אנשי הציבור, יזמי הנדל"ן והמאכערים שהניעו את מכונת השחיתות הולכים לכלא - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אנשי הציבור, יזמי הנדל"ן והמאכערים שהניעו את מכונת השחיתות הולכים לכלא

העונשים שנגזרו על נאשמי פרשת הולילנד חמורים, אך השופט דוד רוזן הסביר כי "דינם של בכירים ראוי להיות קשה מעונשם של אזרחים רגילים" ■ גזר דינו של דני דנקנר על פרשת קרקעות מלח, שסייעה לו להשתלט על בנק הפועלים עם נוחי דנקנר, מבליט כי משפט הולילנד מתמודד עם שיטת המאכערים – שגרמה להשחתת השירות הציבורי בישראל לטובת בעלי הכוח והממון

3תגובות

ברגע גזירת הדין במשפט הולילנד, ההתמקדות באהוד אולמרט, שהיה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ראש עיריית ירושלים, עלולה להסיט את תשומת הלב מתמונת השחיתות הגדולה יותר. העונשים החמורים שנגזרו על נאשמי משפט הולילנד משקפים את הסיאוב שנגלה לעיניו של השופט המחוזי דוד רוזן במערכות השלטון. זוהי הרטוריקה שנפרסת לאורך כל גזר הדין.

במבוא לדבריו פורט רוזן את התרשמותו לכמה כותרות. יש שם "מערכות ציבור מושחתות שהרקיבו והתרקבו לאורך השנים"; עד מדינה אשר "דבריו מבוססים לא מעט"; ראש עיר שנטל מעד המדינה כספי שוחד במאות אלפי שקלים; מנהלת לשכת ראש העיר שקיבלה כספי שוחד לאורך שנים; ממלא מקום ראש העיר, ובהמשך ראש העיר, שקיבל כספי שוחד ממאות אלפי שקלים; סגן ראש עיר שקיבל שוחד; מהנדס עיר שקיבל כספי שוחד לאורך שנים וחבר מועצת עיר שעשה מעשים דומים.

דווקא יזם הולילנד, הלל צ'רני, אשר השופט דוד רוזן מגדיר אותו כאדם "נורמטיבי" הוא דמות המפתח שבה משתמש רוזן כדי להמחיש את המשמעויות הקשות של השחתת מערכות השלטון. פרשת הולילנד וגם פרשת קרקעות חברת תעשיות המלח ממחישות כי הושחת ענף הנדל"ן בישראל. משפט הולילנד מצייר תמונה של ענף שהכסף הרב הטמון בו הופך לשמן בגלגלי ההשחתה של מקבלי ההחלטות ומשחית גם יזמים ישרים. בתווך, המאכערים, שמואל דכנר ומאיר רבין, שבלעדיהם כל זה לא היה קורה.

מוטי מילרוד

השופט רוזן קובע כי צ'רני, "למד מעד המדינה כי ללא העברת כספי שוחד בסכומי עתק, לא יוכל לבנות ולקדם את פרויקט הולילנד, שהיה עבורו פרויקט חיים, ולאו דווקא משיקולים כלכליים. הנאשם פגש במערכות המסואבות, רוויות סחי ודומן, שהיו זרות לו ולאורחותיו ונכנע להן, ובכך פשע".

רוזן כותב כי "מערכות ציבור רקובות ומשחיתות, יש בהן, כאמור, למוטט מסגרות מוסדות ציבור ושלטון ולכרסם בבסיס ההתנהלות של חברה נאורה, תקינה ודמוקרטית. בד בבד, יש במערכות אלה כדי לפגוע במישרין באזרחים המבקשים לתרום ולפעול במדינה בצורה נאותה, לקדם ולפתח פרויקטים, ולעשות לטובת המדינה ולשגשוג חברתי ואישי. נאשם 1 (צ'רני) הוא דוגמא חיה בתיק זה למי שנפגע והושחת על ידי אותן מערכות".

דני דנקנר: "פעל מתוך מניע אחד ויחיד - בצע כסף"

דני דנקנר הוא המורשע היחיד שאינו קשור לפרויקט הולילנד. כריכתו בפרשה כולה מסמנת את העובדה שמשפט הולילנד הוא בעצם משפטם של המאכערים, של הקשרים, של השחתת השירות הציבורי לטובת בעלי הכוח והממון.

נמרוד סונדרס

דנקנר הורשע בשלוש עבירות הסובבות סביב ניסיונו להעביר שוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי, כדי שזה יפעל לשינוי הייעוד של קרקעות חברת תעשיות מלח.

שינוי הייעוד העלה את שווי הקרקעות החברה, באופן ששימש לאחר מכן כשיעבוד שאיפשר לבני הדודים דני ונוחי דנקנר להשתלט על נתח שליטה בבנק הפועלים.

על דנקנר קובע השופט כי "פעל מתוך מניע אחד ויחיד והוא – בצע כסף", וכי "ניצל את מעמדו כיו"ר דירקטוריון חברת תעשיות המלח, על מנת להזרים כספי שוחד לנאשם 5 (מאיר רבין)" וכי "עשה כן תוך הסוואת פעולותיו באמצעות חשבוניות כוזבות שהוטמעו בספרי החברה".

השופט מזכיר כי "נאשם 12 (דנקנר) נדרש לקדם עסקה ששוויה 700 מיליון שקל, עסקה שקשורה ושימשה בסיס לעסקות מרכזיות אחרות שביצע אותה תקופה (רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים, על סמך זכויות החברה בקרקעות הנידונות)".

לצד אולמרט, דנקנר הוא היחיד שהגיע אל קו הגמר של משפט הולילנד עם הרשעה קודמת בצקלונו. על דנקנר נגזר עונש של שנת מאסר בפועל על עבירה של הפרת אמונים בתאגיד בהיותו יו"ר בנק הפועלים בפרשת רכישת הבנק הטורקי פוזיטיף.

מוטי מילרוד

למרות זאת, השופט רוזן גם מכיר בנפילה שחווה דנקנר. "הנזק שנגרם לנאשם 12 הינו נזק גדול ורב, מדובר במי שנשא בתפקיד מרכזי ונישא במשק הישראלי, וכיום הינו בבחינת 'שבר כלי' מבחינת מעמדו הכלכלי ויכולתו לזכות בתפקיד דומה או אף פחות בבכירותו, מזה שנשא בעבר. הנאשם הינו דוגמה חיה למי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". רוזן גזר על דנקנר שלוש שנות מאסר בפועל.

הלל צ'רני: ספק המזומנים של מכונת השוחד

אם נניח לרגע בצד את אולמרט, צ'רני הוא הדמות הטרגית של משפט הולילנד. כך לפחות לפי השופט רוזן, המפגין כלפי צ'רני סימפטיה יוצאת דופן.

צ'רני הורשע במהלך של העברת סכומי שוחד הנאמדים במיליוני שקלים, לפקידי ונבחרי ציבור רמי מעלה.

צ'רני היה ספק המזומנים. בלעדיהם מערך השוחד של הולילנד לא היה קורם עור וגידים. מרגע שנרתם למשימה, "חלקו היחסי של הנאשם בעבירות שנדונו בבית המשפט הינו משמעותי ביותר; העבירות בוצעו לאחר תכנון מדוקדק ותוך הפעלת מערכת חשבונאית מתוחכמת שנועדה להקנות לכספי השוחד מראה תמים; הנזק שנגרם מביצוע העבירות לטוהר המידות של השירות הציבורי ולאמון הציבור במערכות שלטון הוא כביר".

המונחים החוזרים על עצמם מפי השופט רוזן, "נזק כביר" לטוהר המידות, מערכת שוחד "חסרת תקדים", "תעשיית שוחד". הרטוריקה הולמת את מה שכונתה מתחילתה "פרשת השחיתות מהגדולות שידעה מדינת ישראל". רטוריקה שמובילה לעונש חמור.

צ'רני שנגרר למערכת השוחד על ידי עד המדינה, נידון לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל.

אביגדור קלנר: "בלעדיו עסקות השוחד לא היו באות לעולם"

לעומת הסימפטיה שמופגנת כלפי צ'רני, קלנר מקבל טיפול מסויג בהרבה מרוזן. קלנר, איש עסקים בולט ומי שהיה מקורב כ"אח" לעד המדינה שמואל דכנר, עמד בראש חברת הזרע וקידם את ענייניה. קלנר אינו זוכה לשבחים שהועטרו על צ'רני, ורוזן אינו מייחס לעד המדינה את השחתתו. קלנר מסווג אצל רוזן בקבוצת המילייה הרקוב.

הוא הורשע בארבע עבירות שונות של שוחד ובהפקדת כספי שוחד בחשבונות של עד המדינה כדי להסוות אותם.

השופט רוזן מציין כי "ללא נאשם 2 (קלנר) חלק ניכר מעסקאות השוחד לא היו באות, כל עיקר, לאוויר העולם. עד המדינה נתמך וגובה על-ידי נאשם 2, שהעמיד לרשותו בורות מזומנים, בורות של מאות אלפי שקלים.

רוזן מייחס לקלנר אחריות למאמץ להשחית את מנהל מינהל מקרקעי ישראל "הדברים בולטים, למשל, בכספים הרבים שהושקעו במטרה להדיח את ראש מנהל מקרקעי ישראל למעול בתפקידו ולפעול בניגוד לתמ"מ 3/5, תוכנית שאושרה לטובת הציבור כולו בנהלים תקינים ומתוקנים".

רוזן קובע כי קלנר "פעל מתוך מטרה אחת ויחידה, והיא להעשיר קופת החברות שבשליטתו, ובכך לגרוף דמים לכיסו במקביל להעצמת כוחו".

מאיר רבין: "שחה במדמנת השוחד שנחשפה במשפט"

בין היזמים לנבחרי הציבור ולעובדי הציבור בפרשת הולילנד עמדו המאכערים. בגזר הדין מייצג את הקבוצה הזו מאיר רבין, יד ימינו של דכנר.

המאבק בתופעת המאכערים המשחיתה עמד במרכזה של הכרעת הדין של השופט רוזן. הוא עצמו מזכיר כעת בגזר הדין את עונשו של יורם קארשי, אחיה של שולה זקן. קארשי היה המאכער בפרשת רשות המסים. שם יצר את מנהל רשות המסים הנבחר ג'קי מצא את התחושה שהוא (מצא) חייב את מינויו לקארשי וקשריו בצמרת. בית המשפט העליון גזר על קארשי שנת מאסר בפועל בעבירות של מתן שוחד, סיוע למתן שוחד, הפרת אמונים ושידול להפרת אמונים במקרה של רבין, מחוג העונש והחומרה עולה. רבין הורשע בארבע עבירות המשקפות שני אירועי שוחד בסכום של 1.3 מיליון שקלים.

רוזן מודה כי "עד המדינה היה בבחינת מחולל הפשיעה בתיק. עד המדינה הצהיר בבית המשפט על עצמו, ולא פעם אחת, כי סגולותיו רבות, אבל מומחיותו הבולטת יותר הינה לשחד עובדי ציבור".

רבין היה "הגב הלוגיסטי" - מפקיד הכספים, פורט הצ'קים, רוקם הפגישות, והכל בעד "בצע כסף". השופט רוזן מתאר את עבודתם המשותפת של מאיר רבין ודכנר. "השניים איתרו המטרות, דהיינו עובדי הציבור הניצבים בצומת ההחלטות והתערבותם היתה דרושה לקידום הפרויקט. השניים קבעו את סכומי השוחד לכל 'יעד' ו'יעד' והעבירו הסכומים בדרכים שונות ליעדים שסומנו על ידם".

השופט מדגיש כי "נאשם 5 (רבין) שחה במדמנת השוחד שנחשפה בבית המשפט, כשחיין מיומן שכל תנועה מתנועותיו מדויקת ומכוונת לקידום מטרתו – "רכישת" עובדי ציבור לצורך גריפת כספים קלים ונוחים לו ולשולחיו".

על רבין נגזרו חמש שנות מאסר בפועל, עונש חמור המשקף את סלידתו הרבה של השופט רוזן מתופעת המאכערים.

אורי שטרית: שומר הסף שכשל

עובד הציבור הראשון שצריך היה לבלום את השחיתות היה מהנדס העיר 
ירושלים, אורי שטרית. הוא הראשון ברשימת משרתי הציבור אליהם נדרש השופט רוזן אתמול והוא גם זה שסופג את העונש החמור ביותר במשפט הולילנד. שטרית הוא שומר הסף הציבורי הבכיר ביותר שכשל, שסרח.

שטרית הורשע בארבע עבירות נטילת שוחד בסך של כמיליון וחצי שקל. מעמדו הבכיר והסכומים הגבוהים יחסית שקיבל בצירוף העובדה שהעונש ללוקחי שוחד בחוק חמור מזה שניתן לנותני שוחד הביא לכך שהעונש שנגזר על שטרית הוא החריף ביותר – שבע שנות מאסר בפועל.

רוזן מתאר כיצד נמצאו דרכים רבות לשחד את שטרית. "הכספים שהועברו לנאשם 7 (שטרית) ניתנו לו באמצעות אחיו, בדרך תשלום חובו לבנק ולחברת שגיא, ובאמצעות משרד האדריכלים שבבעלותו. הכספים הוסוו באמצעות עשרות חשבוניות ומסמכים שהוטמעו ועורבבו בהנהלת החשבונות של משרדו".

מהנדס העיר ירושלים היה ללא ספק אחת הדמויות החשובות ביותר מבחינתו של שמואל דכנר בתוכנית הגדולה – והמוצלחת - להפיכתו של פרויקט הולילנד למפלצת ארכיטקטונית.

אהוד אולמרט: הכושר הרטורי לא עזר

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הורשע בשתי עבירות של לקיחת שוחד בתפקידו כראש עיריית ירושלים. מדובר בחצי מיליון השקלים שהועברו על ידי דכנר לאחיו של אולמרט, יוסי, וכספים שנתן דכנר למימון סקר בחירות של אולמרט - 60 אלף שקל.

פירוט מקוצר של מעשי אולמרט ממחיש - כפי שהיה גם בהכרעות דין נוספות בענייניו – כיצד התערב למען האינטרסים של מיטיבו. אולמרט, למשל, "השתתף באופן חריג בישיבה מקצועית של הוועדה המחוזית" ועידכן את עד המדינה בעניין חברת הזרע. רוזן התרשם אמנם עמוקות מכושרו הרטורי של אולמרט, אבל העמיד את עונשו בסופו של דבר על שש שנות מאסר בפועל.

אלי שמחיוף

סגן ראש העיר ירושלים מש"ס, אלי שמחיוף, ישלם אף הוא את מחיר השוחד.

השופט רוזן קבע כי בתמורה לסכומי שוחד הוא "פעל לטובת פרויקט הולילנד במסגרת תפקידו הציבורי" ועשה זאת "רק מתוך חמדנות ורדיפת בצע כסף". שמחיוף הוא גם כיום חברת מועצת העיר ירושלים והרשעתו משמעה סיום כהונתו והרחקתו מהפוליטיקה.

כנגדו זקף השופט את העובדה ש"לא נטל אחריות על מעשיו. הנאשם לא שיתף פעולה עם רשויות החקירה. שמר על זכות השתיקה, וגם משהוצגו לו השיקים שבמוקד הדיון, הקפיד על שתיקתו, כשהוא מכזב לחוקריו על פי כוחו".

שמחיוף נידון לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#