לא ללמוד משפטים? "מול עיניו של בנט עומדים ארגוני זכויות אדם שבהם יש עו"ד רבים" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא ללמוד משפטים? "מול עיניו של בנט עומדים ארגוני זכויות אדם שבהם יש עו"ד רבים"

שישה דקאנים של בתי ספר למשפטים חרדים מהמשבר במחקר האקדמי המשפטי בעברית, משיבים לשר נפתלי בנט מדוע חשוב ללמוד משפטים וחלוקים בנוגע לרמה האקדמית של פסקי הדין שמנפק בית המשפט העליון

55תגובות

20 אלף סטודנטים יתחילו ללמוד ביום ראשון לתואר ראשון למשפטים ב–14 מוסדות לימוד ברחבי הארץ, בהם ארבע אוניברסיטאות. שכר הלימוד הכולל שישלמו הסטודנטים בעבור קבלת התואר הנכסף מהמכללה יהיה יותר מ–130 אלף שקל. אם הם ירצו לעסוק בתחום עריכת הדין לאחר סיום הלימודים, הם יצטרכו לבצע התמחות של שנה ולאחריה לעבור את מבחני לשכת עורכי הדין.

בתום מסלול של ארבע שנים וחצי הסטודנטים יצטרפו לשוק עבודה תחרותי וצפוף שתנאי העבודה והשכר הממוצע בו נשחקים בעקביות. למרות הגידול במספר המשפטנים וחרף קריאותיו של שר הכלכלה, נפתלי בנט, “להפסיק עם השטות הזו של לימודי משפטים”, ממשיך התחום להיות בין הפופולריים בקרב סטודנטים.

עם פתיחת שנת הלימודים כינס TheMarker שישה דקאנים של פקולטות למשפטים שבהן ילמדו בשנה הקרובה כ–10,000 סטודנטים לתואר ראשון. השישה הם: שרון רבין־מרגליות מהמרכז הבינתחומי הרצליה; עמיחי כהן מהקריה האקדמית אונו; סיני דויטש ממכללת נתניה; יורם רבין מהמכללה למינהל; גד ברזילי מאוניברסיטת חיפה; ושחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן.

ששת הפרופסורים לא הסכימו על דבר כמעט, חוץ מעל כך שהמחקר האקדמי בתחום בעברית נמצא במשבר עמוק. בשל שיטת הקידומים של הסגל האקדמי שכופה עליהם המועצה להשכלה גבוהה, רבים מהחוקרים הישראלים במשפטים כותבים באנגלית לכתבי עת אמריקאיים יוקרתיים. רבים מהמחקרים של מיטב המוחות הישראליים עוסקים בדין האמריקאי, שמתקבל בקלות רבה יותר לפרסום בכתב עת אמריקאי, וכך נזנח בהדרגה המחקר של הדין הישראלי.

אייל טואג

לטענת כל הדקאנים, אם המשבר החריף לא יטופל מיידית, ייפסק המחקר המשפטי בעברית, והדין הישראלי לא יתפתח בצורה מושכלת ומעמיקה. התוצאה תהיה ששופטים יתקשו לבסס פסקי דין ברמה המשפטית, וזירת העשייה החקיקתית תיוותר רדודה ושטחית, נתונה לגחמותיהם של חברי הכנסת, שגם הם לא יוכלו לקדם חקיקה על בסיס מחקרי וידע.

לדברי ליפשיץ, “יש כיום מאבק על הכתיבה העברית באקדמיה. יש חוסר אחריות של העולם האקדמי בנוגע לפיתוח המשפט הישראלי. הגופים שאחראים לקידום המרצים הזוטרים בישראל מבקשים רק מאמרים באנגלית, ויש תמריץ שלילי לכתוב בעברית. מי שכותב בעברית נפגע בהליכי הקידום שלו. ככל שהמחקר יהיה על המשפט האמריקאי, גם רמת ההוראה בישראל תיפגע ולכן דקאנים צריכים לדבר על זה ולעשות לזה סוף”.

"העדר כתיבה בעברית ישפיע על הפסיקה"

רבין־מרגליות מהנהנת ומצטרפת, “כיום אנשים לא יכולים להתקדם על סמך מחקר של משפט ישראלי”. רבין מסביר כי “הבעיה מתחילה בזה שמקצועות כמו כימיה, פיזיקה, מתמטיקה ומוזיקה הם אוניברסליים לגמרי, הם שווים בכל העולם. המשפט לוקאלי יותר, יש בעיות של המשפט הישראלי שדורשות מחקר ספציפי. כשמתנים קידום בכתיבה באנגלית, המחיר הוא שזה יהיה על המשפט האמריקאי, אך המשפט האמריקאי הוא לא בהכרח האוריינטציה שיש ללכת אליה.

"בנוסף, השופטים היחידים בישראל שקוראים מאמרים באנגלית הם שופטי בית המשפט העליון. שופטי המחוזי והשלום כמעט לא קוראים מאמרים באנגלית ולא מצטטים מהם. העדר הכתיבה בעברית עלול להשפיע על רמת פסקי הדין”.

דויטש מציין כי “אין חלל ריק. אם האקדמיה ובתי המשפט לא מפתחים את המשפט הישראלי, מי שמפתח אותו זה המחוקק והרגולציה”.

ברזילי מסתייג מדברי חבריו. לדבריו, “אנחנו מצפים שרוב הכתיבה תהיה באנגלית ואני חושב שזה מוצדק. חשוב שיקראו אותנו בחו”ל ושנהיה חלק מהקהילה הבינלאומית. אני חושש שאם הכתיבה תהיה רק בעברית נתנתק מהקהילה הבינלאומית וזה מסוכן. אחת הסיבות שיש לאקדמיה הישראלית שם מעולה היא שמכירים אותנו כי אנחנו כותבים באנגלית. זה לא אומר שצריך לזנוח כתיבה בעברית ושהקול הציבורי שלנו לא צריך להישמע”.

אייל טואג

כהן, שמונה לדקאן לפני כעשרה ימים, פחות מודאג: “זה לא דרמטי. יש די הרבה כתיבה בישראל. שיטת הקידומים הזו גורמת לכך שהאוניברסיטאות תורמות פחות מהמכללות לקידום המשפט הישראלי בעברית. אפשר לעודד עברית גם באמצעים אחרים, כמו פרויקט של כתיבת ספרים בעברית. זה חשוב שהדקאנים יעשו פעולות לקידום ותמיכה”.

מה דעתכם על הרמה האקדמית של פסקי הדין של שופטי בית המשפט העליון?

כהן: “חקרתי את פסקי הדין של בית המשפט העליון בנושאי ביטחון. אלה בעיקר פסיקות של נשיאי בית המשפט בדימוס, אהרן ברק ודורית ביניש, והשופט עוזי פוגלמן. פסקי הדין האלה הם ברמה בינלאומית יוצאת דופן לטובה. הם מעמיקים ומביעים ידע נרחב והתמצאות במשפט הבינלאומי ובכתיבה אקדמית”.

רבין: “קהילת המשפטנים בישראל היא קהילה קטנה ויש דו־שיח ער ומעמיק בין האקדמיה לבין בית המשפט. האקדמיה מנתחת את הדין ואת פסיקות בית המשפט העליון, והשופטים מצטטים מחקרים של אנשי אקדמיה. הדיאלוג הוא פורה וחיובי. ככל שאני מתרשם, השופטים מעורים וידענים וקוראים מחקרים של חברי סגל אקדמי. הם מצטטים מחקרים של ישראלים שמתפרסמים בכתבי עת בחו”ל. אני מסכים שהרמה היא גבוהה”.

הראשונה הסודקת את ההתפעלות והשבחים היא רבין־מרגליות. לדבריה, “פסקי הדין של בית המשפט העליון ארוכים מדי. בגלל השיח עם האקדמיה לפעמים ההלכה שיוצאת בסוף מפסק הדין לא ברורה מספיק. זה מעולה ששופטים קוראים ומתעדכנים בנושא מסוים, אבל אני לא בטוחה שכל הידע שהם קראו צריך להופיע בפסק הדין. אפשר היה לסיים לעכל את המידע בלשכות השופטים, ולא לכתוב אותו בפסק הדין. זה נחמד שמצטטים אותנו, אבל פסקי הדין צריכים להיות מהודקים וקצרים יותר. בשלושת העשורים האחרונים רואים עלייה משמעותית באורך פסק הדין, והאורך בסופו של דבר פוגע בפיתוח ההלכה המשפטית”.

ליפשיץ: “בית המשפט נמצא בדיאלוג עם מוסדות אחרים, וזה לשבחו. הרמה האקדמית גבוהה. אקדמאים שממונים כשופטים לבית המשפט העליון תורמים לו. הדוגמה האחרונה היא פרופ’ דפנה ברק־ארז. הבעיה היא שלבית המשפט העליון מגיעים יותר מדי תיקים ויש פער בין הכתיבה בתיקי הדגל, התקדימים וההלכות, לבין יתר התיקים. ניכר שבית המשפט מותש מכמות התיקים הבלתי סבירה”.

דויטש מביע את הביקורת הנוקבת ביותר כלפי בית המשפט העליון: “תחומי המחקר העיקריים שבהם אני עוסק הם דיני חוזים והגנת הצרכן. זה למעלה מעשור אין פסקי דין עקרוניים של בית המשפט העליון בתחומים האלה. הרמה שנכתבת היא חזרה על דברים של שופטים בעבר. על מה שאמרו לפני דור בשבעה עמודים חוזרים היום בעשרות עמודים. אין חדשנות. כאיש אקדמיה אני מתקשה לשלב את פסקי הדין בביבליוגרפיה. יש ירידה דרמטית ברמת השפיטה בתחומים האלה. מאז שפרשו אהרן ברק, מישאל חשין, יצחק זמיר ויצחק אנגלרד אין מה לקרוא. ברור שמי שמקדם כיום את המשפט זה המחוקק והתקנות של הרגולטורים ולא בית המשפט”.

אייל טואג

ברזילי ממתן את הביקורת, אך אינו יוצא מגדרו מרמת הפסיקה: “לבתי משפט עצמאות מוסדית גבוהה יחסית, וזה מאפשר לשופטים לקיים רמה אקדמית סבירה. בתחומי ההתמחות שלי, שהם משפט וחברה, משפט ופוליטיקה ומשפט וממשל, רמת הידע היא בין סבירה למוגבלת. אבל אני לא חושב שהרמה פחות טובה מהרמה בארה”ב. הדיאלוג בין האקדמיה לבית המשפט הוא חשוב והוא לב העניין. לכל מוסד יש תפקיד ומטרות שונות, ואני מברך על המתח המובנה בין שופטים לאקדמאים”.

מהי לדעתכם הבעיה המרכזית של שוק עריכת הדין כיום?

ליפשיץ: “יש שלוש בעיות עיקריות. ראשית, חוסר מקצוענות שמתבטאת, בין היתר, בהעדר התעדכנות של עורכי הדין. שנית, חוסר מכובדות. יש משהו במכובדות ובמהוגנות האנגלית שהיתה פעם. העימותים בלשכת עורכי הדין וחוסר המכובדות זה כלפי זה מחלחלים למטה. הבעיה השלישית היא חוסר איזון בין המחויבות של עורך הדין ללקוח ובין תפקידו כסמן מצפוני וערכי”.

ברזילי: “אני לא אוהב את המושג ‘הצפת המקצוע’. האתגר של המקצוע מבחינתי, שהוא גם הבעיה, הוא עד כמה אני נותן לתלמידים את הכלים לשנות את המציאות. אני שואף לגרום לכך שעורכי דין לא ישתקו נוכח הפרות של זכויות אדם. הבעיה היא שעורכי דין שותקים נוכח עוולות בזכויות אדם. זה מטריד אותי יותר מהשאלה כמה עורכי דין מונפקים בשוק. לשכת עורכי הדין צריכה להחמיר את הרגולציה לא רק במכללות, ולבדוק מה מלמדים את עורכי הדין ובאיזו מידה הסטודנטים מוכשרים להיות עורכי דין. אני לא בטוח שהמצב כיום גרוע יותר מלפני 30 שנה. האתגר הוא בסך הכל אותו אתגר”.

דויטש: “הבעיה העיקרית היא חוסר המומחיות. בחברה כלכלית שעוברת שינויים חברתיים, הרבה עורכי דין מסתפקים בידע שרכשו באוניברסיטה, גם אם זה היה לפני 30 שנה, ואין חובת השתלמויות בחוק. אני חושב שצריך להעביר בכל שנה השתלמויות בעיקר בנושא אתיקה. לא פעם ניתן למצוא עורכי דין שמסתמכים על חוק שכבר שונה. מי שלא נמצא בצורה מתמדת בלימוד והשתלמות, בסופו של דבר לא ייתן שירות טוב ללקוחותיו. הראיה היא המספר הגבוה של תלונות נגד עורכי דין שנותנים עצות לא טובות”.

רבין־מרגליות: “חסרה מקצוענות, למעט במשרדי נישה מתמחים ובמשרדים הסופר־גדולים. בעיה אחרת היא שאנשים סובלים מתנאי העבודה במשרדים האלה ולעתים מחוסר עניין אינטלקטואלי. עורכי הדין הצעירים במשרדים האלה מנותבים לעתים להתמקד בעניין נקודתי בתחום מסוים. הבעיה השלישית היא שפעמים רבות נשים אינן יכולות להמשיך את המסלול המקצועי במשרדים האלה בגלל שעות העבודה והדרישות של המעסיק”.

רבין: “יש בעיה אתית אצל עורכי הדין, הנובעת מהרמה האתית הכללית במדינה. הבעיה אצל עורכי הדין אינה חמורה יחסית לרואי חשבון ורופאים, וזה בטח לא נובע מהמכללות. מחקר מצא שהבעיות האתיות מאפיינות את בוגרי האוניברסיטאות לא פחות. זה נובע, בין היתר, מחוסר ברגולציה מטעם לשכת עורכי הדין ומטעם המועצה להשכלה גבוהה. תפקיד לשכת עורכי הדין הוא לשמור על הרמה, אבל הם לא מפקחים ולא בודקים. הם מתלוננים שהרמה נמוכה בלי לשמור עליה”.

אייל טואג

כהן: “אני מסכים. לשכת עורכי הדין לא הצליחה לייצר חשיבה טובה ביחס לתפקיד ההתמחות ולצורך בו. לעורך דין צריכים להיות ערכים וטכניקה - לצד ידע משפטי. איפה נרכשים הכלים האלה? ברמה מסוימת התפישה היתה שבהתמחות, אבל זה לא עובד.

"בעיה אחרת היא שיש פער בשירותי המשפט בישראל. שירותי עריכת הדין בישראל מוטים לטובת קבוצות עסקיות בעלות כספים, שמציפות את בתי המשפט ויש להם שירותי עריכת דין באיכות מצוינת. לעומתן, יש קבוצות שלא מקבלות כל ייצוג משפטי. בתי הספר למשפטים עוסקים בניסיון לגשר על הפערים האלה באמצעות הקליניקות המשפטיות למוחלשים”.

“בנט למד משפטים והפיק מכך הרבה"

מה דעתכם על ההתבטאויות של בנט וסטף ורטהיימר, הקוראים לאנשים להפסיק ללמוד משפטים כי זה לא מקצוע יצרני.

רבין: “ורטהיימר הוא אדם פרטי, תעשיין עתיר זכויות שמותר לו לחשוב מה שהוא רוצה. אני רוצה לענות לבנט כמו כלכלן. האמירה שלו כשר בישראל היא חסרת משמעות בעיני. זה לא עניינו מה אנשים רוצים ללמוד. הוא שר ולכן יכול וצריך לעודד ברמה הכלכלית מה שלדעתו המדינה צריכה יותר. כל עוד משפטן מרוויח יותר מרתך, יש היגיון כלכלי בכך שאנשים ילמדו משפטים. אם למדינה יש בעיה עם מספר הרתכים היא צריכה לעודד את זה, ואז האדם ישקלל את הטובות האישיות שלו בתוך תנאי השוק. בנט יכול לדאוג לכך ששכר הרתכים יהיה גבוה יותר או לתמרץ את הלימודים שלהם. הוא שר. הוא צריך לעשות, לא לדבר”.

כהן: “ללימודי המשפטים יש איכויות שאינן קשורות למקצוע עריכת הדין. אנחנו יודעים שחלק ניכר מהבוגרים לא הולכים להיות עורכי דין. מי שלומד משפטים לומד לכתוב ולומד על ערכים. הלימודים לא עוסקים בעשיית כסף. המדינה מרוויחה מכך שיש אנשים שלמדו על ערכים, על סבלנות ועל שיתוף”.

רבין־מרגליות: “בנט למד משפטים והפיק מכך הרבה. לימודי משפטים נותנים כלים של חשיבה מובנית והרבה מיומנויות. השכלה משפטית איכותית נותנת סט כלים ובהם חשיבה ביקורתית ויצירתית. יש אמת בביקורת. היינו רוצים לראות יותר מהנדסים, אבל השכלה משפטית היא מבורכת תמיד ויכולה לבוא עם עוד מיומניות”.

אייל טואג

ליפשיץ אף הוא מסויג מההתבטאויות. לדבריו, שוק עורכי הדין מאזן את עצמו, ובוגרי הפקולטה שבראשה הוא עומד מוצאים התמחויות. “מי שמאמין בכלכלה חופשית צריך לסמוך על השוק שיאזן את עצמו”, הוא אומר, ומוסיף: “אם בנט היה לומד אצלנו אולי הוא היה מקבל כלים ערכיים”.

דויטש מתייחס לאמירות האלה כאמירות “חלולות שאין מאחוריהן כלום. המדינה לא יכולה להכתיב מה ללמוד. השר בנט בוגר משפטים והשיטה שלו מוכרת. הוא למד את התחום ו’עלה על האוטובוס’ ולא רוצה שעוד אנשים יצטרפו אליו. אני רוצה לראות את שני הדוברים האלה עובדים כרתכים או מעודדים את ילדיהם ללמוד זאת. ישראל חיסלה את בתי הספר המקצועיים ובאה בטענות לאחרים. אם רוצים שיהיו עוד רתכים, שייתנו להם מלגות”.

ברזילי מכנה את האמירה “ממש אומללה”. הוא מסביר כי “במקצוע המשפטי יש פן מעצים, פוטנציאל של שינוי ומעורבות חברתית. יש לי חשד שמה שעמד מול עיניו של בנט הם ארגוני זכויות אדם שבהם יש עורכי דין רבים. הוא איש פוליטי ששייך למפלגה מסוימת. 28% מתלמידי התואר הראשון שלנו הם ערבים ישראלים. עבורם זה מקצוע מעצים לשינוי חברתי. מגיעה לפקולטה בחורה ממוצא דרוזי או ערבי שהלימוד הזה הוא כל חייה ודרך נפלאה להתקדם, מה בנט מציע לה?”.

כמתווי דרך של דור המשפטנים הבא, מהו לדעתכם הערך החשוב ביותר שהלימודים האקדמיים צריכים להקנות למשפטן?

כהן: “מוסדות הלימוד נמצאים במהלכה של מהפכה. יש מעבר מדגש על העברת ידע למתן כלים. זה מתבטא בכך שמשקיעים יותר בקליניקות המשפטיות, המעניקות סיוע משפטי לאוכלוסיות מגוונות, רובן מוחלשות, ובכך שכולנו מחפשים דרכים לתת לסטודנטים אפשרות להשתלב במקצועות המחר דרך רכישת כלים טכנולוגיים. אנחנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחר דרכים להוציא אדם עם ערכים, שיכול להשפיע על החברה תוך הכרה שחובתו לשקול שיקולים חברתיים בפעילותו. את הידע המשפטי כל עורך דין ירכוש, אנחנו רוצים לתת להם את החכה, לא את הדגים”.

רבין סבור שהתלמידים של היום רוצים חינוך יישומי המחובר לשטח. “בית ספר למשפטים צריך לתת לסטודנטים חינוך תיאורטי כך שיידעו מה הביקורת ומה נכתב על הדין, ידע משפטי וחינוך מעשי. כדי להיות עורך דין טוב צריך את השלושה. הערך הכי חשוב בעיני זה כבוד האדם, ואותו אני מקנה בעזרת שלושת הכלים האלה”.

רבין־מרגליות: “הרבה מוסדות לימוד תקועים בשני השלבים הנמוכים של הקניית למידה, שהם ידע והבנה. אנשים חייבים לצאת עם יכולת ליישם את מה שלמדו ועם חשיבה ביקורתית ואם אפשר גם יצירתית. אלה כלים בסיסיים וזו חובה של כל בית ספר למשפטים. מבחינת ערכים אני רוצה שהבוגרים שלנו יהיו מקצועיים ואנושיים”.

אייל טואג

בעיני ליפשיץ הערכים הכי חשובים הם “מצוינות ואחריות לפיתוח המשפט והקהילה, כבוד ופלורליזם. שיידעו להקשיב לדעות ולתרבויות אחרות ולקיים דיאלוג. שילמדו להעניק ולעשות דברים בצורה מעמיקה ולהשתמש בכוח באחריות”.

דויטש: “בתי הספר התיכוניים לא עושים את מה שהם צריכים לעשות. צריך ראשית להקנות להם כלים של השכלה גבוהה. כיום, בדור הטכנולוגי, סטודנט כמעט לא קורא. הוא צריך ללמוד קריאה, כתיבה וחשיבה אקדמית. אני רוצה להקנות לו תחומי ידע שונים במגוון תחומים”.

מבחינת ברזילי הערך החשוב ביותר הוא צדק חברתי בחברה דמוקרטית ורב־תרבותית. “אצלנו בחיפה הרב־תרבותיות זה לשמוע עברית וערבית בקפטריה. איך מגיעים לזה? הרבה מאוד תוכניות משולבות וקורסים תיאורטיים משולבים”.

"הלימודים נפתחו לכל הספקטרום והגילים"

במה שונים הסטודנטים למשפטים כיום מהסטודנטים שלמדו איתכם?

רבין: “הסטודנטים כיום טכנולוגיים יותר, ויש לזה היבטיים חיוביים ושליליים. הם פחות אנשי ספר, אבל הם מחוברים יותר למאגרי מידע. אני חושב שכיום יותר תלמידים באים לרכוש תואר במשפטים כמקפצה למשהו אחר. זה נובע מכך שהם בינתחומיים, מגוונים, סקרניים ולא רואים במשפט חזות הכל. חלקם לא מגיעים מגובשים, אבל מהר מאוד מגבשים דעה”.

ברזילי סבור כי “הם שונים לטובה. בתקופת הלימודים שלי, בסוף שנות ה–70, אסור היה ללמוד במקביל. כיום מעודדים תוכניות לימוד שמשלבות לימודי משפטים עם תחום נוסף, וכתוצאה מזה הסטודנטים מגוונים יותר. יש להם שפע ידע שלסטודנטים בתקופתי לא היה. הסטודנטים היום הם רב ממדיים”.

אייל טואג

דויטש: “הסטודנטים היום יותר תחרותיים, רוצים להצליח, הרבה יותר מעשיים ורוצים לדעת מה יעשו עם התואר”.

מבחינת ליפשיץ, ההבדל העיקרי בין דורות הסטודנטים נובע מהחינוך הקליני, המעשי, שמקבלים הסטודנטים כיום כבר במהלך לימודיהם. “הם נחשפים וחווים בצורה חזקה את ההיבט החברתי. הם יודעים ששוק העבודה כיום קשה ולכן עליהם להתאמץ יותר ולהשיג ציונים טובים”.

רבין־מרגליות מאבחנת כמה הבדלים: “הסטודנטים כיום מגיעים לקמפוס ומתעניינים בתרומה חברתית. הבדל נוסף הוא שבעבר איש לא היה מוטרד מהפרנסה והתעסוקה כי כולם נקלטו וכולם מצאו עבודה. כיום כולם מוטרדים מהמצב התעסוקתי, כולם רוצים להבין אילו כלים הם יקבלו מהתואר. הבדל שלישי הוא הרצון לקבל הכשרה שתקנה להם כלים לעיסוק בינלאומי”.

כהן מציין כי תמהיל הסטודנטים השתנה: “בעבר הגיעו ללימודי משפטים אנשים בעלי ציונים גבוהים מאוד, והלימודים מוקדו לקבוצות מסוימות. כיום הלימודים נפתחו לכל הספקטרום ולכל הגילאים. מגיעים אנשים מקבוצות אוכלוסייה שלא היתה להם גישה, כמו חרדים. בנוסף, כיום התלמידים הרבה יותר ביקורתיים. זה לא קשור רק לסטודנטים למשפטים, זה נוגע לכל הדור”.

מה הנושא שאתם מקדישים לו הכי הרבה זמן?

רבין־מרגליות מקדישה את מרב הזמן לפיתוח תוכניות לימודים. “צריך חדשנות בתוכניות הלימודים. לחשוב איך אנחנו הופכים את כיתת הלימוד לאוונגרדית, פורצת דרך. ההרצאה הקלאסית מתה, ואנחנו חושבים איך להכשיר את הסטודנטים כך שיוכלו לעבוד גם בחו”ל”.

ליפשיץ נכנס לתפקיד לפני כשנה ומרוצה מכך שלדבריו “קיבלתי פקולטה במצב טוב מבחינת התפעול ולכן אני מתמקד בקידום יזמות של תוכניות לימוד שונות”.

דויטש מתגאה בכך שהוא דקאן למשפטים בשלושה מוסדות לימוד שונים זה 27 שנה ברציפות. לדבריו, “תפקיד הדקאן הוא להיות מנהיג אקדמי. אני מקדיש את מרבית הזמן לפגישות עם אנשי סגל ועם סטודנטים. יש לי מדיניות של דלת פתוחה ואני רואה את תפקידי כאבא לסגל ולסטודנטים. אם דקאן משאיר יותר מדי דברים לסגנים ולמנהלה הוא טועה”.

ברזילי, שמונה לתפקיד לפני כשנה, עסוק גם הוא בפיתוח תוכניות לימוד, בעיקר לתארים מתקדמים ובקשר עם הסטודנטים.

רבין, שנמצא בתפקיד שנתיים, מנהיג גם הוא מדיניות דלת פתוחה למרצים וסטודנטים שמייצרת לדבריו הרבה עבודה. “כשקובעים דברים בישיבות, מדברים על מגמות ומתווים מדיניות - אם לא מוודאים שזה בא לידי ביטוי בשטח, זה לא שווה הרבה. צריך להיות מחובר לשטח וזה לוקח המון זמן. יש לנו שיעור השמה גבוה, כך שכל הסטודנטים מוצאים התמחות, אבל אני מרגיש אחריות לגרום לכך שלכל תלמיד שלי תהיה התמחות במקום הכי טוב”.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם