העליון: מבוטח שלא נקט אמצעי מיגון שבהם חייבה אותו חברת הביטוח - זכאי לתשלום - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העליון: מבוטח שלא נקט אמצעי מיגון שבהם חייבה אותו חברת הביטוח - זכאי לתשלום

אדם שמביתו נגנבו תכשיטים בסך 245 אלף שקל תבע את חברת הביטוח חתמי לוידס ■ החברה סירבה לשלם לו, מכיוון שהפר את תנאי הפוליסה ולא הפקיד את התכשיטים בכספת ■ שופטי העליון הביעו אי נוחות - אך קבעו שעל חברת הביטוח לשלם למבוטח

13תגובות

מבוטח שלפי פוליסת הביטוח שלו חויב לשמור תכשיטים בכספת אך הפר את תנאי הביטוח ולא עשה זאת, זכאי לתגמול כספי מלא מחברת הביטוח לאחר שהתכשיטים נגנבו - כך קבעו באחרונה הרכב שופטי בית המשפט העליון.

השופטת, פרופ’ דפנה ברק ארז, שכתבה את פסק הדין, ציינה כי “הדעת אינה נוחה מכך לחלוטין”. עם זאת, לאחר שניתחה את הסעיפים הרלוונטיים בחוק חוזה ביטוח ואת טענות הצדדים, היא הגיעה להחלטה שמסדירה לראשונה את נטלי ההוכחה שחלים בתביעות העוסקות בנקיטת אמצעי מיגון והקטנת סיכון מצד המבוטח. המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור, כתבה כי “התוצאה נראית קשה” מבחינת חברת הביטוח והציעה לה להתנחם בכך שהיא “תרמה לפיתוח הלכה חדשה ומכאן ואילך ידעו הכל כיצד לכלכל צעדיהם”.

ב-2004 אירעה פריצה בביתו של המבוטח. בדירתו הותקנה כספת כנדרש, אך ביום שבו התרחשה הפריצה לדירה התכשיטים לא היו מוחזקים בה, אלא במקום אחר, שממנו הם נגנבו. הכספת עצמה לא נפרצה. למבוטח נגרם נזק בסך 245 אלף שקל מגניבת התכשיטים.

חברת הביטוח של המבוטח, חתמי לוידס, סירבה לשלם את תגמולי הביטוח. לטענתה, המבוטח ביטח את דירתו אצלה במשך 20 שנים. בעת חידוש הפוליסה של 2004 התווסף לפוליסה תנאי שלפיו על המבוטח להחזיק את התכשיטים המבוטחים בכספת ביתית. מכיוון שהמבוטח לא פעל לפי תנאי הפוליסה, סירבה חברת הביטוח לשלם לו את תגמולי הביטוח.

המבוטח תבע את החברה וב–2008 דחה בית משפט השלום את תביעתו. הוא עירער לבית המשפט המחוזי, שב–2010 קיבל את ערעורו והורה לחברת הביטוח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח. בעקבות זאת עירערה חברת הביטוח לבית המשפט העליון על ההחלטה.

בפסק הדין פירשה השופטת ברק ארז את סעיפים 21 ו–18 לחוק חוזה הביטוח, שלפיהם הפרה של דרישה העוסקת בנקיטת “אמצעי להקלת סיכונו של המבטח” עשויה להביא להפחתת התגמולים בהתאם להסדר התשלום היחסי שמעוגן בחוק חוזה ביטוח.

ברק ארז אימצה את פרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה לשופטים בתיק זה, והבהירה כי “ראוי לאמץ פרשנות רחבה לסעיף 21 לחוק, כדי למעט במקרים שבהם נשללת תחולתו של כיסוי ביטוחי, במיוחד בשים לב לצורך להגן על מבוטחים, שעלולים לא להיות בקיאים באשר למשמעות של אי קיום תנאי ולמצוא עצמם, ביום פקודה, בפני שוקת שבורה”.

השופטת דחתה את עמדת חברת הביטוח שלפיה הפקדת התכשיטים בכספת היא מעין “תנאי מוקדם” לתחולתו של חוזה הביטוח, מכיוון שלדבריה “היא מרוקנת מתוכן את ההסדר בסעיפים הללו בחוק חוזה ביטוח. הסדר שנועד למנוע שלילה ‘אוטומטית’ של דמי הביטוח ממבוטחים אשר לא עמדו במי מדרישות הפוליסה בהתייחס להקלת הסיכון”.

היא פסקה כי אין לראות בדרישה להפקדת תכשיטים בכספת “תנאי מקדים” שמאיין את החוזה לחלוטין, ופנתה לבחון אם הפרה של דרישה כזו מאפשרת לחברת הביטוח לשלם דמי ביטוח מופחתים.

סעיף 18‏(ג‏) לחוק קובע כי הזכות לקבל דמי ביטוח מופחתים אינה עומדת כאשר גם “מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר”. ברק ארז ניתחה את הסעיף וציינה כי “נוסחו מעורר קושי של ממש”.

יישום הסעיף כלשונו, אמרה, “מוביל לאבסורד. הרי, אם המבטח עצמו מציע פוליסה חלופית יקרה יותר מן הסוג האמור - כיצד זה יוכל לטעון שאף מבטח סביר לא היה מציע פוליסה כזו? האם המבטח נדרש להוכיח שהוא עצמו אינו מבטח סביר?!”.

לפיכך, היא החליטה לנקוט עמדה פרשנית תכליתית, בהתאם לכוונת המחוקק. ברק ארז פסקה כי “במקרים שבהם חברות הביטוח טוענות כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח עם לקוח שאינו נוקט באמצעי המיגון, נטל ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית - ממשית או היפותטית - כמו גם בכל הנוגע לסטנדרט המקובל אצל מבטח סביר, מוטל על חברת הביטוח”.

היא סברה כי די בהרתעה שקיימת כיום בחוק מבחינת המבוטח ששוקל להפר את תנאי הפוליסה. לגישתה “הסכנה האורבת למבוטח המפר את תנאי הפוליסה היא משמעותית, ואין מקום לחשש שהסדר התשלום היחסי שנקבע בחוק חוזה הביטוח מעודד ‘הפרה סיטונית’ של תנאי הפוליסה”.

במקרה שנדון בפניהם קבעו השופטים כי חברת הביטוח לוידס לא הוכיחה שמבטח סביר לא היה מבטח את תכשיטיו של הלקוח, גם בעבור תשלום דמי ביטוח גבוהים יותר, אילו המבטח ידע שאינם מופקדים בכספת. חברת הביטוח, קבעו השופטים פה אחד, לא הוכיחה כי היא זכאית לשלם ללקוח תשלום מופחת ולכן עליה לשלם לו את מלוא סכום הנזק.

התובע יוצג באמצעות עו"ד שלום סביון ועידן עקיבא ממשרד חיים קליר ושות'. חברת הביטוח יוצגה ע"י משרד עו"ד שטיינר-מזור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#