"חוק שכר הבכירים בולם את
 זינוקי השכר בחברות הציבוריות"

מחקר של דלויט מצביע על התאמה גוברת בין ביצועי חברות במדד תל אביב 100 לשכר המנהלים שלהן, על רקע חוק שכר הבכירים ■ ואולם בחברות האחזקות והביומד השכר עלה - על אף הביצועים הירודים ■ בענפי הבנקאות והביטוח המעבר לתגמול מבוסס ביצועים התפיח את השכר

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1

הזינוק מעלה בשכר הבכירים בחברות הציבוריות נמשך גם השנה, אבל בצד זאת ניתן לראות גם סימנים של היגיון בשיגעון - האטה מסוימת, אפשר לומר. סימנים אלה הם תוצאה של חוק שכר הבכירים, שנכנס לתוקף עוד לפני כהונת שר האוצר הנוכחי, יאיר לפיד. הדו"חות הכספיים של 2013 הם ההזדמנות הראשונה לבחון את השפעת חוק השכר הבכירים (תיקון 20 לחוק החברות) על חבילות התגמול של בעלי השכר הגבוה בחברות הציבוריות בבורסה.

2013 היתה השנה הראשונה שבה נדרשו החברות לאשר את מדיניות התגמול באסיפות של בעלי המניות. באסיפות בעלי המניות שהתקיימו בספטמבר 2013 וחלקן נמשכו עד מארס 2014, נדרשו החברות לשכנע את בעלי המניות בלגיטימיות חבילות השכר.

ניתוח ראשוני של נתוני השכר בחברות הכלולות במדד תל אביב 100 (למעט חברות דואליות הרשומות למסחר בבורסות בחו"ל ומדווחות על בסיס שונה), מגלה כי החוק משיג את מטרתו במרבית ענפי המשק. הניתוח בוצע על ידי היחידה לשירות הדירקטוריון בפירמת ראיית החשבון והייעוץ דלויט בריטמן אלמגור זהר, באמצעות השוואה של נתוני השכר בדו"חות 2013 לאלה של 2012.

שני ממצאים חשובים במיוחד עולים מהניתוח. הראשון הוא כי חלה ירידה בשיעור המרכיב הקבוע מסך חבילת השכר ועלייה במרכיבי שכר התלויים בביצועים של החברה, כמו בונוסים שנתיים ותגמול הוני (אופציות או מניות).

בשל הגידול במרכיבי שכר הקשורים לביצועי החברות, הושפע שכר הבכירים בשנה האחרונה מהרווחיות בפועל. רו"ח אירנה בן יקר, מנהלת היחידה לשירות הדירקטוריון בדלויט, שביצעה את המחקר, מציינת כי "מכיוון שחל שיפור בביצועי החברות ב–2013, התוצאה היא עלייה בסך התגמול הכולל".

בן יקר מצביעה על הקשר הישיר בין הגידול במרכיבי שכר תלויי ביצועים, לבין תחולת החוק החדש. "בעבר ניתן היה לחלק שכר ללא התחשבות במצב החברה, תיקון 20 דרש להעמיד קריטריונים מדידים בעיקרם לתגמול משתנה, וביקש בכך לקשור בין תגמול נושאי המשרה לביצועי החברה והצלחתה. בכל הענפים חלקו של התגמול ההוני מתוך סך התגמול עלה. כלומר ניתן מענה לכוונת המחוקק לקשירת ביצועים ארוכי טווח של החברה כגון ביצועי מניה עם תגמול נושאי משרה", אומרת בן יקר.

למרות הגידול בשכר הממוצע, הממצא המעניין השני של הניתוח מראה כי שיעור העלייה בתגמול נושאי המשרה בחברות תל אביב 100 היה נמוך יותר משיעור העלייה בביצועי החברות. שיעור העלייה הממוצע בשכר הבכירים היה 7% בשעה ששיעור הגידול ברווחי החברות במדד תל אביב 100 היה 11%.

רו"ח אירנה בן יקרצילום: ישראל הדרי

תוצאה זו של גידול מתון בשכר בהשוואה לגידול ברווחיות אינה מחויבת מלשון החוק, והיא יכולה להעיד על כך שהדירקטוריונים - אולי תחת השפעת הביקורת הציבורית - ממתנים את חגיגות השכר של בכירי החברות הציבוריות.

ההפסד זינק ב–105% - השכר עלה ב–57%

מטרת חוק שכר הבכירים לא היתה לבלום בהכרח את עליות השכר, אלא לקשור את שכר הבכירים לביצועי החברות שהם מנהלים. הניתוח של דלויט מראה כי העלייה המשמעותית ביותר בתגמול הממוצע לבכירים נרשמה בחברות המשתייכות לסקטור הפיננסי כמו הבנקים וחברות הביטוח, אחריהן ענף הביומד ואחריו ענף חברות ההשקעות והאחזקות. כאמור, דווקא בתחומים האלה לא תמיד נשמר המתאם בין תגמול לביצועים.

בניתוח ענפי מציינת בן יקר כי "במגזר הפיננסי - בנקים וביטוח - נרשמה צמיחה משמעותית ברווח וצמיחה מתונה יותר בשיעור עליית התגמול הממוצע לנושא משרה, כך גם בענפי הטכנולוגיה והנדל"ן והבינוי. ענף התעשייה רשם שחיקה ברווח של 34% בממוצע והקטין את השכר המשולם לנושאי המשרה ב–18%".

לאור המגמה החיובית של השפעת חוק שכר הבכירים, מעניין להתמקד בענפים יוצאי הדופן - שבהם לחוק השפעה דלה. המחקר של דלויט מעלה כי בענף הביומד ובענף ההשקעה ואחזקות נרשמו ירידות בתוצאות, ואולם בתחומים אלה חילקו הדירקטוריונים תוספות שכר לבכירים. לדברי בן יקר, "הענפים שבהם לא קיים מתאם בין השינוי ברווח לשינוי בתגמול הממוצע הם תחום הביומד, שרשם עלייה 105% בהפסד, ובמקביל עלייה של 57% בתגמול, וענף ההשקעה ואחזקה, שרשם 12% ירידה ברווח ועלייה של 16% בתגמול".

מרכיב השכר מפנה
 את מקומו לתגמולים

אחת התופעות שהיו צפויות בחברות ציבוריות על רקע חוק שכר הבכירים היא ירידה בשיעור השכר הבסיסי הקבוע של מנהלים ועלייה במרכיבים של תגמול משתנה, כמו בונוסים ותגמול הוני. בונוסים ותגמול הוני קושרים טוב יותר את שכר המנהל לביצועי החברה. המחקר של דלויט מראה כי ברוב החברות אכן יושמה המגמה של הסטת הדגש משכר קבוע לתגמול משתנה.

החריגים למגמה הם ענפי הנדל"ן והביומד, שבהם נרשמה דווקא עלייה בחלקו של השכר הקבוע מתוך סך התגמול. בן יקר מציינת כי "בענף הנדל"ן ניתן אולי לייחס את העלייה במרכיב השכר הקבוע לתנודתיות הגבוהה במדד הרווחיות, ששימוש כמדד עיקרי בקביעת גובה המענק השנתי וכן לכך שהענקת תגמול הוני בענף זה פחות מקובלת מאשר בענפים האחרים, מה שהוביל לשאיפה ליצור עוגן משמעותי יותר עבור נושאי משרה ולהיטיב עמם".

בענף הביומד מדובר בתופעה חריגה. בשל הנטייה של חברות ביומד להגיע לרווחיות רק בטווח הארוך וקצב שריפת המזומנים הגבוה, מקובל להעניק בתחום זה שכר על בסיס תגמול הוני - אך ניתן היה למצוא בענף גם תגמול המבוסס על בונוס שנתי. בשנה שחלפה מאז נכנס לתוקף חוק שכר הבכירים, נעלם לחלוטין מרכיב הבונוסים מהענף, שהיה קודם לכן 17% בממוצע מכלל התגמול. במקומו חל גידול במרכיב השכר קבוע וגם במרכיב התגמול ההוני. מכיוון שהמרכיב ההוני גדל בשיעור גבוה יחסית, מ–31% בממוצע מתוך חבילת השכר ל–42%, ניתן לומר כי השינוי משקף את רצון המחוקק לתגמל בכירים על סמך ביצועים לטווח ארוך.

במגזרי הבנקאות, הביטוח והאחזקות עלו אמנם באופן משמעותי רכיבי הבונוסים והתגמול ההוני על חשבון מרכיבי השכר הקבוע, אך למרות השינוי בתמהיל - ובחלק מהמקרים בגללו - הבכירים בחברות אלה נכנסו גם לרשימת הענפים השיאנים בשיעור הכללי של עליית התגמול ב–2013 בהשוואה לשנה הקודמת לה.

בענף ההיי־טק, שהתאפיין בעבר בשיעור גבוה יחסית של מרכיב התגמול ההוני ביחס ליתר המרכיבים, חלה עלייה נוספת במרכיב התגמול ההוני מ–26% ל–32% מתוך סך חבילת השכר הממוצעת. הבונוסים השנתיים נותרו ללא שינוי בממוצע, ולכן ניתן לומר כי גם בענף זה יש השפעה ברורה של המעבר משכר קבוע לשכר מותנה ביצועים.

ענף התעשייה רשם את הירידה המשמעותית ביותר בשכר הבכירים הממוצע, ובמקביל בוצע בתמהיל השכר השינוי המיטבי ביותר מבחינת כוונת המחוקק. חבילת התגמול הממוצעת בענף שונתה לטובת המרכיבים המשתנים בכ–14% על חשבון השכר הקבוע, תוך עלייה משמעותית של הבונוס השנתי שיוצר תמריץ קצר טווח לכרבע מסך החבילה. התגמול ההוני עלה מ–26% ל–32% בממוצע. בענף המסחר והשירותים לא חלו כמעט שינויים לעומת השנה הקודמת.

בן יקר מציינת כי המטרה בחוק של קשירת תגמול הבכירים לביצועי החברות הושגה, אך מעירה כי "נותרת בעינה הבעיה שמדדי הביצוע שנקבעו לצורך קביעת המענקים השנתיים אינם מפותחים דיים, ובמקרים רבים לא מהווים מדד לתרומתו של נושא משרה זה או אחר להצלחת החברה. יש עוד לאן להשתפר, אך הכיוון בהחלט נכון".

מצב דומה לזה 
של ארה"ב

ממצאי הדו"ח דומים להשפעה שנצפתה במדינות אחרות. חקיקה המאפשרת לבעלי המניות להביע את דעתם על שכר הבכירים אינה מביאה לירידה בשכר - אלא להתאמה טובה יותר בין שכר לביצועים. בארה"ב, למשל, המשיך שכר המנהלים ברוב החברות הציבוריות לטפס גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק דוד־פרנק, שחייב לקיים מעת לעת הצבעה בלתי מחייבת בקרב בעלי המניות כדי לשמוע את עמדתם על מדיניות התגמול. עם זאת, החוק תרם לדיאלוג גובר בין דירקטוריונים לבעלי מניות בניסיון להבין מראש מהי עמדת בעלי המניות ביחס לחבילות התגמולים הניתנות למנהלים.

אחת הדוגמאות הבולטות במיוחד בארה"ב היא שכרו של מנכ"ל אורקל, לארי אליסון, שהגיע ב–2013 ל–77 מיליון דולר. מדובר אמנם בסכום אסטרונומי, אבל מדובר במכה משמעותית לאליסון, שהרוויח ב–2012 96 מיליון דולר. לאחר שלושה רבעונים של ביצועים ירודים, חתך דירקטוריון אורקל בתגמול של אליסון.

ההשוואה בין ישראל לארה"ב אינה אופטימלית. השוק האמריקאי מתאפיין בבעלי מניות מפוזרים ללא בעל שליטה ריכוזי, ואילו בישראל רוב החברות מוחזקות על ידי בעלי שליטה. עם זאת, חוק שכר הבכירים מחייב לשמוע את בעלי המניות, וזוהי הזדמנות לשמוע גם את קולם של בעלי מניות מהציבור ואת הגופים המוסדיים.

השוואה לבריטניה מועילה יותר. אמנם שוק ניירות הערך בבריטניה מתאפיין גם הוא בבעלי מניות מפוזרים, אך יש בו דומיננטיות של משקיעים מוסדיים כמו בישראל. בבריטניה קיימת מזה כעשר שנים הוראה המחייבת חברות לקיים הצבעות שאינן מחייבות (Say on Pay) על מדיניות השכר. ביותר מ–90% מההצבעות מאשרת אסיפת בעלי המניות את מדיניות התגמול שהציע הדירקטוריון. שכר הבכירים שם ממשיך לטפס, אך הוא רגיש יותר לביצועי החברות והעליות מתמתנות כשהחברות נקלעות לתקופות רעות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker