הולילנד: דגל שחור מעל שיטת המאכערים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הולילנד: דגל שחור מעל שיטת המאכערים

בהכרעת דין בהירה קובע המחוזי: "שימון" של מקבלי החלטות בכסף שווה לשוחד

9תגובות

במוקד הרשעתם של עשרה מבין 13 הנאשמים בשר ודם במשפט הולילנד עומדת השיטה - שיטת המאכערים.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, הקדיש פרק חשוב בהכרעת הדין כדי לקרוא לשינויי חקיקה שיביאו לשקיפות בפעילותם של מאכערים במסדרונות השלטון מצד אחד, וימנעו שתדלנות בלתי חוקית מהצד האחר. שימון של מקבלי ההחלטות בכסף שווה לשוחד, קובע רוזן בהכרעת דין בהירה שמנוסחת בעוצמה רבה.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהגדיר את עד המדינה המנוח שמואל דכנר כ"מאכער" וניסה להתנער ממנו בעדותו בכל דרך, מיקד אמנם תשומת לב רבה, אבל השופט רוזן מיקד את הדיון בתופעת המאכערים דווקא כשהגיע למי שהיה יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, והשוחד שהעביר לנאשם מאיר רבין במטרה לקדם את עסקת שינוי הייעוד של קרקעות חברת תעשיות מלח.

נתונים: רויטל חובל

שינוי ייעוד זה - והעלייה בשווי הקרקע בעקבותיו - היו המהלך שאיפשר לבני הדודים נוחי ודני דנקנר לרכוש נתח שליטה בבנק הפועלים ולהתקדם ממנו למעמד יוצא הדופן שאליו הגיעו במשק הישראלי, ושממנו נהנו עד לאחרונה. השופט רוזן קובע כי דנקנר "העביר סך של כ–1.3 מיליון שקל לנאשם 5 (רבין; ע"ב). לגרסתו, שכר את שירותיו הטובים של נאשם 5 כ'מאכער' כדי לקדם העסקה בין תעשיות מלח ומינהל מקרקעי ישראל".

השופט מדגיש כי "בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של מאכער נהנים מערוץ מיוחד לטיפול בענייניהם הפרטיים. זהו מצב דברים השוחק את אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנהגות של עובדי ציבור".

רוזן אינו פוסל שתדלנות לגיטימית, שהיא בעיניו "זו המניחה בפני מקבלי ההחלטות מידע, ניתוחי מצב, הגיגים ורעיונות לנושאים שבדיון. שתדלנות זו באה לידי ביטוי בדרך של הצגת עמדות, העדפות וצרכים של הציבור שלטובתו השדלנים פועלים ואותו משרתים. בשתדלנות זו יש גם כדי לעודד השתתפותו של האזרח בתהליכי קבלת ההחלטות במערכת הציבורית".

בהקשר זה הוא מזכיר את חוק הלוביסטים מ–2008, שקבע כללים לפעילות שתדלנים בכנסת. מול הדוגמה הזאת מבדל השופט רוזן את השתדלנות הבלתי־חוקית שנגלתה לעיניו במשפט הולילנד: "שתדלנות אסורה היא זו הנסמכת על מתן טובות הנאה שוות כסף, נכס, מוצר או שירות. שתדלנות אסורה היא זו המושתתת על קשרים אישיים ו/או קשרים אחרים בין השדלן לבעל התפקיד הציבורי ו/או מקבל ההחלטה - קשרים שבגינם ניתנת העדפה לשדלן ולמי שהוא מייצג; במהות ההחלטה, דרך גיבושה וניסוחה, השהיה, החשה או האטה בסדר העניינים הנדונים על ידי מקבל ההחלטה, או במתן יתרון כלשהו לשדלן, וליתר דיוק לשולחו, למי שמטעמו פועל, או הפליה לרעה של אחר, שהוא בבחינת יריב או מתחרה אישי/עסקי או מתמודד לתפקיד מול שולחו של השדלן, וכיו"ב.

"מסירת מידע לשדלן בשל מערכת קשריו עם בעל התפקיד הציבורי - מידע שאינו פתוח לציבור ואינו זכאי לקבלו בדרכים הקבועות עלי חוק - היא בבחינת העדפה אסורה". קביעתו של רוזן היא פשוטה אך תקדימית: "המשוואה שעולה מאמירה זו של בית המשפט העליון היא פשוטה; 'פרוטקציה' שווה קשרים אישיים עם האדם הנכון במקום הנכון והפעלתם של קשרים אלה בתמורה לשכר או טובת הנאה שווה שוחד. הבסיס המשפטי למשוואה זו נתון בחוק".

תומר אפלבאום

דנקנר סיבך את עצמו

עד המדינה דכנר לא סיפק כלל מידע על היחסים שבין דני דנקנר למְנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי. ביחסים אלה הפעיל דנקנר את רבין, שהיה בן טיפוחיו של דכנר. דכנר טען כי לא ידע על תוכן מערכת היחסים הזאת. שתיקתו של דכנר בהקשר זה שימשה את השופט כדי להוכיח שדכנר היה אמנם זייפן ושקרן, אבל בעדותו בבית המשפט הוא הפליל רק את מי שבאמת ידע על עבירותיו.

לעומת זאת, דנקנר סיבך את עצמו. השופט רוזן קובע כי לאחר בחינת עדותו של דנקנר, נראה כי עיקר פעילותו של רבין היתה לקידום שינוי הייעוד של קרקעות תעשיות מלח, וכי דנקנר שילם לרבין את הסכום הגבוה של 1.3 מיליון שקל בעיקר כדמי שתיקה.

לעומת זאת, בעור שיניו נחלץ אפרתי, מנהל המינהל באותה עת, מהרשעה בקבלת שוחד. המדינה טענה כי רבין הפקיד בחשבונו של אפרתי כספי שוחד, ואילו בעדותו בבית המשפט טען אפרתי כי מדובר בכספים שהופקדו על ידיו בעצמו.

אפרתי זוכה על ידי בית המשפט מחמת הספק, אך השופט לא חסך ממנו ביקורת קשה. "אמור מעתה, התנהגותו של הנאשם 13 (אפרתי; ע"ב) לאחר פתיחת החקירה המשטרתית תמוהה, בלשון המעטה, ומתיישבת לא מעט עם עמדת המאשימה", כתב השופט. למעשה, השופט קבע במפורש כי אינו מאמין לעדותו של אפרתי מעל הדוכן כלל, אך לא הוכח מה היה באמת מקור הכסף שהופקד בחשבון. למרות דברים שאמר סניגורו של אפרתי לאחר הכרעת הדין, הסיכוי שאפרתי, שכיהן בתפקידים בכירים בשירות המדינה, ישוב לתפקידים כאלה לאחר הזיכוי הזה - קלוש.

"קו ההגנה של הנאשם אינו מתקבל על הדעת"

תופעת המאכערים שזורה גם בחלקים האחרים של הכרעת הדין המפורטת. עד המדינה דכנר שיכלל את המאכעריות לדרגה של אמנות, וסופו של דבר שהפך עד מדינה מפני שהסתכסך עם מפעיליו, שהיו לעתים גם נפעליו. העבריינות של דכנר אינה פוטרת את מקבלי ההחלטות הבכירים מהשחיתות שבקבלת טובות ההנאה שדכנר העתיר עליהם, קובע השופט. באותה מידה היא אינה פוטרת מאחריות פלילית את היזמים שהיו מוכנים לממן את מהלכי השחיתות והשוחד הנרחבים של דכנר.

אריק סולטן

פסק דינו המורכב הוא מסע לאיסוף ראיות נסיבתיות ועדויות תומכות בעדותו של עד המדינה. בהקשר הזה סיפקה הפרקליטות תשתית עובדתית מקיפה לחלק ניכר מהטענות בעדות, והשופט רוזן משבח בצדק את עבודת צוות התביעה בראשות פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן ארי שווקי. בעקיפין, אלה שבחים גם לפרקליט המדינה משה לדור, שאלמלא דבקותו בלוחמה בשחיתות, לא היה נולד תיק הולילנד, ולא היה קורם עור וגידים הסכם עד המדינה עם דכנר.

חקירת המשטרה שנולדה מעדותו של דכנר ביססה לא מעט פרטים שהביאו להרשעת עשרה נאשמים בתיק זה. כך למשל, הלל צ'רני, יזם הולילנד, הורשע במידה רבה על סמך הודאות שלו עצמו בכך שנתן כספים לדכנר. בית המשפט קבע כי כספים אלה שימשו למימון מהלכי השוחד בהולילנד.

ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, הורשע גם הוא בקבלת שוחד, אם כי במקרה זה היה מהלך השוחד חריג. בית המשפט קבע כי השוחד הוא בכספים ש"תרם" דכנר לעמותת יד שרה, שהיתה מפעל חייו של לופוליאנסקי. השופט קבע כי מפעל חייו של לופוליאנסקי היה גם במידה רבה בסיס לכוחו הפוליטי, ולכן לתרומה של דכנר היתה משמעות של מתת מושחתת. זוהי קביעה תקדימית בפני עצמה.

השופט רוזן התרשם כי דכנר חש קושי רב כשהעיד באופן שהפליל את איש העסקים אביגדור קלנר. קלנר, שהיה איש עסקים בולט ורב השפעה, הורשע בכך שהעביר לדכנר מאות אלפי שקלים למטרות שוחד בפרשת הולילנד וגם בפרשת שינוי הייעוד של קרקעות חברת הזרע. על ניסיונו של קלנר להיחלץ מכתב האישום אמר השופט רוזן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי עדותו "אינה שווה מאומה". מול עד מדינה שאמר על עצמו שהוא שקרן, זייפן ועבריין - עדותו של קלנר נמצאה בעצמה ריקה מכל אמת.

כזו היא גם התרשמותו של השופט רוזן מעדותו של אהוד אולמרט. אף שאולמרט מסר עדות סדורה ורהוטה, השופט לא התרשם. רוזן הרשיע את אולמרט בכך שביקש מדכנר לסייע לאחיו, יוסי אולמרט, להיחלץ מחובות אישיים, וכן בכך שקיבל מדכנר עשרות אלפי שקלים לכיסוי גירעונות שלו עצמו.

הניסיון של אולמרט לתאר את עצמו כמי שלא ידע על הכספים שניתנו על ידי דכנר לאחיו כלל נדחו בצורה חד־משמעית על ידי השופט. דחיית גרסתו של אולמרט מבוססת על ניתוח נסיבתי ועל מסקנות שמסיק השופט מכלל נסיבות המקרה. סניגוריו של אולמרט כבר הסבירו כי זוהי הרשעה נסיבתית, כאילו שיש בכך כדי להבטיח זיכוי בערעור או להקל מחומרת המעשה.

תומר אפלבאום

למשל, השופט תוהה מדוע "יוסי אולמרט, שלא הסתיר קבלת הצ'ק מאברהם נתן (שהוא בסך הכל בבחינת "זר" ו/או ידיד רחוק), מדוע ולמה יסתיר זאת דווקא מאחיו, שאין חולק כי דאג וביקש לסייע לו באותן שנים ובשנים אחר כך?!"

רוזן מסביר בציניות כי לאולמרט היה "קו הגנה רציף, קבוע ונוקשה. אנשים נדיבים ובעלי ממון משפיעים עליו מטובם ושותקים. אנשים נדיבים מוצאים 'להשקיע' מאות רבות של אלפי שקלים באחיו - שאותו לא הכירו מעולם, וממילא לא היה מעניינם (ראה למשל עדות יוסי אולמרט כי לא שמע בשום צורה שהיא את השם "דכנר" לפני יום 22 באפריל 2004 או לאחריו) - וממשיכים לחיות בדרכם, מבלי לספר או להתגאות בפניו כי סייעו לאח הנזקק, שנקלע לחובות כספיים".

בהמשך השופט חותך את קו ההגנה של אולמרט לגזרים: "קו הגנתו של הנאשם אינו מתקבל על הדעת. עד המדינה, כמו גם טלנסקי, הם אנשי עסקים מנוסים ומתוחכמים. כמו אנשי עסקים, הם בשיטתם "קונים ומוכרים". עד המדינה קנה 'שירותיו' של נאשם 8 (אולמרט; ע"ב) במחיר העברת כ–500 אלף שקל לאחיו. עד המדינה לא נתחבר לנאשם 8 בקשרי חברות ורעות, קשר אחד היה לו עמו - 'קשר עסקי', זה ותו לא".

כך, גם בעניינו של אולמרט שב ומתנוסס מעל הכרעת הדין במשפט הולילנד הדגל השחור שמניף בית המשפט מעל השימוש של אנשי עסקים ביכולת להגיע למקבלי החלטות מושחתים בשירות הציבורי באמצעות מאכערים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#