ביהמ"ש העליון גיבה את אילנה דיין: דחה פעם נוספת את תביעת סרן ר'

נשיא בית המשפט העליון הדגיש בפסק הדין את חשיבותה של העיתונאות החוקרת: "גם מפרסם שפעל באופן אחראי וזהיר, עשוי לגלות לאחר הפרסום ובדיעבד כי נפלה טעות בידו" ■ דיין: "זיכוי הקצין לא גורע בשום דבר מאמינות הכתבה"

אפרת נוימן
אפרת נוימן

בית המשפט העליון, בראשותו של הנשיא אשר גרוניס ובהרכב של תשעה שופטים, אישר היום את דחיית תבחיעתו של סרן ר' נגד אילנה דיין. השופט אליקים רובינשטיין היה בדעת מיעוט בקבעו כי יש לבטל את ההלכה של הערעור ולהשיב את פסיקת המחוזי.

בפברואר 2012 הפך הרכב שופטי העליון בראשות המשנה לנשיאה דאז אליעזר ריבלין, שפרש מתפקידו, והשופטים פוגלמן ועמית את פסק דינו של שופט המחוזי דאז נועם סולברג (שבינתיים מונה כשופט בבית המשפט העליון), וקבע כי דיין אינה חייבת לפצות את סרן ר' על תחקיר ששידר ב-2004 שעסק בפרשת "וידוא ההריגה" של ילדה פלסטינית בפאתי רפיח. כנגד סרן ר' הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי בחמישה פרטי אישום אך הוא זוכה ב-2005 מכל האישומים. הוא הגיש תביעה נגד אילנה דיין ואולפני טלעד לפי חוק איסור לשון הרע.

גרוניס פתח את דבריו באומרו כי "בדיון הנוסף שלפנינו מתחדד במלוא עוצמתו המתח העומד בבסיסם של דיני לשון הרע. מן האחד מצויים כבודו ושמו הטוב של מי שנפגע מן הפרסום, ומן העבר האחר ניצבים חופש הביטוי וחופש העיתונות, על משמעותם מבחינת העיתונאי היחידי ומבחינת הציבור הרחב".

היות ואין מחלוקת על כך שהיה בפרסומים משום לשון הרע, הדיון התמקד בשאלת ההגנות שיש בחוק - "אמת בפרסום" ו"תום הלב".

אילנה דייןצילום: תומר אפלבאום

"הרושם הכללי המתקבל מן הכתבה הוא הוגן ולא בלתי-מאוזן

גרוניס הדגיש את תפקידה החשוב של העיתונאות החוקרת: "אחת הפונקציות החשובות של כלי התקשורת השונים היא חשיפתם של אירועים ועובדות שאינם גלויים לעיני כל, ואשר מצריכים לעיתים עבודת תחקיר. פרסומים מסוג זה מסתמכים לא פעם על מקורות שאינם פומביים או רשמיים ועשויה להיות בהם תועלת ייחודית לשיח הציבורי. זהו פועלה של העיתונות החוקרת. יש לזכור כי העובדה שלא עלה בידי המפרסם להוכיח בבית המשפט את אמיתות הפרסום אינה מלמדת בהכרח כי הפרסום הוא שגוי. אין זה ראוי להגביל את השיח הציבורי רק לביטויים שעמדו ברף המחמיר של הגנת אמת הפרסום.

"בידי עיתונאי אין את מלוא כלי הבדיקה והחקירה שעומדים לרשות הרשויות. משכך, המידע שייחשף על ידו עשוי להיות מידע חדש שטרם עבר את כור ההיתוך של ההליך המשפטי. בתנאים אלה, גם מפרסם שפעל באופן אחראי וזהיר, עשוי לגלות לאחר הפרסום ובדיעבד, כי נפלה טעות בידו וכי הפרסום למעשה אינו בגדר אמת".

גרוניס ציין ברמה הכללית של הדיון כי "ראוי להכיר, באופן עקרוני, בקיומה של חובה לפרסם פרסומים בעלי אופי עיתונאי. התנאי המרכזי לקיומה של חובה כאמור הוא כי קיים עניין ציבורי משמעותי בפרסום. האדן השני עליו בנויה ההגנה הנדונה הוא דרישת תום הלב, על היבטיה הסובייקטיביים והאובייקטיביים. משמעויותיה של דרישה זו הן כי הפרסום ייעשה בשל אותה חובה וללא כוונת זדון, וכי חובת הפרסום מולאה בהתאם לסטנדרט של עיתונאות אחראית, זהירה והוגנת. יש לקוות כי בדרך זו ניתן יהיה לשמר את חופש הביטוי ואת פועלה של העיתונות החופשית, תוך הימנעות מחיזוק יתר של כוחה של האחרונה וניצולה לרעה של ההגנה. תכליתה של ההגנה אינה להעניק חסינות לעיתונות חובבנית, פזיזה ושלוחת רסן. הדברים נכונים במיוחד כיום, עם התפתחותה של עיתונות מסוגים חדשים באמצעות האינטרנט. מטרתה של ההגנה היא לאפשר את מרחב הפעולה הדרוש לשם הגשמת העקרונות שביסוד חופש העיתונות והבטחת שיח ציבורי פתוח בנושאים בעלי חשיבות".

לגופו של עניין, קבע גרוניס כי הכתבה של עובדה נהנית מהגנת תום הלב וכי התנהלותה של דיין והכתבה עצמה עמדו באמת המידה של עיתונאות אחראית. "להתרשמותי, האמצעים שנקטה דיין לשם בחינת אמיתות הפרסום היו סבירים והכתבה בכללותה לא חרגה מגדר הסביר בנסיבות העניין. הכתבה נשענה על מה שבעת השידור נראה היה כבסיס איתן, לרבות צילומים וקטעי שמע שמהימנותם, לפחות לכאורה, ככלל נדמית רבה. העובדה שחלק מעדויות החיילים היו כוזבות לא נתבררה באותו מועד אף לגורמי החקירה והתביעה, שסברו כי הראיות מצדיקות להעמיד את העותר לדין".

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניסצילום: אמיל סלמן

עם זאת, גרוניס מציין כי ראוי היה להימנע מלשלב בכתבה קטעי וידיאו המתארים התרחשויות שלא היו חלק מן האירוע באופן שעלול ליצור רושם מוטעה "וטוב עשתה דיין כשהבהירה את הטעות, אף אם רק לגבי אחד מהקטעים שתיקון הדברים בדיעבד אינו מוחה לחלוטין את הרושם השלילי שיצר פרסומם. אכן, ראוי להותיר לעיתונאים 'מרחב מחיה' יצירתי מסוים, בייחוד מקום שמדובר בשיקולי עריכה. עם זאת, מקום שהפרסום כרוך בלשון הרע, לעיתים יהא זה ראוי לוותר על אלמנטים שיש בהם אולי להעשיר את הפרסום במישור הטלוויזיוני, אך הם עלולים לפגוע במושא הפרסום שלא לצורך. במלים אחרות, קטעי האילוסטרציה והקטעים שלא היוו חלק מן האירועים הישירים אולי תרמו לשידור מבחינת איכות טלוויזיונית. ברם, לעיתים ראוי לוותר על תוספות כאלה בשל האפשרות של פגיעה יתירה, עיוות המציאות ויצירת רושם מוטעה אצל הצופה".

מבחינת גרוניס, "הרושם הכללי המתקבל מן הכתבה הוא הוגן ולא בלתי-מאוזן. נימתה היא אכן ביקורתית ויחסה השלילי כלפי האירוע ניכר. עם זאת, היא נותנת ביטוי לסיטואציה הקשה שבה היו מצויים העותר וחייליו ושהולידה את האירוע הנדון, כמו גם לגרסתו של העותר ולתחושתו כי הוא פועל לנטרול איום בטחוני, ולעמדת רשויות הצבא. אף לתחושתי, בסיום הצפייה בכתבה, נותר הצופה תוהה ומבולבל ביחס לשאלה 'מה בדיוק קרה שם'. בנסיבות העניין, נראה שכך יאה".

גרוניס מתייחס אל תוכנית הלקט כאל פרסום מחדש ומגיע למסקנה כי גם כאן התקיימה הגנת העיתונאות האחראית. באשר לחובה לפרסם תיקון או עדכון לפרסום, מציין גרוניס כי אין מקום להטיל חובה כללית וגורפת כזאת, כאשר הדבר לא התבקש על ידי מי שנפגע מן הפרסום. עם זאת, הוא מכיר בכך "שייתכנו מקרים, אף אם חריגים, שבהם יידרש המפרסם המודע להתפתחות החדשה, כחלק מדרישת ה"עיתונאות האחראית", לפנות מיוזמתו לנפגע מן הפרסום ולברר האם יהא מעוניין בפרסום תיקון או עדכון בהתפתחויות מסוימות שאירעו לאחר הפרסום. ההכרעה האם אכן נדרש המפרסם לנהוג כך תלויה בנסיבות העניין המסוים. בכלל זה, יש להביא בחשבון את חשיבותו של המידע בו מבוקש לעדכן ואת מידת נגישותו וזמינותו למפרסם. בנוסף, ישנה חשיבות מכרעת לשאלה האם הנפגע מן הפרסום מעוניין בפרסום הנוסף, על מנת להבטיח שלא תיגרם לו פגיעה נוספת ומיותרת"

גרוניס סיכם את פסק דינו בכך ש"הגנת תום הלב תחול רק על פרסומים שנעשו בתום לב, תוך עמידה באמת המידה המחמירה של עיתונאות אחראית. על מנת לעמוד בסטנדרט זה, יידרש המפרסם לנקוט צעדים שימנעו פגיעה מיותרת במושא הפרסום. זאת, אף במחיר של פגיעה מסוימת באיכות התוצר במישור התקשורתי".

הדיון הנוסף התקיים בפני תשעה שופטים: הנשיא גרוניס, המשנה לנשיא, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית.

את סרן ר' ייצגו עורכי הדין אלעד איזנברג ויואב מני, את אילנה דיין ייצגו עורכי הדין גיורא ארדינסט, רן שפרינצק, מיטל טויסטר-רוזנטל והגר קמחי ואת טלעד ייצגו עורכי הדין יוסי עבאדי וורה שיכלמן.

"פסק הדין מייצר פרוטוקול של 'עשה ואל תעשה' לעיתונאי החוקר"

אילנה דיין אמרה היום ל-TheMarker: "שמחתי שבית המשפט העליון כתב פסק דין מהדהד שמכיר באופן עמוק בחשיבות העיתונות החוקרת ונותן לה מרחב מחיה שהוא קריטי עבורה כדי לפרסם מה שאנשים צריכים לדעת. שמחתי שהכירו בכך שפרסמנו מה שבעינינו היה לו חשיבות ציבורית עצומה ועשינו זאת באופן הוגן ומאוזן. מעבר לכך, אני יודעת ואדע שמה ששידרנו היה אמת ונשאר אמת והזיכוי של הקצין לא גורע בשום דבר מאמינות הכתבה, כי הוא לא משנה את העובדה הקריטית שהיתה ילדה קטנה שמתה והמוות שלה היה מיותר".

עבאדי, שותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', הגיב על פסק הדין ואמר כי מדובר "בניצחון ענק לחופש העיתונות, ובעיקר לעיתונות האחראית. רוב של שמונה שופטים קבע כי יש להשאיר על כנו את פסק הדין שביטל את פסיקת המחוזי, תוך קביעה שהכתבה של אילנה דיין, הן בתוכנית המקורית והן בתוכנית הלקט, היו עיתונות אחראית והרושם הכללי המתקבל מן הכתבה הוא הוגן. חשיבות פסק הדין היא בהכרה החדשה הרחבה בהגנה מפני חיוב בלשון הרע של עיתונות אחראית אשר פעלה לפי סטנדרטים עיתונאים ראויים".

ממערכת עובדה נמסר: "אנו שמחים על החלטת בית המשפט העליון, שגם בהרכבו המורחב שב ועיגן בפסיקתו את יסודות העבודה העיתונאית התחקירית, שחשובה כל כך לקיומה של חברה חופשית ודמוקרטית. כמו בעשרים השנים האחרונות, עובדה תמשיך להביא לצופיה כתבות ותחקירים שהם פרי עבודה עיתונאית אחראית והוגנת.

עו"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק ומיטל טויסטר צוות ההגנה של אילנה דיין ממשרד ארדינסט בן נתן ושות' מסרו כי: "פסק הדין מבצר את מעמדה של העיתונות ואת כוחה לחשוף פרשות שיש בהן עניין ציבורי. הוא מקנה הגנות לעיתונאי שפעל בתום לב ובהגינות וקובע כי כך פעלה דיין. עוד קובע פסק הדין כי הליך פלילי כשלעצמו לא שולל עניין ציבורי בפרסום ומכיר בחובה העיתונאית לפרסם נושאים בעלי חשיבות ציבורית באופן המרחיב את הגנת תום הלב.

"בכך מעגן העליון את ביטולה של הלכת חברת חשמל נגד הארץ ששלטה בכיפה לאורך עשרות שנים ומרחיב את חופש הפעולה של העיתונות החוקרת. גשר של ברזל מחבר בין פסה"ד לבין פסיקותיהם של שופטי ביהמ"ש העליון, אשר לאורך השנים ביצרו את מעמדו של חופש הביטוי כזכות יסוד בחברה דמוקרטית. פסק הדין יבטיח את המשך קיומה של העיתונות החוקרת וימנע בריחה של העיתונות מן המציאות אל 'הריאלטי' הנעים והנוח.

"השופטים חוזרים וקובעים כי אילנה דיין פעלה כעיתונאית אחראית והגונה והציגה את צדדיו השונים של האירוע, ואף נמנעה מהצגת חומרים שהיו בידיה, אשר היה בהם כדי לצייר את הפרשה באור חמור עוד יותר. ביהמ"ש קובע שהמיקום המתאים לדיון בשאלה האם המפרסם מילא אחר אמת המידה של עיתונות אחראית הוא במסגרת דרישת תוה"ל ולא במסגרת המונח "אמת לשעתה.

"למעשה ממקם ביהמ"ש את הגנת האמת לשעתה לא תחת סעיף אמת הפרסום, אלא במסגרת הגנת תוה"ל וקובע כי פרסום אחראי שנחזה להיות אמת בעת עשייתו ייהנה מהגנת תום הלב, גם אם בסופו של דבר האמת המשפטית התגלתה כשונה או לא התבררה עד תומה.

"לטעמי מדובר באחד מפסקי הדין החשובים שניתנו בעשרות השנים האחרונות בכל הנוגע למעמדו של חופש הביטוי. פסק הדין מייצר פרוטוקול של "עשה ואל תעשה" לעיתונאי החוקר, מבטיח כי עיתונאי שיפעל בתו"ל, בהגינות, ביושר ובאופן מקצועי, כפי שפעלה דיין, ייהנה מהגנתו של הדין".

עורכי הדין אלעד איזנברג ויואב מני המייצגים את סרן ר' מביעים סיפוק מכך שבית המשפט העליון בהרכבו המורחב אשרר את הקביעה כי בקדימון ובכתבה עצמה הוצאה לשון הרע כלפי הקצין, ומכך שבוטלה הכרעתו הקודמת שאפשרה לכתבה ליהנות מהגנת ה"אמת לשעתה".

"עם זאת, בית המשפט העליון פטר מאחריות את דיין, להבדיל מחברת טלעד שחויבה בתשלום פיצוי של 100 אלף שקל, וזאת באמצעות הגנה חדשה של 'עיתונאות אחראית'. לצורך כך בית המשפט ביטל הלכה ותיקה ומושרשת שלו מזה עשרות שנים והרחיב מאד את ההגנה הניתנת לעיתונאי שמפרסם דברי שקר.

"במובן זה, המשמעויות והתוצאות של פסק הדין חורגות בהרבה מעניינו של סרן ר' וצריכות להדאיג כל אזרח במדינה. אנו לא משוכנעים שמצב חירויות הפרט השתפר כתוצאה מפסק הדין וימים יגידו האם פסק הדין אכן יעודד עיתונאות אחראית או שמא, כפי שהתרענו בפני בית המשפט, יהפוך למדרון חלקלק, שבו יפורסמו דברי שקר תחת כל עץ רענן, ללא אפשרות מעשית לתבוע את המפרסם בגינם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ