תביעה ייצוגית - מכשיר לעשיית רווחים לעורך הדין או מלחמה על אינטרס ציבורי?

עורך דין יזם תביעה ייצוגית ו"גייס" את התובעים ■ האם זה כשלעצמו מהווה עילה לדחיית הבקשה? העליון קבע כי המניעים האישיים של עורך הדין לעשיית רווח או לשכר טרחה לא יכולים להכשיל את התביעה ■ השופט רובינשטיין חשב אחרת

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יסמין גואטה
יסמין גואטה

זה לא סוד שהמרוויחים הגדולים מהגשת תביעות ייצוגיות הם עורכי הדין שגורפים לכיסם מדי שנה שכר טרחה של מיליוני שקלים. העלות הכרוכה בהגשת התביעה וניהולה נחשבת נמוכה יחסית, והפוטנציאל לרווח גדול. מספיק שמדובר בקבוצה גדולה וכל אחד ממנה מקבל כמה שקלים כדי להביא את סכום הפיצוי - אם התביעה מתקבלת כמובן - למיליונים רבים, וממנו ייגזר שכר הטרחה של עורכי הדין.

תחום ייצוג התובעים הייצוגים נשלט בידי מספר מצומצם יחסית של משרדים ומאופיין בריכוזיות - אך מה קורה אם עורכי הדין הם אלה שיוזמים את התביעה ומגייסים את התובעים הייצוגיים מתוך אינטרס כלכלי אישי שלהם, והתביעה הייצוגית נהפכת לכלי להתעשרות שלהם? שאלה זו נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון.

השופטים חנן מלצר, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן התלבטו ארוכות בשאלה. "יש דיסוננס מסוים, לא מבוטל, בין הרכיב הציבורי של התובענות הייצוגיות לבין הרכיב הכלכלי הכרוך בהן ומהווה קטר להן", שיתף השופט אליקים רובינשטיין בלבטיו. "כשלעצמי הייתי מתקשה לחיות בשלום ערכית עם צרימה זו, שהרי יש ציפייה ואפשרות למאבקים צרכניים, למשל מעמותות ללא כוונת רווח, ולאו דווקא מכיוון של בעלי אינטרס כלכלי".

התביעה הייצוגית מאפשרת לאדם בודד להגיש תביעה, לעתים בסכומי עתק, בשם קבוצת נפגעים פוטנציאלית, ולייצג את הקבוצה בבית המשפט בתביעה. כדי לעודד הגשת תביעות אלה, הן פטורות מאגרה. במקרה הזה, את התביעה הייצוגית הגישו שני תובעים ייצוגים שטענו באמצעות עו"ד עופר לוי כי חברת המזון פריניר הטעתה את הצרכנים, הפרה חובות חקוקות שמוטלות עליה והתרשלה כלפי מי שרכש מוצרים מסוימים מהתוצרת שלה.

התביעה התייחסה לאירוע שהתרחש בפסח 2004. באותה שנה פריניר עשתה שימוש ברכז עגבניות שיובא מחו"ל. לקראת הפסח התריע משגיח הכשרות שהוצב מטעם הרבנות במפעל של פריניר על קיומו של חשש חמץ בכל המוצרים. למרות זאת, פריניר שיווקה את מוצריה לפני חג הפסח כשעל אריזתם הוטבע הכיתוב כשר לפסח בהשגחת הרבנות האזורית גליל תחתון. התובעים הייצוגיים טענו כי הם מקפידים על צריכת מוצרי מזון בעלי הכשר של הרבנות הראשית לפסח. התביעה הוגשה בשמה של קבוצה בלתי ידועה של כ–800 אלף צרכנים שרכשו מוצרים של פריניר שהוצגו כבעלי הכשר לפסח - וכלל הנזקים הוערכו בסך של כ-30 מיליון שקל.

מנגד טענה פריניר כי ההליך הייצוגי הוא אינו הדרך היעילה וההוגנת להכריע בתביעה. בנוסף היא ציינה כי עילת ההטעיה דורשת הוכחת הסתמכות פרטנית של הצרכנים על הכיתוב שהופיע על גבי האריזות, וככזו היא מחייבת בחינה אינדיווידואלית ביחס לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה. פריניר התייחסה גם לאופן הגשת התביעה, וטענה באמצעות עוה"ד דוד אור־חן כי עו"ד לוי הוא זה שיזם את התביעה ו"גייס" את התובעים במיוחד לצורך הגשת הבקשה. לשיטתם התובעים ביקשו לעשות שימוש חסר תום לב בהליך הייצוגי שלא למטרות שלשמן הוא נועד.

"להעשיר את עורך הדין, הוגה הרעיון"

שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, האשם ח'טיב, סבר כי פריניר אכן הטעתה את הלקוחות וכי קיימות נגדה עילות תביעה בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות, אך למרות זאת קבע כי התביעה אינה ראויה להתברר כתביעה ייצוגית — ולכן דחה את הבקשה. הסיבות לדחיית הבקשה מבחינתו היו מגוונות, אחת מהן היתה היעדר תום לבו של עו"ד לוי.

"בית המשפט התרשם כי התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשו ביוזמתו של עורך הדין מתוך מניעים אישיים ושיקולים של קבלת שכר טרחה, וזאת אגב הגזמה בתיאור הנזקים שנגרמו לאחת התובעות שהיא בת משפחתו", קבע השופט. הוא הוסיף כי "נוצר חשש שהתביעה הייצוגית לא הוגשה למטרה לשמה נועד ההליך אלא על מנת להעשיר את עורך הדין שהיה לגישת בית המשפט הוגה הרעיון והכוח המניע מאחורי הגשת התביעה".

לא רק התובעים הייצוגיים לא היו מרוצים מההחלטה של בית המשפט. הקביעה הקפיצה גם את לשכת עורכי הדין ואת היועץ המשפטי לממשלה, שהצטרפו לערעור. הרכב שופטי בית המשפט העליון דנו בשאלה אם ייזום ההליך הייצוגי בידי עורך הדין מתוך כוונה להפיק רווח אישי ונקיטה בפעולות לאיתור נפגעים מהתנהלות צרכנית עולה כדי חוסר תום לב והתנהלות בלתי־הולמת המצדיקים את דחיית התביעה?

הרכב השופטים לא היו תמימי דעים בסוגיה, ולא הסתירו את הלבטים שלהם: "לא אכחד, כי מתלבט אני באשר ליחס האופרטיבי לתובענות ייצוגיות, שמצד אחד אמורות לתת קול וביטוי לנושאים בעלי אופי ציבורי, שאילולא הן לא יהיו כדאיות כלכלית לנהל התדיינויות לגביהם - וכמובן התדיינויות, במיוחד בנושאים מורכבים יותר, מצריכות השקעת ממון וזמן, וזמן הוא עצמו ממון כמובן", ציין רובינשטיין.

לדבריו, "מהצד האחר, נהפכו תביעות אלה לכלי לנסות להשיג הטבה כספית בשיתוף או בייזום עורכי דין שזהו עיקר המניע שלהם, מבלי לפגוע באזרחותם הטובה, ועם המניע בא לא אחת המנוע - עורך הדין. כיצד מיישבים בין שירות לאינטרס הציבורי ובין המניע הכספי באופן הגון שישרת את הציבור בלא לקפח את העושים במלאכה? זהו האתגר שבפני בתי המשפט".

"מניע רווח אינו חוסר תום לב"

השופט חנן מלצר, שכתב את פסק הדין, קבע כי מנגנון התביעה הייצוגית מבוסס על רתימת האינטרס הפרטי על עורך הדין למטרה הציבורית, והרצון לקבל שכר טרחה או גמול באמצעות התביעה הוא ממהותו ועיקרו של מכשיר זה. מלצר הדגיש כי "הגשת התביעה ממניעים של עשיית רווח, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על חוסר תום לבו של עורך הדין המייצג".

הוא פסק כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי יש בהתנהלות של עורך הדין משום חוסר תום לב. לדבריו, "אין במניעיו של התובע היוזם את ההליך הייצוגי, המבקש לזכות ברווח - כדי לשלול את תום לבו ולהכשיל את בירור תביעתו כייצוגית. הוא הדין ביתר שאת בשעה שהמניעים הכספיים האמורים מיוחסים לעורך הדין, שזה עיסוקו, ואין פסול בציפייתו לקבל שכר טרחה בעבור עבודתו".

לדברי השופט מלצר, הדרישה לייצוג הולם מתמקדת בראש ובראשונה בכשירות של עורך הדין המבקש לייצג את הקבוצה לעשות כן באופן הולם. "עורך הדין נדרש להראות שיש לו את הכישורים הנדרשים לניהול התביעה הייצוגית באופן שישרת נאמנה את עניינם של חברי הקבוצה", כתב מלצר. במישור זה, הוא קובע, על בית המשפט לתת את הדעת לשאלה אם לתובע המייצג ובעיקר לבא כוחו יש את הכשירות, הידע, הניסיון, המיומנות והמשאבים הנדרשים לייצג את עניינם של הרבים וכי יש בידו לפעול במידת המקצועיות, הרצינות והחריצות הראויה על מנת לנהל את התביעה ביעילות ובהוגנות.

מבחינתו של מלצר, "מניעיו האישיים של עורך הדין בהגשת התביעה הייצוגית, אינם צריכים להכריע את גורל הבקשה לאישור התביעה הייצוגית לשבט - כל עוד אין בהם כדי להעיד על כך שעניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב וכל עוד הם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של חברי הקבוצה".

מנגד סובר רובינשטיין כי אין לעודד התנהגות פעלתנית מצד עורך הדין. הוא ציין כי למרות שהתביעה הייצוגית היא כלי חשוב "רואה אני להדליק נורית אזהרה מסוימת בעניין זה, והדברים לא נאמרים כדי לפגוע בעורך דין פלוני או אלמוני. בעיני - התרופה לחשש פן מה שמוצג כמלחמה על אינטרס ציבורי אינו אלא מכשיר לעשיית רווחים, ולצורך באיזון, היא בראש ובראשונה בשבע העיניים של פיקוח בית המשפט, ללא לאות בכל שלב של התביעה הייצוגית".

השופט ג'ובראן מסכים עם מלצר, ומציין כי יש מספיק אפקטים מצננים ומשוכות שנדרש עורך הדין לעבור על מנת לקיים הליך של תביעה ייצוגית וכלל לשאת ברווח ממנה. הוא הדגיש כי לאור האינטרס הציבורי החשוב שהתביעה הייצוגית מקדמת, יש להעדיף את קיומה של התביעה.

בסופו של דבר קבע הרכב השופטים כי יש לקבל את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת כדי לדון בתביעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker