"המטרה נותרה בעינה: החלשת היועץ המשפטי והערכים שבשמם הוא פועל" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"המטרה נותרה בעינה: החלשת היועץ המשפטי והערכים שבשמם הוא פועל"

עו"ד דינה זילבר מונתה באחרונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ואף כתבה ספר על המתח ההיסטורי בין היועצים לנבחרי הציבור ■ בראיון ראשון היא מתייחסת ליוקרת מוסד היועץ, להתקפות הפוליטיות עליו ולתיקים של אישי ציבור

9תגובות

מוסד היועץ המשפטי לממשלה ידע עליות ומורדות. יוקרתו הגיעה לשיאה בימי היועצים מאיר שמגר ואהרן ברק, אך מאז היא נשחקת, גם אם עוצמת התפקיד גברה. "את סוגיית העלייה והירידה בקרנו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה - תופעה שאכן התרחשה - צריך לטעמי לבחון בקונטקסט רחב יותר של שחיקה כללית שחלה במעמדם של מוסדות", טוענת דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ייעוץ.

זילבר מונתה לתפקיד רק לפני חודשים אחדים. קודם לכן שימשה פרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים.

באחרונה פירסמה זילבר ספר על ההיסטוריה של היועצים המשפטיים לממשלה. הספר "בשם החוק" הוא פרי מחקר, שיחות עם יועצים ודמויות שסבבו אותם ואיסוף מידע שנמשכו שנים אחדות, והוא מאיר מעט מהנעשה בלשכה עתירת הכוח בקומה השנייה ברחוב צאלח א-דין 29 בירושלים.

אוליבייה פיטוסי

בהזדמנות זו נחשפת גם השקפת עולמה של מי שתהיה בשנים הבאות דמות חשובה לצדו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ויועצים שיבואו אחריו.

אחד מהאתגרים הגדולים של יועץ משפטי לממשלה הוא לאו דווקא העמדה לדין של אנשי ציבור, אלא היכולת לומר להם "לא", בתפקידם כקובעי מדיניות. השחיקה במעמדו של מוסד היועץ מקשה על כך. לדברי זילבר, "הוויכוח הנסב בשנים האחרונות לגבי חלוקת התפקידים הראויה בין המשפט לבין קובעי המדיניות אינו סיפור המנותק מהמגמה הזו".

היא מודאגת מהפגיעה במוסד היועץ. "זו חלק ממגמה כללית שבעיני היא מדאיגה מאוד - הידרדרות במעמדה של מערכת אכיפת החוק על כלל זרועותיה: בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה והמשטרה".

בספרה מובא ראיון עם יצחק זמיר, יועץ לשעבר ושופט בית המשפט העליון בדימוס, שמתאר בדאגה "אובדן של כבוד וריסון כלפי המוסדות, ללא יוצאים מהכלל, וכלפי מוסד היועץ המשפטי לממשלה בכלל זה... הסתבר למערכת הפוליטית שהיא יכולה לפגוע במערכת המשפטית מבלי לפגוע בעצמה. אם בעבר דבר כזה היה מחסל פוליטית, כיום, לא זו בלבד שזה לא פוגע - זה אפילו מביא קולות".

בראיון המופיע בספר עם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, אומרת הנשיאה כי "קבלת עמוד שדרה של יועץ משפטי לממשלה היא תהליך. זה לא נעשה בן לילה... ההכרה בכך ש'ראש הממשלה אמר' זה לא נימוק, היא תהליך לא פשוט שכמעט כל היועצים המשפטיים לממשלה עברו אותו".

אוליבייה פיטוסי

זילבר מתרשמת כי "הזיכרון הציבורי מתקופת כהונתם של שמגר וברק כיועצים הוא של תקופת זוהר, אך דווקא בשנים שחלפו מאז יותר החלטות משמעותיות מגיעות לשולחנו של היועץ ומעורבותו בחיים הציבוריים גדלה".

האם הפיחות ביוקרת מוסד היועץ נובע ממלחמתו בשחיתות, או אולי זה קורה דווקא כאשר מלחמתו בשחיתות נחלשת?

"הקשר בין פיחות במעמד היועץ לבין המלחמה בשחיתות הוא קשר מורכב. צריך להבחין בין פיחות במעמד הציבורי של היועץ לבין ניסיונות של המערכת הפוליטית לפגוע בו ולהחליש אותו. ציבורית, המאבק בשחיתות מוסיף פופולריות, הגם שכמובן פופולריות אינה המדד הנכון לבחון באמצעותו את מקצועיות היועץ ואת שאלת היותו יועץ טוב או לא. היועץ צריך לכוון את עצמו רק לפי צו מצפונו המקצועי ועל פי הדין, ולא לפי מידת האהדה הציבורית להחלטותיו".

ניסיון העבר מלמד מהי מנת חלקם של יועצים משפטיים הסוגרים תיקי חקירה?

"החלטות על סגירת תיקים, גם אם הן הכי מגובות מבחינה ראייתית והכי מבוססות מבחינה מקצועית, לא מתקבלות באהדה. יועצים שמקבלים החלטות קשות כאלה בתיקים של אישי ציבור שנמצאים בעין הציבורית יותקפו מיד כהססנים, כ'עושי דברם של אנשים מסוימים', ככאלה שמונו כביכול כדי לקבור תיקים".

"צריך ברקסים איתנים"

הראיון עם זילבר מתקיים לפני שוינשטיין הודיע על החלטתו הסופית בתיקו של אביגדור ליברמן, וגם לאחר ההחלטה העדיפה זילבר שלא להתייחס אליה. עם זאת, קשה להימנע מהתחושה שדבריה משקפים הלך רוח בלשכת היועץ וינשטיין.

אמיל סלמן

"בתחום המלחמה בשחיתות, מלכתחילה אי אפשר למלא אחר הציפיות של כולם: יש כאלה שהמלחמה בשחיתות הציבורית היא לזרא להם. אנשים אחרים יחשבו תמיד שהמאמצים, הקצב והתוצאות של מערכת האכיפה בתחומים אלה אינם מספקים", מסבירה זילבר. "עצם זה שהיועץ מזוהה עם מלחמה בשחיתות הציבורית יוצרת באופן טבעי רף ציפיות גבוה, אך במציאות יש אילוצים ראייתיים, מורכבות של חקירות, נחקרים שאינם משתפים פעולה, התמשכות הליכים מטעמים שונים, התיישנות והתנגשות בין אמת עובדתית - מה שאנחנו מאמינים שאכן קרה, לבין אמת משפטית - מה שניתן להוכיח בבית המשפט. בסוף הרי צריך לעמוד ולשכנע שופטים על בסיס ראייתי איתן. זה יוצר לעתים פער מתסכל ולא תמיד מאפשר להגשים את הציפיות של כולם".

בצד המתקפה על יועצים משפטיים בגלל עיסוקם בשחיתות ציבורית, מציעה זילבר לשקול גם אפשרויות נוספות. "יש תזה שלפיה במלחמת התרבות המתחוללת בשנים האחרונות במדינת ישראל על דמותה העתידית ועל הערכים שצריכים להנחות אותה, המתקפה על מערכת המשפט על כל זרועותיה אינה מקרית. יש גורמים שאיתרו את ההשפעה המשמעותית של מערכת המשפט והערכים שלה - חוקיות, שוויון, ממלכתיות - הם לזרא בעיניהם. הם מבקשים להחליש אותה באופן מודע ומכוון בהתמודדות כוחנית מדאיגה ביותר בעיני, שתפקידה ליצור אפקט מצנן ברור לפעולתם של היועצים המשפטיים".

זילבר אינה נוקבת בשמות, אך מפנה אצבע לכיוון הזרוע המבצעת. "מערכת המשפט היא גורם מרסן, והגורמים המבצעים אינם אוהבים להיות מרוסנים. זה מתח טבוע ומובנה בין דוושת הגז לדוושת הברקס. צריך ברקסים איתנים וצריך כמובן גם לדעת מהם המקרים שבהם נכון להפעיל אותם".

לתגמל בהתאם את השירות הציבורי

זילבר ייצגה את המדינה בלא פחות מ-1,600 עתירות לבג"ץ. אחת המפורסמות שבהן היתה העתירה נגד הסדר הטיעון עם הנשיא משה קצב. העתירות נדחו, אם כי בחלק מהעניינים רק ברוב דחוק של שלושה שופטים מול שניים.

במבט לאחור, האם ההסדר היה שגיאה? נאום הסניגוריה של זילבר על מזוז חוצב להבות. "כשהסתברה ליועץ מזוז התנהלותו הקלוקלת של נשיא המדינה, הוא פעל לעשות בפרשה הזו את הדבר הנכון, הלא פשוט וחסר התקדים - לחשוף את קלונו של נשיא מדינה מכהן ולהפעיל כנגדו את ההליך הפלילי כדי להוקיע את האזרח מספר אחת בגין התנהלותו העבריינית. מזוז לא טייח, לא הסתיר ולא קבר, והתוצאה היא שאדם שכיהן כנשיא המדינה הורשע בדין בכל הערכאות ונשלח לריצוי עונש מאסר בן שבע שנים, בקלון הראוי לו".

בקרוב תיאלץ זילבר להתמודד באופן אישי עם כמה מהסוגיות הבוערות ביותר שעל שולחן הממשלה. קודמה בתפקיד המשנה ליועץ, מייק בלאס, טיפל בין היתר בסוגיות של אכיפת החוק בשטחים, ונחשב לאחד משנואי נפשם של המתנחלים במשרד המשפטים. זילבר מבקשת שלא להתייחס לתחומי אחריותה, שאותם היא עדיין לומדת.

תחום אחר שריכז בלאס היה ניגוד העניינים במינויים בשירות הציבורי. זילבר אומרת כי "שירות ציבורי מקצועי, מאופיין במומחיות מובהקת ומאויש על ידי טובי האנשים שרואים בשירות ארוך טווח בו משאת נפש ושליחות ציבורית, צריך להיות מסומן כמטרה לאומית על ידי קברניטי המדינה ולהיות מתוגמל בהתאם". יותר מכך, לדבריה, "זהו משקל נגד מאזן חיוני לחוסר היציבות שחווה המערכת הפוליטית בשנים האחרונות, לעתים שלא באשמתה".

לאחר 16 שנים כפרקליטה במחלקת הבג"צים, זילבר גם קובעת ללא היסוס שבמרבית המקרים המדינה פועלת כדין, "וההגנה על עמדתה אינה מעוררת קושי". האם מוצדק להגן על עמדות גבוליות של המדינה בבג"ץ? גם בעניין זה עמדתה של זילבר ברורה. היא סבורה כי כל עוד ניתן "לבסס טיעון משפטי מכובד שעומד על רגליים איתנות, גם אם הוא כרוך בסיכון - המדינה, ככל בעל דין אחר, ראויה להגנה ונכון להביא את טיעוניה בפני בית המשפט העליון כדי שהוא יהיה זה שיכריע".

לעומת זאת, במקרים קשים מובהקים של מדיניות שחוקיותה מוטלת בספק, "האתגר של מערכת הייעוץ המשפטי הוא להבטיח כי ההגנה המשפטית תינתן רק למהלכים שהם בתוך גדרי החוק ומתחם הסבירות". זילבר מבהירה כי "אם לא מצליחים להגיע לכך בשכנוע במקרים המחייבים זאת היועץ אינו פטור מהחובה הלא פשוטה לנהל מאבק על שלטון החוק בשלטון ולהימנע מלהגן על מהלכים ממשלתיים בלתי חוקיים".

"החברה היתה נראית אחרת ללא היועמ"ש"

כשחיפשנו את ספרה של זילבר בחנויות הספרים, מצאנו אותו על מדף ספרי המתח; בחנות אחרת הונח על מדף ספרי ההסטוריה. עבור זילבר, שני המדפים הללו הם סוג של מחמאה. "הרגשתי שסיפורו של היועץ כמוסד ושל היועצים כסוג של 'גיבורים אלמונים' הוא סיפור שלא מוכר כמעט בכלל, סיפור שהוא גם סיפור דרמטי מהמעלה הראשונה, גם מרתק וגם חשוב בשל תרומתו לאיכות החיים המצטברת של כולנו כאזרחים במדינה".

מה גורם לפרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים להקדיש שעות רבות לכתיבת ספר על ההסטוריה של היועצים המשפטיים לממשלה?

"בכניסה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה יש קיר שעליו תלויה שורה של פורטרטים של 11 היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו בתפקיד מאז קום המדינה. בשנות עבודתי כפרקליטה במחלקת הבג"צים ביליתי מול הקיר הזה עשרות שעות המתנה לישיבות עבודה בלשכת היועץ. בשלב כלשהו, התמונות של האנשים הללו, שבאותה עת רובם היו מוכרים לי באופן שטחי, סיקרנו אותי והבנתי שהקיר הזה מתמצת את הסיפור המשפטי של מדינת ישראל. זה קו ההגנה הראשון על שלטון החוק".

זילבר קשורה בנימי נפשה למוסד שהיא כותבת עליו. היא עצמה מודה בכך. "הספר שלי מדבר ממרחב של אכפתיות - לא כזו הנובעת משייכות ארגונית למוסד היועץ המשפטי לממשלה, אלא ממרחב של אכפתיות רחבה הרבה יותר. כזו הרואה נגד עיניה את החברה הישראלית בכללותה. אין ספק שאלמלא היועץ המשפטי לממשלה החברה היתה נראית אחרת לגמרי", היא אומרת.

דניאל בר און

"מעורבותם של היועצים המשפטיים לממשלה בצמתים רגישים וקריטיים בתולדות המדינה, סייעה לא פעם להציל את מדינת ישראל מעצמה. זה סיפור אופטימי על מוסד ישראלי מקורי שתרומתו לשיפור איכות החיים במדינה אינה מוכרת מספיק, וודאי לא מוערכת מספיק, ולכך בין היתר אני מבקשת לכוון זרקור".

הספר עומד על תרומתו של כל אחד מהיועצים המשפטיים להעצמתו של התפקיד, וגם לכינונה של הדמוקרטיה הישראלית כפי שאנו מכירים אותה. ליועץ המשפטי הראשון, יעקב שמשון שפירא, היה חלק משמעותי בעיצוב דמותה הראשונית של המדינה; חיים כהן, שמונה בהמשך לשופט בית המשפט העליון ונחשב לשופט ליברלי מאוד, היה שותף דווקא לכינון רבים מההסדרים הביטחוניים השוררים בחלקם עד היום; יורשו, גדעון האוזנר, השפיע על עיצוב תודעת השואה במשפטו של אדולף אייכמן; היועץ מאיר שמגר השפיע על פתיחת שערי בג"ץ לביקורת שיפוטית על הממשל הצבאי בשטחים באופן חסר תקדים ביחס לממשלים צבאיים בעולם וקידם את הפנמת שלטון החוק בשלטון המרכזי והמקומי; אהרן ברק (חשבון הדולרים של הזוג רבין), יוסף חריש (כתב האישום נגד אריה דרעי) ומזוז מוזכרים על ידי זילבר כמתווי דרך במלחמה בשחיתות הציבורית.

הספר מדגיש כי מזוז יוצא דופן בכל קנה מידה. הוא היה מעורב בהגשת כתבי אישום נגד קצב, אולמרט, צחי הנגבי, עמרי שרון, שלמה בניזרי, אברהם הירשזון, יחיאל חזן ומיכאל גורלובסקי, נעמי בלומנטל, ג'קי מצא ואישים נוספים. לא היה יועץ שהשתווה לו בניקוי האורוות.

יועצים היו מעורבים גם במשאים ומתנים לשלום. ברק בהסכם עם מצרים, רבין הפקיד את ירדן בידי אליקים רובינשטיין, ובהסכמי הביניים עם הרשות הפלשתינית היו מעורבים רובינשטיין ומזוז.

פרק בספר חושף כיצד מישאל חשין היה מועמד פעמיים לתפקיד היועץ, ומדוע דילגו עליו. בספר הוא מודה כי זו היתה החמצה מקצועית גדולה עבורו.

זילבר גם עוסקת בהרחבה במאבקים של יועצים להשלטת ממשל תקין בגופי אכיפת החוק. היא מוצאת קווי דמיון בין זמיר, שנאבק לריסון והכפפת שירותי הביטחון למרות החוק בפרשת קו 300, לבין פעילותו של רובינשטיין להדחת ראש אגף החקירות ניצב משה מזרחי בעקבות פרשת האזנות הסתר לליברמן. היא עוסקת בהרחבה בעימות בין רובינשטיין לעדנה ארבל בסוגיה זו.

הספר גם מוציא לאור את העימות בין היועץ מיכאל בן יאיר לבין פרקליטת המדינה ארבל סביב העמדתו לדין של שר המשפטים יעקב נאמן באשמת תצהיר כוזב. בראיון לספר מציעה ארבל לקרוא את פסק הדין שזיכה את נאמן ולראות כי "לא מדובר בטעות בתום לב בתאריך או משהו כזה, אלא בשורה שלמה של דברים שהתרקמו בעינינו לנסיון להדחת עד". על בן יאיר היא אומרת שהיה "משפטן מעולה וקפדן, אך חסר ניסיון בתחום הפלילי. בתחום הזה הצלתי אותו לא פעם".

בן יאיר אמר בראיון לספר: "חשתי בחסר של חוות דעת שנייה מול המלצותיה של פרקליטות המדינה בהנהגתה של עדנה ארבל". לטענתו, היא זו שהחליטה על כתב האישום נגד נאמן לאחר שהוא מידר את עצמו מהתיק בגלל יחסיו המעורערים עם השר.

מאז ומתמיד ניסו להחליש את היועץ

בעבודתה על הספר גילתה זילבר כי הניסיון להחליש את מעמדו של היועץ אינו תופעה חדשה. "מאז קום המדינה ועד ימינו התאפיינה מערכת היחסים הזו בין ממשל למשפט בתקופות של עבודה הרמונית ואמון, לצד עימותים קשים ונוקבים שהגיעו עד כדי ניסיונות ממשיים להצר את התפקיד ולהחלישו".

הרשימה שהיא דולה מנבכי ספרה מדאיגה למדי. "היה מרתק וגם מצער לגלות עד כמה המטרה נותרה בעינה - החלשת היועץ והערכים שבשמם הוא פועל, ועד כמה יצירתיים היו האמצעים המגוונים שננקטו מקום המדינה ועד ימינו למימושה של המטרה: מהצעות ישירות לביטול התפקיד, הצעות לצמצום סמכויותיו, ניסיון למנות אנשים שנתפשו ככאלה שיהיו נוחים לשלטון, הדחה ברוטלית של יועץ שסירב להתיישר לפי ציפיות הדרג הפוליטי, ניסיון להשתלט על המוסד מבפנים ולמנות לתפקיד אדם שהיה מחובר לזירה הפוליטית, וכלה בהצעות ברמות תחכום מגוונות לשינוי מבני בהגדרת התפקיד ובסמכויותיו באופן שלטעמי עלול להחלישו מאוד אם לא לרוקנו מתוכן", אומרת זילבר.

האם את רואה את עצמך ממלאת בעתיד את תפקיד היועץ?

"רק כעת התחלתי תפקיד מאתגר מאוד ועתיר אחריות ועניין, שבו אני מתרכזת כל כולי, כך שמבחינתי השאלה מה יהיה התפקיד הבא היא תיאורטית לגמרי".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#