"למה יאיר לפיד החליט
 שערבים קונים דירה ב-600 אלף שקל?" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"למה יאיר לפיד החליט
 שערבים קונים דירה ב-600 אלף שקל?"

הוא מעורב בהקמת מנהרת הכרמל, הנמלים החדשים והרכבת הקלה שאולי תקום בתל אביב, ועדיין, עו"ד ראיק חורי מתקשה לשכור דירה בתל אביב וסובל מטרטורים בנתב"ג ■ "המגזר הערבי מבוזבז, אבל הוא רוצה לעבוד ויכול לתרום"

66תגובות

מדי כמה שבועות נפגשת חבורה תוססת של כ–20 צעירים - אנשי עסקים, רואי חשבון, עורכי דין, יזמים ואנשי היי־טק - באחת המסעדות התל אביביות האופנתיות. המשותף לכל הנוכחים הוא שהם ערבים החברים בארגון Arabic Business Club, גרים באזור המרכז ופעילים בחיי הכלכלה בישראל.

אחד ממייסדי המועדון וחבר פעיל בו הוא עו"ד ראיק חורי, שותף במשרד עורכי הדין פירון ושות'. "יש הרבה ערבים שרוצים להשתלב, ובשביל זה יש צורך בפתיחות משני הצדדים. אם אני שומע על משרה פנויה אני מציע אותה לחברי הפורום", הוא אומר. "המפגשים האלה מאפשרים לנו ליצור נטוורקינג, לחלוק ולחזק את מעורבות המגזר במשק".

חורי, 31, גדל בנצרת למשפחה נוצרית וכיום גר ברמת גן ועובד מזה שבע שנים כעורך דין. הוא מודה כי הוא עצמו לא חווה חסמים כלשהם כשניסה להשתלב בשוק העבודה הישראלי ומאמין שמי שטוב ומקצועי יכול להתגבר על משוכת המוצא. הוא גם לא חש בעיית זהות בשילוב שני עולמות מנוגדים: "בתור ערבי ישראלי אני צופה ב'ארץ נהדרת' מצד אחד וזה מצחיק אותי, ומצד שני אני נהנה לצפות בבדרן באסם יוסוף - ג'ון סטויארט המצרי, או באל ג'זירה".

ואולם השתלבותו בשוק העבודה ובחיים העסקיים לא מקלה עליו בתחומים אחרים. כשחיפש דירה בתל אביב, למשל, נתקל בסירובים על רקע מוצאו. "בעלת דירה אחת עשתה לי ראיון ואפילו נתתי לבוס שלי לדבר איתה כדי שימליץ עלי, אבל בסופו של דבר היא אמרה לי לא", הוא נזכר. "זה לא פשוט לערבי למצוא דירה בתל אביב. נתקלתי באנשים עם כל מיני חסמים, ואני חושב שזה נובע מאי היכרות".

החוויות הלא נעימות חוזרות על עצמן בכל פעם שהוא מגיע לשדה התעופה. הבידוק הקפדני באל על, שלא קיים בחברות זרות, מציב אותו שוב ושוב בסיטואציות לא נעימות בנסיעות עסקים עם לקוחותיו. לכן, הוא בוחר בדרך כלל שלא לטוס עם אל על. "זה מעצבן ומרגיז שמקטלגים כך מגזר שלם ואני מקווה שזה ישתנה", הוא אומר.

גם על הצעת החוק של שר האוצר, יאיר לפיד, להעניק פטור ממע"מ לדירות במחיר של עד 600 אלף שקל בלבד יש לו ביקורת. "זה מעליב", הוא אומר, "למה הוא החליט שאנחנו קונים דירות ב–600 אלף שקל. ואם אני רוצה לקנות דירה ב–2 מיליון שקל? למה הרף נמוך יותר?"

חורי למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, את ההתמחות עשה במשרד עורכי הדין החיפאי הוותיק סלומון ליפשיץ, ובמהלך עבודתו כעורך דין סיים בהצטיינות תואר שני במשפט מסחרי בתוכנית האקזקוטיבית של אוניברסיטת תל אביב, יחד עם אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. בתחילת השנה מונה לשותף במחלקת הנדל"ן והתשתיות במשרד.

אייל טואג

איך אתה מסביר את העובדה שאין ערבים שותפים במשרדי עורכי דין?

"עד כמה שאני יודע, אני השותף הערבי הראשון במשרדי עורכי הדין הגדולים. יש תחרות קשה בין עורכי הדין גם בלי קשר למוצא שלהם. זו השאיפה של כל עורך דין מתחיל במשרד גדול. השוק רווי בעורכי דין, וכדי להיות שותף צריך לעבוד קשה מאוד".

אבל יש עורכי דין ערבים, איך זה שאין שותפים? זה לא שחסרים ערבים במשרות כמו רפואה וארכיטקטורה, למה לא עורכי דין בכירים?

"אין לי תשובה מדעית לזה. כדי להצליח כעורך דין צריך להכיר את השפה באופן טוב, להכיר את המנטליות ולהיות חד. עורך דין מתקדם אם הלקוחות מרוצים ממנו, ומה שחשוב ללקוחות זה שעורך הדין יהיה טוב. אותם לא מעניין אם אתה ערבי, יהודי או אתיופי".

ועדיין, במשרדים הגדולים אין הרבה עורכי דין ערבים.

"זה נכון, במשרדים הגדולים יש מעט מאוד עורכי דין ערבים, אבל אני לא חושב שיש חסם כלשהו. שוק עריכת הדין רווי אגו ויצרים, אני לא חושב שזה אחד השיקולים שהמשרדים מביאים בחשבון כשהם מקבלים מישהו להתמחות או לעבודה. יכול להיות שמהצד של המתמודדים יש חסם של שפה ושל הססנות. אני מאמין שמי שטוב ומקצועי יכול להצליח בכל דבר, גם בעריכת דין".

בעיניך זה מעורר גאווה גדולה יותר להיות שותף באחד המשרדים הגדולים מאשר להקים משרד משלך ואולי להיות הכי טוב במגזר הערבי?

"התחומים שמעניינים אותי והאתגרים שחיפשתי לא נמצאים במגזר הערבי. אני לא ממעיט בערכם של עורכי הדין במגזר, אבל שם התחום המסחרי ושוק ההון עדיין לא מפותחים ועורכי הדין עוסקים בעיקר בתביעות נזיקין. לכן לי היה טבעי לגור ולעבוד בתל אביב, כי החברות הציבוריות והגדולות נמצאות בתל אביב, ולא במגזר".

נתקלת בקשיים בעבודה שנבעו מכך שאתה ערבי?

"לא. בעבודה היומיומית זכיתי לעבוד עם עורכי דין ושותפים פתוחים וליברליים. יכול להיות שאני בר מזל, אבל אני לא מרגיש צורך להוכיח את עצמי מפני שאני ערבי. העניין של הערביות שלי לא עלה אף פעם בעסקים, לא בפני הלקוחות ובטח לא בפני השותפים. אני גם לא מנסה להסתיר את הערביות שלי, להפך, אני גאה בה מאוד. אני חושב שעורך דין נמדד באיכות ובשירות שהוא נותן ללקוח. ההצלחה היא של כל אינדיבידואל, ואם אני מהווה דוגמה אישית לאחרים שרוצים להשתלב, אני שמח בכך".

אתה חושב שהשירות הצבאי הוא חסם עבור ערבים לצורך השתלבות בשוק התעסוקה?

"אני מסכים שעצם השירות בצבא פותח דלתות, וברור שבקורות החיים מסתכלים על השירות הצבאי, אבל לדעתי בשוק הפרטי הצבא לא רלוונטי ואני לא בטוח עד כמה הוא נלקח בחשבון".

מה דעתך על שירות לאומי? האם זה דבר שיכול להתקבל בקרב האוכלוסייה הערבית? האם תהיה נכונות להתנדב?

"אני חושב שכל אחד שחי בחברה מסוימת צריך לתרום, זה חשוב מההיבט של הסולידריות. התרומה חשובה גם לאדם עצמו, לעודד נתינה זה חשוב מאוד. עם זאת, לגבי ערבים צריך לעשות את זה בהידברות ובזהירות, ולא כתנאי לקבלת זכויות. זה יוכל להתקבל רק אם יעשו את זה בדרך הנכונה, תוך הסכמה, ולא בכפייה וללא סיסמאות".

מקובל לחשוב שיש שני מסלולים שבהם מיעוטים יכולים לבחור - יש מסלול אחד של השתלבות בקרב הרוב ומסלול שני של אלה שאומרים 'זו המציאות, היא לא מתאימה לי ואני הולך לשנות אותה. זה נראה שאתה בחרת במסלול הראשון, השתלבת לגמרי בחברה הישראלית.

"אני מחלק את זה לשלושה מסלולים. הראשון הוא של אלה שרוצים לעבוד בתל אביב, שרוצים להשתלב ומוכנים למחוק את הזהות שלהם. השני כולל את אלה שאומרים 'אנחנו לא מוכנים'. ויש גם את דרך האמצע - להשתלב, אבל להיות זקוף וגאה במי שאתה, וזו הדרך שבחרתי. אם הייתי צריך להיוולד מחדש הייתי עושה את הכל אותו הדבר, את אותו המסלול בדיוק. בדרך הזאת אתה מכבד את האחר ושומר על העקרונות שלך. תופתע לדעת כמה דברים משיקים יש. בסופו של דבר כולנו רוצים לקום בבוקר וללכת לעבודה, גם בתל אביב וגם במגזר".

"הבדלי מנטליות 
מול חברות זרות"

חורי עובד במחלקת הנדל"ן של משרד פירון ומעורב בעסקות ענק שמשפיעות על המשק הישראלי. עבודתו כוללת ליווי של מגה־פרויקטים ותשתיות, במיוחד בתחום של שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לציבורי וגם פרויקטים בהיקפים נרחבים ומורכבים שבהם מעורבים גופים מקומיים עם זרים.

בין היתר הוא מעורב במכרזים להקמת נמל הדרום באשדוד ונמל המפרץ בחיפה; במכרז הבינלאומי שפורסם על ידי נתיבי ישראל להנחת שלוש מסילות רכבת באורך כולל של 100 קילומטר בהשקעה של כ–800 מיליון שקל; המיון המוקדם במכרז להקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב ופרויקט מנהרות הכרמל.

כל אחד מהפרויקטים אורך שנים ארוכות, זה נראה שישראל היא מדינה ביורוקרטית ומשפטית?

"אמת, יש בישראל המון ביורוקרטיה. לקבל היתר בנייה, למשל, לוקח הרבה מדי זמן. עם זאת, בשנים האחרונות אנחנו ערים ליותר ויותר מעורבות של חברות זרות שמתעניינות בפרויקטים בישראל במגוון תחומים, למשל פרויקטים בתחום האנרגיה הירוקה; פרויקטים להתפלת מים; פרויקטים בתחום התחבורה לרבות סלילת כבישים, כריית מנהרות, הקמת רכבות קלות, בניית גשרים; פרויקטים לקידוחי הגז; פרויקטים להקמת נמלים חדשים וכו'.

אייל טואג

"זה ברור שיש חשיבות רבה בשילוב חברות זרות בפרויקטים כאלה, שמביאות עמן ניסיון, ידע והתמחויות שאינן נמצאות בארץ. אין ספק שאנחנו זקוקים לחברות הזרות לדחיפת הצמיחה ולביצוע פרויקטים מורכבים בצורה מקצועית".

אם כבר מדברים על חברות זרות, במה שונה ההתקשרות אתן מהתקשרות עם קבלנים מקומיים?

"מתעוררים לא מעט קשיים בהתקשרויות בין גופים מקומיים עם גופים זרים לביצוע פרויקטים בארץ, שנובעים בין היתר מהבדלי מנטליות ומהבדלים בשיטות העבודה. למשל, היעדר 'תקרת אחריות' בהסכמים קבלניים בישראל. בשונה מהנהוג בעולם, פה לא נהוג להגביל את אחריותו של הקבלן לנזקים שנגרמים כתוצאה מביצוע העבודה על ידו. הדוגמה המובהקת לכך היא היעדר סעיף כזה בחוזה המדף הממשלתי.

"בשיטות משפט אחרות נהוג להשתמש בסוגים שונים של 'חוזי מדף', שמשמשים קבלנים בהתקשרויות עם מזמינים ובהם יש הגבלה ברורה על אחריות. בנוסף, אצל קבלנים זרים נהוג לכלול תקרה כספית קבועה מראש לאחריות בגין נזקים שעלולים להיגרם בביצוע העבודה, בעוד שהתפישה הישראלית הרווחת, שאינה מאפשרת קביעת גג נזיקי לאחריות הקבלן, אינה מובנת להם - ומשאבים רבים מושקעים בגישור על הפער החשיבתי הזה".

איך כל ההבדלים משפיעים על העסקה?

"מרגע שנכנס גורם זר לעסקה התמונה משתנה. במשאים ומתנים עם גופים כאלה, לא אחת מתגלעים ויכוחים וחילוקי דעות חריפים בין הצדדים סביב סעיף 'הגבלת האחריות'. אף שההיגיון האינטואיטיבי מחייב שמי שגורם נזק עליו לשאת במלוא האחריות בגין הנזק שגרם ולשלם פיצויים בגינו, הרי שברגע שמדובר במערכות כלכליות עסקיות מורכבות, יש להן השלכות לא רק על ההתקשרות המיידית בין שני הצדדים, אלא על מערך שלם של הסכמים נלווים וגורמים נוספים. מערכת השיקולים כולה משתנה כדי לכלול גורמים נוספים שאינם נכללים, באופן טבעי, במסקנה האינטואיטיבית".

אז מה הפתרון?

"כדי להמשיך את המגמה הזו, של פתיחת השוק המקומי ובאמצעות זאת פתיחת שווקים חדשים לקבלנים המקומיים, עלינו להתאים את עצמנו לדרישות השוק הבינלאומי, כדי להקל על השתלבות מלאה עם השווקים החיצוניים".

בשורה התחתונה, ההתמשכות של הפרויקטים טובה לעורכי דין, הם הרי גוזרים את הקופון.

"זה לא נכון. מבחינת עורכי הדין, כשטוב ללקוחות טוב גם לנו. הבעיה היא לא בשוק הפרטי אלא במזמין העבודה. אני מתעסק בכל מיני שיתופי פעולה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. זה הוכיח את עצמו. למשל, להקים את נתיבי איילון לקח שנים, ולעומת זאת כביש 6, שיזם פרטי היה מעורב בו, נעשה בצורה אחרת לגמרי".

אתה מתעסק בתקציבי ענק שהמדינה מוציאה. המדינה משלמת מיליארד שקל לרשויות המקומיות, אבל רק 2% הולכים למגזר הערבי.

"זו בעיה, אני אישית חושב שזה יתוקן. באמת משקיעים פחות בתשתיות. אפשר לעשות אחד משניים: או שאתה יושב ומתבכיין, או שאתה מנסה לשנות. אני מנסה להסתכל על התמונה הרחבה, ואם יש לי תרומה קטנה בשינוי אני שמח על כך. מנהרות הכרמל, למשל, זה פרויקט שמיטיב עם המגזר הערבי. בכל פעם שאני נוסע במנהרות הכרמל אני גאה להגיד שאני עבדתי על ההסכם. הפרויקטים האלה תורמים לא מעט גם למגזר הערבי. המגזר לא נפרד מהמשק. כשמקימים נמל נוסף מייצרים תחרות ומורידים מחירים לכולם. כולם נהנים מזה".

"אני משמש מעין גשר בין ערבים ליהודים"

איפה התפקיד שלך פה, כערבי־ישראלי?

"השונות בישראל והרב־תרבותיות זה משהו שיכול להוביל להרבה קשרים. בתור ערבי ישראלי, לפעמים אני משמש מעין גשר. ייצגתי לקוח ישראלי שיש לו מפעל גדול למוצרי בנייה מול יזם פלסטיני שרוצה להקים פרויקט ענק. היזם רצה מוצרי בטון בכמויות גדולות, ורצו לקנות מטורקיה או מירדן, אבל בירדן לא היו הכמויות שרצו ובטורקיה העלויות היו גבוהות מדי.

"הדרך הטובה ביותר מבחינת היזם הזה היתה לקנות בישראל. זה היה מצב של win־win. בפגישה ישבתי עם הלקוחות הישראלים שלי ודיברתי אתם בעברית בעוד שאני מייצג אותם מול היזם הערבי שאתו אני מדבר ערבית. זה היה מעניין".

להיות גשר זה מעמסה?

"אני לא רואה את זה ככה. לערבים הישראלים יש את האינטרס הכי גדול שיהיה פה שלום. במלחמת לבנון השנייה, כשירו טילים נפגעו אנשים בנצרת. אנחנו מכירים את המנטליות. אין ישראלי שמכיר את הערבים יותר מאתנו ואין ערבי שמכיר את הישראלים יותר מאתנו, אנחנו מכירים את שני הצדדים הכי טוב".

זו למעשה תפישה של שלום 
כלכלי.

"זו לא קלישאה ואני מאמין בזה. יש כמה אנשי עסקים ישראלים, עידן עופר למשל, שנסעו לרמאללה ופגשו אנשי עסקים. אלה אנשים שמנסים לקדם משהו ואני מקווה שהם יצליחו למצוא שיתופי פעולה. במשרד יצא לנו לייצג לקוח שרצה להתקשר עם איש עסקים מרמאללה. יש שם אוכלוסייה אמידה מאוד שרוצה לעשות ביזנס. יש לא מעט צעירים שלמדו בבתי ספר פרטיים ברמאללה והלכו ללמוד באוניברסיטאות הגדולות והיוקרתיות בחו"ל ויש להם אנגלית מצוינת. לנו, הערבים הישראלים, יש את היתרון היחסי בתור מתווכים".

המדינות השכנות שלנו היו יכולות לקבל יזמות ערבית ישראלית, למשל נציגי שירות לקוחות שיושבים בטייבה ונותנים להן שירותי טלמרקטינג?

"אני לא יכול לדבר בשמן, אבל ממה שאני קורא ורואה יש עדיין הססנות כלפי ערביי ישראל. פה אנחנו אמנם נחשבים ערבים, אבל בירדן מתייחסים אלינו כישראלים. עם זאת, יש פתיחות. לפני כמה חודשים, למשל, נחתם הסכם ענקי עם ירדן בנוגע לגז טבעי. זה ברור שמי שיהיה מעורב שם זה גם ערבים ישראלים. המגזר הערבי בישראל מבוזבז, יש בו אבטלה גבוהה מאוד, אבל הוא רוצה לצאת לעבוד והוא יכול לתרום המון. להבדיל ממגזרים אחרים, זה מגזר שרוצה לצאת לעבוד, אבל זה לא מתאפשר לו בגלל כל מיני חסמים".

סורי וישראלי מנגנים ביחד בטהובן

הבחירה בעריכת דין לא היתה ברורה מאליה לראיק חורי, שמגיל עשר פיתח קריירה מרשימה בנגינה בכינור. כשסיים את לימודי המשפטים נאלץ להכריע אם להמשיך בקריירה המוסיקלית או לפצוח בקריירה של עו"ד. "אני שמח בקריירה שבחרתי", הוא אומר בדיעבד.

אף שוויתר על החלום המוסיקלי, הוא עדיין מופיע מדי פעם. כשאחת השופטות שלמדה עם חורי לתואר השני באוניברסיטת ברקלי גילתה שהוא נגן כינור, ביקשה לשמוע אותו מנגן. כך קרה שבטקס סיום התואר עלה חורי על הבמה וניגן לקהל, שבו ישבו גם הוריו הנרגשים, קטע של מוסיקה קלאסית משולב עם מוסיקה ערבית.

לאורך השנים ניגן חורי בתזמורת שנקראת "West Divan־Eastern" בניצוחו של המאסטרו דניאל בארנבוים, שהורכבה ב–1999 מנגנים ערבים ויהודים מישראל וממדינות ערב. עם התזמורת הופיע על בימות רבות ברחבי העולם.

"בתזמורת הזו אפשר למצוא ערבי סורי עם ישראלי שעשה צבא יושבים יחד ומנגנים את הסימפוניה החמישית של בטהובן", הוא אומר. מבחינתו, הגדולה בפרויקט, שזוכה להצלחה בחו"ל, הוא שילוב אנשים מרקע שונה: "כשמנגנים יחד, הדבר הכי חשוב זה להקשיב זה לזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#