העליון: טיפ למלצר הוא הכנסה של המלצר - ולא של המסעדה - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העליון: טיפ למלצר הוא הכנסה של המלצר - ולא של המסעדה

פסק הדין של הנשיא גרוניס משרטט מחדש את גבולות המעורבות של בית המשפט העליון בבואו לבחון הסדרים כלכליים-חברתיים

47תגובות

תשר (טיפ) הניתן למלצר במסעדה ייחשב כהכנסה של המלצר ולא כהכנסה של המסעדה המעסיקה אותו - כך פסק היום (ראשון) הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון תוך שהוא חוזר ומדגיש את ההלכה המשפטית בעניין. פסק הדין של הנשיא גרוניס משרטט מחדש את גבולות המעורבות של בית המשפט העליון בבואו לבחון הסדרים כלכליים חברתיים בעלי השלכת רוחב משמעותית על רשויות המדינה ואזרחיה והוא מותיר את ההכרעות הללו בידי המחוקק.

פסק הדין ניתן בדיון נוסף שהגיש המוסד לביטוח לאומי בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים. בפסק-הדין של הרכב שלושה חויב המוסד לביטוח לאומי בתשלום קצבת תלויים למשפחתו של מלצר שנהרג בשנת 1996 לאחר שניסה להציל צעירים שהחלו לטבוע בים. קצבת התלויים, לפי פסיקת בית המשפט העליון, חושבה לפי שכר הכולל את ההכנסה מטיפים.

אמיל סלמן

פסק הדין בדיון הנוסף נדחה ברוב דעות של נשיא בית המשפט אשר גרוניס אליו הצטרפו השופטים עדנה ארבל, סלים ג'ובראן וחנן מלצר את עמדת המוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה. בדעת מיעוט החזיקו המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים אסתר חיות ואליקים רובינשטיין.

בעבר נקבע בבית המשפט העליון כי יש לסווג את הכנסתם של מלצרים מתשר כהכנסה מעבודה, לפי פקודת מס הכנסה. הצדדים בדיון הסכימו כי לאור סיווג זה יש להתחשב בהכנסתו מתשר של מלצר לצורך חישוב בסיס גמלת התלויים לה זכאים בני משפחתו. ואולם, בדיון הנוסף התעוררה השאלה אם יש לסטות מהלכות קודמות שנקבעו בעניין, ולראות בטיפים הכנסה של המסעדה, שבגינה חייב המעביד בדיווח ובניכוי מס ותשלומי ביטוח לאומי.

פסק הדין התמקד באופן רישום התקבולים מדמי התשר והשלכתו על חובותיו של המעביד כלפי המוסד לביטוח לאומי במקרה של אי תשלום דמי הביטוח במהלך תקופת העבודה. השופטים בחנו האם יש לסטות מפסיקתו הקודמת של בית משפט העליון ולקבוע כי גם דמי תשר, שניתנים למלצר עצמו בלי דרישה מפורשת בחשבון, צריכים להיחשב כתקבול של המסעדה וכהכנסה שלה. בסוף פסק דין מפורט הם מכריעים כי השינוי צריך להיעשות בחקיקה מפורשת, ולא באמצעות פסק דין.

במסגרת הדיון הנוסף טען היועץ המשפטי לממשלה, שיש לראות בתשלומים, הניתנים כתשר למלצרים, חלק מהתשלום עבור השירות שמספקת המסעדה באמצעות עובדיה, ולפיכך הם מהווים הכנסה של בית העסק. על-פי הטענה, עצם העובדה שבעל העסק מעביר את התשר למלצר, בכך שהוא מאפשר לו לשמור אותו כשכר עבודה, אינה שוללת את אופיו של התשר כהכנסה של המסעדה.

היועץ המשפטי לממשלה טען, כי על התשר להירשם בקופת המסעדה כמו כל תקבול אחר, וכשהוא ישולם למלצר הוא יירשם כהוצאה כמו כל רכיב שכר אחר שמשלמת המסעדה למלצר. המעסיק יידרש לנכות בהתאם את כל הניכויים הנדרשים הן על פי חוק הביטוח הלאומי והן על פי דיני המס. בהתאם להסדר זה, לא תהיה כל מניעה בעת קרות אירוע מזכה לחשב את הגמלה על פי השכר ששולם בפועל למלצר, ובכלל זה סכומי התשר. היועץ המשפטי לממשלה טוען עוד, כי היה והמעביד לא ינכה את דמי הביטוח הלאומי מרכיב דמי התשר, המלצר יהיה זכאי לתשלום גמלה על פי שכרו בפועל, ואילו המוסד לביטוח לאומי יהיה זכאי לחזור אל המעסיק בתביעה לתשלום ההפרש, בהתאם לסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי. היועץ המשפטי לממשלה ביקש לשנות הלכות קודמות של בית המשפט העליון בעניין.

הנשיא גרוניס קבע כי אין זה ראוי ליצור, בדרך שיפוטית, הסדר כולל חדש שיביא לרפורמה במעמדם של דמי התשר ובחובת הרישום שלהם. לדברי גרוניס "שינוי ההלכה המבוקש על ידי היועץ המשפטי לממשלה מעורר שאלות שונות הנוגעות, בין היתר, למאפייניו הייחודים של ציבור המלצרים בישראל, לאפשרות אכיפת דיני המס והביטוח הלאומי על ציבור זה ועל מעסיקיו וליסודות החברתיים והתרבותיים העומדים מלכתחילה ביסוד תשלום התשר. סבורני, כי מבחינה מוסדית שאלות מעין אלה מתאימות יותר להסדרה על ידי המחוקק מאשר לבירור שיפוטי ולהכרעה בדרך של "חקיקה שיפוטית".

"אכן, נוכח מורכבות ומגוון השאלות העומדות על הפרק יש לרשות המחוקקת עדיפות משמעותית על פני בית משפט זה ביכולת להגיע להסדר כולל ומאוזן, שבגדרו יילקחו בחשבון מכלול השיקולים העקרוניים והמעשיים הרלוונטיים לנושא הסדרת מעמדם של דמי התשר".

גרוניס מבהיר כי: "הסדר מעמדם של דמי התשר נמנה להשקפתי עם סוגי ההסדרים שמעוררים שאלות של מדיניות כלכלית וחברתית. מפאת מורכבותם והשלכותיהם האפשריות של ההסדרים מן הראוי להותירם להכרעת המחוקק".

השופט ג'ובראן הצטרף לתוצאה אליה הגיע הנשיא גרוניס והותיר את השאלה למי מיוחסת ההכנסה בצריך עיון, עד לעת בו תידרש לשם הכרעה בהליך קונקרטי. השופטת ארבל הצטרפה אף היא לתוצאה אליה הגיע הנשיא גרוניס. לעמדתה, אף שהסדרת נושא הטיפים אינה בגדר "חקיקה שיפוטית", אין מקום לסטות מן ההלכות הקיימות בגדר ההליך הנוכחי ורצוי כי המחוקק יידרש לסוגיה. לעמדת השופט מלצר, אף אם ישנם קשיי אכיפה מסוימים כתוצאה מייחוס ההכנסה מתשר לעובד ולא למעביד, אין הדבר יכול לשמש שיקול מכריע לצורך שינוי פרשנות שניתנה זה מכבר. הפרשנות הקיימת, כך קבע השופט מלצר, מתיישבת בצורה מדויקת יותר עם לשון החוק והיא מאפשרת התחשבות בנסיבות הקונקרטיות של תשלום התשר.

המשנָה-לנשיא נאור סברה, בדעת מיעוט, כי הכנסה מטיפים היא הכנסה של המסעדה, וכי ככל שהמסעדות מעוניינות לתגמל את המלצרים עבור ההכנסה מטיפים, עליהן לשלם למלצרים סכומים אלו כשכר עבודה. עמדה זו מבוססת על מאפייניו של התשר בענף המסעדנות בישראל, אשר הפך לנוהג מושרש ורווח, שאינו וולונטרי לחלוטין. לדעת נאור הטיפים משולמים עבור מכלול השירות במסעדה. היא הוסיפה כיבעל המסעדה שולט במנגנון חלוקת הטיפים וההכנסות מטיפים מהוות שיקול חשוב במסגרת חישוביה העסקיים של המסעדה. לגישת המשנָה-לנשיא, הצטברותם של מאפיינים אלה מביאה לכך שיש לראות בטיפים שמשלמים הלקוחות הכנסה של המסעדה לכל דבר ועניין, ואין מקום לראות בהם "עסקה פרטית" בין לקוחות המסעדה למלצרים. המשנָה-לנשיא נאור הוסיפה כי סיווג תשר כהכנסה "ישירה" של המלצרים מן הלקוחות מביא להעלמת מס בהיקפים ניכרים, ולקשיים באכיפת דיני המס על בעלי המסעדות ועל ציבור המלצרים.

כמו כן, סיווג זה עלול לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם למבוטחים קצבאות שלא שולמו כנגדן דמי ביטוח, ומסבך את ההתדיינויות המשפטיות בנושאי קצבאות. בנוסף, הסיווג האמור מקשה על אכיפה ראויה של דיני העבודה ביחס למלצרים, ועלול להביא לפגיעה בזכויותיהם הסוציאליות.

השופטת חיות הצטרפה לפסק הדין של נאור וציינה כי סיווג הטיפ כשכר עבודה שהמעביד הסכים להותיר בידי המלצר במסגרת תנאי העבודה שסוכמו ביניהם, תואם את מהות הטיפ והוא רצוי גם משיקולים של מדיניות משפטית. גם השופט רובינשטיין סבר כי כיום אין עוד מקום להתייחס לתשר כעניין וולונטרי שבין המלצר ללקוח בלבד ויש לראות בו הכנסה של המסעדה.

בהתאם לפסיקת שופטי הרוב הדיון הנוסף נדחה והמוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה יישאו, כל אחד, בשכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל לאלמנתו של המלצר שנהרג.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#