הכרעה או פשרה

פסיקת העליון בקשר לעובדי בז"ן תשפיע על אלפי עובדים בחברות שהופרטו

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
עידו באום

תיקי מסים אף פעם לא היו החומר החביב על שופטי בית המשפט העליון. תנו להם בג"ץ חוקתי והם על הגובה, תיק פלילי והם חותכים כשד משחת, תנו פרשנות חוזים והם מתפלפלים כאילו אין מחר. מסים? ממש דיכאון.

למרבה הצער, גם תחום המס זקוק להנחיה שיפוטית מבית המשפט העליון. דיני המס הם תחום המחייב ודאות ועקביות. כאשר בית המשפט העליון נמנע מלעסוק בסוגיות מיסוי חשובות, שוב ושוב נפתחות מחדש מחלוקות שנותרו ללא פתרון מחייב. נישומים עתירי כוח מנצלים זאת לטובתם ומעמידים את רשות המסים בפני עובדות מוגמרות - עיינו ערך ניצחונן של חברות ענק כמו טבע וצ'קפוינט בפרשת חוק "הרווחים הכלואים". שאר הנישומים, למשל רוב השכירים במשק, מצליחים פחות.

דורון ארבלי, מנהל רשות המסיםצילום: אוריה תדמור

בימים האחרונים הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון מחלוקת משפטית בסוגיה שיש לה השפעה על אלפי עובדים בחברות ממשלתיות שהופרטו.

לא פחות חשוב מכך, לסוגיה יש השלכה ישירה על השאלה מהו שיעור המס שיוטל על פיצויי פיטורין. זו שאלה חשובה מאוד בכלל, ובימי המיתון הכלכלי בפרט. בתי המשפט המחוזיים הגיעו למסקנות סותרות בשאלה אם פיצויי פיטורין הם הכנסת עבודה שיש למסותה בשיעורי מס גבוהים יחסית, או רווח הון שחל עליו מס בשיעור של 20% בלבד.

רשות המסים הגישה באחרונה לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, שקבע כי מענק ששולם לעובדי בז"ן בעקבות הפרטת החברה ב-2004, ייחשב למענק הון ולא לשכר עבודה. עובד בז"ן, חיים ניסים, הוא הנישום במרכז התיק, אבל רשות המסים הסכימה כי ההכרעה לגביו תחול על כל עובדי החברה שהופרטה. ניסים מיוצג על ידי עורכי הדין ירון מהולל ונועה לב-גולדשטיין ממשרד איתן מהולל & שדות.

שופט בית המשפט המחוזי, רון סוקול. מס של 20% על הוןצילום: אתר בתי המשפט

רשות המסים גורסת כבר שנים כי פיצויי פיטורין הם הכנסת עבודה שיש למסות בשיעורי המס הרגילים, ולא תשלום הון שחל עליו מס נמוך. זו גם טענתה ביחס למענקים שקיבלו עובדי בז"ן לאחר שהגיעו להסכם עם המדינה, לפיו לא יתנגדו להפרטת החברה. למעשה, רשות המסים טוענת כמעט תמיד שתגמול שמקבל עובד מהמעסיק הוא הכנסת עבודה ולא רווח הון - ולא משנה איך תקראו לתגמול הזה.

הפרטת בז"ן ב-2004 עוררה למעשה שתי שאלות משפטיות חשובות. השאלה הראשונה היתה אם לעובדי חברות שהמדינה מתכוונת להפריט יש זכות להתנגד להפרטה. בית הדין לעבודה יודע להגן על עובדים כשהן מיוצגים על ידי ועדים חזקים, לא פעם זה נעשה על חשבון הקופה הציבורית. בית הדין הגן על זכותם של עובדים להתנגד להפרטה. בית הדין קבע כי לעובדים יש זכויות רבות במקום עבודתם, כולל הזכות להתאגד וזכויות חוקתיות וקנייניות אחרות. בכך כפה בית הדין לעבודה על המדינה לקנות את הסכמת העובדים להפרטה בכסף. זה מה שקורה כאשר המדינה מתייצבת מול ועדי עובדים חזקים כמו אלה של בז"ן, נמלי ישראל או הבנקים.

כך התעוררה השאלה השנייה: מהו גובה המס שיוטל על התשלום שקיבלו העובדים בתמורה להסכמתם להפרטה? למעשה, התמורה שנתנו העובדים למדינה מורכבת מכמה רכיבים. יש בה לא רק ויתור על הזכות להתנגד להפרטה, אלא גם ויתור על זכויות חוקתיות שעליהן לא חל מס כלל. עם זאת, השופט סוקול פסק כי הסכמת העובדים להפרטה היא בעיקרה מכירה של נכס - זכות ולא עבודה - ולכן הם חייבים במס על רווח הון בלבד.

עובדים נוספים ממתינים להחלטה בכליון עיניים

רשות המסים הבינה מיד את השלכות הרוחב של ההחלטה ועירערה לעליון. רשות המסים מוסיפה וטוענת בערעור כי אם יוחלט שהמענק ניתן בגין ויתור על זכות ולכן הוא בכל זאת רווח הון, אזי יש לראות את הזכות ככזו שנולדה ביום תחילת עבודתו של כל עובד. הסיבה לטענה המתוחכמת הזו היא שעד 2003 חל על רווחי הון שיעור המס הרגיל. רק מ-2003 נקבע על הון מס מופחת של 20%.

אם תתקבל גישה זו של רשות המסים, רוב העובדים הוותיקים ישלמו מס גבוה על שנות עבודתם בחברה, כי הזכות להתנגד להפרטה נפרשת על כל תקופת עבודתם. זו פגיעה קשה במיוחד בעובדים ותיקים שההפרטה שלחה אותם הביתה, בניגוד לצעירים יותר שנותרו בחברה גם לאחר ההפרטה. בניגוד לרשות המסים, השופט המחוזי סוקול סבר שהזכות נולדה רק ביום שבו החליטה הממשלה על ההפרטה, ב-2004, לאחר ששיעור המס כבר היה נמוך.

זהו אינו המקרה היחיד של עובדים שקיבלו, לרוב בזכות מאבק של איגוד העובדים, מענק או פיצוי מסוג זה, ולכן ההכרעה העקרונית בעניין חשובה. ממתינים לה בכליון עיניים עובדי הבנקים ועובדי הנמלים. אלא מה? בית המשפט העליון מעדיף להימנע מהכרעה עקרונית. בדיון שהתקיים בשבוע שעבר לחצו שופטי העליון על רשות המסים ועל הנישום שנגדו הוגש הערעור להגיע לפשרה. המשנה לנשיא, מרים נאור, והשופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן הפעילו - בעיקר על רשות המסים - לחץ לא מתון. המתווה שהציעו השופטים לצדדים הוא להחשיב את מענק ההפרטה כתגמול הוני, אך להסכים על שיעור המס שיחול עליו בפשרה.

התוצאה לא מצאה חן בעיני אף אחד מהצדדים. רשות המסים אינה מעוניינת להסכים לכך שמענק לעובד מכל סוג שהוא ייחשב תגמול שאינו שכר עבודה. מבחינת הרשות זה סדין אדום. עובדי בז"ן לא רוצים לשלם יותר מ-20% מס, וחוששים מפשרה שמשמעותה כי הזכות למענק בהפרטה נפרשת על כל תקופת עבודתו של העובד בחברה, מכיוון שאז כל מי שהחל לעבוד לפני 2003 יספוג שיעור מס גבוה יותר.

השופטים הבינו את חשיבות הסוגיה. אחד מהם העיר כי ייתכן שיהיה צורך להרחיב את ההרכב בגלל חשיבותה. גם זה סוג של איום, בעיקר על העובדים, מכיוון שהרחבת הרכב השופטים משמעה שפסק הדין יינתן רק בעוד שנים.

גם אם רשות המסים תתפשר במקרה הפרטי, לא יהיה זה סוף ההתדיינויות המשפטיות בשאלת המס החל על מענקי הפרטה או פיצויי פיטורין.

אפשר לציין לטובה את התנגדות המדינה, שיוצגה על ידי מנהלת מחלקת המסים בפרקליטות, עו"ד יעל ורבה, ללחצי שופטי העליון. למרות זאת, שופטי העליון התעקשו, ושלחו את הצדדים לעשרה ימים של הידברות שיסתיימו מחרתיים. מכיוון שהצדדים דחו את מתווה הפשרה שהציע בית המשפט, ביקשו מהם השופטים: נסו לחשוב על מתווה פשרה בעצמכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker