גרוניס ללבני: יוזמת וינשטיין לקצר 
פסקי דין אזרחיים - התנהלות "בעייתית"

נשיא בית המשפט העליון טוען: היועץ המשפטי לממשלה מנסה לבצע מעקף - ולהעביר את הצעתו לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי לשרת המשפטים, על אף שוועדה שבה יש גם נציגות למשרד המשפטים דחתה את היוזמה ■ גרוניס: "עניינים אלה יש להשאיר לשיקול דעתו של השופט מבלי להגבילו"

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יסמין גואטה
יסמין גואטה

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מותח ביקורת נוקבת על היוזמה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לגבש תקנות שיחייבו את השופטים לקצר פסקי דין - כך עולה ממכתב ששיגר גרוניס בימים האחרונים לשרת המשפטים, ציפי לבני.

ממכתבו של גרוניס עולה כי וינשטיין העביר לעיונה של שרת המשפטים הצעה לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי, שנועדה לצמצם את היקפם של פסקי הדין. זאת, על אף שוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, שבה יש גם נציגות למשרד המשפטים, דחתה את היוזמה.

על פי הצעתו של וינשטיין, שנועדה להקל על העומס המוטל על בתי המשפט, פסקי הדין בהליכים אזרחיים בבתי משפט השלום והמחוזי יהיו תמציתיים, ויכללו את תיאור המחלוקת בין הצדדים, ללא פירוט טענותיהם, ואת הכרעת השופט בשאלות המשפטיות בתוספת הנימוקים שעליהם היא מבוססת. על פי ההצעה, החלטת השופט לא תכלול ניתוח רחב של הסוגיות והאסמכתאות המשפטיות.

בפתח מכתבו ללבני הבהיר גרוניס כי וינשטיין ביצע מעקף: "על אף עמדת הוועדה המייעצת, ראה היועץ המשפטי לממשלה לנכון להעביר את הצעתו לתיקון התקנות להחלטתך", כתב. גרוניס מותח ביקורת חריפה על עצם המעשה, וכותב: "בטרם אתייחס לגופם של דברים, אציין את הבעייתיות שלטעמי קיימת בעצם פניית היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהצעתו לא התקבלה על ידי הוועדה, שבה למשרד המשפטים יש נציג".

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטייןצילום: אמיל סלמן

בנוגע ליוזמתו של היועץ המשפטי לממשלה, כותב גרוניס כי "עניינים אלה יש להשאיר לשיקול דעתו של השופט, מבלי להגבילו ולהורות לו כיצד לנסח את החלטותיו, כאילו היה מדובר בטופס משרדי".

לדבריו, "קבלת ההצעה שלפיה החלטת בית המשפט תהיה תמציתית לא תתרום להקלת העומס. אין בהכרח קשר בין אורך ההחלטות לבין הזמן המוקדש לכתיבתן". גרוניס ציטט בהקשר זה את דברי השופט אהרן ברק באחת מפסיקותיו: "צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק לכתוב פסק דין קצר יותר".

בנוסף, כתב גרוניס כי "איני סבור שראוי לקבוע בתקנות הוראות בנושא זה, בין השאר משום שלא ניתן יהיה לאכפן (ממילא אין סנקציה בצדן), והן ייהפכו לאות מתה ויגרמו לזילות התקנות".

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניסצילום: אוליבייה פיטוסי

"שתי מערכות נפרדות"

ציבור המשפטנים נוטה להסכים עם דעתו של גרוניס. השופט בדימוס אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר ומומחה לסדר דין אזרחי, מותח ביקורת על העלאת ההצעה מצדו של וינשטיין. לדבריו, "ליועץ המשפטי לממשלה אסור להתערב בעבודה של השופטים. המערכת השיפוטית והמערכת המבצעת הן שתי מערכות נפרדות. וינשטיין יכול להנחות את הפרקליטים איך להגיש כתבי אישום, אך לא לתת הנחיות לשופטים".

גורן סבור גם כי אורך פסקי הדין אינו הבעיה האמיתית. "הבעיה היא לא אורך פסקי הדין, אלא הטיעונים של עורכי הדין, הדחיות שהם מבקשים, הגשת כתבי בית דין ארוכים מדי והעומס המוטל על השופטים", הוא טוען.

שרת המשפטים, ציפי לבניצילום: אוליבייה פיטוסי

פרופ' דודי שוורץ, רקטור הקריה האקדמית אונו ומומחה לסדר דין אזרחי מסכים: "השופטים זה לא מגזר כזה שעל ידי רגולציה תכתיבו לו באיזה אופן ובאיזה אורך לכתוב פסקי דין. זה לא מכובד. אני לא מכיר שום מדינה בעולם שבה אורך פסק הדין נקבע בחוק".

לדבריו, צריך "לגבש תפישת עולם ניהולית כוללת ולהפסיק לעבוד בשיטה של כיבוי שריפות. זו מערכת שצריך לדעת לנהל אותה. משפטנים או שופטים לא הוכשרו הכשרה ניהולית, ולכן צריכים להיעזר במומחים לייעול מערכות".

"פסקי הדין 
סבירים באורכם"

גם בקרב הליטיגטורים יש הסכמה כי היוזמה של וינשטיין מיותרת. עו"ד בני שפר, שותף במשרד עוה"ד ש. הורוביץ, אומר כי "פסקי הדין סבירים באורכם ביחס לנסיבות המקרה. זו לא הבעיה שגורמת לעומס במערכת בתי המשפט". לדבריו, הנחיה כזו עלולה לפגוע באמון הציבור ובתחושה שלו כי קיבל את יומו בבית המשפט.

"כאשר ההחלטות לוקות בהנמקה חסרה, התחושה של בעלי הדין היא שבית המשפט לא עשה עבודתו כמו שצריך. גם לליטיגטור חשוב שבפסק הדין תהיה הצגה של טענות הצדדים, כדי שיוכל לדעת אם היתה התייחסות לטענות שלו וכדי שיוכל לדעת אם לערער עליו", טוען שפר.

עו"ד גיל אוריון, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', סבור כי פסקי דין מנומקים באריכות הם הכרחיים. "חשוב מאוד לקיים דיון משפטי ולפרוש סוגיות משפטיות. זה כלי חשוב מאוד כדי לדעת איך להתמודד עם ההחלטה וההשלכה שלה למקרים אחרים. העובדה שנוצר מערך מפורט ובהיר, ולפעמים גם ארוך, של החלטות, מסייעת לי כמי שאמור לייעץ ללקוח ולהתמודד מול ההחלטות".

"קוראים רק תמציות של פסקי דין"

ויש גם דעות אחרות. עו"ד אסף פוזנר, שותף במשרד כהן, וילצ'יק, קמחי ושות', טוען כי "פסקי הדין צריכים להיות קצרים". עם זאת, גם הוא מדגיש כי היוזמה של וינשטיין אינה הדרך להשיג את המטרה הזו.

לדברי פוזנר, "פעמים רבות עורכי הדין, שהם משתמשי הקצה של פסקי דין, לא מצליחים להבין מה ההלכה אומרת. ויש עוד צרה, והיא ששופטים ועורכי דין מתחילים לקרוא רק תמציות של פסקי דין, ואז הם מקבלים את ההלכה בטלפון שבור".

פוזנר מבקר את השופטים בערכאות הנמוכות, ואומר כי "בבית המשפט העליון אני יכול להבין פסקי דין ארוכים, אבל השופטים בערכאות הנמוכות לא מבינים שיש הבדל אדיר ביניהם לבין שופטים בבית המשפט העליון. כשבית המשפט העליון נותן פסק דין רחב יריעה, הוא קובע תקדים מחייב שאמור להנחות ביחס לתיקים אחרים. לעומתו, בבית משפט השלום והמחוזי ההכרעה היא בין א' לב'. זה התפקיד המרכזי של השופטים.

"לעתים השופטים רוצים להשוויץ ולהראות כמה הם מלומדים. אם יש שופט בבית המשפט השלום שרוצה להתמנות למחוזי, הוא צריך להראות תיק עבודות. כמו שלדוגמניות יש בוק של צילומים, לשופטים יש פסקי דין. זאת הדרך שלו להראות כמה הוא מלומד וכמה כדאי לקדם אותו", אומר פוזנר.

לדברי עו"ד אפרת ברזילי, שותפה במשרד גרוס קלינהנדלר חודק הלוי גרינברג ובעבר מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, "פסקי דין הם לא עבודות אקדמיות, הם הכרעה בסכסוך בין צדדים, ואם הם ארוכים - זה חסרון ולא יתרון". עם זאת, גם ברזילי לא בטוחה שההנחיה לקצר את פסקי הדין תסייע בעומס המוטל על בתי המשפט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker