כך חמקו טבע וחברות דואליות נוספות מהדיון הציבורי על שכר הבכירים

בניגוד לשאר החברות בבורסה, כ–30 חברות דואליות - ובראשן ענקית התרופות טבע - אינן מגלות את שכר הבכירים שלהן על בסיס אישי ■ בקשה לייצוגית נגד טבע, שהגישו הפרופסורים למשפטים שרון חנס ואהוד קמר, מאתגרת את הבסיס החוקי למדיניות זו

עידו באום
עידו באום

>> כל חברה שמניותיה נסחרות בבורסה בישראל חייבת לפרסם בדו"ח השנתי את שמותיהם ושכרם של חמשת בכירי החברה בעלי השכר הגבוה ביותר. מיהם שיאני השכר בענקית התרופות טבע וכמה הם מרוויחים? את זה לא נוכל לספר לכם. מה לגבי מנהלי פרטנר או סלקום? גם לא.

אלווריון, נייס, אלביט מערכות? מצטערים, הפרטים האלה גלויים בערך כמו שאתם יודעים מה באמת עשה העציר איקס. מה עם בכירי טאואר, גילת, גיוון אימג'ינג, אלון רבוע כחול ופורמולה מערכות? כבר הבנתם. כ–30 חברות הנסחרות בבורסה של תל אביב אינן מגלות את שמות שיאני השכר שלהן, וגם לא את האופציות שקיבלו המנהלים הללו או בונוסים ותגמולים אחרים.

שלמה ינאי, פיליפ פרוסט וג'רמי לויןצילום: תומר אפלבאום

המשותף לחברות הללו: כולן חברות דואליות. כלומר, חברות שמניותיהן נסחרות במקביל 
הן בבורסה בישראל הן בבורסות בארה"ב.

לא מדובר בחברות שוליות. עיון ברשימת החברות הדואליות שלא גילו בדו"ח השנתי בשנה שעברה את שמות בעלי השכר הגבוה ואת התגמול שקיבלו על בסיס אישי, מגלה כי מדובר בתאגידים ששוויים הכולל הוא כשליש משווי השוק הכולל של החברות בבורסה בתל אביב. הקבוצה כוללת את מרבית החברות בתעשיית ההיי־טק הישראלית. בראש החבורה בולטת במיוחד טבע - תאגיד ענק במונחי הבורסה בישראל - ששוויו יותר מ–30 מיליארד דולר.

החברות הללו אינן חלק מהדיון הפומבי על שכר המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות. רובן המוחלט גם לא יפרסמו את המידע הזה בדו"ח השנתי הקרוב. הביקורת על שכר המנהלים התחדדה בימי המחאה החברתית ולא ירדה מאז מהפרק, אבל בזמן שכל מנהל בתחתית רשימת החברות בבורסה חוטף על הראש כשמעניקים לו חבילת אופציות בימי סגריר - מנהלי החברות הדואליות מתרווחים בנוחות בטיסות על קו תל אביב־ניו יורק. אצלם שקט, כי שכרם אינו גלוי.

חנס וקמר מבקשים לשנות את המציאות

בפני השופטת דניה קרת־מאיר מהמחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי תלויה ועומדת זה כמה חודשים בקשה לתביעה ייצוגית שעשויה לשנות את המציאות הזו. הפרופסורים למשפטים שרון חנס ואהוד קמר מבקשים לאשר תביעה ייצוגית נגד טבע ולחייב את החברה לפרסם בדו"ח השנתי את שכר בכיריה על בסיס אישי. השניים מבקשים לפרסם גם את השכר ב–12 השנים האחרונות, שבהן נמנעה טבע מגילויו.

טבע עדיין לא הגישה תשובה לבקשה לאישור הייצוגית. החברה ביקשה כמה דחיות באמצעות משרד עורכי הדין טולצ'ינסקי־שטרן המייצג אותה בהליך. בינתיים הצד שלה עוד לא נשמע.

עם זאת, התביעה של חנס וקמר, מומחים לדיני תאגידים מאוניברסיטת תל אביב, זכתה לתהודה תקשורתית בישראל וגם בארה"ב. קמר מלמד גם באוניברסיטת דרום קליפורניה. שניהם מכירים לעומק גם את דיני החברות בארה"ב.

התביעה שלהם גם נשענת על חוות דעתו המשפטית של פרופ' ג'סי פריד מאוניברסיטת הרווארד, הטוען כי טבע חייבת לפרסם את שכר הבכירים שלה בדו"ח השנתי שהיא מגישה בארה"ב. פריד הוא מומחה בולט לדיני תאגידים בארה"ב, שכתב יחד עם פרופ' לוסיאן אריה בבצ'וק ‏(שהיה היועץ של ועדת הריכוזיות‏) את הספר שחולל את הביקורת הקשה ביותר על שכר הבכירים בוול סטריט - "שכר ללא ביצועים" ‏(Pay without Performance‏).

טבע היא אמנם הנתבעת היחידה בייצוגית של שני הפרופסורים, אבל חברות דואליות אחרות שלא מגלות באופן אישי את שמות שיאני השכר זקפו אוזניים ונכנסו לכוננות. ל–TheMarker נודע כי כמה מהחברות הללו ערכו בדיקה משפטית עם היוודע התביעה, כדי לבדוק את מדיניות הדיווח שלהן. הדו"חות השנתיים של רוב החברות הדואליות יוגשו בחודשים הקרובים - חלקן כבר פירסמו את דו"חות 2012 - אבל לא ידוע על כוונה של איזו מהחברות לשנות את מדיניותה בשלב זה.

השכר הנסתר של הרישום הכפול

31 חברות דואליות, צדיקה אחת

מדובר בסוגיה עקרונית, גם אם נניח לרגע בצד את הייצוגית של חנס וקמר. כדי להבין מדוע, יש לחזור אחורה בזמן ל–2000 - השנה שבה תוקן חוק ניירות ערך ושולב בו הפרק הקרוי "הרישום הכפול".

פרק הרישום הכפול בחוק ניירות ערך נועד למנוע בריחה של חברות ישראליות לגיוס הון בבורסות האמריקאיות בתקופת הגאות של ההיי־טק ושל שוק ההון האמריקאי. גישת החוק הישראלי היא לאפשר לחברות הנסחרות בבורסות גדולות ומוכרות בעולם, כמו הבורסה של ניו יורק, נאסד"ק או הבורסה של לונדון לרשום את מניותיהן למסחר גם בישראל - בלי לחייב אותן בחובות דיווח נוספות על אלה שמחיל עליהן הדין הזר.

ההנחה היתה שהפיקוח בבורסות הגדולות והמוכרות של ארה"ב ובריטניה והאכיפה של הרשויות לניירות ערך במדינות הללו מספיק טובה וחזקה כדי להגן גם על המשקיעים הישראלים. בפועל, לפחות ביחס לכמה מהחברות הדואליות הנסחרות בארה"ב, המצב הפוך. ראשית, בניסיון למשוך חברות זרות להנפיק בארה"ב קבעו הרגולטורים האמריקאיים כללים מקלים מאוד ביחס לחברות זרות. התוצאה היא שחברות דואליות רבות כפופות לכללים נוחים יותר מאלה שהיו כפופות להם אם היו נסחרות רק בישראל.

דוגמה לכך היא האפשרות להגיש את הדו"חות השנתיים במועד מאוחר עוד יותר מזה שחל על חברות ישראליות. בישראל יש להגיש דו"ח שנתי בתוך שלושה חודשים מסיום השנה. לחברות זרות בארה"ב ניתנה האפשרות להגיש את הדו"ח עד שישה חודשים מסוף השנה, כשבאחרונה קוצר טווח הזמן לארבעה חודשים - עדיין חודש "הנחה" לעומת הדרישה בישראל.

החברות האמריקאיות כפופות למשטר מחמיר יותר וחייבות להגיש את הדו"ח השנתי שלהן בתוך 60 יום מסוף השנה. חוק הרישום הכפול הניח שהחברות הישראליות יוכפפו לרגולציה המחמירה, בדומה לחברות האמריקאיות, אבל בפועל, כמו שאומרים ב"ארץ נהדרת", הרגולציה - פח.

שנית, מחקרים שנערכו בארה"ב מוכיחים כי גם האכיפה של רשות ניירות ערך האמריקאית ‏(SEC‏) כלפי חברות זרות דלה ביותר ואפקטיבית פחות מהאכיפה כלפי חברות אמריקאיות.

שלישית, האכיפה הפרטית בתביעות ייצוגיות בארה"ב גם היא דלה. מחקר שפורסם בחודש האחרון מראה כי שיעור התביעות הייצוגיות נגד חברות זרות הנסחרות בארה"ב הוא מחצית משיעור התביעות נגד חברות אמריקאיות, ולא מפני שאין סיבה לתבוע. מחקרים אחרים מראים כי החברות הזרות נוטות לנפח תחזיות רווח וגם הדיווחים שלהן מדויקים פחות בהשוואה לחברות אמריקאיות.

המסר הכפול של רשות ניירות ערך

רשות ניירות ערך בישראל כמעט אינה נוקפת אצבע לשינוי המצב. זה מפתיע בהשוואה לאקטיביזם שמפגינה הרשות בכל הקשור לשכר הבכירים בחברות הציבוריות שנסחרות רק בישראל - רק באחרונה ראינו זאת כשחברות ישראליות ניסו לעקוף את התיקון לחוק החברות בעניין שכר הבכירים ולאשר מדיניות תגמול נדיבה לפני שנכנס החוק לתוקף.

כך עשתה הרשות, למשל, בעניין שכר מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד. גם בעניין חברת מנדלסון היא אותתה על שיקול דעת לקוי לכאורה של הדירקטוריון במתן מענק למנכ"ל שרגא בר.

אהוד קמרצילום: מיכל פתאל

לעומת זאת, רשות ניירות ערך אינה פועלת כלל לשינוי המצב שבו כ–30 חברות חשובות הנסחרות בבורסה המקומית אינן מגלות את שיאני השכר שלהן. כיצד נדע אם התגמול בחברות אלה תואם את הביצועים? כיצד נדע אם יישום מנגנון התגמול עולה בקנה אחד עם התוצאות העסקיות? כיצד נדע אם הדירקטוריון אישר את השכר בהליך ראוי? לא נדע.

אם מישהו היה רוצה בכך, אפשר היה לשנות את חוק ניירות ערך. אף יוזמה כזו לא מונחת על שולחנו של יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר. גם לא מתוכננת יוזמה כזו בעתיד הנראה לעין - בניגוד מוחלט למגמת החשיפה והפיקוח על שכר הבכירים בחוק החברות שברשות מפגינים מחויבות ודבקות ביישומו.

הדנ"א המשפטי 
של טבע

נחזור לייצוגית נגד טבע שהגישו חנס וקמר. טבע נסחרת בישראל ובארה"ב שנים רבות. עד 2000 היא הגישה דיווחים מלאים, כולל שכר בכירים ושמותיהם הן לפי הדין הישראלי הן לפי הדין האמריקאי. ב–2001, מרגע שהחלה להגיש דו"חות לפי פרק הרישום הכפול בחוק ניירות ערך שנכנס לתוקפו, טבע הפסיקה לדווח על בסיס אישי את שמות חמשת שיאני השכר בחברה.

שני הפרופסורים טוענים כי במקרה של טבע אין בכלל צורך בשינוי החוק כדי לחייב את ענקית התרופות לגלות את שכר בכיריה על בסיס אישי - לטעמם, החוק הקיים כבר מחייב זאת.

הם טוענים כי לפי הדין האמריקאי חברה זרה שהנפיקה את מניותיה בארה"ב חייבת לדווח את שכר הבכירים על בסיס אישי, אלא אם כן אין דרישת גילוי על בסיס אישי במדינת המקור. לטענתם, הוראה זו באה למנוע הכבדה על חברות זרות שאלמלא הרישום בארה"ב לא היו נדרשות לגלות במדינת המקור את השכר. במקרה של טבע, שהיתה נדרשת לגלות את השכר אילו נסחרה רק בישראל, החברה ממשיכה להידרש לכך כשהיא נסחרת גם בארה"ב - משום שהדין הישראלי מאמץ את דרישת הגילוי שבדין האמריקאי.

בייצוגית מייחסים חנס וקמר לטבע התחכמות בכך שניצלה את הרישום בארה"ב כדי להפסיק לדווח באופן אישי על שיאני השכר - אף שדיווחה עליהם קודם לכן. לדעת שני הפרופסורים, המהלך של טבע אותת לכל שאר החברות הדואליות ללכת בעקבותיה ויצר את המצב שאנו עדים לו כיום.

בשלב זה אפשר רק לשער מה תהיה התגובה המשפטית של טבע. החברה יכולה לטעון כי ההפניה ההדדית בין הדין הישראלי לבין הדין האמריקאי מותירה אותה בלא חובת גילוי - המחוקק הישראלי מתיר לחברות דואליות לדווח לפי הדין האמריקאי והמחוקק האמריקאי דווקא התכוון להקל עם חברות זרות. יש להניח שפרופסור אמריקאי נכבד למשפטים כותב בימים אלה ממש חוות דעת ברוח זו עבור החברה.

בטבע יכולים גם לטעון כי אילו היה במעשיה פגם, רשות ניירות ערך האמריקאית כבר היתה נוקטת פעולה כלשהי נגדה. זה טיעון חלש - הרשות בארה"ב אינה בקיאה בחוק הישראלי, וזו אחת הסיבות לאכיפה הדלה שלה.

אם צודקים חנס וקמר בטענה כי טבע מפירה את חובת הדיווח על שיאני השכר כבר 12 שנים, מדוע לא הוגשה עד היום תביעה ייצוגית נגדה בארה"ב? שתי תשובות אפשריות. האחת, מחזיקי המניות האמריקאים אינם מכירים את הדין בישראל, ולכן ספק אם הם יודעים את מה שטוענים חנס וקמר. התשובה השנייה היא שאין בייצוגית הזו כסף - שני הפרופסורים לא תובעים פיצויים, אלא מבקשים צו שיורה לחברה לחשוף את המידע.

שרון חנסצילום: תומר אפלבאום

אז למה מתנגדים בטבע? קודם כל, אם אפשר - למה לא. בנוסף, מטבע הדברים בחברה שבה הבעלות מפוזרת והשליטה מרוכזת בידי המנהלים, יש העדפה שלא לחשוף את השכר והתגמול שלהם.

מעבר לכך, גילוי השכר עלול לפתוח פתח לתביעות נוספות. אם בסוף ההליך יורה בית המשפט לחשוף את נתוני השכר של בכירי טבע ויתברר כי שכרם מופרז או היה מופרז בעבר - ייתכן שיהיה מי שירצה לתבוע אותה על רקע זה.

השינויים האחרונים בחוק החברות משנים במעט את מידת הגילוי, גם בחברות הדואליות. התיקון לחוק בעניין שכר הבכירים ‏(תיקון 20‏) מנובמבר 2012 יחייב חברות ציבוריות לגלות את שכר המנכ"ל בעת אישורו באסיפה הכללית של בעלי המניות - וכך יחשפו אותו לכל. עד לתיקון, שכר המנכ"ל היה טעון אישור הדירקטוריון בלבד.

להבא, אם טבע תבקש לשנות את שכר המנכ"ל, ג'רמי לוין, ניתן יהיה לקבל מושג על שכרו. עם זאת, שכרם של יתר שיאני השכר הבכירים וזהותם יישארו מעורפלים. לא ניתן יהיה לדעת גם כמה השתכר מנכ"ל טבע לשעבר, שלמה ינאי, בחמש השנים שכיהן בחברה. בראיון פרישה ל"ידיעות אחרונות" אמר ינאי על שכרו רק שהוא "לא מתלונן".

סביר להניח שטבע תיאבק בכל הכוח למנוע גילוי של המידע במחוזי ואם תפסיד, תערער לבית המשפט העליון. טבע מצטיינת בניהול מאבקים משפטיים. אפשר לומר שזה בדנ"א שלה.

רוח גבית לשינוי

מה לגבי שאר החברות הדואליות? החברה הדואלית ה"צדיקה" היחידה שנסחרת לפי חוק רישום כפול, בדומה לטבע, ובכל זאת מפרסמת נתונים על שיאני השכר שלה היא איתוראן.

יש חברות דואליות אחרות המפרסמות נתוני שכר בכירים על בסיס אישי, אבל אלה בעיקר חברות שפועלות אמנם בישראל אך מאוגדות בארה"ב, ולכן שכר הבכירים שלהן מדווח בגלל כפיפותן לחוק האמריקאי הרגיל. אמפל, שרשומה כחברה אמריקאית, היא דוגמה לכך. דוגמאות נוספות הן פריגו, פלוריסטם ופרוטליקס. מלאנוקס, לעומתן, היא חברה ישראלית שמפרסמת דו"חות כחברה אמריקאית ‏(לא לפי חוק הרישום הכפול‏), וככזו היא מפרסמת גם את שכר בכיריה ושמותיהם.

בחברות אחרות בחנו את תביעת חנס וקמר והחליטו להמתין ולראות כיצד תפסוק השופטת קרת־מאיר. בכמה מהן המצב המשפטי שונה משל טבע. חלק מהחברות הדואליות החלו לפעול כחברות פרטיות בישראל - בתחילה הן הנפיקו את ניירות הערך בחו"ל ורק לאחר מכן ניצלו את חוק הרישום הכפול והפכו לדואליות.

בחברות אלה יטענו כי החוק הישראלי לא חייב אותן מלכתחילה לדווח לציבור על שכר הבכירים בתקופה שהיו חברות פרטיות, ולכן כשהנפיקו ניירות ערך רק בארה"ב לא היו כפופות לחוק הישראלי ולא היו חייבות לדווח בישראל. לטענתן, מגיע להן ליהנות מהגישה המקלה של החוק האמריקאי כלפי חברות זרות. למראית עין, זו פרשנות לגיטימית. אלא שהיא רחוקה מכוונת חוק ני"ע בערך כמו שכדור הארץ רחוק מכוכב שבתאי.

ברשות ניירות ערך צריכים לחשוב מחדש על המצב הזה, ויש רוח גבית המצדדת בשינוי. חברת אנטרופי, המייעצת לגופים מוסדיים, אימצה את הדרישה לגילוי אישי של שכר הבכירים כתנאי לתמיכת המוסדיים בכוונת חברת בבילון להפוך לדואלית על ידי הנפקת מניותיה בארה"ב. בבילון הודיעה כי היא מתחייבת להמשיך לגלות את שכר הבכירים על בסיס אישי, כפי שדיווחה עד כה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker