בג"ץ: איתנית של פדרמן תממן מחצית מפינוי האסבסט בצפון - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בג"ץ: איתנית של פדרמן תממן מחצית מפינוי האסבסט בצפון

בג"ץ דחה את עתירת החברה נגד חוק האסבסט וקבע כי עליה לממן את הפינוי בסך של עד 150 מיליון שקל: "היעדר טיפול בסיכון האסבסט - כמוהו כחשיפת האזרחים לפצצה בריאותית מתקתקת"

11תגובות

פסק דין תקדימי: בג"ץ דחה היום (ג) את עתירת חברת "איתנית", יצרנית ומשווקת החומר המסרטן אסבסט נגד חוק האסבסט המחייב אותה לשאת במחצית מעלות פרויקט הניקוי של קרקעות הגליל המערבי מאסבסט - עד לתקרה של 150 מיליון שקל. השופטים גרוניס, הנדל וזילברטל, קבעו כי החברה היתה הגורם הדומיננטי שעסק בשיווק אסבסט במהלך השנים ומשכך הכירה את המחקר המדעי על הסכנות הכרוכות בשימוש בחומר. על החברה הוטלו גם הוצאות משפט בסך כ-200 אלף שקל.

החוק למניעת מפגעי אסבסט שהתקבל בכנסת לפני כשנתיים, אוסר על כל שימוש חדש וייצור אסבסט וקובע כי תוך כמה שנים יפונה האסבסט מרחבי המדינה לאתרי פסולת מיוחדים. הסעיף התקדימי בחוק, שכנגדו עתרה איתנית, מחייב אותה לממן מחצית מעלות הפינוי, מתוקף היותה החברה שייצרה את האסבסט במשך עשרות שנים.

יובל טבול

בעתירה טענה החברה שבבעלות משפחת פדרמן, בעלי רשת מלונות דן, כי היא כלל אינה החברה המזהמת, שכן לא היא זו שפיזרה והטמינה את האסבסט ברחבי הצפון, אלא משתמשי הקצה (יחידים, רשויות ומוסדות מדינה) ש"עשו שימוש מסוכן באסבסט". טענה נוספת של החברה היתה כי החוק מטיל עליה אחריות רטרואקטיבית לפי חוק שלא היה קיים בשנים בהן פעלה.

המשיבים בעתירה, בהם המדינה, משרדי האוצר והגנת הסביבה, ועמותות אדם, טבע ודין ואיכות סביבה וחיים בנהריה, התריעו כי קבלת העתירה תגרום נזק אדיר לתושבי הצפון ולציבור הישראלי כולו: "הדבר עלול לכלול מסר למזהמים, שלפיו הם עשויים ליהנות מחירות לבצע פעילות מסוכנת, גם אם היא נעשית במודע, כל עוד אין איסור חוקי מפורש וחד-משמעי לגרימתה", נכתב בתשובה של עמותת אדם טבע ודין לבג"צ.

השופטים דחו את טענות איתנית וקבעו כי על היצרן חלה אחריות מוגברת ועליו לשאת בנטל הכספי "הן משיקולי צדק והגינות והן משיקולי יעילות כלכלית". עוד קובעים השופטים כי "היעדר טיפול בסיכון האסבסט - כמוהו כחשיפת האזרחים לפצצה בריאותית מתקתקת".

"מדובר בפסק דין תקדימי ופורץ דרך בכל הנוגע לאחריות יצרן", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין' "החלטת בג"צ מעמידה את האינטרס הציבורי במרכז ומסמנת לחברות מזהמות כמו "איתנית" כי ראוי שהמשאבים המושקעים לביטול חוקים והסדרה סביבתית, יועברו לטובת האנשים הרבים שנחשפים לאורך השנים לסכנות בריאותיות חמורות כתוצאה ממפגעים סביבתיים".

במהלך שנים ארוכות היה האסבסט להיט גדול בישראל, ונעשה בו שימוש במטעים, ברפתות, בלולים, בדרכים וכבישים, בחצרות בתים ובמוסדות ציבוריים. אלא שכבר בשנות ה-50 החלו להתפרסם מחקרים שהצביעו על קשר בין חשיפה לאסבסט לבין מחלות ריאה קשות ותמותה, וכיום כבר ידוע בוודאות כי סיבי אסבסט המרחפים באוויר עלולים להיכנס לריאות ולשקוע בהן.

שתי המחלות האופייניות לחשיפה לאסבסט הן אסבסטוזיס, מחלה הגורמת לנזק קשה לריאות ומתפתחת כעשור לאחר החשיפה; ומזותליומה, מחלת סרטן קטלנית המתפרצת לאחר 20 עד 40 שנה ממועד החשיפה לאסבסט.

מנתוני רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות מ-2009: אזור נהריה ממוקם במקום השני בעולם בשיעור מקרי התחלואה בסרטן הקטלני מסוג מזותליומה.

מומחים מעריכים שבשנים הבאות צפויה החמרה בהיקף התחלואה בגלל התקופה הארוכה שבה מתפתחת המחלה. לפי הנתונים, שיעור החולים בנפת עכו, הכוללת את נהריה, הגיע ב-2008-2002 ל-5.72 חולים לכל 100 אלף תושבים, לעומת 0.55 חולים לכל 100 אלף תושבים בנפת תל אביב.

באשר לטענת איתנית כי האחריות צריכה להיות מוטלת גם על משתמשי הקצה, קובע פסק הדין כי בשנים הקריטיות של שיא ייצור האסבסט "היה לאיתנית יתרון מידע בולט על פני משתמשי הקצה" בכל הקשור לנזקי האסבסט. כך למשל כבר בשנות ה-40, בזמן שלטון המנדט, הוגדרה האסבסטוזיס כמחלת מקצוע, ונאסרה עבודת נשים ונוער בעיבוד אסבסט.

ב-1969 ביקר במפעלה של איתנית ראש המחלקה לבריאות תעסוקתית בבית הספר להיגיינה ולמחלות טרופיות בלונדון, שלאחר הביקור חיבר דו"ח שבו הצביע על סכנות בריאותיות חריפות הנובעות מהחשיפה במפעל לאבק אסבסט.

ב-1970 התקיים כנס של ארגון רופאי התעסוקה בישראל שהוקדש לעובדים במפעלי אסבסט-צמנט. במהלך הכנס צוין כי קיימת "ידיעה ברורה של נזקי בריאות מאסבסט, וריבוי המקרים של אסבסטוזיס מצד אחד ושל ניוון סרטני ממאיר מנגד".

אך המעניין מכל הוא מכתב ששיגר הבעלים ומקים המפעל, יקותיאל פדרמן ב-1976 אל
מנהל המפעל שבו כתב כי "היום נעשה ציד מכשפות נגד תעשיית האסבסט.. אם נצליח לקבל דו"ח חיובי שיוכיח כי הטענות הן מוגזמות ולא רציניות, וכי יותר מסוכן ללכת ברחוב ולנשום את הגזים של המכוניות, ודו"ח זה יוכן על ידי קרן ארנסט ברגמן, ששמו מוכר בעולם המדע, נוכל להלחם בצורה אקדמית ומדעית בהתקפות".

פסק הדין קובע כי "מכתב זה מצביע על כך שאיתנית היתה מודעת, כבר בשלב הזה אם לא קודם לכן, לטענות המדעיות שרווחו באותה עת בדבר הסיכון הבריאותי החמור שטומן בחובו האסבסט".

השופט ניל מודה כי אינו יודע מה היה היקף הידיעה של משתמשי הקצה (מוסדות, קיבוצים, צהל וכדומה) לגבי הסיכון הבריאות באסבסט, אך "ספק אם איתנית ומשתמשי הקצה נמצאים באותה משבצת בכל מה שקשור לידע שהיה או צריך היה להיות להם. איתנית היא זו שבמשך עשרות שנים ייבאה אסבסט גולמי, עיבדה אותו לכדי אסבסט-צמנט, והכינה ממנו מוצרים מוגמרים. למעשה, היא היתה הגורם הדומיננטי בארץ - אם לא היחיד - בענף תעשייתי זה. מתוקף מעמדה הכירה איתנית ככל הנראה בזמן אמת את המחקר המדעי הרלוונטי, בכל מה שנוגע לסכנות הבריאותיות של האסבסט. איתנית לא רק שעקבה ככל הנראה אחר ההתפתחויות, אלא אף היתה בדרגה של 'צופה פעיל' בזירת המחקר".

הנדל קובע כי קיים פער אדיר בין איתנית לבין המשתמשים: "איתנית נבדלת ממשתמשי הקצה בכך שהמוצרים והפסולת יצאו מן המפעל שבבעלותה.. איתנית היא היצרנית של הפסולת. משתמשי הקצה היו לקוחותיה. מדובר בשתי קבוצות אוכלוסיה שונות, שההבחנה ביניהן מתבקשת".

פסק הדין קובע כי בתור מי שנהנתה מרווחי מכירת האסבסט המזהם, על איתנית לשאת בתשלום עבור הפינוי: "היא (איתנית), יותר מכל גורם אחר, הרוויחה מהפעולות שהביאו ליצירת המפגע המזהם. שיקול זה אינו רלוונטי רק מנקודת מבט כלכלית, שעשויה להצדיק את העברת הנטל הכספי להסרת המפגע אל כתפי היצרן, אלא גם מטעמי צדק והגינות. בראייה זו, לא מדובר באפליה נגד העותרת אלא דווקא בהשגת תכלית החוק - 'המזהם משלם'".

תכליתו של החוק, קובע פסק הדין, הוא לצמצם את מפגעי האסבסט בישראל שאותם מגדיר בית המשפט כ"פצצה מתקתקת שמאיימת על שלומם ובריאותם של רבים מתושבי האזור", באמצעות פרויקט לסילוק האסבסט. "תכלית זו לא רק ראויה, אלא אף הולמת את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", קובע פסק הדין, ומוסיף כי היא "מגשימה את הזכות לבריאות והזכות לאיכות סביבה של תושבי האזור".

נתון מעניין נוסף שנחשף בפסק הדין הוא כי המדינה טוענת כי בשטחים שבהם איתנית היא האחראית לפינוי הפסולת, "נתגלו ליקויים מקצועיים שהובילו לעיכובים משמעותיים בביצוע". עובדה זו מובילה בין השאר למסקנה של בית המשפט כי איתנית לא הצליחה להוכיח כי אפשר להחליף את התשלום בביצוע עצמי של פרויקט הפינוי, כפי שהציעה החברה.

"היעדר טיפול בפסולת האסבסט יותיר אזרחים רבים חשופים לפצצת בריאות מתקתקת. אי אפשר להשאיר את המצב על כנו. בתחרות בין הטלת התשלום על כתפי איתנית, לבין הטלת התשלום על כתפי הציבור - זיקתה של איתנית לפסולת בגדר היוצר והמרוויח מטה את הכף, או לכל הפחות מאפשרת זאת", קובע פסק הדין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#