המדריך של היועץ המשפטי ויינשטיין לעוה"ד התחמן

נשיא העליון אשר גרוניס ייעץ לעורכי הדין החדשים לדבוק באמת ■ לעומתו, היועץ יהודה ויינשטיין, בהחלטתו לגבי ליברמן, חיזק את עורכי הדין שמעלימים מידע, שותקים בחקירה ומושכים הליכים

הילה רז
הילה רז

>> ביום חמישי שעבר בשעות אחר הצהריים סיפקו שני המשפטנים שניצבים בראש מערכת המשפט הישראלית תשובה סותרת לשאלה כיצד על עורך דין טוב לנהוג.

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, חיזק בהחלטתו בעניין השר אביגדור ליברמן את הגישה שלפיה עורך דין מוצלח הוא זה שיבצע בשם הלקוח פעולות מתוחכמות שנועדו לעבור על החוק, יאריך הליכים בבתי המשפט ויסתיר מידע מרשויות האכיפה. נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, סיפק במקביל מענה שונה לחלוטין לאותה שאלה. מענה נאיבי במקרה הטוב, או מנותק מהמציאות במקרה הפחות טוב.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטייןצילום: אוליבייה פיטוסי

גרוניס נשא נאום בפני כ-1,250 עורכי דין טריים, שהוסמכו למקצוע בטקס של לשכת עורכי הדין בירושלים. נאומו היה רווי פאתוס, שובה לב, ונועד לשדר לפרחי עורכי הדין את מורכבות המקצוע וטוהרו. אלא שהמציאות שעליה דיווחו מהדורות החדשות באותן שעות לימדה בדיוק את ההפך.

מחוץ לאולם שבו נערך טקס ההסמכה דיווחו בחדשות על החלטת היועץ המשפטי. ההחלטה, שמשתרעת על פני 95 עמודים, יכולה לספק לפרחי עורכי הדין הסבר מפורט כיצד לפעול בעורמה ולהשתמש בכלים המשפטיים שלרשותם כדי להביא לסגירת התיק של הלקוח שלהם - אף שגם בכירי הפרקליטים בפרקליטות סבורים שלא נשללו החשדות נגדו, אלא שלא ניתן להוכיחם בבית המשפט.

הנשיא גרוניס ייעץ לעורכי הדין בנאומו "אל תסטו מדרך הישר. בכל מקרה ומקרה שיבואו בפניכם, הפעילו את חוש הצדק ואת הידע המשפטי שרכשתם". הנשיא הבהיר לפרקליטים הצעירים כי "מהיום תקבלו על עצמכם חובת נאמנות מורכבת. נאמנות, בראש ובראשונה, לחוק ולמשפט. נאמנות ללקוחות אותם תייצגו, שיצפו מכם להקדיש את כל עתותיכם לטובת קידום ענייניהם. תחובו גם חובת נאמנות כלפי בית המשפט, הרואה בכם פקידי בית המשפט. ככאלה, תפקידכם לסייע לבית המשפט לעשות משפט. תהיו מחויבים להביא בפני בית המשפט מידע חשוב ורלוונטי לניהול ההליך; לעתים, ונקווה שלא לעיתים תכופות, אף בניגוד לאינטרס של בעל הדין אותו תייצגו.

אשר גרוניסצילום: ניר קידר

"לבד מכל אלה, שמרו על חובת הנאמנות שלכם לעצמכם. פעלו תמיד בהתאם לחוק ולכללי האתיקה, אך גם על פי צו מצפונכם. לא אחת יזמן לכם המקצוע דילמות מקצועיות ואתיות. נהגו בהתאם לנורמות המשפטיות המצופות מכם כעורכי דין". לקראת סיום דבריו הציע גרוניס לעורכי הדין "מנעו דיונים מיותרים בבתי המשפט". אלא שאם עורך הדין של ליברמן, עו"ד יואב מני, היה פועל לפי עצתו של גרוניס, ניתן להניח שליברמן היה עומד לדין.

החלטתו של וינשטיין שלא להעמיד לדין את ליברמן בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון בשל ההכנסות במיליוני שקלים שזרמו לחברות של מקורביו ובתו בתקופת כהונתו כעובד ונבחר ציבור, מצביעה על הצלחה משפטית מרשימה של עו"ד מני.

לטענת הפרקליטות, לקראת מינויו של ליברמן לראשונה כשר ובמהלך כהונותיו הציבוריות הוא קשר קשר עם מני לגיבוש תוכנית לצורך פעילות פיננסית של החברות שהקים בקפריסין שלא כדין. לפי החשד, "פעלו ליברמן ומני באופן שיטתי ומכוון להסתרת הפעילות, תוך ביצוע מעשי מרמה שיטתיים מתמשכים כלפי הציבור ומוסדות המדינה, בניגוד לדין ולנורמות המחייבות את ליברמן".

בהמשך מתארת הפרקליטות כי "לפי החשד הוסכם שמני יפעל להקמת תאגידים בחו"ל, יעמוד בקשר עם צדדים שלישיים ועורכי דין ויפעל לביצוע הפעולות הפיננסיות בין החברות. כן הוסכם, לפי החשד, כי במידת הצורך יפעל מני להסוואת הפעולות, הכל לפי צרכיו של ליברמן, באופן שלא ייחשפו מעורבותו וחלקו בפעולות".

מני מוגדר כדמות מרכזית בפרשה: הוא הנחה את משרד עורכי הדין הקפריסאי שלא להעביר פקסים לישראל ונתן הנחיה בעל פה שלא להזכיר את ליברמן במסמכים ובתכתובות שקשורים לחברות.

רישום החברות על שם אנשי עסקים אחרים הביא את וינשטיין למסקנה כי ייתכן שליברמן מכר את החברות שהיו בבעלותו לאנשי העסקים עם כניסתו לחיים הציבוריים. וינשטיין ניתח את הראיות, העדויות והמסמכים והגיע למסקנה שאין די ראיות כדי להוכיח ברמה הנדרשת למשפט פלילי את הקשר של ליברמן לחברות האלה ואת הנאתו מהרווחים שנבעו מהן.

בחקירתו במשטרה שמר מני על זכות שתיקה. מבנה החברות המתוחכם שהקים, העובדה ששירת כמה לקוחות, ובהם אנשי העסקים שרכשו את החברות של ליברמן, והחיץ ששימש מני בין ליברמן לבין החברות היווה גורם מרכזי בהחלטתו של וינשטיין שלא להגיש נגד ליברמן כתב אישום באישומים חמורים.

מהחלטתו של וינשטין עולה עוד כי מני טען שעל כ-1,200 מסמכים שנתפסו במשרדו קיים חיסיון עו"ד-לקוח. בירור טענתו בשלוש ערכאות משפטיות - בתי משפט השלום, המחוזי והעליון - הביא לעיכוב של כשנה וחצי בחקירה, מאפריל 2007 ועד אוגוסט 2008, אז נדחה ערעורו של מני בבית המשפט העליון. רק לאחר מכן הועברו המסמכים למשטרה.

"עינוי הדין" הביא ל"זיכוי הדין"

במהלך חקירת התיק המורכב מתו חלק מהעדים, אחרים שינו את גרסתם, סירבו לשתף פעולה לפתע או חלו - כך שהם לא מסוגלים להגיע להעיד בישראל. לעיכוב שגרם מני בחקירה היתה מטרה משפטית, שחורגת מההגנה על החיסיון המשפטי. כל עיכוב מיותר בהליך המשפטי מכונה "עינוי דין" בשל הנזק שנגרם לכאורה לאדם שמעוניין שחפותו תוכח או שייסגר תיק החקירה נגדו והוא יוכל להמשיך בחייו כמקודם. אלא שכאן הזמן פעל אך ורק לטובתו של ליברמן, והביא ל"זיכוי הדין".

במערכת משפט מושלמת היינו רוצים לקוות שעורכי הדין יפעלו לפי עצותיו של הנשיא גרוניס בנאומו. אלא שהמציאות הישראלית הנוכחית, שוינשטיין חיזק בהחלטתו בסוף השבוע, התרחקה מאוד מהמודל האידיאלי.

לאור ההצלחה המקצועית של מני וסניגוריו של ליברמן עולות השאלות מהן הנורמות המשפטיות המצופות עתה, לאחר סגירת התיק של ליברמן, מעורכי דין. האם עליהם למנוע דיונים מיותרים? מדוע שלא יסטו מדרך הישר אם בכך ימנעו מהלקוח שלהם הגשת כתב אישום? מדוע שייקחו את עצותיו של נשיא בית המשפט העליון ברצינות? חבל, אבל לא בטוח שזה ישרת את הלקוחות שלהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום