עורכי הדין ששווים מיליונים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עורכי הדין ששווים מיליונים

זה שהימר על סטארט אפ אלמוני בשם צ'ק פוינט והתעשר בלילה אחד, זה שגוזר קופון של 10% מהפשרות הקרקע הגדולות וזה שמכניס את היד עמוק לכיסים של חברות הביטוח - אלה עורכי הדין העשירים ביותר בישראל וכך הם עשו את הכסף - כתבה אחרונה בסדרה

תגובות

אלפי הסטודנטים והסטודנטיות שהציפו את החוגים למשפטים במהלך שנות התשעים, חלמו על מקצוע מכניס, אולי אפילו על התעשרות מהירה; בשנים הללו, שנות פריחה של ענפי הנדל"ן וההיי-טק, נדמה היה כי חתימה על עסקת נדל"ן דשנה או חתימה על מסמכי הקמה של חברת סטארט אפ, יכולה להזניק עורכי דין לצמרת רשימת העשירים בישראל.

אלפי עורכי דין ומיתון אחד אחר כך, והתמונה בענף אחרת לגמרי; רוב מכריע מקרב 30 אלף עורכי הדין בישראל רחוק מאוד מעושר מופלג, חלקם אפילו נאבקים על פרנסתם. את עורכי הדין העשירים באמת - למשל אלה שהצליחו להשתלב ברשימת 500 העשירים של מגזין "דה מרקר" - אפשר לספור על אצבעות יד אחת, מקסימום שתיים.

בכתבה הקודמת נסקר כאן פוטנציאל ההתעשרות של עורכי הדין בישראל, ומניתוח השוק נמצא כי רק לכ-100-50 עורכי דין יש סיכוי אמיתי להתעשר מן העיסוק בענף: בדרך כלל אלה שניים או שלושה השותפים המרכזיים במשרדים הגדולים בישראל; בכתבה זו נעשה היכרות עם כמה מהם - ובעיקר עם הדרך שבה הם עשו את הכסף.

ותיקים בצמרת

רוב המשרדים הגדולים, כאמור, מתמחרים את שירותיהם על בסיס שעות עבודה; צורת תמחור זו מבטיחה למשרדים אלה, שמעסיקים עשרות עובדים ושההוצאות השוטפות שלהם גבוהות למדי, זרם הכנסות קבוע ויציב.

עם זאת, ההכנסה הקבועה היא לא יותר מהלחם של משרדי הענק המסחריים; את החמאה הם עושים בדרך אחרת: בתיקי ליטיגציה (ייצוג בבית משפט) חריגים בהיקפם שהם מנהלים תמורת אחוז מן ההצלחה בתיק (שיעור מסכום התביעה וכו'), ובייצוג בעסקות ענק שמביאות למשרד בונוסים שמנים.

בין עורכי הדין המובילים בתחום זה (ליטיגציה וייצוג בעסקות) אפשר למצוא בעיקר את עורכי הדין הוותיקים והמוכרים, מפירמות הענק המסחריות: השותפים הבכירים בגורניצקי ושות', פנחס רובין, מוריאל מטלון, אריאל זליכוב ויהושע רוזנצוויג; יעקב נאמן ומייקל פוקס מהרצוג פוקס נאמן; יהודה לוי ועודד ערן מגולדפרב ערן לוי ושות'; יוסי גרוס מגרוס קליינהנדלר חודק הלוי גרינברג ושות', וכמובן רם כספי ויגאל ארנון.

עורך דין אחר שנמצא בקטיגוריה זו, אף שהוא עומד בראש משרד קטן וצעיר יותר, הוא רון גזית; גזית עומד בראש משרד המעסיק 30-20 עורכי דין, אך ברשותו חלק גדול מהאחזקות בשותפות, ולמשרד יש כמה לקוחות מכניסים ביותר: למשל קוקה קולה, מיקרוסופט, פרטנר וקשת.

נדל"ן מניב

מודל התעשרות אחר לעורכי דין צעירים הוא התמקצעות בתחום "ייחודי" והתבלטות בו, תוך הפעלת משרד לא גדול מדי, שמאפשר לצמצם את ההוצאות.

אחד התחומים הרווחיים ביותר לעורכי דין הוא ענף הנדל"ן; לא מעט עורכי דין עשו כסף גדול מעסקות בתחום, אבל הבולט שבהם הוא בוודאי שרגא בירן, "מלך הפשרות הקרקע" בקיבוצים ובמושבים. בירן, כיום שותף בקבוצת דור אלון יחד עם בן דודו דודי ויסמן, נוהג לגזור קופון של 10% מכל עסקת הפשרה.

עורך דין בולט אחר בתחום הוא יהודה רווה, שבשנים האחרונות החל לפעול גם בתחום רווחי אחר: התשתיות; רווה ייצג את חברת דרך ארץ בהקמת כביש חוצה ישראל, זכיינים בפרויקט ההתפלה ומתמודדים במכרז להולכת גז טבעי. הוא גם מייעץ לחברות יווניות בעניין מכרזים שפורסמו לקראת האולימפיאדה.

מתעשרי נדל"ן אחרים, ותיקים יותר, הם ברוך גרוס, יובל לוי, אייבי נאמן, אליהו מירון ומשה שוב, שמונו ב-1975 למנהלי "הגוש הגדול": עתודת הקרקע הגדולה של צפון תל אביב. שכר טרחתם נקבע ל-8% מערך הקרקע המושבחת, ומאחר ששווי הקרקע מוערך ביותר ממיליארד דולר, שכר הטרחה שהם מחלקים ביניהם מוערך בכמה עשרות מיליוני דולרים.

משה שוב, שמשלב את עיסוקו כעורך דין עם עסקי נדל"ן אישיים (מחזיק בקרקעות בחולות ראשל"צ, במתחם סומייל בתל אביב, ביבנה, בקרית מוצקין ובגבעתיים), גם משמש מנהל מטעם ביהמ"ש למתחם פי גלילות. שותפו לניהול הקרקע, ששוויה מוערך ב-1.5 מיליארד דולר, הוא עורך דין עשיר אחר: יוסי שגב. שני המנהלים אמורים להרוויח יחד כמה עשרות מיליוני דולרים מן הפרויקט (שיעור שכר הטרחה לא נקבע עדיין, והבנייה במתחם לא החלה).

שגב מאמין בחיוב לפי הצלחה בתיק (שיעור מסכום נפסק וכו'); שיטה זו כבר הניבה לו לא פעם שכר טרחה של מיליוני דולרים: מן המאבק בין זאב מוזס לבן דודו ארנון מוזס על השליטה ב"ידיעות אחרונות" הפיק שגב לפי ההערכות יותר מ-30 מיליון דולר (לאחר מכירת המניות של זאב לאיש העסקים פישמן).

צווארון זהב

תחום נוסף שבו התבלטות מיוחדת עשויה להניב רווחים נאים הוא דיני הנזיקין; בתביעות אלה נמצאים כמעט תמיד מול הנפגע / תובע הכיסים העמוקים של חברות הביטוח או המדינה, ועורכי הדין המובילים דורשים - ומקבלים - 20% מן הסכום שנפסק ללקוחותיהם.

אחד מעורכי הדין המובילים בתחום הוא משה קפלנסקי; קפלנסקי שולט באופן מלא במשרד המעסיק 18 עורכי דין, ומטפל בתביעות עתק כמו זו של אלישרא נגד הפניקס (414 מיליון שקל) או תביעת הצוללנים בקישון (כ-400 מיליון שקל). זכייה, ולו חלקית, בתיקים אלה, אמורה להעשיר את קפלנסקי בכמה עשרות מיליוני שקלים.

קפלנסקי, אגב, מנהל באחרונה מאבק מתוקשר על שכר טרחה נגד חברת הביטוח מנורה, שאותה ייצג במשך השנים בעשרות תיקים; קפלנסקי תובע מהחברה לשלם לו 10 מיליון שקל בגין זכייה בתיק - מנורה מסרבת לשלם.

התמחות מכניסה נוספת, היא התמחות בעבירות צווארון לבן; בתחום שולטים כיום כמעט לגמרי עשרה עורכי דין לכל היותר, וידיהם מלאות בעבודה עם אישי ציבור שסרחו, עברייני מס, מלביני הון וכו'. תיק צווארון לבן ממוצע נמשך כמה שנים - ונגבים בגינו 300-100 אלף דולר, לכל הפחות.

דן אבי יצחק היה בעבר עורך הדין הבולט בתחום; אבי יצחק, שייצג במשך כ-4 שנים את אריה דרעי, גובה עבור שעת עבודה כ-600 דולר ומתחלק בהכנסות עם מעט מאוד אנשים. דרעי, לפי הערכות, שילם לו כ-4 מיליון דולר, וגם את עופר נמרודי ייצג אבי יצחק בשני התיקים הפליליים נגדו - וגם בהם גרף סכומים לא מבוטלים. עורכי הדין יקרים אחרים בתחום הם דן שיינמן, דוד ליבאי, גיורא אדרת, נבות תל צור, אורי וגמן ודורי קלגסבלד.

מי שמתבלט בתחום במיוחד בשנים האחרונות הוא יעקב וינרוט; לוינרוט משרד גדול יחסית (כ-23 עורכי דין) אך ברווחים מתחלקים ארבעה עורכי דין בלבד, כשוינרוט, כך לפי הערכות, משאיר בכיסו כ-50% מהכנסות המשרד. בשנתיים האחרונות הוא מייצג את איש העסקים מיכאל צ'רנוי בפרשות שונות שבהן נקשר שמו, וצפוי להכנסות של כמה מיליוני דולרים ממנו בלבד.

גם דיני הפירוקים, הכינוסים והקפאות ההליכים הפכו בשנים האחרונות לתחום מניב במיוחד: התשואה לבעלי התפקידים שממנה בית המשפט נקבעת כשיעור (נדיב) מהנכס המנוהל. מבין השלושה, תחום הכינוסים הוא המניב ביותר, הואיל והמינוי נעשה על דעתו של בנק נושה כדי לממש נכסים ספציפיים, לרוב מקרקעין, כאשר המימוש מהיר והתשואה גבוהה ובטוחה.

ישי בית און, שממונה לרוב ע"י הבנק הבינלאומי לכונס של פרויקטים בתחום הנדל"ן, הוא דוגמא טובה לגובה השכר שמניב הענף; בית און מונה ב-2001 לכונס שני פרויקטים של חברת סלע שולדר, ובינתיים קיבל עבורם 4 מיליון שקל. באחרונה ביקש בית און לאשר לו עבור כינוס שני פרויקטים של בנייה באזור חיפה שכר טרחה של 13 מיליון שקל.

עורך דין אחר שעשה הון בתחום הוא ליפא מאיר; מאיר היה מעורב במרבית הפירוקים, הכינוסים וההקפאות הגדולות במשק בשנים האחרונות, לרוב לפי דרישת הבנקים: הוא מטפל כבר שלוש שנים במכירת נכסי אגודת קו אופ, הנאמן של ערוץ 10, תעשיות אלקטרוכימיות וגילת לוויינים, ואמור להתמנות לכונס קבוצת זאבי אחזקות מטעמו של הבינלאומי. ככל הידוע מחזיק מאיר ביותר מ-50% מן הבעלות על המשרד הנושא את שמו.

תחום התמחות רווחי נוסף הוא תחום המיסוי; אבי אלתר, שמחזיק ביותר מ-70% מהבעלות במשרד שמעסיק 10 עורכי דין, גובה מלקוחות כ-25% מהחיסכון בתשלומי המס שייצר עבורם במגעים מול רשויות המס. לעתים קרובות מסתכם שכר טרחתו בכמה עשרות אלפי דולרים.

אופציה לחלום

אבל התחום שהסעיר באמת את חלומות ההתעשרות של עורכי דין צעירים בשנות ה-90 היה ההיי-טק; בימי הבועה העליזים היתה גלומה בעבודה עם חברות סטארט-אפ צעירות התקווה להתעשרות מהירה, כתוצאה ממימוש אופציות או מניות בחברות שלילה אחד יימכרו תמורת כמה מאות מיליוני דולרים.

בפועל הגשימו את החלומות האלה מעטים; המפורסם שבהם הוא חנינא ברנדס, שותפו של גד נשיץ, שהימר על סטארט-אפ קטן ואלמוני בשם צ'ק פוינט, וגרף עם הנפקתה בארה"ב כ-30 מיליון דולר. מיכאל שפיגלמן, שטיפל ב-99' במכירת המימד החדיש ל-bmc תמורת 750 מיליון דולר, הוא מתעשר נוסף מימי הבועה: מקורבים לעסקה מעריכים כי שכר טרחתו היה יותר מ-10 מיליון דולר.

יתר 30 אלף עורכי הדין המשיכו אז לחלום על התעשרות מהימור על הסטארט-אפ הנכון - ובוודאי ממשיכים לחלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#