האם השופטים יאשרו חברוּת לפייסבוק

לשופטים בישראל אין נוכחות גלויה ברשתות חברתיות באינטרנט 
■ ועדה פנימית במערכת בתי המשפט בוחנת כיום אם להתיר לשופטים לפעול בפייסבוק ודומותיה, אף שחלק כבר עושים זאת בשמות בדויים ■ מה המשמעות של לייק מעורך דין לשופט?

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

>> הפגישה שנערכה אתמול בין שר האוצר, יאיר לפיד, לנשיא בית המשפט העליון, ד”ר אשר גרוניס, נועדה להפיס את דעתו של הנשיא כי אין לשר כוונה לפגוע בבתי הדין לעבודה ובמערכת המשפט. באותה הזדמנות יכול היה השר, שהפך את הפייסבוק למדיום העיקרי שלו להעברת מסרים לציבור, ללמד את הנשיא איך פותחים פרופיל בפייסבוק.

אזרחי ישראל הם מהפעילים ביותר ברשתות חברתיות. עם זאת, יש קבוצה שלמה של אזרחים שאין לה כל נוכחות בפייסבוק, בטוויטר, בלינקדאין או בכל רשת חברתית פתוחה אחרת - שופטי בתי המשפט.

ניסיון לאתר שופטים ברשתות חברתיות העלה חרס. טוב, לא חרס, אלא אפס תוצאות חיפוש. אפילו שופטים צעירים יחסית, שקרובים לכאורה לדור הדיגיטלי, לא נמצאו. אגב, בסוציולוגיה של האינטרנט מקובל לומר שרק ילידי 1980 וצפונה שייכים לדור האינטרנט, ואין הרבה שופטים כאלה. כל היתר נחשבים מי שהיגרו לדור האינטרנט, בהצלחה כזו או אחרת.

גם שופטים הידועים כבעלי עניין בתחומי האינטרנט והמשפט המקוון, כמו אברהם טננבוים ומיכל אגמון־גונן, אינם פעילים ברשתות החברתיות. לפחות לא באופן גלוי.

מקור שיפוטי יודע לספר בוודאות על לפחות עשרה שופטים הפעילים ברשתות חברתיות באמצעות חשבונות שאינם גלויים לציבור, באמצעות חשבונות של בני משפחה או בשמות בדויים. להערכת המקור, מספרם של השופטים בעלי נוכחות ברשתות החברתיות גדול מכך, אך לא ניתן לאמוד אותו כי השופטים מסתירים את פעילותם בגלל הגישה השלילית שהפגינה הנהלת בתי המשפט לנוכחות של שופטים ברשתות חברתיות.

לנוכחות המוגבלת של שופטים באינטרנט יש מחיר. למשל, לא בטוח שתפישת המציאות האינטרנטית המשתקפת בפסקי הדין מדויקת. כך, לפני חודשים ספורים קבע בית משפט שלום בצפת שפרסומים משמיצים בבלוגים אינם בגדר לשון הרע. הנימוק לכך התבסס על עמדת בית המשפט שלפיה היכולת של מושא הפרסום ושל אחרים להגיב לפרסום המשמיץ גורם לכך שהפרסום לכאורה מאוזן. אם כך, כל פרסום באתר שבו ניתן להגיב בטוקבק יכול להיות מאוזן, ואין לראות בו לשון הרע. ספק אם זו תוצאה נכונה וספק אם היא משקפת את המציאות האינטרנטית.

מעבר לכך, בעידן שבו שרים בכירים מנהלים את הדיון הציבורי בסטטוסים בפייסבוק ‏(ע”ע לפיד‏), חוסר הנוכחות השיפוטית ברשת חורג מנייטרליות שיפוטית ומעורר חשש מפני ניתוק מהמציאות.

בפלורידה אסור לדון בתיקי חברי פייסבוק

דוברת הנהלת בתי המשפט אישרה כי “בסוף ספטמבר 2012 מונתה ועדה פנימית לעניין שימוש השופטים ברשתות חברתיות, שמטרתה העלאת מודעות ארגונית באשר להשפעת 
הרשתות החברתיות על השופטים ומערכת השפיטה, וקביעת אמות מידה אתיות ומקצועיות וכללים לשימוש מושכל ונכון ברשתות חברתיות”.

יו”ר הוועדה הוא השופט אברהם אברהם, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, וחברים בה גם ברק לייזר, היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט, וד”ר קרן אזולאי, העוזרת המשפטית הבכירה לנשיא בית המשפט העליון. דוברת בתי המשפט ציינה כי “הוועדה עדיין לא סיימה את עבודתה”. אגב, להשלמת התמונה, גם לדוברת אין עמוד גלוי לציבור ברשת חברתית וגם מערכת בתי המשפט אינה פעילה ברשתות.

הנוכחות השיפוטית ברשת מעוררת לא מעט בעיות. שופטים בארה”ב מתמודדים עם הבעיות האלה בשנים האחרונות. למשל, האם שופט חייב לפסול את עצמו כאשר עורך הדין המופיע בפניו הוא גם חבר שלו בפייסבוק? בעשר מדינות בארה”ב נקבע כי חברות בפייסבוק אינה עילת פסלות של שופט, אך היא מחייבת זהירות. רק בפלורידה נקבע איסור על שופט לדון בתיק שבו אחד מעורכי הדין חבר שלו בפייסבוק. למרות ביקורת על הכלל הנוקשה, בפלורידה עיינו מחדש והחליטו לדבוק בו.

בכל הקשור לנוכחות השיפוטית בפייסבוק, ארה”ב אינה מודל מתאים להשוואה. בארה”ב שופטים נבחרים לתפקידם בבחירות פוליטיות באופיין, ולכן הם זקוקים לפייסבוק כדי לנהל קמפיינים ולאסוף תרומות. בישראל שופט יתקשה לשכנע כי הרשת החברתית חיונית למטרות מקצועיות.

במדינות אחרות בעולם יש כבר נוכחות שיפוטית ברשתות החברתיות ולפעמים היא מעוררת בעיות. באיטליה נזף נשיא בית משפט בשופטים שקיימו דיונים פעילים מדי עם עיתונאים בפייסבוק. במדינות אחרות ננזפו שופטים שהביעו בפייסבוק דעות בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, בניגוד לכללי האתיקה השיפוטית.

השפה הייחודית של הרשתות החברתיות

פרופ’ מיכאל בירנהק מאוניברסיטת תל אביב, מהמומחים הבולטים בישראל למשפט וטכנולוגיה, העיד לאחרונה 
בפני ועדת אברהם בדיון בהיבטים של נוכחות שיפוטית ברשתות החברתיות. קודם לעדותו בפני הוועדה שיתף בירנהק את העוקבים אחריו בטוויטר במחשבות על הנושא. השיתוף בטוויטר חידד לבירנהק קושי הנובע מהשפה הייחודית של הרשתות החברתיות.

כך, איזו משמעות יש ליחסים בין שופט לעורך דין שעשה לייק לפסק דין של השופט שהועלה לעמוד הפייסבוק של כבודו? בירנהק מעיר בהקשר זה כי למושגים יכולות להיות משמעויות רבות. האם הלייק מכוון לשופט? להכרעה? לניתוח המשפטי? לעצם הנכונות של השופט לדון בנושא? אולי הוא מכוון בכלל להעלאת פסק הדין לעמוד הפייסבוק ותו לא.

קשה לדעת וקשה עוד יותר להחליט אם הפעולה מחייבת את השופט לפסול את עצמו מלדון בענייניו של עורך הדין. אם זה יהיה המצב, הרשת החברתית מזמנת אינסוף הזדמנויות לפסילת שופטים.

כללי האתיקה של השופטים אמורים לכסות מגוון רחב של פעילויות, אך יישומם לעולם הרשתות החברתיות מחייב יצירתיות. כך, לשופטים אסור להעביר לתקשורת פסקי דין. במסמך שהעביר לוועדת אברהם מציין בירנהק כי העלאת פסק דין לעמוד הפייסבוק של השופט אינו מסירה של פסק דין לתקשורת, אלא לכל היותר הנגשה שלו לציבור. בירנהק סבור כי אין להעמיד לדין משמעתי שופט שנהג כך אך הוא ממליץ לשנות את הכללים ולאסור זאת על שופטים.

ככלל, בירנהק סבור שכללי האתיקה השיפוטית מכסים את רוב המצבים שבהם עלול שופט להיתקל ברשת החברתית. עם זאת, הוא ממליץ במסמך שהגיש להסדיר את נושא החברויות בין שופטים לעורכי דין ברשתות החברתיות, בין אם על ידי איסור או על ידי הנחיה לנקוט זהירות ולחייב את השופט ליידע את הצדדים במקרים הרלוונטיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker