"אין בארץ עודף רגולציה ברמה שמאיימת על הכלכלה הישראלית" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אין בארץ עודף רגולציה ברמה שמאיימת על הכלכלה הישראלית"

עוה"ד יעקב ישראלי, אמנון שבלת וריצ'י רוברטס, המייצגים משקיעים זרים וישראלים באינספור עסקות, מציינים 40 שנה למשרד שהקימו, המדורג בצמרת הפירמות בישראל ■ בראיון משותף ראשון הם מדברים על צמיחת המשרדים ("יש מקום לגדול גם ל-400 עורכי דין") ועל כיווני הצמיחה של המשרד ("ההשקעות הגדולות בהיי־טק יבואו מסין")

6תגובות

זה נשמע כמו עוד אחד מאותם סיפורי גבורה שאנשי עסקים אוהבים לספר במבט לאחור על עסקות מוצלחות. בדיוק כמו המיתוסים על חיי נישואים שהתחילו מאהבה ממבט ראשון, כך חביבים על אנשי עסקים הסיפורים על עסקות שנחתמו תוך גלגול שיחה, תמיד על מפית ובדרך כלל בבית קפה שכבר מזמן לא קיים. במקרה של עורכי הדין אמנון שבלת, ריצ'י רוברטס ויעקב (יענקל'ה) ישראלי, אפילו מפית לא היתה. הסכם המייסדים הראשון של פירמת עורכי הדין, המדורגת בעשירייה הראשונה של המשרדים בישראל, נכתב על גבו הצר של כרטיס ביקור.

בינואר 1973, כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, הגיע שבלת לאסוף את ידידו רוברטס מהמילואים. שניהם היו אז עורכי דין צעירים ושאפתניים, והתוכנית היתה להקים משרד עורכי דין חדש. הם ישבו במסעדה ועל גב כרטיס ביקור של מנכ"ל בנק המזרחי דאז אהרון מאיר, עמו נפגשו זמן קצר קודם לכן, החלו לגבש את רשימת הלקוחות שאותם קיוו למשוך למשרד שיקימו.

41 שנה אחרי הפגישה ההיא, שבלת, רוברטס וישראלי, מייסדי המשרד, משחזרים בראיון משותף ראשון את הימים ההם. רוברטס מפתיע את שני שותפיו כשהוא מגלה להם שכרטיס הביקור - "הסכם המייסדים" – שמור אצלו בכספת המשרד תחת האות ע'. למה ע'? "ערך סנטימנטלי".

על כרטיס הביקור שהצהיב מופיעה בכתב יד עגול רשימה צנועה של לקוחות. "מאותו יום לא ראיתי את הכרטיס הזה", אומר שבלת. "יענקל'ה, אם היית רואה את זה בהתחלה לא היית רוצה להצטרף אלינו", הוא מוסיף בחיוך.

ישראלי הצטרף לשבלת ורוברטס שלוש שנים מאוחר יותר במיזוג הפירמות הראשון בישראל. כל אחד מהמשרדים נחשב גדול באותם ימים, עם כ–18 עורכי דין. ישראלי יזם את המהלך. "זה התחיל כבדיחה. הרמתי טלפון, אכלנו ארוחת צהריים, עשינו הגרלה על השמות ושבלת יצא ראשון. וכך היה".

ההיכרות בין השלושה החלה בשנות ה–60 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. במחזור שלהם למדו שמות בולטים כמו פרופ' אוריאל רייכמן ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה. לאחר הלימודים דרכיהם נפרדו: שבלת התמחה במשרדו צבי טל, עוד בטרם זה מונה לשופט בית המשפט העליון, ובהמשך חזר לחיפה עיר הולדתו ועבד במשרד עוה"ד הוותיק סלומון ליפשיץ. רוברטס התמחה במשרד הירושלמי שפאר־תוסיה כהן והמשיך במשרד עוה"ד גורניצקי. ישראלי התמחה אצל עו"ד יצחק נמר ואחר כך נסע לשליחות בת שלוש שנים מטעם הסוכנות היהודית בארה"ב. כשחזר עבד במשרדו של יצחק מוריץ לצד דב וייסגלס.

באותה פגישה במסעדה רשמו שבלת ורוברטס שמות של לקוחות במשרדים שבהם עבדו באותו זמן, שהם הניחו כי יעברו אליהם. לצד כל לקוח, נרשם שכר הטרחה שקיוו לגבות ממנו. בלירות. "לא טעינו", אומר שבלת. "כל החברים שחשבנו שיעזבו איתנו - עזבו ולמרות המלחמה שפרצה באוקטובר, סיימנו את השנה ברווח".

אייל טואג

כל השלושה עברו את גיל 70 ומחזיקים לטענתם בשיא בתחום עריכת הדין בישראל - הם בין המייסדים היחידים של משרד עורך דין שהצליחו להחזיק מעמד יחד בתפקיד הכרוך בניהול משרד עורכי דין. מה הסוד? "אנחנו חברים טובים כבר 50 שנה", הם אומרים. "מעולם לא היו בינינו מתחים של אגו או מריבות".

משרד שבלת מונה כיום 127 עורכי דין ומדורג במקום התשיעי בישראל. "שלושתנו לא היינו מצליחים להתקבל למשרד הזה", אומר שבלת. "אולי ריצ'י היה מתקבל בגלל שהוא דובר אנגלית", מוסיף ישראלי. זה לא ההבדל היחיד בין אז להיום. "אנחנו עסקנו בכל", נזכר רוברטס. "אני טיפלתי בנושאי נפט, הקמתי את קרנות הון סיכון הראשונות, טיפלתי בהנפקות, בעסקים, בליטיגציה. עכשיו עם הדרישה להתמחויות צריך מחלקות לכל דבר".

"אנחנו חייבים לגדול"

כיום תמצאו ברשימת לקוחותיהם לא מעט שמות מוכרים: ישראלי מלווה כבר שנים את רון לאודר וטיפל בהליך מכירת מניותיו בערוץ 10, שבלת מלווה את נמרוד נוביק בתביעתו נגד יוסי מימן. רוברטס הוא מעורכי הדין הראשונים בישראל שליוו עסקות וחברות מתחום האנרגיה הירוקה והקלינטק, אחת מהן היא ליווי פרויקט ערבה פאוור. הגידול של המשרד לא הגיע רק מלקוחות רבים. מייסדי שבלת לא מתביישים להודות כי הפירמה שלהם צמחה באמצעות מיזוגים עם משרדי עורכי דין מתחרים. "כל העולם צמח כך", הם מסבירים.

נראה כאילו משרדי עורכי הדין הגדולים נאבקים להישאר בצמרת מבחינת הגודל בכל מחיר - גם באמצעות מיזוגים.

ישראלי: "אנחנו חייבים לגדול. זה הכיוון של המקצוע. רוב העבודה היוקרתית מחו"ל מגיעה ל–20% ממשרדי עורכי הדין, יש המון עסקות מחו"ל, ואלה הן העסקות הכי טובות מבחינתנו עורכי הדין. קחו למשל את הולנד, זו מדינה בסדר גודל שלנו, אבל הגודל של הפירמות שם כבר לפני עשר שנים חצה את ה–400 ו–500 עורכי דין. בישראל רק חצינו את ה–200 ויש עוד פוטנציאל גדילה".

איך שומרים על הדנ"א של המשרד עם כל המיזוגים האלה?

ישראלי: "המיזוג הראשון הצליח במקרה, ובשאר המיזוגים שבאו אחריו קלטנו קבוצות קטנות. בכל מיזוג יש סיכון, בארה"ב רוב המיזוגים לא מצליחים. אצלנו לא קרה שמיזוג לא הצליח. השלב הבא הוא מיזוג של משרד ישראלי עם פירמה בינלאומית. כבר כיום יש בישראל נציגים של פירמות בינלאומיות, אבל בינתיים הם בעיקר מגייסים לקוחות".

"הסינים פה - והם עושים עסקים"

משרד שבלת ייחודי בפעילות הבינלאומית שלו. למשרד שלוחה בניו יורק מאז 1976 והיא כוללת כיום כ–30 עורכי דין פעילים. שני שלישים מהיקף הפעילות של המשרד בניו יורק היא עבודה מקומית. למשרד יש דסק ישראלי־סיני בשנחאי בשיתוף פעולה עם אחת מפירמות עורכי הדין הגדולות בסין. "מהר מאוד הבנו שהכיוון של המשרד צריך להיות בינלאומי", אומר שבלת ורוברטס מוסיף: "אנחנו בראש ובראשונה עורכי דין מסחריים, business lawyers, ובמשך הקריירה ראינו הרבה עסקים בישראל ובכל העולם. יש מדינות בודדות שלא היינו בהן במשך השנים. יש אפילו מדינות שלא שמעתם עליהן שביקרנו בהן".

מדוע החלטתם להתפרש דווקא לשנחאי?

ישראלי: "כמו שבעבר צפינו את הפעילות בארה"ב, לפני תשע שנים צפינו את סין. היינו הפירמה הראשונה שהציבה שותף בסין. בעבר, כל התנועה היתה מישראל לסין. לא היתה התעניינות סינית בישראל. אנחנו ניסינו למצוא פיתרון ללקוחות ישראליים שפעלו בסין. התלבטנו באיזו מסגרת לעשות את זה, מפני שהזרים האחרים, האמריקאיים למשל, היו פותחים סניפים שלהם בסין, אבל לפי החוק שם מותר להם לעסוק רק בחוקי מדינתם והם חייבים להעסיק עורכי דין סיניים. לנו זה לא השתלם, ולכן החלטנו שהדרך הנכונה היא לשבת בתוך משרד סיני. זה עבד טוב במשך שנים, אבל כיום בגלל שהשתנה הכיוון אנחנו שוקלים אם לא הגיע הזמן לבנות אחרת את העניין".

הסינים מגלים עניין בישראל?

ישראלי: "בעתיד הקרוב, ההשקעות הגדולות בהיי־טק הישראלי יבואו מסין. כבר כיום יש תנועה גדולה מסין לישראל, ההיי־טק הישראלי תפס אותם ויש התעניינות גוברת והולכת. הכסף העתידי יגיע מכל העולם אבל סין תהיה אחד המקורות הגדולים".

רוברטס: "כבר כיום מסתובבים בישראל המון סינים שמחפשים עסקים. ישבתי עם יו"ר של חברה סינית ושאלתי אותו מה הוא עושה פה. הוא הסביר לי שזה ידוע שבישראל יש את היכולות הכי טובות באנרגיה סולארית ומים, הם השקיעו ואחר כך השקיעו עוד והם הביאו את זה לסין. יש לנו עוד כמה חברות סיניות שאנחנו מייצגים, הסינים הם פה והם עושים עסקים".

לסינים יש מוניטין גרוע של גנבי קניין רוחני, יש חשש שהם יגנבו את הרעיונות?

ישראלי: "ישראל אף פעם לא היתה בצד המפסיד מבחינת הטכנולוגיה. זה נכון שטכנולוגיה בורחת לארה"ב וגם תברח לסין אבל מצד שני, האמריקאים הקימו בישראל ראשי חץ רבים שעוזרים לטכנולוגיה בישראל להתפתח ולעוד טכנולוגיה לצמוח, אותו הדבר הסינים, הם יהיו שותפים למרכזי רווח טכנולוגיים בישראל. צריך להסתכל על זה כעל סיכוי ולא כעל סיכון. הסיכוי הוא שעוד ועוד טכנולוגיה תצמח בישראל בסיועם של זרים".

שבלת: "הסינים משתגעים מעם ישראל. בדצמבר האחרון הייתי שם בפעם הראשונה וזה מדהים לראות כמה הם אוהבים ומעריצים ישראלים ויהודים".

לשלושתכם יש ניסיון רב בעסקות בינלאומיות, מה אתם חושבים על הטענה שיש בישראל עודף רגולציה שמבריחה את המשקיעים. האם ישראל היא מקום שקשה לעשות בו עסקים?

רוברטס: "אם אתה משקיע בבנק התשובה היא חיובית. אף אחד לא רווה נחת מהשקעה בבנקים. כל זה בא כתגובה לחוסר רגולציה שהיתה בארה"ב ב–2008. בתחום הבנקאות זה ודאי קשה. כיום הרגולציה לוחצת יותר ויותר, מחייבת יותר, מטילה יותר ויותר אחריות על הדירקטורים, בנק ישראל מטיל אחריות על הדירקטורים. בתחומים אחרים זה הרבה יותר קל. בישראל תמיד יש עם מי לדבר, באמריקה אתה מקבל תשובה חד וחלק, וכאן תמיד יש עם מי לדבר ולכן לפי דעתי זה קל יותר. בתור אחד שעושה עסקים 45 שנה זה יחסית קל לעשות פה עסקים".

ישראלי: "הטענה הזו חוזרת ונשנית, אבל אי אפשר להימנע מעודף רגולציה מסוים. למה? מפני שהמחוקקים מחפשים עבודה, השלטון מחפש אמצעים להתבטא ולאסוף כוח ולהתערב לפעמים כשצריך ולפעמים כשלא צריך, אם הדבר הזה הוא מוגזם זה יכול לעצור כלכלה אבל עד כמה שאני קולט, אין עדיין בישראל מצב של עודף רגולציה ענק שמאיים על הכלכלה הישראלית".

רוברטס עזב את דירקטוריון בנק הפועלים זמן רב לפני השערוריות שנקשרו בשמו של הדירקטוריון הזה. על דירקטוריון בנק דיסקונט יש לו רק דברים טובים לומר. כשאנחנו מעלים את האפשרות שדירקטוריון בנק דיסקונט שירת את האיטרסים של בעלי השליטה הקודמים, קבוצת ברונפמן שראן, רוברטס הודף בשתי דייים: "אם יש דירקטוריון למופת זה הדירקטוריון הזה, אנשים מסורים מאוד שעובדים קשה מאוד, יושבי הראש של הועדות השונות עובדים קשה מאוד".

יש ביקורת בישראל על הרשת הצפופה של קשרים בין דירקטורים לאנשי עסקים. מצד אחד אתה רוצה להציב בדירקטוריון אנשים מנוסים ומצד שני יש גופים שאתה מייצג אותם כעורך דין ואחר כך הם יבקשו אשראי מהבנק.

רוברטס: "זה עניין של האינטגריטי של האנשים שיושבים בדירקטוריון. אם יש אנשים קשורים הם לא משתתפים בדיון".

זה היה אמור לקרות כך גם בבנק הפועלים בימי דני דנקנר.

רוברטס: "ההתנהלות של דירקטוריון בנק דיסקונט היא נקיה מאוד. אם רצים להביא לדירקטוריון תינוקות בני יומם שאין להם ניגוד עניינים אז שיביאו אנשים מהסוג הזה, כשדנים בנושאים שקשורים ללקוחות אני לא משתתף, לפני כל דיון שואלים אם יש ניגוד עניינים ואם יש לא שולחים לי בכלל את החומר. בפרוטוקול ששולחים לי לאישור זה יהיה מחוק".

הגיע לפולין בעקבות מייקל ג'קסון

מלבד עריכת דין כל אחד מהשלושה עוסק בתחומים נוספים. ישראלי הוא יו"ר סימפונט רעננה והיה ממקימי התזמורת, רוברטס, האמריקאי בחבורה, כיהן כדירקטור בבנק הפועלים וכיום הוא דירקטור בבנק דיסקונט ומשמש גם יועץ למדען הראשי במשרד הכלכלה. בנוסף, הוא מכהן כיושב ראש הוועד המנהל של עמותת "שיעור אחר", המעניקה סיוע לחינוך ילדים ממשפחות מעוטות יכולת. שבלת הוא גם יזם נדל"ן בפולין, לשם הגיע כשייצג את הזמר מייקל ג'קסון שהיה לקוח שלו. "הוא רצה לבנות פארק שעשועים כמו דיסני וורלד בוורשה". זה היה הרבה לפני הצרות הרבות שנחתו על ראשו של הזמר, מבהיר שבלת.

אז אתה בכלל איש עסקים?

שבלת: "ממש לא. אני נמצא בפולין שבוע בחודש, כל היתר, זה עריכת דין לחלוטין. אני לא מוכן לוותר על הופעות בבתי משפט. אני אוהב לא לישון בלילה לפני דיון, אני לא מוכן לוותר על ההתרגשות הזו. היו פעמים שהופעתי בבית משפט ותוהה לעצמי, משלמים לי בשביל זה, מטורפים, אני עושה את זה בהנאה גמורה. אני מוכן לעשות את זה גם בחינם. אני נמצא שבוע בחודש בתל אביב מופיע פה במשפטים, לא מוכן לוותר על זה. להופיע בתיק טוב אם בצד השני יש עו"ד פראי זו הנאה".

מול מי למשל?

"אני אוהב תיקים מול עו"ד יוסי שגב או עו"ד זאב שרף למשל. גם בני יורק, להופיע בבית משפט שם מבחינתי זו חוויה גדולה".

מה ההבדל בין השופטים הישראלים לאמריקאים?

שבלת: "ייצגנו את אחד הדירקטורים של בנק צפון אמריקה בתיק שנמשך למעלה מעשר שנים מול עו"ד שגב. הפסדנו את התיק וערערנו לבית המשפט העליון, בית המשפט העליון התחנן שנתפשר אבל איפה הצלחנו להתפשר בסופו של דבר? בניו יורק. השופט בניו יורק הפעיל לחצים בלתי אפשריים, אנחנו התפשרנו אחרי שחקרנו את שגב אישית ואת כונס הנכסים הרשמי אישית, ביום בו הייתי צריך להעיד עורכי הדין ביקשו לצאת החוצה וגמרנו את התיק".

ומה לגבי שיטת המשפט שם?

שבלת: "השיטה היא שונה, בארה"ב יש תביעות מטורפות שמוגשות בלי אגרה. התובע אומר לעצמו למה שאתבע מיליון דולר אם אני יכול לתבוע מאה מיליון דולר. התוצאה היא שתעריפי הביטוח על עורכי דין הם גבוהים מאוד כי עורך דין הופך למטרה לתביעה. החינוך שם הוא שונה, שם כולם תובעים את כולם, את הרופאים, את עורכי הדין, אפילו את הקברנים. זה הופך להיות ספורט לאומי וזה הורג כל חלקה טובה. אנחנו עורכי הדין אמנם מתפרנסים מזה, אבל זו טרגדיה.

"כשאני מדבר בציבור בארה"ב אני לא מתבייש להגיד את זה. אני הרבה יותר ביקורתי לגבי שיטת המשפט בארה"ב מאשר שיטת המשפט בישראל. אירופאים או סינים יעדיפו להתדיין בלונדון או במקום אחר העיקר לא בארה"ב כי הם מכירים את השיטה ויודעים שזה הולך לעלות להם הרבה כסף. ההבדלים הם לא רק בתביעות, כשאתה קונה דירה בתל אביב החוזה יהיה שמונה עמודים ובניו יורק 40 עמודים וזה מתבטא גם בשכר הטרחה. זה נכון שבשיטה הזו אם אתה מחפש את הצדק יותר קל למצוא אותו, מצד שני מישהו משלם את החשבון".

"לאודר לא מזוכיסט, הוא איש יוצא דופן"

ישראלי מלווה כבר שנים את פעילותו של לאודר. בין עסקיו הרבים, לאודר הוא גם טייקון מדיה בינלאומי. לאחרונה משך לאודר את ידיו מערוץ 10 לאחר שהזרים לערוץ ההפסדי במשך תקופה ארוכה סכומי עתק. לדברי ישראלי, "לאודר הוא איש יקר, הוא לא בא הנה לעשיית רווחים וכל מה שעשה זה באמת עם לב ענק לטובת מדינת ישראל. נכון שהיה טוב יותר אם הערוץ היה גם מרוויח. הוא לא מזוכיסט, אבל הוא איש יוצא דופן".

ערוץ 10 היה סוג של פילנתרופיה?

ישראלי: "הוא לא מתייחס לזה כפילנתרופיה, אלא רצה להיות חלק מהביזנס בישראל, אבל הוא עושה עסקות הרבה יותר רווחיות מחוץ למדינה ופה הדגש באמת היה הלב. אני מלווה אותו יותר מ–15 שנה ואי אפשר שלא להתפעל מזה".

גם כשאתה פילנתרופ יש לזה משמעות, אם אתה נכנס לשוק התקשורת או מקים בית חולים זו עבודה במשרה מלאה, אנשים מסתמכים על זה. יכול להיות שלאודר לא הבין לאן הוא נכנס?

ישראלי: "זו לא הפרשנות היחידה לעניין. הפרשנות האחרת היא שהוא נכנס מתוך תקווה שההנהלה תתגבר. הוא יכול היה, אם היה רוצה לדבוק בזה אבל הוא ראה שהוא נשאר לבד. בשנה וחצי האחרונות הוא נשא לבד את כל הערוץ על הגב שלו, ובואו לא נשכח הוא מחזיק רק 30%".

דניאל בר און

בוא לא נדבר רק על לאודר. בוא נדבר על פילנתרופים בכלל. קח את הדוגמה של נשות הדסה ותרומתן רבת השנים בבתי החולים. התחושה היא שאנשי עסקים תורמים ואז יש להם מנטליות של "אנחנו הבאנו לכם וזה שלכם ואם העסק מפסיד הממשלה צריכה לקחת אותו עליה".

ישראלי: "במקרה של לאודר לא שמעת ממנו בכל מהלך ההימצאות שלו תלונות נגד הממשלה וגם לא נגד שותפיו. המעשים שלו מעידים על כך. הוא ניסה וניסה עד שאמר מספיק, האיש עם לב ענק ומת על ישראל".

מה עם אנשי עסקים ישראלים? למה אצלם אין מחויבות פילנתרופית כזו?

רוברטס, המעורב בפרויקט "הרוח הישראלית", משיב: "מצאתי שלישראלים יש בעיה ביד, איזה עיוות. היא לא נפתחת, נשארת סגורה הרמטית. אבל בשנים האחרונות טליה אהרוני הקימה את ארגון מעלה שלימד אנשי עסקים שכדאי להם לתרום כסף, זה עשה פה תפנית מדהימה, המודעות של הגופים האלה לתרומת כסף שינתה אותם באופן מוחלט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#