בנק או לקוח מי המפסיד או המרוויח

מספר החלטות שניתנו לאחרונה בבתי המשפט מעידות כי הם מציבים תמרור עצור, הקובע כי אל לבנקים לנצל את כוחם הרב בקרב הציבור לאינטרסים הכלכליים והרווחיים שלהם על חשבון הלקוח

גלעד נרקיס
גלעד נרקיס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גלעד נרקיס
גלעד נרקיס

"תביעה זו מדגימה, כיצד השקעה של הדיוטות בבורסה, בצירוף ייעוץ של הבנק להשקיע בקרנות שלו, תוך אספקת אשראי ללא ביטחונות - עלולה להוביל לקריסה ולהפסדים גדולים ללקוחות". כך פותח השופט דניאל ארנסט את פסק דינו - שניתן לאחרונה בעניין בנק לאומי נגד כהן לילי ואחרים וטרם פורסם - בבית המשפט השלום בתל אביב.

בעניין זה נדונה פרשיית רכישת מניות בהמלצת ובשכנוע הבנק. בולטותו של פסק דין זה, על עובדותיו וקביעות בית המשפט הנדון, צורמת דווקא כאשר פרסומו לא בא אלא בתקופה זו של מיתון עמוק וחסר תקדים במשק הישראלי, תוך שהיחידים המצליחים לשמור על רמת רווחיות מדהימה, הנם דווקא הבנקים.


הבנק הציע להשקיע

אומנם פסק הדין דן באירועים המתייחסים לשנת 1993, אך מוסר ההשכל יפה ונכון אף לימינו.

פסק הדין מגולל פרשה בה בנק לאומי הגיש תביעה לתשלום חוב. הנתבעים טענו להגנתם כי הבנק הוא זה שפנה אליהם בשנת 1993, והציע להם לקבל הלוואה או אשראי לצורך השקעה בניירות ערך של הבנק, ללא ביטחונות. בסופו של דבר התמוטטה הבורסה בסוף שנת 1993, וכל ההשקעה ירדה לטימיון. הנתבעים נותרו עם חוב גדול לבנק וללא יכולת פירעון.

ברור, קבע בית המשפט, כי עובד הבנק היה מעוניין להרחיב את מעגל המשקיעים בקרנות של הבנק, ועודד את הנתבעים להביא גם את קרוביהם כדי שיטלו הלוואות וישקיעו בקרנות. בין הנוכחים היתה גם אם הנתבעת, אשר חרף מצבה הכלכלי הברור - שכן היא התקיימה מקצבת ביטוח לאומי - קיבלה בכל זאת הלוואה מהבנק וגם רכשה קרנות נאמנות של הבנק.


"טעות והטעייה"

בית המשפט, תוך ניתוח המצב הנורמטיווי, קבע את חבותו של הבנק לכשל השקעת הנתבעים. הבנקים ככלל נתפסים כבעלי ידע, ניסיון ויכולת עדיפים מול לקוחותיהם. פועל יוצא מרמת הנאמנות הנדרשת מהבנק היא מעל הרמה הכללית. חוק הבנקאות, שירות ללקוח, נחקק לגישת בית המשפט - כדי לאזן בין "העוצמה הרבה אשר בידי הבנקים, המונעת מן הלקוח במקרים רבים את היכולת להתמודד מול הבנק כשווה בין שווים". חקיקת החוק הנ"ל היתה אחד המכשירים להשגת האיזון בין הבנק ללקוח. כאשר נוצר חשש להטעיית לקוח אין צורך בהטעיה מכוונת, אלא די בהטעיה הנובעת מפזיזות או רשלנות.

באשר לטענת הבנק כי מדובר בסיטואציה של טעות בכדאיות העסקה, נקבע על ידי בית המשפט כי אכן היתה טעות, והחוב הגדול שנוצר מעיד על כך, אולם לא סתם טעות אלא הטעיה מטעם הבנק בדבר כדאיות העסקה.

בית המשפט קבע כי הלקוח סבר שהעסקה כדאית ולכל היותר הוא לא ירוויח ולא יפסיד. סברה זו התבססה על יעוץ של פקיד הבנק, ומכאן שהבנק אחראי לטעות, עקב הייעוץ הרשלני והמגמתי שנתן. הבנק לא הסתפק בייעוץ אלא סיפק את הכספים לביצוע ההשקעה המסוכנת, ומכאן שלא רק היתה טעות בכדאיות , אלא שהבנק הציע וסיפק את הכלים כדי לאפשר לנתבעים לעשות את הטעות.

בית המשפט סבור כי אין ספק שהבנק חייב היה לגלות ולהזהיר מפני הסיכונים הכרוכים בהשקעה, באופן שבוצעה. בית המשפט מוסיף וקובע כי הבנק הפר את חובת הגילוי, המחייבת מסירת מידע על כל נתון שאיננו מובן מאליו הנוגע לעסקה וגורע מכדאיותה.

על פי בית המשפט, רמת חובת האמון שחב הבנק כלפי הלקוח ורמתן של חובות הגילוי שחב הבנק היא מוגברת, בייחוד כאשר לבנק ישנו אינטרס מהותי וברור בפעולה. פקיד הבנק הוא ששיכנע את הלקוח לשים את כספו על קרן הצבי, ומכאן שאין לחייב את הלקוח בנזקים שנגרמו עקב פעולות הבנק.

במקרה זה גם הופרה חובתו של פקיד הבנק לפעול במיומנות וזהירות, ומכאן שנתקיימה גם עוולת הרשלנות ויתכן שגם עוולת הפרת חובה חקוקה. פקיד הבנק הפר חובתו מכח חוק הבנקאות כלפי מי שהחוק "נועד לטובתו או להגנתו".


הבנק כבעל עניין

פסק דין זה מצטרף לשורת פסקי דין נוספים שניתנו לאחרונה שעסקו באותו עניין בהם הודגשו החובות המיוחדות החלות על הבנקים מתוקף מעמדם המיוחד.

בעניין סוכרוב (סוכרוב נגד בנק המזרחי), נדון בפני השופט יפרח מקרה בו פנה סגן מנהל הסניף אל התובע, והפציר בו לרכוש ניירות ערך מסוג נפטא חיפושים, במימון מלא של הבנק.

סגן המנהל אף אמר לתובע כי בתוך ימים ספורים יתפרסמו תוצאות ההפקה של קידוחי נפט, וכי בידיו מידע כי נפט אכן נמצא. בסופו של דבר, תוצאות הקידוחים היו שליליות והתובע מכר את ניירות הערך בהפסד. יתר על כן, בדיעבד נודע לתובע כי הבנק הוא שותף מוגבל בנפטא והיה לבנק אינטרס לשווק את המניות.

השופט יפרח פסק כי הבנק לא טרח להדגיש בפני התובע את דבר העניין שיש לבנק במניות נפטא. היפוכו של דבר. כבעל עניין, התיר הבנק לתובעים להימצא ביתרת חובה של כ-356 אלף שקל, ללא בטחונות כלשהם, ובלבד שירכשו את מניות נפטא, הגם שמדובר במניות שהמסחר בהן כרוך בסיכון גבוה.

בית המשפט הוסיף ואמר כי אף אם תיאורו של התובע בתצהיר עדותו הראשית של דבר השידול היה תיאור מוגזם, עדיין ההתרשמות היא כי בבסיסם של דברים, ראוייה עמדתו להתקבל.


אמצעי שיווק פסולים

בפסק דינם של השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין, בעניין וינטרוב (וינטרוב אלה ואחרים נגד בנק איגוד ) אושר פסק דינו של השופט אוקון, בו נקבעו עקרונות ברורים בדבר המותר והאסור על הבנקים בכל הנוגע לייעוץ. בעניין זה טענו הזוג ויינטרוב כי על הבנק לפטור אותם מיתרת החובה בחשבונם, שכן, לטענתם, עיקרו של החוב נבע מאשראי שהועמד להם על ידי הבנק לצורך רכישת ניירות ערך בקרנות נאמנות, שלבנק היה אינטרס כלכלי בהם.

משכך טענו כי הבנק היה מצוי בניגוד עניינים ומכאן שהפסדיהם נגרמו בשל מחדלי הבנק. בית המשפט אימץ את פסק דינו של השופט אוקון, שלמעשה קיבל את טענת הזוג וינטרוב.

בית המשפט קבע מספר עקרונות חשובים אותם יש לשים לנגד עיני כל בנקאי ולקוח: יש להרחיב את היקף חובת הגילוי של הבנקים; הבנק איננו יכול להציע ללקוחותיו לבצע פעולות שיש לו עניין בהן, אלא אם כן נאמר במפורש ללקוח כי הבנק הוא בעל עניין, והוא פועל לטובת עצמו ולא לטובת הלקוח; מתכונת אחרת שאין בה אזהרה מפורשת ומתלווים אליה אמצעי שיווק או פיתוי, היא פסולה.

היא מטילה על הבנק את האחריות לכישלון העיסקה; באותם המקרים בהם הבנק חורג מן הנוהג המקובל, נדרש בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה ולהחיל על הבנקים את אותם כללי המשפט הציבורי הבאים להבטיח את התנהלותו התקינה של המסחר הבנקאי ולשמור על האזרח הקטן - הלקוח, המשקיע, שם אמונו בבנק.

מכך נמצאנו למדים כי בתי המשפט מציבים, ובצדק רב, רף גבוה מאוד של התנהגות המחייבת את הבנקים. בתי המשפט מכירים ברמת האמון הגבוהה שרוכש הציבור למערכת הבנקאית. רמת אמון המקנה לפקידי הבנק כוח בלתי מסוייג במגע היום יומי עם הלקוח. בתי המשפט מציבים תמרור עצור הקובע כי אל לבנקים לנצל כוח זה לאינטרסים הכלכליים והרווחיים שלו על חשבון הלקוח.


עו"ד גלעד נרקיס מתמחה בדיני בנקאות ומחבר הספר "החובות החלות על הבנקים". ניתן לקבל מידע נוסף בענייני בנקאות באתר שכתובתו www.narkis-law.com.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker