מה שיאיר לפיד יכול ללמוד מגרוניס

חשבתם ששר האוצר היה קשוח עם ח"כ עדי קול? תראו את נשיא העליון

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

בסופו של פסק דין פרוצדורלי בסוגיה מייגעת למדי מבחינת הקורא הסביר, מתח השבוע נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, ביקורת חסרת תקדים בחומרתה על התנהלותו של קולגה, שופט העליון הטרי יחסית יצחק עמית.

עמית הוא שופט מוערך מאוד, ואם תישמר שיטת מינוי נשיא העליון לפי ותק, הוא גם יהיה בעתיד נשיא העליון בעצמו. הביקורת של גרוניס נעה על הסקאלה שבין השלטת משמעת מערכתית להטפת מוסר אישית.

למעשה, הביקורת מתייחסת לשתי החלטות שקיבל עמית בהיותו שופט מחוזי בחיפה, לפני כמה שנים. גרוניס אינו מפנה את הביקורת באופן מוהבק לעמית, אבל ברור שנאום התוכחה מכוון אליו והטון אינו נעים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מה קורה כשסינים מנסים לבנות חיקוי של פריז?

ג'ף בזוס, מייסד אמזון, רוכש את "וושינגטון פוסט" ב-250 מיליון דולר

אשר גרוניס בבית המשפט העליוןצילום: אוליבייה פיטוסי

על מה יצא קצפו של הנשיא גרוניס? על קריאת תיגר מרדנית מצדו של עמית נגד היסודות המקודשים ביותר של מערכת המשפט.

במערכת המשפט יש עיקרון בסיסי ביותר שחובה לכבדו: תקדימיו של בית המשפט העליון מחייבים את כל בתי המשפט שתחתיו. הכלל מעוגן בחוק יסוד השפיטה, שקובע כי פסק דין של העליון מחייב את כל הערכאות הכפופות לו. רק העליון מוסמך לסטות מתקדימיו. השופט עמית מרד בכלל הזה בעת שהיה שופט מחוזי. המרד לא מנע את קידומו לבית המשפט העליון בתקופת כהונתה של הנשיאה הקודמת, דורית ביניש, אבל גרוניס לא ייתן למרד לעבור סתם כך, בטח לא כשהמרד נעשה בענייני פרוצדורה הקרובים מאוד ללב הנשיא.

העליון הכריע השבוע לבטל את "הלכת שמש" - תקדים מ–1959 הקובע כי בתביעות במקרקעין מוסמכים בתי משפט שלום לדון רק בעניינים הנוגעים ל"שימוש" במקרקעין תוך "שמירה על גוף הנכס". כלומר, אם התביעה מחייבת הריסה של הנכס או חלק ממנו, יש להעביר את התביעה לדיון במחוזי.

מרד של שופט 
מחוזי נגד העליון

הלכת שמש מבוססת על תפישה שלפיה לשופטי שלום אין מומחיות מספקת לדון בעניינים של פגיעה בקניין. ב–1959 שופטי השלום היו בעלי מומחיות משפטית נמוכה יחסית לשופטי המחוזי, ומכאן הסיבה להלכה זו.

מאז השתנה העולם. שופטי שלום הם מקצועיים, הם דנים בסוגיות משפטיות מורכבות ועתירות ממון ואין סיבה שלא ידונו גם בתביעות מקרקעין מורכבות. אין סיבה שלא יעשו זאת, חוץ מהתקדים ההוא מ–1959, הלכת שמש, שקובע שתביעות כאלה יש להגיש לבית המשפט המחוזי.

השופט יצחק עמיתצילום: טס שפלן

הלכת שמש גורמת צרות פרוצדורליות קשות. למשל, אדם שתובע שכן שבנה מרפסת לא חוקית וגרם בנוסף נזק כספי של מיליון שקל ייאלץ להגיש שתי תביעות נפרדות באותו עניין: תביעת הפיצויים תידון בשלום, והתביעה להרוס את המרפסת תידון במחוזי - כאב ראש מיותר. במשך יותר מ–50 שנה מותחים שופטים בכל הערכאות וגם בעליון ביקורת על ההלכה וקוראים למחוקק לשנותה, אך ללא הועיל.

לפני כעשר שנים הזדמן לשופט עמית, שהיה אז במחוזי בחיפה, מקרה מתאים לשמש בסיס למהפכה. בפסק דין קעדאן נ' לחאם הוא הצהיר על ביטול הלכת שמש: "הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת. הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק. בהלכה נושנה עסקינן. במקום להמתין ל'חמורו של משיח' בדמות המחוקק, עד שיתקן את החוק, אשים נפשי בכפי ואעשה מעשה לזכות את הרבים", כתב.

עמית היה מודע לדרמטיות של העמדה שבחר לנקוט: "לא מעשה של יום ביומו הוא, שבית משפט מחוזי יצהיר על 'בטלות' הלכה של בית המשפט העליון. הדברים צריכים להיעשות במשנה זהירות, שלא יפרוץ בית המשפט גדר, אלא במקרים נדירים וחריגים, בבחינת 'עת לעשות הפרו תורתך'" - לשון זהירה, אבל המשמעות ברורה: מרד של שופט מחוזי נגד הלכה של העליון.

אלא מה? בהתלהבותו לבטל את הלכת שמש, קבע עמית כי "בית המשפט העליון לא חזר על הלכת שמש מזה עידן ועידנים". במאמר אקדמי שעקב אחר ההיסטוריה של הלכת שמש מצא המשפטן עו"ד אסף טבקה מבית הספר למשפטים של המכללה למינהל כי רק חודשים ספורים לפני פסק דינו של עמית, דן העליון בדיוק באותה הלכה. היא אושרה אז על ידי השופטת דליה דורנר ומאוחר יותר שוב על ידי שופטי העליון אליעזר ריבלין ב–2003 ואליקים רובינשטיין ב–2006. העליון שיגר לשופט עמית מסר ברור כשמש: הלכת שמש בתוקף.

ב–2007, בעודו במחוזי בחיפה, הודה עמית בטעותו. בתיק שעסק בהריסת חלק מבית ביישוב שלומי ציין השופט: "המסקנה אליה הגעתי בעניין קעדאן, כי אבד הכלח על הלכת שמש, היתה בבחינת הערכה שלא נתגשמה". למרות ההודאה בטעות, הציע לעמיתיו להרכב השופטים להמשיך להתעלם מתקדימי העליון. השופט המחוזי החיפאי רון סוקול, שישב עמו בהרכב, התנגד בתוקף.

השבוע החליט העליון לבטל את הלכת שמש, בדיוק כפי שהציע עמית. פסק הדין ניתן על ידי השופט נעם סולברג, אליו הצטרפו הנשיא גרוניס והשופט עוזי פוגלמן. מבין שלל הנימוקים לביטולה של הלכת שמש, מזכיר השופט סולברג את העובדה שבשנים האחרונות נוצרה אי בהירות קשה בסוגיה זו - יש שופטים בשלום ובמחוזי שעשו דין לעצמם והתייחסו להלכת שמש כאילו כבר בוטלה, ואילו שופטים אחרים מצאו שהלכת שמש טרם בוטלה ולכן לא סטו ממנה - בלאגן.

מחקרו של עו"ד טבקה מצביע על פסק דינו המרדני של עמית כנקודת המפנה, שממנה נוצר הכאוס המשפטי. בפסק הדין של גרוניס מצוטט מאמר זה כמה פעמים. לא נעלם מעיני הנשיא חלקו המרכזי של עמית בסטייה מהתקדים המחייב. יותר מכך, באותו פסק דין התווה עמית קריטריונים שבהם מותר למרוד נגד תקדימי העליון. עמית קבע כי ניתן להתעלם מתקדים מחייב של העליון כאשר מדובר בהלכה "נושנה" בעניין פרוצדורלי ולא מהותי, כך שהפגיעה בציפיות הסבירות של הציבור קטנה.

קלות הראש שהכעיסה את גרוניס

מה אומר השבוע גרוניס על מעשיו של עמית? על השאלה אם מותר לערכאה נמוכה לבטל תקדים של העליון יש לו תשובה חד־משמעית: "שלילית". הוא מדגיש כי "אם נשלים עם מצב שבו ערכאות נמוכות מחליטות, ביום בהיר, לבטל הלכה של הערכאה העליונה, תיהפך מערכת המשפט שלנו ל'מערכת שופטים', שבה כל שופט עושה כרצונו מבלי לראות עצמו מחויב לפעול על פי תקדימים מחייבים".

גרוניס מחדד מה מותר ומה אסור: "שופט הסבור כי הלכה של בית המשפט העליון מעוררת בעייתיות, רשאי כמובן ליתן לעמדתו ביטוי בפסק הדין או בהחלטה היוצאים תחת ידו". וכאן בא אבל גדול: "עליו לעשות כן בדחילו ורחימו, תוך התחשבות במבנה ההיררכי של מערכת המשפט ובאופן מכובד ומכבד". הוא מוסיף כי "ברור הוא כי שופטי הערכאות האחרות אינם אמורים לסטות מהלכותיו של בית המשפט העליון. בוודאי שהם אינם רשאים להכריז על בטלותה של הלכה מחייבת".

קלות הראש שבה התייחס עמית לעניין פרוצדורלי מכעיסה את גרוניס. לדבריו, "הכרעות שיפוטיות כגון אלה, שאינן עולות בקנה אחד עם עיקרון התקדים המחייב, עלולות לגרור אחריהן תקלות חריפות, הצפויות לפגוע, בראש ובראשונה, בציבור המתדיינים. דומה כי זה מה שאירע בכל הנוגע להלכת שמש".

גרוניס מדגיש כי "הדברים נכונים ביתר שאת "לגבי הלכה שעוסקת בסמכויותיהן של ערכאות השיפוט. "אל לנו להגיע למצב שבו ציבור המתדיינים המתדפק על דלתות בתי המשפט יהיה נתון במצב של חוסר ודאות, בכל הנוגע לזהותה של הדלת שדרכה ניתן להיכנס בשל כך שבית משפט שאינו בית המשפט העליון מתיימר לבטל החלטה שנפסקה בערכאה העליונה". השורה התחתונה של גרוניס כוללת הבעת צער על הפגיעה בציבור המתדיינים שנגרמה עקב ביטול הלכת שמש תוך הפרה בוטה של חוק יסוד השפיטה.

במונחים של בית המשפט העליון, מדובר בהלקאה מהסוג שקיבלה ח"כ עדי קול מיאיר לפיד בשבוע שעבר, לאחר שסירבה ליישר קו עם חברי מפלגתה ונמנעה בהצבעה על חוק המשילות - רק שהסגנון קורקטי קצת יותר. לפיד גם הצביע באופן שונה מקול, ואילו גרוניס, בסופו של פסק הדין, מצטרף לגישתו של עמית וקובע: "מבחינה מהותית, רואים אנו בדיעבד כי אכן היה מקום לסטות מהלכת שמש. ואולם, עוד אנו רואים כי כאשר ביטול ההלכה או הסטייה ממנה נעשים שלא על ידי בית המשפט העליון, עלול להיווצר מצב המוביל להכרעות שרירותיות תוך יצירת אי ודאות קשה בסוגיה דיונית בסיסית. מי שנפגע מכך, בראש ובראשונה, הוא ציבור המתדיינים הנזקק לשירותיה של מערכת המשפט, ועל כך יש להצר".

הערה לסדר

אומרים על גרוניס שהוא שמרן, אך מסתבר שלא תמיד כך. גרוניס וסולברג החליטו לבטל את הלכת שמש לנוכח חוסר מעש מצד המחוקק. בפועל, משרד המשפטים דווקא גיבש תיקון לחוק שנתקע לפני כמה שנים. ב–2007 הגיש ח"כ ניסן סלומינסקי הצעת חוק פרטית לביטול הלכת שמש, אך היא נפלה בכנסת. אפשר לומר שהכנסת והממשלה ניסו לפעול, אך החליטו ששינוי המצב אינו דחוף. גרוניס וסולברג חשבו אחרת ופעלו במקום הכנסת - אקטיביזם לשמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום