבד מכלל המאזן.

כבוב דן באישורן של תביעות נגזרות של בעלי מניות, שטענו באמצעות עורכי הדין ארז ללקין, אופיר נאור ורנן גרשט, כי חלוקת הדיווידנד והפחתת ההון שביצעה בזק הזיקו לחברה. השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט, בניסוח בוטה, היא האם רשאי איש עסקים ליטול מינוף גדול, להשתלט על תאגיד ענק, לגרום לתאגיד לקחת הלוואות ואף להפחית את ההון כדי לחלק ממנו דיווידנד, שיעזור לבעל השליטה החדש להחזיר את ההלוואות שמימנו את ההשתלטות - ולצאת בשלום? התשובה: כן, אם זה טוב לחברה ולכלל בעלי המניות.

ככלל, בית המשפט לא מתערב בהחלטות על שינויים במבנה ההון של החברה שהתקבלו באופן מיודע, בתום לב ובהיעדר ניגוד עניינים. זהו "כלל שיקול הדעת העסקי". כמו כן, השתלטויות ממונפות הן מהלך לגיטימי. החידוש בפסק דינו של כבוב הוא קודם כל האמירה החד משמעית כי בשוק הישראלי ראוי להיות חשדנים. זאת, בגלל כשלי ממשל תאגידי שנובעים מכוחם של בעלי שליטה ריכוזיים וממונפים - כשלים שעליהם עמדה בהרחבה ועדת הריכוזיות. על רקע זה קבע כבוב כי כאשר קיים חשד לניגוד עניינים של בעל השליטה, יבחן בית המשפט את החלטות החברה בשבע עיניים, תוך הפעלת מבחן ביקורת "מחמיר יותר", שמכונה "שיקול דעת עסקי מוגבר".

דירקטוריון מריונטות

למעשה, חלוקת הדיווידנד והפחתת ההון  שבוצעה בבזק נבחנה כמעט מכל הכיוונים.  יש לציין כי ההחלטות על מדיניות חלוקת הדיבידנד  התקבלו עוד לפני ההשתלטות של אלוביץ. ההחלטה על הפחתת ההון והעלאת המינוף  של בזק התקבלו על ידי הדירקטוריון לאחר השתלטות של אלוביץ אבל עוד בטרם מינה את עצמו ליו"ר דירקטוריון החברה. עם זאת, כפי שכבוב עצמו מציין, הדירקטוריון התייעץ עם אלוביץ לפני ההחלטה על הפחתת ההון, מבלי לתעד את ההתייעצות.

כידוע, הפחתת הון מחייבת אישור מראש של בית משפט, משום שההון הוא כרית הביטחון של הנושים. ההליך הזה קיבל גושפנקא חוקית חזקה ביותר. הליך האישור התנהל בפני עמיתתו של כבוב, השופטת דניה קרת־מאיר. לפי דרישתה, כל מנה של 500 מיליון שקל של הפחתת הון נדונה בנפרד בדירקטוריון. היא הריצה את בזק לבית המשפט שש פעמים. ובאמת - אפשר להבין נושים ומחזיקי אג"ח שחוששים מפגיעה בכרית ההון, אבל התביעות הנגזרות שבהן הכריע כבוב הוגשו דווקא על ידי בעלי מניות של בזק. אלה הרי נהנים מחלוקת הדיווידנד. אז מה הבעיה?

הטיעון המרכזי של בעלי המניות הוא כי הפחתת ההון ומדיניות הדיווידנד האגרסיבית נועדו לשרת את האינטרס של אלוביץ' בטווח הקצר, על חשבון האינטרס של החברה בטווח הארוך. בהקשר זה קיים השופט דיון חשוב בלגיטימיות של קבלת החלטות משיקולים של טווח קצר וטווח ארוך. שני סוגי ההחלטות לגיטימיים, הוא קובע. למרות זאת, לדבריו, "במקרים של רכישה ממונפת אגרסיבית עלול להתעורר החשש כי ההתחייבויות הקשיחות של בעל השליטה כלפי הגורם המממן יעיבו על שיקול דעתו, וכתוצאה מכך גם על שיקול דעתם העצמאי של נושאי המשרה. מה גם שבחלק מהמקרים השקעתו ההונית של בעל השליטה תהיה קטנה יחסית, בשל המינוף הגבוה, ובהתאם תפחת חפיפת האינטרסים בינו ובין החברה. באותם מקרים עשוי הדירקטוריון לקבל החלטות - בין היתר, במישור הניהול הפיננסי - שאינן לטובת החברה, גם לא בטווח הקצר וגם לא בטווח הארוך".

כבוב קובע כי במקום שבו יוכיח תובע כי לבעל השליטה קיימת השפעה ניכרת על תהליכי קבלת ההחלטות בחברה וכי קיים עבורו צורך משמעותי בשינוי מבנה ההון בחברה בעקבות עסקת ההשתלטות שביצע - יפעיל בית המשפט בחינה ביקורתית במיוחד של ההחלטה.

מדברי השופט משתמע כי דירקטוריון בזק היה דירקטוריון מריונטות. כבוב מפקפק בעדויות הדירקטורים החיצוניים ונושאי המשרה שהעידו בפניו יותר מפעם אחת. במועד רכישת השליטה בבזק מינה עצמו אלוביץ' ליו"ר החברה ורוב הדירקטורים (שבעה מתוך 13) היו מטעמו, כולל בנו וכלתו.

"ישנו חשש ממשי כי לאלוביץ' היתה השפעה ניכרת על תהליכי קבלת ההחלטות בחברה לאחר העברת השליטה לידיו. בפרט, על אף שהדבר הוכחש בתחילה בידי המשיבים, נמצא כי הפחתת ההון נדונה עם אלוביץ', בכובעו כיועץ על פי הסכם הייעוץ בין החברה ובין יורוקום תקשורת (ללא כל תיעוד בפרוטוקול). וזאת, עוד בטרם הועברה הצעת ההחלטה בנדון לדיון בדירקטוריון", כותב כבוב.

בואו נפרק את המשפט הזה: א' - בזק והדירקטורים הכחישו כי ההנהלה דנה עם אלוביץ' בהפחתת ההון, ואז התברר כי זו לא האמת. ב' - ההתייעצות עם אלוביץ' התקיימה לפני ההחלטה בדירקטוריון ללא תיעוד. ג' - כבוב לא מציין כי פעמיים במהלך המשפט דחה בקשות של בעלי המניות לזמן את אלוביץ' לדוכן העדים. כבוב ציין בהחלטות הביניים כי העובדה שבזק לא זימנה את אלוביץ' מיוזמתה תישקל לחובתה, אך בפסק הדין לא חזר על כך.

כבוב דורש חמישה תנאים כדי להשתכנע בכנות ההחלטות: "תום הלב, טובת החברה, גילוי נאות, תמיכת המיעוט וסבירות ההחלטה על רקע מצבה הפיננסי של החברה".

"כאילו מרוחה חמאה על ראשינו"

בסופו של דבר, קובע השופט כי ההחלטה היתה סבירה, גם באמות מידה מחמירות. קצת קשה להבין כיצד הקביעה מתיישבת עם העובדות עליהן הצביע כבוב. האם לדעתו גם דירקטוריון שבוי ולא עצמאי יכול לקבל החלטות עסקיות סבירות? האין כאן נימוק מספק לניהול תביעה נגזרת?

נדמה כי התשובה נעוצה באיתנות הפיננסית של אלוביץ'. מתבקשת ההשוואה לחלוקת הדיווידנדים על ידי אילן בן דב בפרטנר, שגם נבחנה על ידי כבוב בעבר. "לא ניתן להתעלם מאיתנותן הפיננסית של בי־קום ואינטרנט זהב (חברות השליטה של אלוביץ' - ע"ב) הגם שלאלוביץ' ולבי־קום היה עניין רב בחלוקות הדיווידנדים בהן עסקינן, לא מצאתי כי היה להם 'עניין אישי' בחלוקות אלו כהגדרתו של מונח זה בחוק החברות וכפי שצוין בעניין בן דב".

כבוב הושפע גם מביצועיה החיוביים של מניית בזק בהשוואה לשאר השוק - נימוק בעייתי, שכן בחינת ההחלטה חייבת להיעשות על יסוד מה שהיה ידוע לחברה בזמן אמת. הוא הושפע גם מהתנהלות הגופים המוסדיים: "מרבית בעלי מניותיה של בזק היו משקיעים מתוחכמים (גופים מוסדיים וקרנות השקעות). סביר להניח כי גופים אלו לא התקשו לעיין בדוחות הכספיים של החברה ולהבין כי הפחתת ההון בסך מצטבר של 3 מיליארד שקל עשויה להביא את חברה לגייס חובות נוספים", כתב. גם זה נימוק בעייתי, שכן השיקולים של גופים מוסדיים מורכבים הרבה יותר.

האם פסק הדין מטיל מעתה עול כבד מדי על הדירקטוריונים בחלוקות דיווידנד? עו"ד פנחס רובין ממשרד גורניצקי, שייצג את בזק יחד עם ליאור פורת ואסף אבטובי וייצג את פרטנר בעבר, מקבל את העול ברצון. לדבריו, "בהפחתת הון ובחלוקת דיווידנד גדולה מקפידים ממילא הקפדה יתירה. אנו מתהלכים ממילא כאילו מרוחה חמאה על ראשינו. בכל הקשור לחלוקת דיווידנד זכיתי בשני משפטים המסמלים כי במועד ההחלטה בדירקטוריון עשינו את כל הנדרש".

עורכי הדין ניר כהן ואמיר בן־ארצי, שייצגו את חברי הדירקטוריון ונושאי המשרה בבזק יחד עם אייל רוזובסקי ומור פינגרר, רואים בהחלטה הישג גדול. כהן ובן ארצי מדגישים כי "בית המשפט קבע שלא הוכח שחברי הדירקטוריון ונושאי המשרה של בזק פעלו בחוסר תום לב או מחוץ לסמכויותיהם או כי פגעו בטובת החברה".

השופט חאלד כבובצילום: דניאל בר און

תגובות