בית המשפט דחה את תביעת הלוחמים שצללו בקישון וחלו בסרטן - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית המשפט דחה את תביעת הלוחמים שצללו בקישון וחלו בסרטן

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון ■ עו"ד משה קפלנסקי שייצג את התובעים מסר כי להערכתו יוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון

81תגובות

בתום הליך משפטי סבוך שארך 13 שנים דחה היום שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, את תביעותיהם של 70 חיילי צה"ל לשעבר שטענו כי במסגרת שירותם הצבאי צללו במי נחל הקישון, ובעקבות כך לקו במחלות, בהן מחלות ממאירות. השופט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון.

התביעה הוגשה כנגד חיפה כימיקלים, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה, ובתי הזיקוק לנפט בע"מ. לטענת התובעים, ששירתו בעיקר בשנות ה-70 וה-80, הנתבעים הזרימו למי הנחל במשך שנים רבות חומרים מסוכנים ובהם המתכות ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ועופרת, וכן בנזן ובכך גרמו לזיהומו.

בית המשפט קבע כי אף שהוכח שהחומרים המסוכנים נמצאו במימי הקישון, ובבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטענת למימי הקישון גרמה למחלתו.

השופט זרנקין הבהיר כי התובעים החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא הישענות על ראיות סטטיסטיות אפידמיולוגיות. הם נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן בקשר לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.

בז רטנר

המחלות שבהן חלו התובעים הינן רבות ומגוונות וכוללות בין היתר, מחלות סרטן שונות ובהן סרטן הריאות, האשכים, הלבלב, המעי הגס, הוושט, העור, הערמונית וכו', וכן מחלות אחרות שאינן מחלות סרטן, כגון מחלות לב, פרקינסון, הפרעות נוירולוגיות, מחלות עיניים, גידולים שפירים במח, שינויים ניווניים בשלד, צפיפות עצם ירודה ועוד.

השופט קבע כי טענת התובעים, לפיה הם לקו במחלותיהם בשל חשיפתם לחומרים הנדונים - שכן יש בכוחם של חומרים אלו לגרום למחלות סרטניות ואחרות, היא טענה פשטנית, המתעלמת מצורת החשיפה הרלוונטית וכן מהיקף החשיפה, ואינה עושה הבחנה בין סוגי המחלות הקשורות לכל אחד מהחומרים הללו.

התובעים, הוסיף השופט אינם מהווים קבוצה הומוגנית מבחינת סוג פעילותם באזור הקישון וחשיפתם למימיו, והן לגבי המחלות בהן חלו, והוסיף כי חלקם של התובעים נמנו על שייטת 13, וחשיפתם של אלו למי הקישון הייתה רבה יותר, וחלקם נמנו על יחידות אחרות של חיל הים, ושל יחידות צה"ליות אחרות, וחשיפתם, אם בכלל נחשפו, היתה פחותה בהרבה.

צורת החשיפה אשר בה נחשפו התובעים לחומרים אלו לא יכולים היו החומרים הללו לגרום למחלותיהם קבע השופט והבהיר כי צורת החשיפה הינה משמעותית ביותר, בשעה שמדברים על קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסרטן לבין מחלה שלקה בה מי שנחשף לחומר. כך, למשל, כשם שסיגריות קשורות עם סרטן הריאות או סרטן הגרון, רק למי שמדליק את הסיגריה ושואף את עשנה רווי החומרים המזיקים, אך אין הן מהוות סכנה בעת שהן מצויות בצורתן המוצקה בכיסו של המעשן, וכשם שמי ששואף אבק אסבסט מצוי בסיכון לחלות בסרטן, אך לא כן, אם ייחשף לאסבסט בצורה אחרת, כך אף את החשיפה לחומרים שבמי הקישון יש לבחון על פי הצורה שבה נחשפו אליה התובעים.

מפסק הדין עולה כי הסיכון שבחשיפה לקדמיום ולניקל, הוא חשיפה לאדים של חומרים אלו, אשר נוצרים בשעה שמתיכים אותם בטמפרטורות של למעלה מ 1000 מעלות צלסיוס. חשיפה זו איננה רלוונטית כלל לחשיפתם הנטענת של התובעים. השופט הבהיר כי החשיפה העורית לחומרים הנדונים הינה זניחה ואיננה מסוגלת לגרום לנזקים להם טוענים התובעים. כך אף נקבע כי החשיפה לחומרים אלו על ידי בליעה של המים, אף היא חשיפה זניחה, וכי המחקרים שמצאו קשר בין חשיפה לארסן, למשל, לבין סרטן העור, עסקו במי ששתו במשך עשרות שנים מים המכילים ארסן, ואצל אלו אף נתגלו סימני הרעלה של העור, אשר לא נמצאו אצל מי מן התובעים.

בפסק דין שמשתרע על פני כ-150 עמודים השופט סקר אחת לאחת את מחלותיהם של 70 התובעים, וכן את גורמי הסיכון המוכרים לתחלואה במחלות אלו. כמו כן סקר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד ואחד מן התובעים, את מידת חשיפתו למי הקישון, ואת גורמי הסיכון האישיים המובהקים שהיו לכל אחד ואחד מהם, לחלות במחלות בהן לקו.

השופט הגיע למסקנה כי חשיפתם למי הקישון, של חלק מן התובעים, הייתה חשיפה מועטה ואף זניחה, ולרובם ככולם היו גורמי סיכון אישיים מובהקים לחלות במחלות בהן חלו. בכלל גורמי סיכון אישיים אלו נמנים אורח חיים כמו עישון כבד, חשיפה מסיבית לשמש , רקע גנטי משפחתי , רקע רפואי קודם ועוד.

השופט ביקר בחריפות את המומחה הרפואי של התובעים, פרופ' ישראל הוד, מומחה לחקר הסרטן שחקר את המחלה על כבשים אך לא על בני אדם. השופט מגדיר את חוות הדעת שנכתבה בעבור כל שבעים התובעים, למעט אחד, כ"בעייתית מאוד".

הוא כותב כי "למרבית התמיהה, פרופ' הוד לא נפגש עם התובעים או עם בני משפחות הנפטרים, לא קיבל מהם שום נתון אנמנסטי, וממילא, כמובן, אף לא בדק את מי מן התובעים, וביסס את חוות דעתו על פי חומר רפואי בסיסי שהוצג לו על ידי בא כוח התובעים, ועל פי הנטען בכתב התביעה.

"פרופ' הוד התעלם בחוות דעתו, באופן מוחלט, מדיון בגורמי הסיכון המוכרים לכל מחלה ומחלה מחלותיהם של התובעים, ונמנע, במכוון, מלהתייחס באופן ספציפי לנתוניו האישיים של כל תובע ותובע. היעדרו של דיון בגורמי הסיכון הידועים של המחלות השונות, ומידת חשיפתו של כל תובע אליהם, הינו חסר משווע, אשר צובע את כל חוות הדעת של פרופ' הוד בגוון של שטחיות".

בהמשך מציין השופט כי "על פי פרופ' הוד, גם מי שהוכיח כי נחשף למימי הקישון פעם אחת, חשיפה קצרצרה, וחלה מאוחר יותר בסרטן, יש לקבל את טענתו כי החשיפה הבודדת הזו, היא זו שגרמה למחלתו".

וכי "התבצרותו של פרופ' הוד בתיאוריה הזו, כי די בחשיפה חד פעמית, יהא טיבה אשר יהא, לביסוס טענה של קשר סיבתי בין החשיפה למחלה, תיאוריה אשר נשללה לחלוטין על ידי מומחי הנתבעים, ולא נמצא לה ביסוס מדעי כלשהו, גררה אותו, בעת חקירתו הנגדית, לתשובות, אשר לעיתים, יש לומר, היו ממש מביכות".

השופט מצטט את דבריו של המומחה לפיהם טען פרופ' הוד שהיה נותן חוות דעת לתייר שהגיע לארץ ושתה באופן חד פעמי כוס מים ממי ברז של חברת מקורות, כי מחלת הסרטן שלקה בה קשורה בקשר סיבתי עם שתית המים הללו, שהרי גם במי השתייה ישנם חומרים מסרטנים.

לעומת זאת, חוות דעת המומחים שהגישו הנתבעים הותירו אצל השופט רושם של מקצועיות ובקיאות רבה. המומחים קבעו כי הסבירות שהחשיפה לחומרים שהיו בקישון עקב מגע עורי או נשימתי או בדרך של עיכול, היא שגרמה לתחלואת התובעים- הינה קלושה ביותר.

קצין התגמולים של הצבא, הזכיר השופט, הכיר בנכותם של חלק מן התובעים, כנובעת משרותם הצבאי, לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום. הוא מבהיר כי קצין התגמולים אימץ את דעת המיעוט של ועדת החקירה שהוקמה לבדיקת ההשלכות של פעילות צבאית בקישון על בריאותם של חיילי צה"ל, "ועדת שמגר", כאשר דעת הרוב שללה קשר בין השרות בקישון לבין מחלותיהם של התובעים. השופט שיבח את קצין התגמולים על החלטתו להתחשב בשיקולים חוץ משפטיים והוסיף כי "מותרות" אלו אינם נחלתו של בית המשפט, ומשכלו כל מאמציו להביא את הצדדים לידי פשרה בתביעה, אין עליו אלא לפסוק עפ"י הדין, והדין הוא עם הנתבעים.

במהלך בירור התביעות התקיימו כ-150 ישיבות בית משפט, ופרוטוקול הדיון מחזיק למעלה מ-13 אלף עמודים. השופט לא הטיל הוצאות על אף צד בשל הנסיבות המיוחדות של התביעות.

עו"ד משה קפלנסקי שייצג את התובעים מסר כי להערכתו יוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. לדבריו "אני עובד על התיק 13 שנים, ללא קבלת כל תמורה. עמדנו בנטל ההוכחה לקיום החומרים המסוכנים במים ובבוצה. להערכתנו הוכח קשר סיבתי משפטי בשל הימצאות החומרים ומאחר שהמחלות שמהם סבלו הלוחמים נגרמות מהמתכות שנמצאו במים". לעניין קביעות השופט על המומחה הוד מסביר קפלנסקי כי "הוד הוא בעל ארבעה תארי פרופסורה ורופא בהשכלתו. הוד עשה את עבודתו בהתנדבות ולא קיבל שקל על עבודתו".

את חיפה כימיקלים ייצגו עוה"ד גיל עטר, שי כהן וליהי רז ממשרד נשיץ-ברנדס.

עו״ד חיים מנדלבאום ממשרד עו"ד מלמן מנדלבאום ייצג את הנתבעים בז״ן, כאול וגדיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#