תחקיר "עובדה": הקשר הישראלי של תעשיית הווידיאו-צ'טים האירוטיים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחקיר "עובדה": הקשר הישראלי של תעשיית הווידיאו-צ'טים האירוטיים

הסוכנים, החשפניות ואולפני הווידאו שפועלים במדינות שונות עבור אתר imlive - שמפעילה חברת קולוויז'ן של מולי ליטבק הישראלי - נחשפת בתוכנית שתשודר הערב בערוץ 2 ■ דוברו של ליטבק: "כל מי שבוחר להשתתף במפגש וירטואלי באתר הוא אדם חופשי ועצמאי"

תגובות

מי עומד מאחורי סרטוני הווידיאו "הביתיים" באינטרנט שמציגים צעירות שמוכנות לעשות הכל לעיני הצופה? תחקיר התוכנית "עובדה" שתשודר הערב בערוץ 2 מגלה כי בצד השני של המסך ובקצה השני של העולם מסתתרת לעתים מציאות קשה של ניצול נשים.

בתעשיית הפורנו נחשבת החשפנות הווירטואלית לזנות־בוטיק, ישירות מבית הנערה לגולש־הלקוח, ללא מתווכים וללא מסחור. אך בפועל, על אף שנערות המצלמה נחזות כאילו הן מציגות מביתן הפרטי, ברבים מהמקרים הן מצולמות באולפנים שמנהלים "סוכנים" עבור אתרים כמו imlive - אתר המקשר בין גולשים לבין נשים צעירות באמצעות וידיאו־צ'ט ונמצא, על פי תחקיר "עובדה", בשליטתו של יזם ההיי־טק הישראלי מולי ליטבק.

באתר imlive רשומות עשרות אלפי נשים מרחבי העולם, שמציעות מופע חשפנות פרטי ויעשו כל מה שידרוש הגולש שמשלם להן, בתשלום לפי דקה. על פי תחקיר "עובדה", חוזה ההתקשרות המורכב של החשפניות מול imlive נועד להבטיח שני דברים עיקריים: ראשית, ש–70% מהכנסותיהן יעברו ישירות לאתר של ליטבק; ושנית, שלאתר לא תהיה שום אחריות כלפיהן - לא לשלומן, לא לרווחתן ובוודאי שלא לתנאי ההעסקה שלהן.

בין היתר, נחשפת בתחקיר מערכת של "סוכנים" שפועלים ממדינות שונות, שמאפשרת לגייס צעירות לשירותי וידאו־צ'ט אירוטיים שמסופקים באתר. בנוסף, נחשף בתוכנית אולפן צילומים שמופעל בפיליפינים על ידי אחת ה"סוכנות" שנרשמה לאתר, שבו נערכים צילומים של צעירות שמקיימות שיחות וידאו־צ'ט אירוטיות.

ליטבק נכנס אל עסקי האינטרנט בסוף שנות ה–90, כשפתח עם אחותו, ענת לוי, את חברת האינטרנט טרגטמץ', שהפעילה אתרי שידוכים ואתרי מציאת עבודה. בתחילת דרכה נחשבה החברה להבטחה גדולה, ועם בעלי מניותיה נמנו בין היתר שר האוצר לשעבר יעקב נאמן והכלכלנית ליאורה מרידור. לאחר הנפקה מוצלחת בשנת 2000, החברה נכנסה לקשיים, שבסופם רכשו ליטבק ואחותו את מניות הציבור והפסיקו את פעילותה הציבורית של החברה.

גלעד טוקטלי, "עובדה"

אך סופה של טרגטמץ' סימן עבור ליטבק רק את התחלת המסע בעסקי האינטרנט, כשב–2002 השיק את מה שיהפוך לביצת הזהב שלו, אתר imlive. מאז סגירתה של טרגטמץ' ועד 2009, נעלם ליטבק לחלוטין מהזירה הציבורית בישראל, והתרכז בעיקר בפיתוח עסקיו בזירת הפורנו באינטרנט.

בין האתרים שפיתחו וניהלו עובדיו של ליטבק בחברת קולוויז'ן (Coolvision) היה גם האתרים imlive, אתר Porn Banana, שהציע לגולשים חוויית פורנו אינטראקטיבית מוקלטת, ואלפי אתרים נוספים שנועדו להכניס עוד גולשים לאתרים הגדולים של החברה. ב–2009, כשפתח ליטבק את גלריית האמנות הקרויה על שמו במגדל המוזיאון בתל אביב, הוא התחיל להופיע בערבי התרמה, שמו הוזכר בעיתונים כיזם אינטרנט ואספן אמנות, והוא נצפה על ידי מדורי הרכילות סועד עם בכירים במשק.

קשה להעריך איזה חלק מהונו של ליטבק, בעבר מורה לפסנתר, הגיע מאימפריית הפורנו שלו. הווידאו־צ'ט נחשב כיום למכרה הזהב של תעשיית הפורנו האינטרנטי – הענף הרווחי ביותר בתחום. imlive הוא אחד מעשרת אתרי הווידאו־צ'ט הפורנוגרפיים הגדולים בעולם. ליטבק עצמו השתתף לפני חודשיים בכנס של אילי הפורנו הווירטואלי, שנערך באי קורסאו שבמרכז אמריקה.

ברומניה, שנחשבת בירת ענף הסקס־צ'ט, פועלים על פי הערכות יותר מאלף אולפנים, שמשרתים אתרי פורנו מכל העולם. ואולם, לפי תחקיר "עובדה", המצב החמור ביותר שורר בפיליפינים - שם, אף שהחוק אוסר על וידאו־צ'ט פורנוגרפי, האבטלה הקשה במדינה דחפה יותר מ־800 אלף איש לעסוק בתעשיית המין, רבים מהם קטינים. בעוד שאחד המתחרים הגדולים של imlive הפסיקו את פעילותם במדינה בשל ההגבלות החוקיות, האתר של ליטבק עודו פעיל בפיליפינים, בין היתר בתיווכם של אולפנים "מחתרתיים".

כתבת "עובדה" נעמה פרי נסעה לפיליפינים ופגשה כמה מהנשים שעובדות עבור האתרים האלה. "קשה לעבוד בסטודיו, כי את לא יכולה לצאת", מספרת דונה, שנמלטה מאחד האולפנים. "את תמיד חייבת להישאר בפנים. יש לך פעם בחודש יום מנוחה, לצאת החוצה, ואחרי זה את נשארת בסטודיו כל החודש".

רוץ היוטיוב של גלריית ליטבק

סיפורה של דונה מספק הצצה לחייהן האמיתיים של הנשים שמצטלמות לצ'טים האירוטיים. "עבדתי כל יום מ–18:00 עד 6:00. היינו שש בנות בחדר אחד, עם שלושה מחשבים. כשלא עבדנו - ישנו. הסוכנת לא נתנה לנו מספיק אוכל. היו נותנים לי רק שתי כפות אורז, חתיכה אחת של דג וקפה, כל יום. אני תמיד נהיית חולה כשאני בסטודיו. זה כמו כלא, לא מרשים לצאת החוצה, אי אפשר אפילו להסתכל החוצה". גם התשלום שהנשים קיבלו גובל בתנאי עבדות: "קיבלתי 10 פזוס לדקה (שווה ערך ל–22 סנט, י"ג)", מספרת דונה. 12 שעות עבודה ביום, שבעה ימים בשבוע, הצטברו לשכר של 130 דולר לחודש. תחשיב פשוט מעלה כי בזמן הזה גבה האתר 700 דולר ישירות מעבודת החשפנות של דונה.

"הסוכן מפעיל את הבנות עבור האתר"

על פי ממצאי התחקיר, 
ב–imlive לא הסתפקו בחוזים הדרקוניים שהחשפניות נדרשו לחתום עליהם, ואימצו שיטה סיטונית. לצד ההחתמה של נשים עצמאיות, האתר מגייס "סוכנים" (agents), שינהלו את הנשים ויחסכו לאתר את הקשר הישיר אתן. "בוא להיות סוכן של imlive", מציעה המודעה הצבעונית באתר. "כסוכן תוכל לנהל נערות מצלמה משלך, ולספק שירותים למיליוני משתמשים. תוכל להרוויח בין 30% ל–100% ממה שהמארחות שלך מרוויחות".

"זה נקרא 'סוכנים' אצל מולי", מסביר עובד לשעבר בקולוויז'ן שרואיין לתוכנית. "סוכן זה אדם שאוסף כמה בנות, שם אותם בתוך חדרים ומתחיל להעביד אותן. זה היה כך מתחילת פעילותו של האתר. כמו שלסרסור יש זונות, ככה לסוכן יש בנות. הוא מפעיל אותן מול האתרים."

בעל אולפן לווידיאו־צ'ט פורנוגרפי מאוקראינה מספר בתוכנית על מנגנון גיוס הסוכנים: "אתה פשוט נרשם, ואז מבקשים את השם שלך, דרכון, מבנה חברה, חשבון בנק וכיוצא באלה. אתה מקבל אישור, ואז הם מבקשים ממך לצרף דוגמניות. אם תצרף דוגמניות, הם ייתנו לך אופציה לעבוד."

על פי התחקיר, כדי לחזק את האחיזה של הסוכנים בנשים – ולהגביר את הפיתוי לסוכנים – מציע האתר עצמו לסוכנים המצטרפים אליו הצעה שקשה לסרב לה: בלחיצת כפתור הם יכולים לבחור להעלים מהנשים העובדות אצלם את כל הדיווחים על שעות הפעילות שלהן באתר ועל ההכנסות המגיעות להן. "בכל מקרה", מדגישה המודעה של imlive, "אנחנו לא מתערבים בשיטת התשלומים לנערות הרשומות אצלך".

צילום מסך אתר imlive

דוברו של מולי ליטבק: "קולוויז'ן ו-imlive אינן מפיקות חומר פורנוגרפי או סרטי סקס"

בתגובה לשאלות שהפנתה אליו מערכת "עובדה" בנוגע לתחקיר על החברה של מולי ליטבק, מסר בני כהן, דוברו של ליטבק, כי "הבסיס לשאלות ולכתבה זו מניח כאילו החברות קולוויז'ן או imlive 'מעסיקות' או 'מפעילות' נשים וגברים כמארחות באתרים, אך הדבר אינו נכון.

"חברות אלה לא מעסיקות נשים כמארחות - לא בפיליפינים ולא בשום מקום אחר בעולם - ומכאן שהטענות בעניין יחסי עובד־מעביד או 'הפעלת נשים' הן חסרות שחר. מעולם לא התקבלה בחברה שמץ של תלונה על כפייה, כליאה או כל פעולה דומה. מדובר בטענה שקרית והזויה.

"קולוויז'ן או imlive לא הפיקו ולא מפיקות חומר פורנוגרפי או סרטי סקס - וכל טענה כזו היא שקר ברור. האמת היא שקולוויז'ן ו–imlive הן חברות בתחום האינטרנט, המייצרות, בין היתר, פלטפורמה אינטרנטית של מפגש וירטואלי, המאפשר לכל אדם - גבר או אשה - מפגש מצולם בווידיאו באינטרנט, בחינם או בתמורה. יש לזכור שבעולם קיימות מספר רב של פלטפורמות מסוג זה – רשתות טכנולוגיות למפגשים וירטואליים, ואתרים זהים נסחרים בבורסת נאסד״ק בארה"ב ובבורסה בצרפת.

"כל אחד הבוחר להשתתף במפגש כזה הוא אדם חופשי ועצמאי, אינו מועסק על ידי החברות, ויכול בכל רגע נתון להפסיק - בלחיצת כפתור אחת - את המפגש הווירטואלי - כלומר, לנתק את הקו או להמשיך, לפי החלטה אישית ועצמאית. מובן שאם מארחת כלשהי אינה מרוצה מהשימוש בפלטפורמה של החברות או מהתנאים, היא יכולה מייד לעבור לפלטפורמה מתחרה – העצמאות והבחירה כולן בידה. החברות מונעות קטינים מהצגה באתר, ומקפידות על החוק".

עוד נמסר בתגובה כי: "תחקיר 'עובדה' לא גילה כל קשר בין הסיפורים בפיליפינים לבין נשואי הכתבה, פשוט כי אין קשר כזה. הסוכנים הם משתמשים של התוכנה ולא כל משתמש, כמובן, הוא עובד של האתר. ההכנסות מגיעות ישירות למופיעים ולמפיעות. אף אחד לא מחויב לעבוד דרך סוכנים".

©2014 Google, Mapa GISrael

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#