קללת המשאבים

יכול להתפתח עימות אלים על הקצאת המשאבים - לנו יש תחליף טוב יותר: בג"ץ

עידו באום
עידו באום

המושג "קללת המשאבים" כולל כמה תופעות רעות שמתרחשות במדינות עתירות משאבי טבע מתכלים ששווים מיליארדים - כמו הגז הטבעי. גם ישראל מקוללת. כשהממשלה אצה לקבל החלטה על חלוקת הגז לשימוש מקומי או ליצוא, מבלי לקיים דיון פלורליסטי וגלוי במשמעויות ההחלטה, נפרמת הלגיטימיות הציבורית של ההחלטה הזו.

אחד הביטויים של קללת המשאבים הוא העימות שמתפתח בין הממשלה לבין הציבור הרחב על אופן הקצאת המשאב הטבעי. יש מדינות, כמו אנגולה, שבהן העימות הגיע עד כדי מאבק אלים של הציבור בשליטיו. לנו יש תחליף טוב יותר: בג"ץ. העתירות נגד הממשלה ישוגרו בקרוב. סביר להניח שבג"ץ לכל הפחות יורה למדינה לנמק מדוע החליטה לקבל בממשלה החלטה שנכון היה להביא לכנסת. לנוכח עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, הממשלה תיאלץ להתפתל בפני בג"ץ.

החלטת הממשלה אתמול בעניין החלוקה בין כמות הגז הטבעי שתופק לתצרוכת מקומית בלבד וכמות הגז שניתן יהיה לייצא, אמנם מצויה לכאורה בתחום סמכותו החוקית של שר האנרגיה לפי חוק הנפט. ובכל זאת, זו החלטה עתירת משמעות. בהתחשב בחשיבותה של ההחלטה, ניתן לומר כי לא בטוח שההחלטה הזו משקפת את מה שהציבור הרחב היה מחליט, אילו התקיים תהליך מסודר ופלורליסטי של חילופי דעות ומידע.

הפגנה נגד יצוא הגז מול משרד ראש הממשלהצילום: אמיל סלמן

נכון, ממשלות מקבלות לא פעם החלטות שאינן משקפות באופן ישיר את רצון הציבור הרחב. הלגיטימיות של החלטות ממשלה נובעת ממעמד הממשלה כגוף הביצועי, המנהל את ענייני המדינה. עם זאת, חלוקת משאבי הגז הטבעי של ישראל - משאבים שעתידים להשפיע על הכלכלה המקומית לדורות - היא לא מסוג ההחלטות שהממשלה יכולה לקבל ללא דיון ציבורי, והמקום לדיון הזה הוא הכנסת.

ליכט כתב לממשלה כי ההחלטה היא מסוג "ההסדרים הראשוניים", כלומר - הסדרים חברתיים בסיסיים שמדינה צריכה לקבל במוסד שבו נצרפות החלטות חברתיות רבות חשיבות. בכנסת יש ביקורת ציבורית, האינטרסים גלויים יותר, יש שקיפות רבה יותר ומתקיים ויכוח על השיקולים המורכבים של ההחלטה.

ועדת צמח, שגיבשה את ההמלצות שהונחו על שולחן הממשלה, היתה הגוף שבו נאסף המידע ומתגבשות ההמלצות. היא הגוף המכין - אבל הדיון וההכרעה בהמלצות צריך להיעשות בכנסת, שהיא הגוף שבו מתקיים הוויכוח הפוליטי המייצג ביותר מבחינה ציבורית. במיוחד לנוכח העובדה שההחלטה, כפי שמציין ליכט, "נתונה במחלוקת ציבורית".

על אף זאת, ליכט הותיר לממשלה פתח לאשר את החלוקה בין תצרוכת מקומית ותצרוכת ליצוא, בהתחשב "בדחיפות והחיוניות בקבלת הכרעה מהירה בעיתוי הנוכחי, שתייצר ודאות למשקיעים באופן שיביא לדעת גורמי המקצוע לפיתוח המאגרים הקיימים ולחיפוש מאגרים נוספים. זאת, כדי לאפשר יצירת מגוון הכרחי של מקורות הגז, ובעיקר הוספה של צינורות נוספים שיביאו את הגז לחוף ממאגרים אלה".

לפי ההיגיון הזה, שבאמצעותו אישרה אתמול הממשלה את ההחלטה, מותר לקבל הכרעות בעניינים בעלי השלכה רב־דורית גם ללא דיון ציבורי פרלמנטרי, כאשר חברות הגז מצמידות אקדח לרקת המדינה, מספרות שוב את הסיפור הסטנדרטי על הקשיים הרגולטוריים, מאיימות לברוח למקום אחר, ובתור סוכריה מבטיחות לקדם כאן תחרות בענף הגז אם רק הממשלה תחליט מהר.

האמנם צפויה קטסטרופה כלכלית לישראל אם ההכרעה תעוכב עד לדיון פרלמנטרי? המדינה צטרך לשכנע בכך את בג"ץ, אם תתעקש להצדיק את הזריזות שבה הוחלט כיצד לחלק את משאבי הדורות הבאים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ