לתביעות לשון הרע דרוש: קו אחיד בפסקי דין - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לתביעות לשון הרע דרוש: קו אחיד בפסקי דין

גידול במספר התביעות שנועדו להשתיק ביקורת ציבורית, עלייה בסכום הפיצויים הממוצע והשונות בפסקי הדין יוצרים עמימות קשה בתחום תביעות הדיבה בישראל ■ המרוויחים מהמצב: תובעים עשירים, שמצליחים להשתיק ביקורת נגדם בשלבים מוקדמים - וליצור שיח שנוח להם

5תגובות

בשנים האחרונות ניתן לזהות שלוש מגמות שמאפיינות את התביעות שמוגשות בטענות של הוצאת לשון הרע. שילוב של שלוש המגמות הללו מציב את כל מי שעוסק בתחום ואת הצדדים להליך המשפטי בפני מצב משפטי עמום. בעוד שבתחומי משפט אחרים יכולים עורכי הדין והצדדים להליך המשפטי לבצע הערכה מושכלת לגבי סיכויי התביעה שלהם והתשלום שבו יישאו אם יפסידו או שבו יזכו במידה שינצחו, בתחום תביעות הדיבה הדבר הוא בלתי אפשרי.

המגמה הראשונה שמאפיינת את התחום מתבטאת בעלייה בכמות תביעות ההשתקה - תביעות בעילות של לשון הרע, שנעדרות בסיס משפטי ומוגשות כדי להרתיע מהתבטאות נגד התובע. המגמה השנייה היא עלייה בסכום הפיצויים שפוסקים שופטים בתביעות בשל הוצאת לשון הרע שהם מוצאים כמוצדקות. המגמה השלישית נוגעת לחוסר אחידות בפסקי הדין שמכריעים בתביעות לשון הרע. העמימות שיוצרים פסקי הדין מקשה על תובעים ונתבעים להעריך את מצבם המשפטי ואת סיכויי הזכייה שלהם.

ההשפעה של המגמות הללו עלולה לחלחל לשיח הציבורי ולהפוך אותו לשיח עקר, שהמשתתפים בו חוששים כי ביטויים שונים, חשיפות או פרסומים יגררו אותם להליך משפטי ארוך ויקר שסופו אינו ודאי. האם הנתבעים ייאלצו לשלם סכומי פיצויים שגובהם הממוצע גדל מדי שנה? האם התביעה נגדם תסתיים בלא כלום מאחר שהיא תביעה משתיקה? בתי המשפט לא מספקים תשובה, וזורעים אי ודאות וחשש.

דו"ח של האגודה לזכויות האזרח, שפורסם באחרונה וסקר את תופעת התביעות המשתיקות - תביעות דיבה שמוגשות כדי למנוע דיון ציבורי ונועדו לפגוע בחופש הביטוי, ניתח את תופעת התביעות המשתיקות בישראל, ‏(תביעות שמכונות בחו"ל תביעות SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuits Against Public Participation‏). הדו"ח מצא כי בשנים האחרונות בישראל גוברת והולכת תופעה של תביעות או איום בתביעות לשון הרע, שמגיעות בתגובה לביטוי או לפעולה בנושא ציבורי ויוצרות אפקט מצנן על יכולתו של הנתבע או של הציבור הרחב להשתתף בוויכוח מסוים או בדיון ציבורי.

תביעות אלה מוגשות בדרך כלל על ידי אנשים או גופים בעלי כוח ויכולת כלכלית. סיכוייהן קטנים והן נסמכות על עילה חלשה או גבולית, ובחלק מהמקרים מופרכת ממש. האפקט העיקרי שלהן אינו משפטי, אלא ציבורי: השתקה של ביקורת הנמתחת על התובע ופגיעה במי שמפריעים לו לקדם את ענייניו. מעבר לפגיעה במבקר הספציפי, יש בהן כדי להרתיע גם אחרים מלהשתתף בדיון פומבי וחופשי בעניינים בעלי חשיבות ציבורית.

לעתים הסכומים הנתבעים הם אסטרונומיים בכוונה, כדי לחזק את אפקט ההרתעה. באגודה לזכויות האזרח מציינים כי אף שהתופעה נפוצה ובעייתית, היא מקבלת הדים ציבוריים מעטים מדי והכרה משפטית זניחה. אחת התוצאות החמורות של מגמה זו - מתריעים באגודה - היא הותרת הבמה הציבורית בידי גורמים שממילא נהנים מאמצעי תעמולה מגמתיים וחד־צדדיים דוגמת יחסי ציבור ופרסום מסחרי.

דוגמה מוכרת לתביעה משתיקה שהוגשה בשנים האחרונות היא התביעה שהגישה משפחת עופר נגד העיתונאי לשעבר והח"כ בהווה מיקי רוזנטל, בניסיון למנוע את שידור הסרט "שיטת השקשוקה", שהציג את פעילות המשפחה באור שלילי. בניגוד לזהות הנתבע בתביעה זו, עיתונאי בכיר ומוכר, רוב התביעות המשתיקות מוגשות נגד אזרחים ופעילים חברתיים, ולא נגד גופי או אנשי תקשורת. ברוב המקרים, השופטים לא מצליחים לזהות תביעות משתיקות ולמנוע את הדיון הארוך והיקר בעניינן.

ניר קידר

עו"ד אבנר פינצ'וק, שכתב את הדו"ח של האגודה עם עורכי דין נוספים, מציין בדו"ח כי "מעטות הן התביעות המשתיקות שבמהלך הבירור הראשוני משכנע בית המשפט את התובע כי מוטב לו שיסלק את תביעתו לאלתר. מרביתן מסתיימות בהסדר כלשהו בין התובע לנתבע, באופן שמשיג את אפקט ההשתקה של הנתבע או של מבקרים אחרים של התובע. בתי המשפט משתדלים לתמרץ את מי שמסיים את ההתדיינות ללא משפט ונוטים לקמץ בפסיקת הוצאות. גם הנתבעים מוכנים, בדרך כלל, לוותר על שיפוי הנזקים שנגרמו להם בשל התדיינות הסרק ובלבד שיסירו מעליהם את עולה. גם במקרים שבהם התביעה נדחית, עדיין נותר הנתבע בחיסרון כיס. מחקרים מלמדים שההוצאות הכרוכות בניהול המשפט תורמות לאפקט המצנן של תביעות דיבה הרבה יותר מהחשש מפני פסיקת פיצויים במקרה של הפסד במשפט".

העובדה ששופטים לא מצליחים לזהות את התביעות המשתיקות ולצמצם את מספרן, גורמת לכך שהתופעה מתרחבת ומשפיעה כבר בשלב מכתבי ההתראה המאיימים מעורכי הדין שמייצגים את התובע החזק. באגודה מתארים את השלכות הרוחב המסוכנות של הבעיה: "ככל שתופעת התביעות המשתיקות נעשית נפוצה ומאיימת יותר, די בעצם האיום בהגשת תביעה כדי להרתיע ולהשתיק", כותב פינצ'וק בדו"ח. "במקרה כזה, מאזן העלות־תועלת מבחינת המאיים הוא משתלם במיוחד: עלות מכתבי התראה היא אפסית, ואין בשליחתם אפילו את מעט הסיכונים הכרוכים בהגשת תביעה. המאיים מרגיש חופשי להעלות טענות מן הגורן ומן היקב, לרבות טענות משפטיות שאין בהן ממש. בשל היותם כלי זול, פשוט, נטול סיכונים ויעיל, מכתבי איום בתביעה נפוצים הרבה יותר מהתביעות שמוגשות בסופו של דבר לבתי המשפט", מוסיף פינצ'וק. באגודה מניחים כי פגיעתם של מכתבי ההתראה בחופש הביטוי היא קשה לא פחות - ולעתים אף יותר - מפגיעתן של התביעות המשתיקות.

תביעות משתיקות 
נגד עובדים שהתאגדו

תיקון חוק מ-2009 הסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בתביעות לשון הרע בין עובדים לבין מעבידים. ב-2012 התפרסמו פסקי הדין הראשונים בתחום בבתי הדין לעבודה. התיקון אמנם הקל על עובדים, שעתה אינם נדרשים לפצל את ההתדיינות בין בתי משפט שונים. ואולם מדיווחים שקיבלה האגודה לזכויות האזרח עולה שהתיקון לחוק תרם לריבוי תביעות דיבה שמגישים מעסיקים נגד עובדים, בדרך כלל בתגובה למאבק של העובדים.

מסתבר שאיחוד הדיון בבתי הדין לעבודה הקל על מעסיקים שמבקשים ליצור משקל נגד לתביעות העובדים, ולהפעיל עליהם לחץ כדי שיוותרו על דרישותיהם או יסתפקו בפשרה נוחה למעבידים.

בדו"ח של האגודה מתריעים כי "תביעות משתיקות נהפכו לכלי אסטרטגי נגד עובדים שנאבקים בניצול ובקיפוח או שמנסים להתאגד. עובדים אלה, ומנהיגיהם במיוחד, עלולים להיגרר לבית המשפט ולעמוד מול תביעת לשון הרע. הגשת תביעה היא עניין של מה בכך עבור מעבידים רבים, שבמחיר פעוט יחסית יכולים ליצור אפקט מאיים שמשתיק את העובד שיוצא נגדם ואת עמיתיו. מרבית תביעות הדיבה שמגישים מעסיקים אינן מתבררות, והן נמשכות או נזנחות במקביל להתפתחויות בסכסוך העבודה שהוליד אותן. הנזק - הרתעתם של העובדים ממאבק על זכויותיהם - מתרחש כבר בעצם הגשת התביעה".

מחלקת לשון הרע במשרד עו"ד אריאל שמר ושות' מצאה כי ב-2012 - השנה שבה לראשונה ניתנו פסקי דין בלשון הרע בבתי דין לעבודה - ניתנו 16 פסקי דין כאלה. סכום הפיצויים הגבוה ביותר בבתי הדין לעבודה בשל הוצאת לשון הרע היה 50 אלף שקל. סכום הפיצויים הנמוך ביותר שנפסק היה 2,000 שקל. סכום הפיצויים הממוצע בבתי הדין לעבודה בתביעות לשון הרע שהתקבלו היה 24.6 אלף שקל.

עלייה בגובה הפיצויים

סכומי הפיצויים שנפסקו לטובת התובעים בלשון הרע ב-2012 היו גבוהים באופן משמעותי ביחס לשנים הקודמות. סכום הפיצויים הממוצע בפסקי דין שהכריעו בתביעות לשון הרע בכל ערכאות השיפוט היה בשנה שעברה כ-45 אלף שקל - עלייה של כ-12.5 אלף שקל בממוצע לעומת 2011. סכום הפיצויים הממוצע שנפסק בבית משפט השלום נמצא בעלייה מתמדת - מ-32.8 אלף שקל ב-2010 ל-36.1 אלף שקל ב-2012.

ב-2012 ניתנו בכל בתי המשפט בישראל 218 פסקי דין בתחום לשון הרע - ירידה קלה לעומת 2011, אז ניתנו 232 פסקי דין בתביעות דיבה. ב-2012 ניתנו 16 פסקי דין בבתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ בתביעות לשון הרע - עלייה משמעותית לעומת 2011, אז ניתנו בבתי המשפט המחוזיים שלושה פסקי דין בלבד. בנוסף, בתי המשפט המחוזיים פסקו ב-12 ערעורים על החלטות של בתי משפט שלום בתביעות כאלה.

עופר וקנין

עו"ד צבי גלמן, שותף בכיר וראש תחום לשון הרע במשרד אריאל שמר שערך את הבדיקה, ושמייצג בעיקר תובעים בתביעות לשון הרע, מרוצה מהעלייה בסכומי הפיצויים. לדבריו, "לראשונה מזה שנים אנו עדים לגידול משמעותי ביותר בסכום הפיצוי שנפסק לתובעים שנפגעו. אם אכן מדובר במגמה יש בה כדי להצביע על כך שבתי המשפט מודעים לערך העליון בחברה שבה אנו חיים - שמו הטוב של אדם - ולנזק העצום שנגרם עקב ביזוי ופגיעה בערך זה".

ב-39% מתביעות לשון הרע שהתבררו עד תומן וניתן בהן פסק דין קיבלו השופטים את התביעה. מתוך 12 הערעורים שבהם ניתן פסק דין בבתי המשפט המחוזיים על פסיקות של בתי משפט השלום בלשון הרע, שישה נדחו ושישה התקבלו. בבית המשפט העליון ניתנו ב-2012 שלושה פסקי דין בערעורים. אחד מהערעורים התקבל ושני ערעורים נדחו. הערעור שהתקבל היה הערעור של מגישת התוכנית "עובדה", אילנה דיין, וחברת טלעד על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לחייב אותן בתשלום פיצויים לסרן ר'. על פסק הדין של בית המשפט העליון, שקבע הלכה משפטית שיכולה היתה לפוגג קצת את הערפל המשפטי בתחום, הוגשה בקשה לדיון נוסף. הבקשה נדונה בימים אלה בהרכב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיא, ד"ר אשר גרוניס.

חוסר אחידות בפסיקה

גם במקרים הבודדים ששופטים זיהו כי תביעת הדיבה שבה דנו היתה תביעה משתיקה, הם לא סילקו על הסף את התביעות כפי שתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות להם. לפי התקנות, השופטים יכולים לסלק על הסף תביעות אם הן טורדניות או קנטרניות, מבלי לדון בהן לגופן.

באגודה לזכויות האזרח מסבירים כי סילוק על הסף של תביעות משתיקות, לפחות במקרים המובהקים והחמורים, יכול היה לצמצם את התופעה ואת האפקט המצנן שנלווה אליה. ואולם, בשל מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, השופטים מפרשים את סמכותם זו בצמצום רב, ונמנעים מלפתח הלכות חדשות שיאפשרו לחסום תביעות משתיקות - אפילו בנסיבות קיצוניות.

מחברי הדו"ח מציינים כי הפסיקה בתביעות לשון הרע מתאפיינת בחוסר עקביות ובחוסר אחידות, ולנתבע קשה להעריך מראש כיצד תוכרע ההתדיינות. לדבריהם, גם תביעה שסיכוייה קלושים ושנסיבות הגשתה מפוקפקות, תעבור בקלות את המפתן הנמוך של בית המשפט. "הדין המעורפל, הפרשנות המצמצמת של ההגנות וסכומי תביעה מופרזים יוצרים סיכון שהנתבע חושש ליטול על עצמו. שכר הטרחה שעליו לשלם עבור ייצוג משפטי הוא גבוה, וקרוב לוודאי שלא יוחזר לו גם אם התביעה תידחה לחלוטין. הוא לא יזכה לפיצוי על עוגמת הנפש והחרדה שנגרמו לו. כל אלה מטילים על הנתבע לחץ גדול לחזור בו מדבריו, והופכים את התביעה, ואפילו את האיום בהגשתה, למנגנון של השתקה", נכתב בדו"ח.

מחקר של ד"ר תמר גדרון הצביע גם הוא על חוסר אחידות מובהק בפסיקת הפיצויים, בנימוקי השופטים וביחסם לצדדים בהליך המשפטי.

מחברי הדו"ח מסבירים כי "השונות הניכרת שמאפיינת את יישום הדין במקרים דומים יצרה עמימות ואי־ודאות. אפילו פרקליטים ומומחים מתקשים לצפות כיצד יסתיים הדיון בתביעה במקרה מסוים. יישום ההגנות על ידי השופטים נעשה ביד קפוצה ולא עקבית ומביא לא פעם לחיובו של הנתבע בשל הפרזה קלה או טעות בעניין שולי, על אף שבית המשפט משוכנע שאלה נעשו בתום לב".

המצב המשפטי הקיים, מתריעים באגודה, משרת תובע שמעוניין להשתיק ביקורת כלפיו, ועלול להסלים את הסכסוך בשלביו הראשונים, מאחר שכל אחד מהצדדים חרד שוויתור ישמש כנגדו במקרה שהסכסוך יגיע לבית המשפט. "בתנאים אלה משמשים המגעים המוקדמים בין הצדדים בעיקר לצחצוח חרבות, ובמקרים המטרידים יותר לסחטנות, שמטרתה אינה תיקון של פגיעה, אלא העלמה של הביקורת ובמידת האפשר גם של המבקר. בשל כך, גם מועצם האפקט השלילי של תביעות משתיקות, שהיו יכולות להסתיים בפרסום תיקון, הבהרה או התנצלות", נכתב בדו"ח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם