דני דנקנר. יו”ר בנק לשעבר. עבריין

הודאתו והרשעתו של דני דנקנר בהפרת אמונים בתאגיד ‏(פעמיים‏) ובתחבולה, מציבות רף אחריות חדש למי שאחראי על כספי ציבור, במיוחד אם הכספים מונחים במוסד בנקאי מהגדולים במדינה ■ הניסיון להציג את מעשיו של יו”ר בנק הפועלים לשעבר כחיפוף נהלים קל - נכשל

עידו באום
עידו באום

אלמלא הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, היה יו”ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, נחקר בימים אלה מעל דוכן העדים. הוא היה נשאל למשל על הצהרת ההון הכוזבת שהגיש כדי לקבל הלוואה, על ניגוד העניינים החמור שבו העמיד את עצמו בזמן שסיכם עסקות במיליוני דולרים בכספי ציבור החוסכים של הבנק. לא נעים.

קו ההגנה שדנקנר היה מאמץ - אם נסתמך על המסרים שיצאו מסביבתו מאז שהחלה חקירת הפרשה הזו - היה שילוב של שני טיעונים. הטיעון הראשון: מה בסך הכל עשיתי? חיפפתי כמה נהלים פרוצדורליים? הטיעון השני: אז אני קצת טמבל. הייתי צריך לדווח ושכחתי. על זה מרשיעים בן אדם?

כתבות נוספות באתר TheMarker:

10 ההמלצות של בן ברננקי לצעירים בראשית דרכם

על רקע הפיטורים בישראל: טבע מגייסת 200 עובדים בקרואטיה

דני דנקנר בדיון בפרשת הולילנד בבית המשפט, לפני כשלושה חודשיםצילום: מוטי מילרוד

בסוף השבוע שעבר הודה דנקנר בשורה של עבירות פליליות. אין זה דבר של מה בכך, שהאדם שעמד בראש דירקטוריון של אחד משני הבנקים הגדולים ביותר בישראל מודה שהסתיר מדירקטוריון הבנק - פעמיים! - את העובדה שפעל בשם הבנק תוך ניגוד עניינים חמור.

דנקנר הודה כי סגר עסקה שבה שולם לקרן בשם RP סכום של 25 מיליון דולר תמורת נתח מניות מבנק פוזיטיף הטורקי, בשעה שהקרן שקיבלה את הכסף עשתה עסקים עם חברת אלרן, שבשליטת משפחתו של דנקנר. במקרה שני, דנקנר הוביל את בנק הפועלים לרכישת מניותיו של איש העסקים הטורקי הליט צ’ינגלולו בבנק פוזיטיף, מבלי שגילה כי צ’ינגלולו אירגן לו במקביל הלוואה אישית של 5 מיליון יורו ללא כל בטוחה.

דנקנר הודה בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד בנקאי, בנקיטת תחבולה ובפגיעה בניהול תקין של תאגיד בנקאי. הוא גם הודה בתחבולה בכך שהצהיר הצהרת הון כוזבת במסגרת קבלת הלוואה אישית מהבנק.

הסדר הטיעון הגיע, לאחר משא ומתן ממושך, בין התביעה לבין עורכי דינו של דנקנר, יורם ראב”ד, יוסי בנקל ונבות תלצור. ראב”ד היה זה שניהל את המשא ומתן מול ראש צוות התביעה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו”ד ד”ר מאור אבן־חן, שעבד על התיק עם עורכי הדין טל פרג’ון ומורן ברטפלד.

הפרקליטות ויתרה לדנקנר על עבירת הלבנת ההון. על הנייר, זוהי עבירה שהעונש בצדה חמור יותר משאר העבירות שדנקנר הורשע בהן. בפועל, בתי המשפט משיתים עונשים קלים ביותר על עבירה זו - כך שמבחינת חומרת העונש הצפוי לדנקנר, הוויתור על עבירה זו אינו משמעותי. הלבנת ההון באמת לא היתה העיקר. הפרקליטות היתה מעוניינת להטביע חותם פלילי על האופן שבו התנהל דנקנר כיו”ר בנק הפועלים.

אם יש דבר שהטריד את הפרקליטות מאז שהודח דנקנר על ידי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ומי שהיה אז המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, היה זה הניסיון למרוח את התנהלותו של דנקנר בצבעים של קשקוש שולי ופרוצדורלי. יכול להיות שמישהו בפרקליטות הפנים את הלקח מהאופן שבו התייחס אהוד אולמרט לעבירת הפרת האמונים שבה הורשע בפרשת מרכז ההשקעות. אולמרט נפנף את ההרשעה כ”עניין פרוצדורלי”, והצליח לגרום לציבור לחשוב שמדובר בזוטא חסרת חשיבות - שבוודאי לא צריכה לעמוד בדרכו חזרה לזירה הציבורית.

המצב הזה לא יחזור במקרה של דני דנקנר. הסדר הטיעון מניח את דעתם של בכירי הפרקליטות, משום שהניסיון לטעון כאילו מעשיו של דנקנר היו רק חיפוף קל של הנהלים - נכשל. ראשית, דנקנר עצמו הודה והסכים כי למעשיו משמעות פלילית. שנית, הוא הסכים לשלם קנס בהיקף חסר תקדים של מיליון שקל. אחרי סכום זה, אי אפשר לומר שמעשיו היו תקלה אזוטרית. שלישית, בהסכמתו להסדר הטיעון המפליל נתן דנקנר גושפנקא בדיעבד לחקירה הפלילית שיזמה בשעתה מנהלת המחלקה הכלכלית הקודמת, עו”ד אביה אלף. ההסדר קיבל אישור מיורשה בתפקיד, עו”ד דן אלדד. רביעית, מי שקורא את כתב האישום שבו הודה דנקנר מבין מיד: אדם שמתנהל כך לא יכול להיות יו”ר בנק - וגם לא מנהל סניף בנק שכונתי.

המרמה נמחקה

מכתב האישום

דנקנר חתם על ההסדר בדקה ה–90. אילולי נחתם, היה דנקנר מתחיל להעיד כעד הגנה במשפטו. האם היתה זו התבוננות בחקירה הצולבת שעוברת שולה זקן בתיק הולילנד שגרמה לדנקנר לחתום על ההסדר? בצד של דנקנר אומרים כי היו לו תשובות טובות לכל השאלות שהיו צפויות להגיע. יחד עם זאת, משבחים שם את התביעה על הנכונות לנהל משא ומתן הוגן להסדר טיעון.

בקרבת דנקנר מדגישים שההסדר משקף את העובדה שהתנהגותו לא היתה נגועה ברצון לרמות איש. העבירה המרכזית שבה הורשע אמנם נקראת “מרמה והפרת אמונים”, אבל עיון בכתב האישום המתוקן מגלה שדנקנר הודה רק בהפרת אמונים - ולא במרמה. אכן, הגרסה של דנקנר דומה בכך לגרסה החביבה על אישי ציבור פוליטיים הנאשמים בפלילים: לא התכוונתי לרמות אף אחד, נכשלתי במעשי מתוך תום לב. סוג של טמבליות.

העסקה טובה לפרקליטות, כי התיק לא היה נקי מקשיים משפטיים. למשל, הפרקליטות אינה מכחישה שדנקנר גילה לאחראי על תחום הלבנת ההון בבנק כי המקור ל–5 מיליון אירו שנחתו בחשבונו היה הלוואה שקיבל מהבנק שבשליטת צ’ינגלולו. אם דנקנר לא הסתיר זאת מהאחראי על הלבנת ההון, מדוע לא סיפר לדירקטוריון? סתם. שכח. טעינו, טעות, טועים.

מחיקת המרמה מכתב האישום חשובה לדנקנר. נגד דנקנר וחברי דירקטוריון בנק הפועלים הוגשה תביעה נגזרת בגובה 88 מיליון שקל. בכתב האישום המתוקן, הפרקליטות אינה כופרת בכך שלמרות מעשי הפרת האמונים של דנקנר, הסכום שבו נרכשו מניות בנק פוזיטיף מקרן RP היה במסגרת המתחם שהכתיב לו הדירקטוריון - והדירקטוריון סבר שהעסקה תואמת את האינטרס של הבנק. במלים אחרות, הרשעתו של דנקנר לא תקדם כמעט במאומה את התביעה הנגזרת.

הנתונים נוטים לחומרה

עכשיו יגיע שלב הטיעונים לעונש. לפי החוק, הפרקליטות צריכה כעת לשרטט בפני בית המשפט מתחם של ענישה אפשרית, ולהמליץ בתוכו על העונש שנראה לדעתה הולם את מעשיו של העבריין. מהו מתחם הענישה הראוי בעבירת הפרת אמונים בתאגיד מהסוג הזה?

גישת הפרקליטות לגבי חומרת העונש צריכה להיגזר מהתפישה שהניעה את תיק דנקנר מתחילתו: מי שעומד בראש מערכת בנקאית כל כך חשובה ומרכזית, המנהלת כספי ציבור בהיקף של מאות מיליארדי שקלים, צריך לשאת באחריות דומה לזו של בכיר במגזר הציבורי.

במלים אחרות, הפרקליטות יכולה לחפש את נקודת האחיזה לקביעת מתחם העונש בעבירה המקבילה של הפרת אמונים של עובדי ציבור בכירים. הנתונים נוטים לחומרה. דנקנר הודה בהפרת אמון ביותר ממקרה אחד. הוא הפר אמונים באחד משני התאגידים הבנקאיים הגדולים במדינה ובעת שנשא בתפקידים הבכירים ביותר בתאגיד הזה. מקרה הפרת אמונים חמור יותר מזה כנראה לא יכול להיות, אלא אם מחר נגלה חלילה משהו על יו”ר בנק לאומי ‏(ואין לנו שמץ של מידע כזה‏). גם סוג הפרת האמון הוא חמור: דנקנר הסתיר אינטרס אישי שלו מהדירקטוריון בעת קבלת החלטות, ופעל בניגוד עניינים מוסתר.

כנקודת אחיזה אפשרית להערכת העונש הצפוי לדנקנר, קחו למשל את מנהל רשות המסים לשעבר, ג’קי מצא, שנידון לשנת מאסר בפועל. מצא הודה במסגרת הסדר טיעון בשורת עבירות של הפרת אמונים. במקרה של מצא, הצטרפה להפרת האמונים גם הרשעה בעבירה של סיוע לשוחד. במקרה של דנקנר יש עבירות תחבולה. המכלול המצטבר יכול בהחלט להוביל לעונש מאסר בפועל.

ההכרעה היא כמובן בידי השופט צבי גורפינקל. גורפינקל יכול להפתיע בגזר דין מקל, משום שבמהלך המשפט הוא התבטא באופן שיצר רושם כי הוא מייחס חומרה נמוכה יותר למעשיו של דנקנר מזו שייחסה להם הפרקליטות. אם זו אכן גישת השופט, ייתכן שיבטא אותה בעונש שלא יכלול מאסר בפועל. אם כך יהיה - הפרקליטות בוודאי תערער.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ