הכנסת והממשלה בהתנגשות חזיתית לקראת הדיון על יצוא הגז - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכנסת והממשלה בהתנגשות חזיתית לקראת הדיון על יצוא הגז

לפי הממשלה חוק הנפט מתיר לה לקבוע את מדיניות יצוא הגז וזו גם חובתה

24תגובות

יצוא הגז הטבעי של ישראל הביא היום להתנגשות חזיתית בין הכנסת לממשלה. זאת, לקראת הדיון שיתקיים ביום חמישי בבג"ץ בעתירה הדורשת כי קביעת כמות משאבי הגז שיישמרו לתצרוכת ישראלית בעתיד תיקבע על ידי הכנסת ולא על ידי הממשלה.

בעמדת הכנסת שהוגשה היום בתגובה לעתירה קובע היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, כי מדיניות חלוקת משאבי הגז לתצרוכת מקומית וליצוא היא "הסדר ראשוני" העוסק בסוגיות בין־דוריות שיש להן השלכות כספיות עצומות, ונוגע בשאלה שנויה במחלוקת בציבור הישראלי. לאור זאת קובע ינון כי "נכון שסוגיה זו תוסדר במסגרת חקיקה ראשית מפורטת ומקיפה".

במקביל לכנסת, הממשלה הגישה היום את תגובתה לעתירה והיא טוענת כי היא ולא הכנסת מוסמכת לקבוע את מדיניות מכסות הגז שיישמר לתצרוכת ישראלית. באמצעות עו"ד ענר הלמן ממחלקת הבג"צים טוענת המדינה כי סעיף 33 לחוק הנפט מקנה לשר האנרגיה סמכות להסדיר את המדיניות הכוללת בתחום.

היועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון
מיכל פתאל מיכל פתאל

העתירה מעוררת את אחד העימותים החוקתיים העזים ביותר שהיו בישראל בשנים האחרונות בין הרשויות. העותרים, שאותם מגבה עכשיו גם היועץ המשפטי של הכנסת, טוענים כי הממשלה עקפה את הכנסת וקיבלה החלטה הרת גורל לעתיד הכלכלה הישראלית - ללא סמכות. בעותרים: המרכז האקדמי למשפט ועסקים, הפורום הישראלי לאנרגיה והעמותה לכלכלה בת קיימא, יחד עם חברי הכנסת שלי יחימוביץ', רובי ריבלין, משה גפני ואבישי ברוורמן.

השאלה כמה גז ישוריין לדורות הבאים בישראל היא בעלת משמעויות של מאות מיליארדי דולרים. החלטת הממשלה בעניין התבססה על דו"ח ועדה בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, שקבעה לאחר שנה וחצי של דיונים כי ישראל צריכה לשמור לעצמה כמות גז שתספיק ל-25 שנה. הוועדה העמידה את הכמות על 450 BCM ‏(מיליארד מטרים מעוקבים‏). לשם השוואה, כמות הגז להפקה עתידית בכלל בשטחי הים של ישראל מוערכת כיום בכ-1,000 BCM. הממשלה החליטה לקחת שולי ביטחון וקבעה כי 540 BCM יישמרו לתצרוכת מקומית, כלומר, כ-20% יותר מהמלצת ועדת צמח.

העותרים קיבלו חיזוק משמעותי מכך שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים פיסקליים, עו"ד אבי ליכט, הסתייג בעצמו מהחלטת הממשלה והבהיר בחוות דעת כי זהו נושא שהוא מסוג ה"הסדרים הראשוניים" שהיה ראוי להביא לכנסת. למרות זאת, ליכט כתב בחוות דעתו כי יש להתחשב "בדחיפות והחיוניות בקבלת הכרעה מהירה בעיתוי הנוכחי, שתייצר ודאות למשקיעים באופן שיביא לדעת גורמי המקצוע לפיתוח המאגרים הקיימים ולחיפוש מאגרים נוספים. זאת, כדי לאפשר יצירת מגוון הכרחי של מקורות הגז, ובעיקר הוספה של צינורות נוספים שיביאו את הגז לחוף ממאגרים אלה".

ליכט היה בעצמו חבר ועדת צמח. גם אם השורה התחתונה בחוות דעתו תומכת בממשלה, קביעתו כי זהו נושא שמחייב חקיקה היא עמדה אמיצה שמציבה קושי בפני הממשלה בבג"ץ. נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, העמיד את עצמו בראש ההרכב שיתכנס ביום חמישי לצד אליקים רובינשטיין ונעם סולברג. העותרים מיוצגים על ידי עורכי הדין אפי מיכאלי, ערן צין וד"ר עופר סיטבון. מולם יתייצבו לצד הממשלה עורכי הדין של חברות הגז, מהטובים והיקרים בישראל.

מאז חוות דעתו של ליכט, חלה תפנית מסוימת בעמדת הממשלה. ליכט טען כי קיימת דחיפות למשק בהסדרת יצוא הגז שמצדיקה הכרעה בממשלה, אף שמדובר ב"הסדר ראשוני". כעת טוענת הממשלה כי למעשה, יש לה סמכות חוקית לקבל החלטה כזו וזו אינה עקיפה של הכנסת.

כאן ההתנגשות המובהקת ביותר בין הכנסת והממשלה. לפי עמדת הממשלה החדשה, לא רק שחוק הנפט מתיר לה לקבוע את מדיניות יצוא הגז - אלא חובה עליה לעשות זאת. הממשלה טוענת שאין מניעה על חברות הגז לייצא את הגז שהן מוצאות ולכן אם לא תעשה הממשלה דבר, אין שום ביטחון שיישמר גז לתצרוכת מקומית - ובכך תמעל הממשלה בתפקידה.

ועוד, הממשלה טוענת כי אם יקבל בג"ץ את העתירה יהיה בכך הוראה לכנסת לחוקק חוק, דבר שבג"ץ אינו עושה. זו טענה מוזרה: בג"ץ יכול לקבוע כי הממשלה חרגה מסמכותה, אך אינו מכריח את הכנסת לחוקק, מאחר שיש להניח כי ממשלה אחראית תגיב על החלטת בג"ץ בייזום חקיקה.

דודו בכר

בסוף מקניטה הממשלה את העותרים באומרה כי המקום הנכון לבקר את החלטתה שהם חולקים עליה הוא לא בבג"ץ אלא "בכנסת, באמצעי התקשורת וברחובות הערים". היועץ המשפטי של הכנסת דוחה באופן נחרץ בחוות דעתו שהוגשה אתמול לבג"ץ את פרשנות הממשלה לחוק הנפט וקובע כי "ספק רב אם סעיף 33 לחוק יכול להוות מקור הסמכה מספק לקביעת הסדר ראשוני בסוגיה זו בידי הרשות המבצעת".

עו"ד ינון טוען כי החוק נועד להסדיר הפקה לתצרוכת מקומית בהיבט נקודתי ולא מדיניות לאומית לעשרות שנים בעלת השלכות בין דוריות. ינון תומך את דעתו בניתוח היסטוריית החוק ובלשונו. למשל, הוא מצביע על כך שהחוק מקנה שיקול דעת לשר האנרגיה ולא לממשלה כולה, דבר המעיד כי מדובר בחוק שלא נועד לקבוע מדיניות לאומית. לדבריו, החוק גם חסר פרטים מהותיים ואינו מתייחס כלל לנושא יצוא הגז, וכאן שלא לכך נועד.
ינון מגלה תקיפות רבה במיוחד באומרו שגם אם יקבע בג"ץ שיש סמכות חוקית לממשלה לקבוע את המדיניות הלאומית מכוח חוק הנפט, לא ראוי לעשות זאת בממשלה אלא בכנסת, בגלל חשיבות העניין.

הפילים מאיימים על הנמלה

אם לא תתקבל עמדת הממשלה בעניין חוק הנפט, ייאלץ בג"ץ לבחון בכל זאת אם קיימת דחיפות כה גדולה בהסדרת היצוא שמצדיקה מעקף של הכנסת. בכל מה שקשור לגז הטבעי מופעלים על הממשלה לחצים כבדי משקל. אפשר להמשיל זאת לחבורת פילים המאיימים ללחוץ על נמלה. בעלי העניין בהחלטות על הגז הם טייקונים, חברות אנרגיה מארה"ב שלבכיריהן קו ישיר לממשל האמריקאי, בנקים וגופי מימון מקומיים וזרים שממתינים לתת אשראי יקר ערך ועוד.

החלטת הממשלה לאמץ בדחיפות את המלצות ועדת צמח נשענה על הספין החזק מכיוון בעלי האינטרסים הללו, שלפיו אם לא תתקבל הכרעה מיידית - "הגז יישאר באדמה". האומנם? בג"ץ יצטרך לבחון אם דחייה בהחלטה על כמות הגז ליצוא היא כה קריטית מבחינה כלכלית, עד שללא קבלתה לא יהיה טעם להפיק את הגז או שייגרם נזק קולוסלי אחר.

בתשובתה לבג"ץ אתמול הציגה הממשלה את עבודת ועדת צמח כתהליך בחינה מקצועי ואחראי. אלא מה? ועדת צמח לא בחנה את דחיפות קבלת ההחלטה אלא התמקדה בשאלת המדיניות הלאומית של כמה גז לשמור וכמה לייצא. ועדת צמח כן ציינה שרצוי לקדם הפקת גז מקידוח לווייתן עד 2017 או 2018. האם העברת סוגיית יצוא הגז לכנסת תמנע זאת?

בקידוח לווייתן, שהוא הגדול והחשוב במאגרי הגז, הגישו החברות המבצעות ביוני האחרון תוכנית פיתוח לביצוע. משמעות הדבר היא כי עליהן להתחיל בקידוח בתוך שלוש שנים כי אחרת מוסמכת המדינה לפי החוק ליטול מהן את השטח ולהעביר את ביצוע הקידוח למישהו אחר. אין סיכוי שחברות הגז ייתנו לזה לקרות - הגז ייצא מהאדמה כך או אחרת.
יותר מכך, אין סיבה שחקיקה על יצוא הגז תיתקע בכנסת. לממשלה יש רוב והיא הצליחה להעביר חוקים מורכבים לא פחות. חוק ששינסקי להסדרת תמלוגי הגז עבר כסכין בחמאה רכה. חוק הריכוזיות המורכב צלח את ועדת הכספים במהירות. הכנסת יכולה לעכל גם את יצוא הגז.

ממה מפחדת הממשלה? האם היא מפחדת מחברות גז בינלאומיות שמאיימות לברוח בגלל טענות על עודף ביורוקרטיה? העובדה שחברה בינלאומית כזו או אחרת נסוגה מההשקעה אינה נימוק להעברת ההחלטה מהכנסת לממשלה. האם בכל פעם שחברה בינלאומית תנפנף באצבע על ישראל תתקפל הממשלה כמו קש ברוח? אולי הממשלה מפחדת מדיונים ציבוריים גלויים בשאלות המערבות אינטרסים של בעלי הון וחברות שיכולים להגיע בקלות לשרי הממשלה. אולי המידע שנגלה בדיונים הללו הוא זה שיוציא את הציבור לרחובות הערים ודווקא זאת מבקשת הממשלה למנוע.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם