ניגוד העניינים של רוסק עמינח וציון קינן

ההסדר של מחזיקי האג"ח באי.די.בי מאפס את סיכוי הבנקים לפירעון ההלוואות לדנקנר

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

התגובה המסויגת של הבנקים להסדר ההבראה שגיבשו מחזיקי האג”ח בשתי החברות המרכזיות של קונצרן אי.די.בי מאותתת שהבנקים עלולים לנסות לסכל את ההסדר. קשה לראות כיצד יוכל בית משפט לתת לגיטימציה להתנגדות כזו.

אם יחליט בית המשפט לקדם את ההסדר שגיבשו מחזיקי האג"ח יהיה עליו להורות על כינוס אסיפת נושים. באסיפה כזו יכולים הבנקים לחסום את ההסדר, שכן החוק מחייב תמיכה של בעלי החוב המחזיקים יחד לפחות 75% מכלל החובות, והבנקים הם גוש חוסם בהחזיקם יותר מ-25% מהיקף החוב. עם זאת, בית המשפט יכול לפסול את ההתנגדות הבנקים אם יגיע למסקנה כי התנגדותם נובעת משיקולים זרים. זה לא יהיה צעד חסר תקדים, בתי משפט כבר עשו זאת בעבר.

כדי להבין מדוע התנגדות הבנקים להסדר היא בעייתית מבחינה משפטית, צריך להשוות את היחסים המשפטיים שבין הבנקים לציבור ליחסים המשפטיים שבין הגופים המוסדיים לציבור. הגופים המוסדיים כמו פסגות, הפניקס ואקסלנס מייצגים את ציבור החוסכים. כלומר, את כולנו. הגופים המוסדיים הלוו לקבוצת אי.די.בי את הכסף שלנו, שאותו הם מנהלים עבורנו כחיסכון לטווח ארוך. כאשר הגופים המוסדיים מגיעים להסדר הם מוותרים על חוב שמגיע לנו. בכלל, אופי היחסים בינינו כחוסכים לבין הגופים המוסדיים הוא שהם מנהלים את החסכונות עבורנו תמורת דמי ניהול, ואנחנו אלה שנהנים כאשר ההשקעה מצליחה ומפסידים כאשר ההשקעה כושלת, כמו במקרה של אי.די.בי. במקרה האחרון, התפקיד של המוסדיים הוא לחלץ אותנו מהבור עם ההפסד הכי קטן.

ציון קינן, רקפת רוסק עמינח
ציון קינן ורקפת רוסק עמינחצילום: ניר קידר ודודו בכר

ביחסים שלנו עם הבנקים אנחנו מפקידים את כספנו, והבנק מתחייב לשמור על הפיקדונות ולהחזיר אותם עם ריבית. הבנק לוקח את הכסף ומלווה אותו, אבל הכסף שהבנק מלווה הוא של הבנק, לא שלנו. הרי המפקידים לא מתחלקים עם הבנק ברווחיו על השקעות טובות. כאשר רקפת רוסק עמינח או ציון קינן מקבלים בונוס על ביצועים טובים הם לא זורקים גם כמה גרושים לחשבונות שלנו. מצד שני, הבנק גם לא מקטין לנו את הריבית כאשר ההשקעות שלו נכשלות. מי שאמור להיפגע מהשקעות כושלות של הבנק הם בעלי המניות של הבנק, שרווחיותו תישחק, ומנהלי הבנק, שהבונוסים שלהם אמורים לשקף את הכישלון.

ממזערים נזקים

בגלל היחסים השונים הללו, יש משקל סגולי להסדר ההבראה שגיבשו המוסדיים בשם מחזיקי האג"ח, כי חובתם ואחריותם למזער את הנזק לציבור המשקיעים. הבנקים פועלים גם הם למזער את ההפסד, אבל במקרה הנוכחי ההסדר מאפס את היכולת של הבנקים לגבות את ההלוואות שנתנו לחברות הפרטיות של נוחי דנקנר, ולכן הם מצויים בניגוד עניינים. אם הבנקים רוצים להתנגד להסדר שגיבשו מחזיקי האג”ח באי.די.בי עליהם לשכנע שההסדר עצמו אינו ראוי, אחרת ניתן יהיה לכפות עליהם את ההסדר כל עוד התספורת שלהם זהה לזו של שאר בעלי החוב.

התמונה אינה שלמה אם לא נזכיר כי בעלי המניות של הבנקים הם במקרים רבים אנחנו. למשל, שרי אריסון שולטת בבנק הפועלים באמצעות כ-20% ממניותיו. השאר זה אנחנו. בנק לאומי בכלל מוחזק על ידי הציבור ברובו.

אם דנקנר לא יחזיר את ההלוואות הפרטיות זה אומר שבעלי המניות אכלו אותה? כן, אבל זה לא הסוף. השופט איתן אורנשטיין מתח ביקורת קשה על הבנקים שהלוו כספים לחברות בקונצרן אי.די.בי ללא ביטחונות מתאימים, והורה לשלוח את החלטתו לטיפול המפקח על הבנקים. עוד מישהו מריח תביעה ייצוגית מתבשלת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker