"בחלום השחור שלנו לא חשבנו שנצטרך להזרים סכומים כאלה ל’מעריב’" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בחלום השחור שלנו לא חשבנו שנצטרך להזרים סכומים כאלה ל’מעריב’"

המנכ"ל לשעבר של חברת דסק"ש, שרכשה את השליטה ב"מעריב" ב–2012, העיד אתמול בראשונה בבית המשפט בנוגע למניעי חברת האחזקות שרכשה את העיתון הכושל ■ אראל: "ידענו שעיתונות היא מקור להפסדים, אבל רצינו את התוכן" ■ השופט: עדות אראל מסייעת לנתבעים

48תגובות

 במשך ארבע שעות עדות בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד ניסה אתמול המנכ”ל לשעבר של חברת דסק”ש, עמי אראל, להסביר לשופט, פרופ’ עופר גרוסקופף, מהם השיקולים שעמדו מאחורי החלטת דסק”ש לרכוש את קבוצת מעריב ב–140 מיליון שקל ולהזרים לחברה כ–260 מיליון שקל נוספים במשך שנה וחצי שבה החזיקה דסק”ש במניות השליטה ב"מעריב".

אראל, שמכהן כיום כיו”ר דירקטוריון סלקום, שימש מנכ”ל דסק”ש לפני שהחברה נרכשה על ידי נוחי דנקנר והוא המשיך בתפקידו עד מארס השנה. אראל הגדיר בעדותו את יחסיו עם דנקנר, בעל השליטה בדסק”ש, כ”יחסי ידידות. נפרדנו ביחסים טובים, הייתי בחתונות בתו ובנו”.

כשהחליטה דסק”ש לרכוש את מניות השליטה בקבוצת מעריב במארס 2011, יתרות החובה הכוללות של “מעריב” הסתכמו ב–660 מיליון שקל. הפסדיה מאז 2000 הצטברו לכ-800 מיליון שקל.

עם הבאת העסקה לאישור דירקטוריון דסק”ש, הסביר אראל לדירקטורים של החברה כי רכישת קבוצת מעריב תאפשר לדסק”ש, שמחזיקה גם בסלקום, להתחרות בחברות HOT ו–yes. אראל הסביר אז לדירקטורים כי “צפויה התלכדות בין עולם הטלוויזיה לעולם האינטרנט ואת התוכן שמפיקה קבוצת מעריב ניתן יהיה לשלב במדיה החדשה”. הוא הסביר שמכיוון ש–HOT ו–yes משקיעות 500–600 מיליון שקל על רכישת תוכן, השקעה של 140 מיליון שקל ברכישת “מעריב” היא משתלמת. הדירקטורים קיבלו את הסבריו ואישרו את העסקה.

בדיון שנערך אתמול התעכב השופט גרוסקופף על הסבר זה ועל שתיקת הדירקטורים. אראל הסביר לשופט כי שאף להביא לכך שסלקום תרכוש מ"מעריב" תוכן שאותו תספק באופן בלעדי ללקוחות הרשת הסלולרית. רכישת התוכן היתה אמורה להביא להזרמת כסף ל"מעריב" מסלקום ולאפשר לסלקום לספק ללקוחותיה תוכן ייחודי.

השופט שאל את אראל: “אתה משווה את התוכן של "מעריב" לתוכן של HOT ו–yes?” אראל: “אנחנו רוצים לתת תוכן לקורא. לא מעניין אותי הנייר של העיתון. יש רייטינג לתוכניות בעברית, כי הן בעברית. יש כמה עיתונאים מובילים שמופיעים בטלוויזיה: אושרת קוטלר, לונדון וקירנשבאום, איילה חסון. את התוכנית ‘פגוש את העיתונות’ מוביל עיתונאי”.

עופר וקנין

השופט תהה: “כשקנית את ‘מעריב’ קנית את העיתונאים שלו כדי שייצרו תוכן למשהו אחר?”

אראל השיב: “לא. קניתי נגישות ל–200 עיתונאים, במיליון מדורים. באותה תקופה האמנתי שזה שווה, שזה ייקח זמן להבריא את החברה, אבל זו השקעה טובה. חשבתי שזה יהיה כלכלי”.

השופט המשיך: “אז מה לא הסתדר?”. אראל פירט: “באמצע 2011 חל משבר ענק בעסקים שלנו, וזה בא לידי ביטוי בשלוש החברות הכי גדולות שלנו. בגלל רגולציה סלקום ירדה משווי שוק של 12 מיליארד שקל ל–2 מיליארד שקל. אני לא מכיר בתולדות המדינות, רגולטור שתפקידו לשמור על החברות, שיצר מצב שהחברה הפסידה 10 מיליארד שקל. לא בגלל לקוחות שעזבו אותנו. באותה תקופה המחאה החברתית התחילה בקוטג’ ולאחריה שופרסל הפסידה שליש מערכה בחצי שנה. כור, שמשקיעה בקרדיט סוויס הפסידה, והייתי צריך לקחת 600 מיליון שקל מדסק”ש ולתת לכור כהלוואה כדי לשמר אותה. בתוך כל המהומה הזו אולי לא פעלנו מספיק בקפדנות. זו היתה רעידת אדמה שפגעה ביסודות שלנו”.

השופט שאל את אראל: “מה המחשבה הראשונה שלך כשאתה שומע מנוחי דנקנר על היוזמה לרכוש את מעריב?”, אראל השיב: “אני יושב עם המספרים ואומר שאני יכול לתמוך בזה. אני לא יכול להגיד שמישהו כפה עלי. לא היו לי הסתייגויות. באותו חודש היתה לי פגישה עם חברת נטוויז’ין, וההנהלה שם דיברה על הצורך בתוכן. ‘מעריב’ היה העיתון השלישי בגודלו”. בהמשך הוסיף אראל כי “ידענו שעיתונות זה מקור להפסדים גדולים. חשבתי שאם יש סיבה להחזיק את העיתון, זה כדי להביא אותו למצב סביר ולרכוש תוכן”.

השופט גרוסקופף הקשה: “תוכן היא סיסמה טובה, וסינרגיה מלה יותר טובה כי זה בלועזית. אבל מה עומד מאחורי זה? איך ‘מעריב’ יכול לשחק במשחק הזה?”. אראל השיב שקרא לאחרונה שגם HOT וגם בזק רוצות לקבל אישור לפתוח חברת חדשות. “אני חושב שלפתוח חברת חדשות זה דבר נורא יקר. אני מציין זאת כדי להצביע על הצורך”.

אראל ביקש מעורכי דינו להזכיר לו מי הטאלנטים ב"מעריב". אחד מהם אמר “בן כספית”. אראל הסביר “אם אנשים אוהבים את כספית אני יכול לשים אותו בערוץ אקטואליה”. השופט תמה: “אתה לא צריך לקנות עיתון בשביל זה. תשלם לבן כספית בנפרד. אם אתה רוצה לקנות אנשים של ‘מעריב’, תקנה אותם.” אראל השיב כי “אולי בן כספית זו לא דוגמה טובה. אני קונה מערכת חדשות. אני יכול להשתמש בה. יש לי גורם שמייצר תוכן ואני חושב שאני יכול להבריא אותו. בעת ההיא זו נראתה לי הזדמנות עסקית. אני כמעט נבוך לומר זאת”.

“זו היתה עסקה קטנה”

בשנה וחצי שהחזיקה דסק”ש במעריב היא הזרימה לעיתון כ–260 מיליון שקל נוספים בהלוואות נטולות ביטחונות, וחיזקה את שליטתה בעיתון המפסיד באמצעות רכישת אג”ח מהציבור ומחברת הכשרת הישוב, בעלת השליטה לשעבר ב”מעריב”. למרות מאות המיליונים שהוזרמו לעיתון, בספטמבר 2012 הגישה קבוצת מעריב בקשה להקפאת ההליכים נגדה, לאחר שנקלעה לחובות בסך 400 מיליון שקל. הקבוצה נמכרה לשלמה בן צבי, ב–10 מיליון שקל במזומן.

במהלך הדיון הקשה השופט על אראל בעניין הזרמות הכספים מדסק”ש. השופט גרוסקופף תימצת את טענות התובעים. “זה דירקטוריון מנוסה עם רקורד מרשים, מגיעה אליהם עסקת ‘מעריב’ מבושלת לחלוטין. לא מוצגת להם תוכנית עסקית, אומרים להם שהעיתון בהפסדים כבדים אבל לא איך הוא ייצא מזה. לא אומרים כמה הזרמות יצטרכו, הם לא שואלים. זורקים להם את המונח ‘תוכן’ ואף אחד לא מסביר איך מכמתים את שווי התוכן, הם לא מבקשים לבחון ומיד מאשרים. זה נראה לך תקין?”

אראל השיב: “אני מרגיש לא נוח לתת להם ציונים. הם צריכים לתת לי ציון. אני עובד עם ההנהלה והדירקטוריון בדסק”ש עשר שנים, עברנו תקופות של הצלחות ויש מערכת יחסים אישית טובה. זו היתה עסקה קטנה של 30 מיליון דולר בחברה ששווי השוק שלה הוא 6 מיליארד שקל ומרוויחה מיליארד שקל כל שנה. היינו החברה הכי גדולה במשק, עם דירקטוריון יציב והנהלה יציבה. ייתכן שבקונטקסט הזה זה הספיק. קשה לי לדבר בשמם. בעת ההיא זה לא היה כזה סיפור גדול”. אראל ציין עוד כי "חברות בסדר גודל כזה יכולות לעשות עסקות קצת מסוכנות כדי לשים יד על דבר ייחודי”.

השופט: “השקעתם כ–400 מיליון שקל ברכישת התוכן?”

אראל: “לאף אחד לא היתה מחשבה בחלום השחור שנגיע להזרמות כסף בסכומים כאלה בלוח הזמנים הזה. קנינו אג”חים של החברה בשווי 50 מיליון שקל - וגם את זה לא תכננו. בדסק”ש היו לנו לא מעט מקרים של חברות מפסידות שהחיינו, שיפרנו ומכרנו אותם ברווח”.

השופט המשיך, “אתה בא לדירקטוריון ומבקש לאשר עסקה. החברה אומרת שהיא הולכת להפסיד עוד 30 מיליון שקל, אתה לא אומר לדירקטורים מה הסיכונים?”

אראל: “היה ברור שהחברה תצטרך עוד כסף בעתיד, לא העליתי בדעתי שמדובר בכאלה סכומים. לא עלה בדעתי שלא נצליח לשפר את החברה. במארס 2011 לא עלה בדעתי שהתוכנית לא תתממש ולא צפיתי שהחברה תמשיך לאכול עשרות מיליוני שקלים. היתה תוכנית התייעלות שחשבנו שתצליח. לא דובר על הזרמות נוספות באותה עת. השופט: “למה אף דירקטור לא שואל על הזרמות נוספות, אם יודעים שיש הפסדים?” אראל: “אני לא נותן ציונים לדירקטורים”.

“לא היו תוכניות הבראה, אמרו תחתוך”

באפריל־מאי 2012 הבינו בדסק”ש שיש להפסיק להזרים כסף ל”מעריב”. ההנהלה החדשה שמינתה דסק”ש לא הצליחה לסגור את הפער. “לא היה למה להמתין יותר. בשל המצב של דסק”ש, שהחמיר לאורך 2012, אמרנו שצריך למכור את החברה, ואם לא נמצא קונה נסגור אותה”. אראל המשיך ואמר כי ביוני 2012 הבין שייאלץ למכור את “מעריב” דרך בית המשפט מאחר שהיא נקלעה לחדלות פירעון. “כבר לא היו תוכניות הבראה, אלא אמרו תחתוך”, העיד.

עו”ד רם דקל, שמייצג את התובעים, שאל את אראל: “האם נוחי קנה את ‘מעריב’ כדי להשפיע על שמו הטוב בתקשורת?”

אראל ביקש שלא להתייחס לזה. “מעולם לא נפגשתי עם העורך של ‘מעריב’. אני לא יודע מה עובר בראשו של נוחי. אנחנו מכירים את הקשר הנהדר בין בעלי הון לבעלי עיתון. אני לא נכנס לזה אם זה נכון או לא נכון. מי שמחזיק עיתון צריך להיות בעל הון. מה הוא עושה שם? אני לא יודע ולא רוצה להביע דעה”.

השופט הזכיר לאראל כי בעלי השליטה ביתר העיתונים הם “אנשים פרטיים, ולא חברות ציבוריות”. אראל השיב: “השופט צודק.”

עסקת הרכישה שהובילה להפסד ולתביעה נגזרת  של כ–370 מיליון שקל נגד דסק”ש והדירקטורים

ב–2012 הגישו שני בעלי מניות בדסק”ש תביעה נגזרת שמוערכת ב–370 מיליון שקל נגד החברה והדירקטוריום. הם טענו כי כבר במועד ביצוע עסקת רכישת “מעריב” במארס 2011 היה ברור שמדובר בעסקה נעדרת כל היגיון עסקי או כלכלי, שצפויה לגרום לחברה נזקים משמעותיים.

“אישור העסקות על ידי הדירקטורים נגוע ברשלנות או בפזיזות”, טענו התובעים שמיוצגים על ידי עוה"ד רונן עדיני ורם דקל. לגישתם, יש לחייב את הדירקטורים להשיב את הסכום לקופת החברה. דסק”ש והדירקטורים, שמיוצגים על ידי עוה”ד רם כספי, גיורא ארדנסט, אהרון מיכאלי וצבי אגמון, טענו כי לא נפל פגם בשיקול הדעת של הדירקטורים, וכי ההחלטות לרכוש את מניות “מעריב” ולהזרים לחברה כסף אושרו כדין - תוך בחינה של טובת החברה במטרה ליצור סינרגיה בין נכסי התוכן של “מעריב” לבין עסקיה של דסק”ש.

בחברה הוסיפו כי העסקה וההלוואות שניתנו ל”מעריב” נעשו משיקולים כלכליים לגיטימיים. לפני כשלושה חודשים, בעקבות בקשה של TheMarker, להתיר פרסום פרוטוקולים של דירקטוריון דסק”ש שבמסגרתם נדונה העסקה לרכישת “מעריב”, נחשפה שתיקת הדירקטורים נוכח ההסברים שקיבלו מבעל השליטה בדסק”ש, נוחי דנקנר ונושאי משרה בחברה. אתמול העיד עמי אראל על הסיבות שהביאו את דסק"ש לביצוע הרכישה.

בתום הדיון ביקש עו"ד רונן עדיני שמייצג את התובעים לזמן לעדות את יו"ר דסק"ש נוחי דנקנר. השופט הזהיר את עדיני כי עדותו של דנקנר עלולה לפגוע בתובעים. השופט ציין כי לשיטתו עדותו של אראל סייעה לנתבעים בהצגת עמדתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#