מה למדנו מהסדרי החוב? "דירקטור הוא לא רק דרך מכובדת לצאת לגמלאות"

רבים מהדיונים בכנס לשכת עורכי הדין באילת עסקו בשאלות שהתעוררו בעקבות הסדר החוב והעברת השליטה בקבוצת אי.די.בי ■ כיצד לפרוץ את המועדון הסגור של כונסי הנכסים, איך מתמודדים עם ניגודי עניינים בהליכי פירוק ומהן אחריותם של הדירקטורים וזכויותיהם של הנושים?

יסמין גואטה
יסמין גואטה
יסמין גואטה
יסמין גואטה

סוף השבוע האחרון היה שעתו היפה של השופט איתן אורנשטיין, הכוכב התורן של עולם המשפט הישראלי. עורכי דין, שופטים, מפרקים ויועצים, שנכחו בכנס על חדלות פירעון ובנקאות באילת, שאירגן ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, ניגשו אליו שוב ושוב, ניהלו אתו שיחות מסדרון ובעיקר ניסו לחלץ ממנו מידע פיקנטי על התיק הגדול שאותו הוא מנהל בשנה האחרונה – הסדר החוב בקבוצת אי.די.בי . אורנשטיין, שופע חיוכים, נינוח וסבלני, שמר על דיפלומטיות וסיפק לכולם את אותה התשובה: הוא "מנוע מלדבר" על התיק הזה.

כבר כשהגיע עם אשתו, ביום חמישי בצהריים, לשדה התעופה דב לקראת הטיסה לאילת, פנו אליו רבים בשאלות, וכך זה נמשך בסוף השבוע כולו. אפילו הבדרנית חנה לסלאו, שניסתה לשעשע את הקהל במופע בידור ביום חמישי בערב, ביקשה לדעת אם השופט המדובר, ששמו ותמונתו הציפו את אמצעי התקשורת, נמצא באולם. ״אם הוא טוב לנוחי דנקנר, הוא בטח טוב גם לי״, אמרה, לקול צחוקם של המשתתפים.

הצפיפות שאיפיינה את אולם הדיונים של אורנשטיין בשנה האחרונה מעידה על מספר האנשים שהתיק המפורסם מפרנס, כמו גם על העניין הרב שהוא מעורר. בעוד קופת אי.די.בי מתרוקנת והולכת, סאגת הסדר החוב בקבוצה מילאה את ארנקיהם של עשרות עורכי דין - מהיקרים במשק - יועצים, מעריכי שווי ונאמנים, שנהנו משכר טרחה כולל של 32 מיליון שקל. לפני שבועיים קבע אורנשטיין כי דנקנר ושותפיו לא ינהלו את הקונצרן, ואת מקומם תתפוס קבוצה בראשותם של איש העסקים הישראלי מוטי בן־משה ואיש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין. אורנשטיין עדיין לא סיים את תפקידו, והשבוע צפויה ועדת בדיקה להביא בפניו את המסקנות על היכולת של הקבוצה הזוכה לממן את הפעילות.

איתן אורנשטיין ודוד האן בכנס באילתצילום: מרסלו בישניה

שלא במפתיע, רבים מהדיונים בכנס עסקו בשאלות שעלו במסגרת תיק אי.די.בי, ולא מעט מהמשתתפים בהם שיחקו תפקיד בפרשה, בתוך אולם המשפט או מאחורי הקלעים. כך למשל, במושב שיוחד לשאלה 'מתי חברה נהפכת לחדלת פירעון', השתתפו המנחה עו"ד גיא גיסין, המייצג את הנאמנים לאג"ח אי.די.בי פיתוח, עו"ד אמיר ברטוב, המייצג את חברת אי.די.בי פיתוח, עו"ד אברמי וול, המייצג את אי.די.בי אחזקות, ופרופ' אמיר ברנע, שביצע, לבקשת איל גבאי, המומחה הכלכלי שמינה אורנשטיין, הערכת שווי לאי.די.בי פיתוח. כשהחל הדיון עזב אורנשטיין את האולם.

עו"ד ברטוב נשאל על עדותו של פרופ' יורם מרגליות, שהיה דירקטור באי.די.בי פיתוח, בבית המשפט החודש. במסגרת תביעה שהגיש בעל מניות, נשאל מרגליות על הליך האישור של עסקת ישראייר, שבמסגרתה נמכרה לאי.די.בי חברת תיירות פרטית של דנקנר ושל שותפו אבי פישר. מהעדות עלה בין השאר שמרגליות סמך על הערכת השווי שהוצגה לעסקה ועל אנשי המקצוע הבכירים שליוו אותה. ברטוב, שמייצג את אי.די.בי. פיתוח, צידד באופן לא מפתיע במרגליות: "אז אולי נפטר את הדירקטוריון? דווקא במקרה הזה, מרגליות היה מגובה מכל הכיוונים", אמר. "אין מי שיחליף את הדירקטורים בתפקידם. בשביל חוות דעת, צריך להיעזר במי שצריך".

גיסין ציין כי "מאחרון הפקידים בסלקום ועד לראש הדירקטורים – כל אחד ידע מי מינה אותו, וזה מה שעומד ביסוד המושג שליטה. בסופו של דבר, השאלה היא אם בתי המשפט לא מטילים כבר מספיק אחריות. איזה מנגנון חיצוני פרט לרגולציה אפשר להפעיל כדי למנוע את הניצול הלא נכון של השיטה?"

המשבר באי.די.בי וחוק הריכוזיות עלו לדיון גם במסגרת הפאנל שעסק ביחסי השלטון, מערכת המשפט והתקשורת, והתמקד בחוק הריכוזיות. ח"כ עפר שלח, יו"ר סיעת יש עתיד, שארבעה מחבריה השתתפו בדיונים על חוק הריכוזיות בוועדת הכספים, הדגיש כי למפלגתו היתה השפעה מכרעת על עיצוב החוק. לדבריו, הוועדה הגישה הצעה מחמירה יותר מהצעת החוק שהגישה הממשלה במקור, ואף יותר מכפי שהציעה ועדת הריכוזיות. שלח דחה את הטענות כאילו בעלי הון ניסו להשפיע על חברי הוועדה, ואמר כי בעלי ההון חששו מהתקשורת, ובמידה רבה אף נמנעו מלהגיע לוועדה ולהציג את עמדתם. עו"ד פיני רובין התייחס אף הוא לאווירה הציבורית נגד בעלי ההון ואמר כי "חוק הריכוזיות יוביל לבריחה של הון והשקעות מישראל". הוא סיפר כי עמד בעת האחרונה בקשר עם קבוצה בינלאומית גדולה ומוכרת ששקלה להשקיע בקונצרן אי.די.בי אך נסוגה בגלל האווירה הציבורית העוינת.

מיכל אגמון גונןצילום: אוליבייה פיטוסי

השאלה בדבר תפקידו של הדירקטור וכיצד תופס בית המשפט את מהות התפקיד שבה ועלתה בכנס. חאלד כבוב, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הדגיש כי "דירקטור אינו רק כבוד וכיבוד. להיות דירקטור זה לא רק דרך מכובדת לצאת לגמלאות". אפשר להניח כי כבוב התייחס לפסק דינו בפרשת פלד־גבעוני, שבו טענו הדירקטורים שלא היו מעורבים בקבלת ההחלטות. "אם תגיד לי שכל תפקידך הוא הקלדה, אני מוכן לקבל את טענת ההגנה שלך, אבל לא אם אתה מנהל תיקים בבית השקעות. באותו מקרה הרשעתי את האיש".

כבוב הוסיף כי בעקבות תיקון החוק, דירקטורים עלולים להיות מחויבים, באמצעות הליכי אכיפה מנהלית, בעיצומים כספיים של עד מיליון שקל ללא ביטוח ושיפוי. "זו ההטבה שהמחוקק העניק לנושאי המשרה כדי להבטיח שלא ינקטו נגדם סנקציה פלילית", אמר. עם זאת, לדבריו, "החשש הוא שלא נמצא דירקטורים טובים שיסכימו לכהן בחברות ציבורית".

עו"ד שלמה נס, המשמש דירקטור בחברות שונות ויו"ר הדירקטוריון בטאו תשואות, שבעצמה הגיעה להסדר חוב, הציג את הצד של הדירקטורים ושל נושאי משרה בחברות הנתונות בקשיים. "הבעיה היא שאנו נמצאים בעידן של לחצים, והתחושה שנוצרת היא שכולם גנבים. בכל יום מחפשים טייקון חדש להיכנס בו". לדבריו, הדירקטורים ונושאי המשרה נמצאים בדילמה קשה: "מצד אחד הם מנסים להציל את החברה, אך כל פעולה שיעשו עשויה לסכן אותם". נס הוסיף כי באופן יחסי, אין הרבה מקרים שבהם בסופו של דבר הטילו אחריות על דירקטורים ונושאי משרה, אך הדגיש כי "זו לא חוכמה לבדוק את ההתנהלות בדיעבד. מותר לדירקטורים ולנושאי המשרה לטעות, אך אסור להם להתרשל. לא כל הדירקטורים הם כמו עציץ שבא להציץ, יש הרבה דירקטורים שעושים את עבודתם נאמנה".

ברנע התייחס למבנה של שוק ההון בישראל ואמר: "המבנה הפירמידלי הוא אסון טבע. במבנה כזה, עם רמת המינוף הקיימת בישראל, כל משב רוח יוצר בעיה. בעל השליטה נלחם על מעמדו, ועקב כך נוצרת דחייה בהליך ההסדר". ברנע דן גם בשאלה מתי חברה היא חדלת פירעון בעיניים לא משפטיות, וציין כי קיימות שתי גישות. הראשונה היא האמריקאית, הקובעת כי אם החברה לא יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, היא חדלת פירעון. לפי הגישה הישראלית, לעומת זאת, החוק עוסק בחדלות פירעון עתידית, כלומר בשאלה אם החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בעתיד. "בישראל הקביעה כי חברה היא חדלת פירעון נעשית מוקדם יותר, ובאופן הזה נחסכות חלק מעלויות הפירוק". לדבריו, "השיטה הישראלית עדיפה. יש לשאוף להגיע להסדר מוקדם ככל האפשר, שכן עלות הפירוק גבוהה מאוד".

חאלד כבובצילום: עופר וקנין

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן, התייחסה לחוות דעת שבית המשפט נדרש להן כשהוא מכריע בעניינים כלכליים. "חוות הדעת הן הכרח, הצדדים מביאים מומחים מטעמם, והחשש הוא שבית המשפט עושה מיקור חוץ. אבל חשוב להדגיש שמי שמקבל את ההחלטה בסופו של דבר הוא בית המשפט". רונן ציינה כי הבעיה היא שיש נושאים שבית המשפט אינו מתמחה בהם: "אין תשובה נכונה בעניין הזה. בתחום של חדלות פירעון הדברים מאוד נזילים, וזה נורא מסובך. אנחנו מנסים לחזות את העתיד, ולכן אין פתרון ברור".

לפתוח את 
המועדון הסגור

בעלי התפקידים בתחום חדלות הפירעון מתמנים על ידי בית המשפט, אך מי שמבקש למנות אותם הם בדרך כלל הנושים הגדולים, ובעיקר הבנקים, שהם נושים מובטחים. עניין זה גורר לא מעט ביקורת מצדם של עורכי דין, שטוענים כי מדובר בשוק סגור שלעורכי דין חדשים אין אפשרות להיכנס אליו. עוד הם טוענים כי מאחר שבעלי התפקידים ממונים על ידי הנושים הגדולים, יש חשש כי הם שוכחים את הנושים האחרים.

בטענות אלה עסק המושב בהנחיית כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן, שבו השתתף גם השופט אורנשטיין. "אני נפעם מכל מי שהגיע לפה במקום ללכת לקניות", אמר אורנשטיין למראה האולם המלא. "אני מסמן כל אחד שהגיע וזוכר הכל, יש לי זיכרון חזותי", הוסיף בחיוך.

עו"ד אמיר ברטוב
עו"ד אמיר ברטובצילום: עופר וקנין

אורנשטיין ציין, לשאלתו של עו"ד אפי נוה, יו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, כי גם לבעל תפקיד שממונה לבקשת נושה מובטח יש חובה כלפי כלל הנושים, ואל לו להעדיף את הנושה שלבקשתו מונה. לדבריו, בעניין הזה בתי המשפט מוגבלים. "אם מגיעה אלי בקשת הבנק למנות כונס נכסים, בית המשפט חייב להתחשב בבקשה - אלא אם כן בית המשפט חושב שהוא לא ראוי. העובדה שבית המשפט מינה את עורך הדין הזה כבר הרבה פעמים אינה סיבה מספקת. אני מבין את השאלה שעולה מכך שאותם אנשים ממונים שוב ושוב, ואני מציע לערוך מפגש סיעור מוחות של שופטים וחברי ועדת הפירוקים של לשכת עורכי הדין. לבית המשפט יש אחריות כשהוא ממנה בעל תפקיד, וחשוב שיהיו לו הניסיון והמקצועיות. אין ספק שצריך לעשות מעשה כדי שהמעגל הזה יורחב".

גם האן התייחס למועדון הסגור של בעלי התפקידים: "אף שבעל התפקיד מנסה לפעול לטובת הכלל, תמיד ינקר לו בראש מי שהביא אותו לתיק, זה שאלמלא ביקש אותו הוא לא היה מתמנה. זה אך אנושי שהדברים האלה ישפיעו. בריא יותר שהצעת מועמדות תבוא ממקום יותר נקי". לדבריו, מי שצריך להציע לבית המשפט את המינוי הוא כונס הנכסים הרשמי, או במלים אחרות, הוא עצמו ("לי אין אינטרסים"). האן אמר כי "צריך לבנות מאגרים של בעלי תפקיד בצורה מושכלת. אנחנו בעידן של התמקצעות. אף אחד לא היה רוצה לעבור ניתוח כירורגי מסובך אצל רופא שרק יצא מהפקולטה לרפואה".

האן ביקש בהזדמנות הזאת להפנות מסר לעורכי הדין: "כונס הנכסים אינו סדרן עבודה של לשכת עורכי הדין. מבחינתי, הלקוח הבלעדי של כונס הנכסים הרשמי הוא בית המשפט. העובדה שמשרדי כונס הנכסים הרשמי נגישים לציבור יותר מאשר בתי המשפט לא אומרת שניתן להפוך אותו לקרדום לחפור בו ולהתנהל בצורה שכונתית".

גם במושב שעסק בניגודי עניינים של השחקנים בהסדרי החוב, בהנחיית עו"ד איל רוזובסקי, נידון תפקודם של בעלי התפקידים בתיקים של חדלות פירעון. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון־גונן ציינה כי קיים ניגוד עניינים מובנה בסיטואציה, משום שכונסי נכסים מתמנים בידי הנושים הגדולים והחזקים. "מאחר שהמשק שלנו קטן, כולם שחקנים חוזרים - המוסדיים והבנקים נמצאים בכל מקום. הבעיה הגדולה, שבגללה כונסי הנכסים מפחדים להרים את האבנים שמתחתם רובצים העקרבים, היא שהנושים הגדולים הם שחקנים חוזרים. בעל התפקיד יודע שאם הוא ירים את האבן כאן הוא יסתבך במקום אחר", אמרה.

פרופ' אמיר ברנעצילום: אייל טואג

אגמון־גונן הדגישה כי מי שיכול לסייע בפתרון הבעיה ולשמור על הנושים הקטנים הם דווקא כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט. "יש להבדיל בין נושים גדולים לנושים קטנים שנקלעו לסיטואציה חד פעמית, ועליהם בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי צריכים לשמור. לנושים הקטנים אין אבא ואמא; הנושים הגדולים, לעומת זאת, הם שחקנים חוזרים שיכולים לדאוג לעצמם. בגלל זה צריך את כונס הנכסים הרשמי, שלא מפחד להרים את האבנים".

גם עו"ד ארז חבר נשאל אם נאמנים שממונים על ידי בית המשפט מוטים לטובת נושים גדולים כמו הבנקים, משום שהבנקים הם שחקנים חוזרים. "זה פופוליסטי להגיד את זה", השיב חבר, אך הודה: "לא יכול להיות ניגוד עניינים שכן ממילא ההצבעה הולכת לכלל הנושים ואלו צריכים להצביע ולא רק הבנקים קובעים ויש משקל לנושים הקטנים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עו"ד שלמה נס
עו"ד שלמה נסצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ