"הספרית מחיפה" פורשת |

"באים תובעים עם נכויות בשיעור גבוה והלב נכמר - אבל זה לא משפטי"

נשיאת המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, שמפנה את כיסאה לאחר שמונה שנים, משבחת את ההחלטות בתיק אי.די.בי, מצטערת שהעליון איפשר למדינה לעשות תספורת לנושים ‏ ומודה ששופטים עייפים הם בעיה ■ היא דווקא היתה שמחה להישאר

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

"הספרית מחיפה", כך הגדירה את עצמה באחרונה בהומור נשיאת בית המשפט המחוזי השופטת בלהה גילאור. לפני ימים אחדים פינתה הנשיאה החיפאית בלב כבד את לשכתה לטובת נשיא חדש, השופט יוסף אלרון. מבחינתה, תנו לה לשבת עוד על כס השיפוט. מקורביה מספרים כי התלהבה מרעיון שעלה באחרונה . "אני אוהבת לשמוע עדים ולנהל משפטים. יש בי חשש מסוים מהיום שאחרי הפרישה", אמרה לסובבים אותה בשיחות סגורות.

פרישתה הרשמית של גילאור ממערכת המשפט תהיה רק בעוד כמה חודשים, ועל כן אינה מתראיינת. באחרונה נערך לה אירוע פרידה בבית המשפט, ובשיחות סיכום שמעו ממנה מקורביה דעות על המערכת שהיא חלק ממנה כבר 30 שנה. לא מפתיע לגלות שלדעתה "שיפוט הוא שליחות". לעומת זאת, סיפרה על הבדידות בתפקיד: "זו עבודה שבה האדם בודד מאוד. בית המשפט בחיפה מונה 29 שופטים. 29 סוליסטים. אלה אנשים עצמאיים, מגובשים, שיודעים מה הם רוצים. שופט לא יכול להתייעץ באמת, כי הוא לא יכול להעמיס על חבר את התיקים שלו, ויש החלטות קשות מאוד. כל תיק שבו אני מגיעה למסקנה שאני צריכה לדחות תביעה על רשלנות מדיר שינה מעיני. התיקים האלה מעולם לא נמאסו עלי. כל תובע הוא עולם ומלואו".

גילאור מכירה את מערכת המשפט לאורך ולרוחב. היא דנה בתיקים אזרחיים ומינהליים, בפשעים חמורים, וגם בתיקי בית המשפט לימאות המצוי בחיפה, והיתה אב בית דין לערעורים אזרחיים. היא שופטת צבאית בדרגת אלוף משנה במילואים. בשנים האחרונות התמחתה בחדלות פירעון והסדרי הבראה של חברות, אך התחום האהוב עליה הוא תביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף.

כתבות נוספות באתר TheMarker

בלהה גילאורצילום: אבישג שאר־ישוב

בתחום הבראת החברות קיימת יריבות, סמויה אך ידועה, בין גילאור לשופטת הפירוקים ורדה אלשיך. אלשיך זכתה בהסדרי החוב המתוקשרים בתל אביב, אך היא שנויה במחלוקת בין עורכי דין. גילאור לא קיבלה את הזרקורים, אבל במערכת היא אהודה. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ביקש דווקא מגילאור, ולא משופטי פירוקים מאזור המרכז, לייצג את השופטים בדיונים בכנסת על החקיקה שנועדה להסדיר את הטיפול במשברי איגרות החוב. יכול להיות שהדבר נבע גם מכך . מצדדי גילאור אומרים שהיא היתה נבחרת בכל מקרה.

בשיחות פנימיות מביעה השופטת אי נוחות מהמעמד החזק שניתן בחוק החדש למומחה המתמנה מטעם בית המשפט כדי ללוות את הסדר האג"ח. גילאור מעריכה כי יהיה צורך לאפשר לצדדים בבית המשפט לחקור מעל דוכן העדים את המומחה כדי לבחון כיצד גיבש את המלצתו. "קחו . בית המשפט מקבל ארבע או חמש חוות דעת כלכליות ואחר כך ממנה עוד מומחה כלכלי אחר. איך נדע שחוות הדעת נכונה בלי יכולת לחקור את המומחה הכלכלי? ההפניה למומחה לפי תיקון 18 ‏(תיקון החוק שעבר לפני כשנה ומכוחו ממונה המומחה, ע"ב‏) מעביר את ההכרעה למומחה בשלבים מוקדמים מאוד. אני לא אתפלא אם בעתיד יקבע בית משפט שניתן לחקור את המומחה הכלכלי שמינה בית המשפט".

גילאור מאמינה ששופט בהליך של חדלות פירעון פועל באופן שונה משופט בתיק רגיל. "בתביעה רגילה בית המשפט לא רוצה שדווקא התובע יצליח או שהנתבע יצליח. בחדלות פירעון השופט לא נכנס כדף חלק ונקי. השופט הרבה יותר מעורב בתהליך. הרצון הוא שההבראה תצליח או שיהיה כמה שיותר דיווידנד לנושים".

בעניין זה אמרה גם כי "האחריות של דירקטורים כבדה מאוד. אנשים לא מבינים את נטל האחריות המוטלת עליהם. צריך לחנך לכך שהדירקטורים ובעלי השליטה יבינו שהם מקבלים החלטות הרות גורל, ושאחר כך הם יהיו אחראים אישית. החינוך לזה מתחיל. אני רואה יותר תביעות מוגשות".

כשנשאלה גילאור מהו העיתוי להכריז כי חברה חדלת פירעון, הביעה את דעתה כי "זה שונה בחברות שהנפיקו אג"ח ובחברה פרטית. בהסדר החוב של אפריקה ישראל המומחה, פרופ' אמיר ברנע, חשב שצריך היה לקבוע חדלות פירעון של החברה. אני לא חושבת כך. אם אתה מכריז על חברה כחדלת פירעון אין לך סיכויים אמיתיים להציל אותה. אם יש בעיה תזרימית זמנית, האם כבר ניקח את החברה לבית המשפט?".

בכך, אגב, מצדדת גילאור בהחלטה של אלשיך בעניין הסדר החוב של אפריקה ישראל, אבל גם בהחלטתו של השופט איתן אורנשטיין שלא קבע באופן חד משמעי שאי.די.בי היא חדלת פירעון.

עומס תיקים גדול 
ו-97% סגירה בשנה

ורדה אלשיךצילום: תומר אפלבאום

גילאור היא בוגרת הריאלי בחיפה וכל תפקידיה כשופטת היו בעיר הנמל, מאז מונתה לשיפוט ב–1982 ועד סיום שמונה שנות כהונה כנשיאת המחוזי. היא ניהלה מאבק ציבורי, לצד ראש העיר יונה יהב, כדי להביא לכך שבית המשפט הכלכלי יוקם בחיפה - והפסידה.

בשיחות סגורות מתברר כי לדעתה עצם הרעיון להקים בית משפט כלכלי הוא בעייתי. "מחלקה כלכלית כמחלקה נפרדת מהמחלקה האזרחית יכולה להפריע לניהול בית משפט, כי הדבר לא מאפשר להעביר לשופטים תיקים בנושאים אחרים. אני בעד התמקצעות, אבל מספיקה החלוקה הקיימת לארבע מחלקות - אזרחי, פלילי, מינהלי וערעורים".

למרות זאת, אמרה גילאור כי "כשעמדה על הפרק הקמת בית המשפט הכלכלי רציתי שהוא יהיה בחיפה, גם כי יש לנו שופטים טובים וגם כי חיפה היא פריפריה וצריך לאפשר לה לגעת בלבה של תל אביב, שהיא מרכז הכובד של הכלכלה. אמרתי שאם הכלכלה בתל אביב - המשפט עליה יכול להיות בחיפה. מה היה קורה אם כל עורכי הדין היו באים לפה? בסך הכל היו נוסעים 45 דקות ברכבת. אם תיקי ההסדרים של האג"ח היו אצלנו, היינו עושים אותם לא פחות טוב מהשופטים התל אביבים".

המחוזי בחיפה הוא בית המשפט השני העמוס ביותר בישראל, לאחר המחוזי בתל אביב. מתנהלים בו כיום 7,885 תיקים מסוגים שונים. קצב "חיסול" התיקים הוא כ–97% - כלומר השופטים מצליחים להכריע או לסגור מספר תיקים קרוב למספר התיקים החדשים המצטרפים למלאי.

על רקע השקט המאפיין את בית המשפט בחיפה, בלט ב–2009 בתקשורת . גינת, שהיה כפוף לגילאור, האשים את הנשיאה כי הפסיקה להעביר לו תיקים הקשורים במשרד עורכי הדין החיפאי הוותיק סלומון־ליפשיץ לאחר שפסק נגד המשרד. בעלה של גילאור, עו"ד יוסי גילאור, הוא שותף ותיק ובכיר במשרד. העימות הגיע לטונים צורמים במיוחד ובהנחיית שר המשפטים דניאל פרידמן, בתיאום עם נשיאת העליון דורית ביניש, הועבר לבירור בפני שופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, נציב הקבילות על השופטים. גולדברג המליץ כי גינת לא ימשיך לכהן בחיפה והוא עבר לבית המשפט בתל אביב.

"ידוע שלשופטת גילאור ובעלה יש לא מעט חברים עורכי דין, יש להם חוג, אבל הדבר האחרון שאפשר לומר עליה זה שהיא מושחתת", אומר עו"ד חיפאי בכיר. עורכי דין הבקיאים בסכסוך גילאור־גינת אומרים כי גינת משפטן מבריק אך מתאפיין באישיות לעומתית ולא קלה, וכי יחסו לנשיאה גילאור היה בעייתי עוד קודם לפרשה. "הטעות של גילאור היתה שהיא שתקה לו הרבה זמן ולא יזמה התמודדות עם גינת מראש, ולכן היא נאלצה להתמודד עם התלונה שלו. זה התפוצץ לה בפנים", אומר עורך דין שמכיר את התנהלות בית המשפט באותה תקופה.

עורכי דין שמופיעים בפניה מספרים שגילאור שופטת קשוחה ומנהלת דיונים ביד רמה. "לא נחמדה", אומר עורך דין אחד, ומיד מוסיף: "אבל הוגנת". גילאור גם מחזיקה קצר את השופטים במחוז. "לפעמים נראה ששופטים חדשים שם ממש מפחדים ממנה", אמר עורך דין הקשור לכמה מהם.

עם זאת, גילאור הצטיינה בהשריית אווירה רגועה בחיפה אפילו בתקופות הסוערות ביותר שעברו על מערכת המשפט בשאר בתי המשפט בישראל. יחסי לשכת עורכי הדין, השופטים, הפרקליטות והסנגוריה הציבורית בחיפה מתאפיינים בשיתוף פעולה יוצא דופן לעומת מחוזות אחרים. עורכי דין בחיפה זוקפים לזכות גילאור חלק משמעותי בשקט הזה. הוא הושג בפגישות מקצועיות שקיימה עם ראשי מערכות אלה, וניהול המערכת השיפוטית בהתאם לתובנות שעלו בהן. למשל, מציינים את החלטת גילאור לקבוע הרכבים קבועים לדיון בערעורים, בניגוד לקודמה, השופט מיכה לינדנשטראוס, שנמנע מקביעת הרכבים כאלה, אולי כדי לשבץ את עצמו בתיקים בעלי פרופיל גבוה.

נחל הקישוןצילום: בן רטנר

"לא לעבוד בקצב 
של התקשורת"

גילאור הוטרדה מהסיקור התקשורתי של ת. תביעה נוספת של דייגים שנחשפו למי הקישון עדיין מתנהלת בפני השופט רון שפירא באותו בית משפט. למעשה, גילאור היתה זו שהחליטה לפצל בין שתי התביעות - של החיילים ושל הדייגים - שהתנהלו תחילה יחדיו בפני קודמה, לינדנשטראוס.

זרנקין דחה באחרונה את תביעת החיילים ומתח ביקורת קשה על חוות הדעת הרפואית שעליה הסתמכו רוב התובעים. פסק דינו גילה אומץ לב שיפוטי לנוכח הרוח האוהדת שקיבלו התובעים בתקשורת. גילאור אמרה למקורביה: "מטריד אותי איך נמצא את הגשר בין תקשורת ומשפט. כיום משפט מתנהל בתקשורת. כולם כבר חרצו את הדין וקבעו אשמה, אחריות נזיקית או רשלנות רפואית הרבה לפני שבית המשפט הכריע. יש לנו בעיה קשה. אפשר לזרז את ההליך, אבל לא לעבוד בקצב של התקשורת".

גילאור, עתירת הניסיון בתיקים בעלי היבטים רפואיים, משוכנעת שהכרעתו של זרנקין היתה מוצדקת. "כמו הרבה מקרים אחרים, באים תובעים עם נכויות בשיעור הגבוה והלב נכמר. החמלה גוברת. אבל זה לא משפטי. הרבה יותר קל לומר: התביעה מתקבלת. אבל אלה לא כללי המשפט".

"יש תיקים שצריך לתת להם להבשיל"

גילאור חברה בצוות ההיגוי לשיפור מערכת בתי המשפט, מארגנת השתלמויות לשופטים ומזה שנים חברה בצוות המעריך מועמדים לתפקידי שפיטה, דבר שתמשיך לעשות גם לאחר פרישתה. בחמש השנים האחרונות החלו השופטים הבוחנים להיעזר גם בפסיכולוגים.

"זה נותן פן מקצועי לדברים שאנחנו מרגישים באינטואיציה. למנות מישהו לא מתאים זה דבר הרסני למערכת, ומי שלא נמצא מתאים, הדבר עלול להיות הרסני גם מבחינתו באופן אישי", אמרה גילאור. "אני חושבת שמערכת המשפט טובה. מרבית השופטים עובדים קשה מאוד אבל על הדברים האלה לא כותבים בעיתונים. מתי מתנפלים? כשיש מעידה. זה יכול להיות עניין קטן מאוד, אבל זה מיד מציף את כל המדינה ומשליך על כולנו".

מנגד, בשיחה סגורה הודתה גילאור כי מערכת השפיטה אינה יודעת להתמודד עם שופטים שחוקים. "מדובר באנשים מוכשרים וראויים שאולי התעייפו. שופט שלא אוהב לשמוע ראיות יותר כי הוא שחוק - אין למערכת פתרון לגביו".

יש שני מחנות בקרב השופטים. מצד אחד, אלה הסבורים כי שקיפות תועיל למערכת המשפט. על מחנה זה נמנית נשיאת המחוזי בירושלים לשעבר מוסיה ארד, שתמכה בעתירה לחשיפת נתוני עומס התיקים על השופטים שהוגשה על ידי TheMarker. גילאור שייכת למחנה הנגדי. לטעמה, נתונים כמותיים ייתפשו בציבור בצורה מעוותת ויפגעו באמון במערכת המשפט.

בשיחות פנימיות הסתייגה גילאור אפילו ממחקר שבוצע במערכת המשפט כדי לאמוד מהו משקל כל אחד מסוגי התיקים השיפוטיים במערכת במונחים של זמן עבודה שיפוטי - "מחקר המשקלות". לדבריה, "אנחנו כל הזמן עוסקים בשאלה איך לפתור את בעיית העומס. יש תהליך של יעוץ אסטרטגי. יש את מחקר המשקלות, שהוא פרי עבודה יוצאת מהכלל של ד"ר קרן ויינשל. גם המחקר הזה בסופו של דבר הוא סטטיסטי ואינו מביא בחשבון את העובדה שיש תיקים שצריך לתת להם להבשיל. סכסוך דורש את הזמן המתאים לפתרון. הציבור יתייחס לנתונים על עומס התיקים כמו אל משוב השופטים. להליך המשפטי יש את הקצב שלו".

גילאור אמרה לסובביה כי "כשעושים כל הזמן חישובי יעילות זה עלול לפגוע במהות. אני מודאגת מזה. מפספסים את העיקר, שהוא לשמוע את המשפט ולעשות צדק".

הקו שמחבר את דטרויט עם עראבה

ראש מועצת עראבה, עומר נאסרצילום: ירון קמינסקי

בתחום המסחרי קבעה בלהה גילאור כמה פסקי דין חדשניים. בתיק חדלות פירעון ייחודי מתחה גילאור ביקורת קשה על המדינה, שמשכה את ידיה מחובות המועצה המקומית עראבה - קצת כמו מה שמתרחש היום עם פשיטת הרגל של דטרויט בארה"ב.

המדינה טענה כי המועצה חדלת פירעון והחוק מאפשר לבצע "תספורת" לנושיה, לנוכח העובדה שתקציב המועצה היה 59 מיליון שקל מול חובות לנושים של 126 מיליון שקל. גילאור סברה כי המדינה, בשונה מבעלי שליטה פרטיים, אינה יכולה להתנער מחובותיה. היא דחתה את בקשת המדינה להורות על הקפאת הליכים למועצה והביעה חשש מפני "אפקט דומינו" ברשויות מקומיות אחרות. בית המשפט העליון החזיר את התביעה אל השופטת ואיפשר להגיש הקפאת הליכים. גילאור נאלצה להשלים עם התוצאה.

למקורביה סיפרה באחרונה על החלטתה בתיק עראבה: "לא נתתי למדינה הקפאת הליכים נגד המועצה המקומית. זו המדינה, חשבתי שאין להפטיר אותה מחובותיה לנושים כמו חברה אף שהחוק מאפשר זאת. המדינה באה בלי שום הצעה להסדר נושים, כשעיקר הנושים שם היו קבלנים, ספקים וספקי ציוד לבתי ספר. המדינה עירערה והעליון החזיר את התיק אלי. צר היה לי שהמדינה נוקטת בדרך זו". במידה רבה, התקדים הוביל להתנהלות המדינה בקשר לחובותיה של חברת אגרקסקו: גם שם עשתה המדינה "תספורת" לנושים.

גילאור ניהלה גם תיקי חדלות פירעון גדולים כמו פירוק מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, שהותיר חובות של כ–900 מיליון שקל. מפרק החברה ביקש לחייב את בעלי השליטה ונושאי המשרה באחריות לחובות או לפחות לנזקים של 154 מיליון שקל, שייחס ישירות לבעלי התפקידים האלה. גילאור הנחתה את המפרק להגיש תביעה נגדם.

בהחלטה חשובה ששימחה מאוד את לשכת רואי החשבון דחתה גילאור תביעה בסך 23 מיליון שקל נגד פירמת רואי החשבון ברוידא ‏(בין הנתבעים היה ד"ר אייל סולגניק, כיום מבכירי אי.די.בי‏), בגין רשלנות בביקורת הדו"חות הכספיים של חברת המחשבים מגאסון. גילאור קבעה כי לא ניתן לצפות מרואי החשבון המבקרים לאתר כל כשל, וטבעה משפט מפתח שלפיו רואה החשבון הוא "כלב שמירה אך לא כלב ציד". לעומת זאת, במקרה אחר איפשרה לחייב באופן אישי חשב בחברות שנקלעו לכינוס נכסים להשיב לחברות כ–6 מיליון שקל בגין נזק שנטען שנגרם עקב מעשיו.

הטילה על המדינה אחריות לנער שטבע בעת שביתת מצילים

בתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף, בלהה גילאור היתה מהראשונים לפסוק סכומי פיצויים גבוהים לניזוקים, במיוחד בכל הקשור לעלויות סיעוד. ב–2002 פסקה 10 מיליון שקל לצעירה בת 17 שנפצעה בתאונה שגרמה לה שיתוק קשה. באופן ייחודי דחתה גילאור חוות דעת של מומחה רפואי שסבר כי הצעירה תוכל ללמוד באוניברסיטה ולהחזיר לעצמה את כושר ההשתכרות. גילאור פסקה כי "הלימודים האקדמיים משפרים וישפרו את איכות חייה ‏(של התובעת‏) וימלאו אותם תוכן ועניין, אך לא יהיה בהם ממד של השתכרות". פסק הדין היה מהראשונים שקבעו פיצוי גבוה בגין עלויות סיעוד. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה.

בכלל, גילאור לא תמיד מתרשמת ממומחים רפואיים. בשיחה סגורה מתחה ביקורת אפילו על בית המשפט העליון בהקשר הזה וסיפרה כי "היה מקרה שבו מומחה קבע נכות של 50% לתובע שלדעתי היה מתחזה. בית המשפט העליון שינה את החלטתי וסבר שלתובע יש נכות נפשית, וחבל, כי אני זו ששמעתי את הראיות".

המצילים שבתו - המדינה תשלם פיצוייםצילום: אלון רון

במקרה אחר דחתה גילאור תביעה נגד צוות שביצע ניתוח מעקפים בבית החולים רמב"ם בחולה שנפטר. גילאור האמינה לעדותו של סגן מנהל בית החולים, ד"ר ירון בראל, שהיה בצוות המנתח. בראל עצמו מת באחרונה מדום לב בעת ששהה בחו"ל. החלטתה של גילאור גוננה על בראל מפני התביעה שהטיחה בו האשמות קשות.

בתביעה של רואה חשבון, נשוי ואב לתינוקת, שהפך לנכה 100% בתאונת אופנוע, קבעה גילאור כי אין לנכות את פנסיית הנכות שקיבל התובע מקרן מקפת מסך הפיצויים שקיבל מפוליסת ביטוח מנהלים שהיתה לו. החלטתה של גילאור אומצה בבבית המשפט העליון והפכה להלכה המחייבת.

בתביעה שהגיש נער שטבע בים עקב שביתת מצילים בשיא עונת הרחצה של קיץ 1999 והפך לנכה סיעודי קבעה גילאור באופן יוצא דופן כי עיריית ראשון לציון, ההסתדרות - שאישרה את השביתה - ומשרד הפנים, אחראים לטביעת הנער וחייבה אותם בפיצויים. בצד זאת, באחרונה אמרה כי תובעים "מחפשים תמיד כיסים עמוקים - וצריך להיזהר גם מזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker