איך זה שגם שופטים מצטיינים הגיעו לרשימה השחורה?

12 שופטים, שמעכבים יותר מ-30 תיקים יותר משישה חודשים, יגיעו בימים הקרובים לפגישות בירור עם נשיא בית המשפט העליון. את המאבק מוביל שר המשפטים, יוסף לפיד

משה גורלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה גורלי

"דבר אחד אני יודע, וזה שעוד לא גיליתי שופט עצלן", אומר השופט דן ארבל, מנהל בתי המשפט. החל מהשבוע ארבל ייאלץ ללוות 12 שופטים, שמעכבים יותר מ-30 פסקי דין יותר משישה חודשים, לפגישות בירור עם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. מדובר בשופטי "הרשימה השחורה" של שר המשפטים יוסף לפיד (ברשימה 14 שופטים, אך שניים יפרשו בקרוב). בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין שהתקיים לפני כחודש באילת הטיל לפיד את הפצצה: "הסחבת היא סרטן ואני מתכוון לטפל בשופטים המעכבים פסקי דין. אפילו על ידי דין משמעתי. שירגישו איך זה להיות בצד השני של המתרס. בשלב זה נעניתי לבקשת הנשיא ברק לטפל בעצמו בבעיה".

השופטים התרגזו. הם לא רגילים שמאיימים עליהם. יו"ר נציגות השופטים, מיכה לינדנשטראוס: "יש להסתייג מהאיום של השר. זהו צעד שאין לו בסיס במציאות, ומדהים ששר משפטים בישראל מעלה הצעה שאין לה תקדים בעולם ואשר פוגעת בעצמאות השופטים".

שר המשפטים די נהנה מהמהומה שעורר. בינתיים הוא מסתפק בתזזית שהכניס אליה את המערכת. לפיד הקריא בכנס את ה"הספקים" של השופטים המעכבים בלי לנקוב בשמותיהם. אלא שבהדרגה השמות החלו לדלוף ואף להתפרסם. בראש הרשימה שופטת בית הדין האזורי בחיפה נאוה וימן, שזועמת ומכחישה את המספר שהודבק לה - 130 תיקים מעוכבים. משופט אחר ברשימה, כמאל חיר, מבית משפט השלום בחיפה, נשלל התואר המינהלתי סגן נשיא והוא יחזור להיות שופט מהשורה.

ובכל זאת, השופט ארבל מצהיר שאינו מכיר שופטים עצלנים. הוא מציע סיבות אחרות לפיגורים: "למשל, בעיה שקשורה לאופיו של אדם. יש שופט שמתלבט, ויש מי שמחליט מהר. יש שופט שכותב ארוך מפני שזה טיבו ואופיו ויש מי שנוהג לקצר. יש שופט שצובר אצלו יותר תיקים מכפי יכולתו".

כותבים בשישי-שבת

דוגמה לשופט שצובר יותר תיקים מכפי יכולתו הוא יגאל גריל מבית המשפט המחוזי בחיפה. גריל מופיע ברשימת לפיד עם 39 תיקים שממתינים זמן רב מדי לפסק דין. מבית המשפט המחוזי בחיפה נמסר שמדובר רק ב-27 תיקים. לינדנשטראוס, שהוא גם נשיא המחוזי בחיפה, יוצא מעורו כדי להגן על גריל: "מדובר בשופט שעובד עד שעות הלילה המאוחרות. אין שופט בישראל שהאורות דולקים אצלו עד השעות האלה. לפעמים קרה שאנשי האבטחה נעלו אותו בפנים. הבעיה המרכזית אצלו היא מקצוענותו ואיכותו, שגרמו לנשיאים לפני להזרים אליו כמות אדירה של תיקים. בגלל שהוא צייתן ומכבד

לפי משוב השופטים, גריל הוא אחד משלושת השופטים הטובים ביותר בחיפה, לפחות מבחינה מקצועית (הכרת התיק והכרת הדין). אבל סובלנותו בעוכריו. הוא קשוב לצדדים שמאריכים בדברים ומנהל את הדיון בנינוחות ארכנית מדי. והבעיה האמיתית מתגלית בפסקי הדין. גריל כותב כמו שופט בבית המשפט העליון - פסקי דין ארוכים ומפורטים, שמנתחים לפרטים את פרוטוקול הדיון. הצירוף הזה של כמות תיקים גדולה וכתיבה ארכנית זימנה אותו לרשימת לפיד. ארבל: "יכול להיות שמאחורי המאריכים מסתתר הרצון להתקדם באמצעות פסקי דין מלומדים. אלא שההנחיה של הנשיא ברק היא לכתוב קצר אלא אם מתעוררת בעיה אמיתית. ברוב פסקי הדין לא מתעוררת בעיה כזאת. ורובם, בניגוד לתדמית המקובלת, קצרים".

הנשיא ברק ממליץ לשופטים לא להתחיל תיק חדש לפני שהם כותבים את פסק הדין בתיק שסיימו. הוא מעדיף שהפקק יהיה בהתחלה - בהמתנה לתחילת המשפט, מאשר בסוף - בהמתנה לפסק הדין. במקרה הראשון האחריות היא על המערכת, במקרה השני האחריות היא על השופט עצמו. ברק מעדיף את העומס בכניסה. כך ניתן לדרוש יותר תקנים ו"להאשים" את המחסור בשופטים, לעומת מצב שבו "מאשימים" את השופטים עצמם. בעניין זה הוא נוהג להשוות את המצב בישראל עם זה שבגרמניה: שם יש 20,000 שופטים על 80 מיליון תושבים. שופט לכל 4,000 איש. בישראל יש 500 שופטים על שישה מיליון תושבים. שופט לכל 12,000 איש. לינדנשטראוס: "מתוך 35 מדינות שנמדדו ביחס של שופטים לתושבים, ישראל במקום ה29-28- ביחד עם מדינות כאלבניה, קטאר, פנמה וטורקיה".

את התוצאה המיידית של העומס מתאר ארבל: "העומס הוא כזה שאין לשופט ימים כדי לכתוב פסקי דין. בניגוד למרבית המדינות, שופטים בישראל שומעים תיקים חמישה ימים בשבוע. שופט מגיע הביתה בחמש-שש, לאחר ששמע תיקים רצוף מהבוקר. הוא נח קצת, אוכל ארוחת ערב ומתיישב לכתוב עד 1-12 בלילה, או בשישי-שבת". שופט מחוזי שמאשר מניסיונו האישי את הדברים אומר: "המערכת מבוססת על כך שאשב ואכתוב בשישי-שבת. אחרת אין לי שום סיכוי לעמוד בקצב".

בשאלונים הבודקים את כישורי המועמדים לשיפוט, מתבקשים הממליצים לציין את הערכתם לגבי כושרו של המועמד להחליט. היכולת להחליט היא אחת התכונות המרכזיות של שופט טוב. יכול אדם להיות בעל מקצוע מעולה, רגיש ואוהב אדם, ישר מאין כמוהו, מאוזן ואובייקטיווי, אבל מתקשה להחליט. ד"ר יעקב וינרוט סירב להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. "בבחינות ההסמכה לרבנות התייסרתי כשלמדתי דיני שחיטת תרנגולת", סיפר פעם, "אז להחליט לגבי בני אדם?!" על פרופסור ידוע, שהומלץ בזמנו לעליון, הורעפו כל השבחים האפשריים. אבל חברו הטוב, שופט בבית המשפט העליון, התריע: האיש ללא דופי למעט בעיה אחת - הוא לא יודע להחליט.

משלמים על חריצותם

לפני כעשר שנים עזב את המערכת בהסכמה הדדית שופט שהתקשה להחליט. אהרון טומשוף מבית המשפט המחוזי בבאר שבע משך תיק נזיקין במשך שלוש שנים. לצדדים נמאס והם הגיעו להסכמה, בהתערבות נשיא בית המשפט, שיינתן בינתיים פסק דין ללא נימוקים ושהנימוקים יינתנו בהמשך. אלה בוששו לבוא והצד שביקש לערער על הסכום שנפסק עתר למתן נימוקים. אולם חרף בקשות חוזרות ונשנות אלה לא ניתנו. השופט טומשוף נימק מדוע אינו מנמק: "נימוקי פסק הדין יינתנו בכל ההקדם האפשרי, אולם אוכל לעשות כן רק לאחר גמר כתיבת הכרעת דין בתיק רצח ולאחרי כתיבת פסקי דין בערעורים פליליים, בתיקי מעמד אישי דחופים ובתיקים דחופים אחרים".

הוגש ערעור לבית המשפט העליון והשופט שלמה לוין ביקש לקטוע את הסחבת: "ההשהיה במתן הנימוקים היא בלתי נסבלת ומן ההכרח לשים בהקדם קץ להתדיינות. אנו מורים לבית המשפט המחוזי ליתן את נימוקיו תוך 30 יום מהיום".

מצד שני ישנם שופטים מעולים, שנקלעים לפיגורים משום שאינם מתאימים לטפל בתיקים מסוימים. ד"ר גבריאל קלינג מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט מעולה עם כשירות ואיכות שמתאימים לעליון, שובץ - יחד עם השופטת שרה סירוטה - לדון בהמרצות פתיחה, הליכים שדורשים הכרעה מהירה, כמו למשל בקשה לניתוק חולה סופני ממכשירים או להבדיל, הכרזה שהתכנסות של מרכז פוליטי של מפלגה אינה חוקית. להמרצות פתיחה נחוצים שופטים שיודעים לחתוך מהר כשאול אלוני או אורי גורן אחריו, שטיפלו בעשרות המרצות ביום. סירוטה וקלינג יחדיו התקשו להתמודד עם ירושת גורן. קלינג, במיוחד, צבר תיקים בהמתנה שאילצו את המערכת להתערב - להפסיק להעביר לו תיקים ולהוציאו לחופשת כתיבה כדי לחסל את הפיגורים. כעת מטפלת

השופט ארבל מדבר על בעיה נוספת: "יש שופטים שנקלעים למשבר שלא קשור למערכת. בעיות בריאותיות למשל. בימים אלה עוזבים שני שופטים בגלל בעיות משפחתיות ובעיות בריאות. לפני כמה שנים פרש שופט לאחר חצי שנת כהונה. היתה לו בעיית ראייה רצינית, שהקשתה עליו את הקריאה. הוא התעקש להתמנות ולא היתה סיבה חד משמעית להתנגד".

מיד לאחר שלפיד יצר את הספין התקשורתי סביב הסחבת, הציג "אולפן שישי" של ערוץ 2 את תיק מפעל הפיס נגד גדעון גדות ושני בכירים נוספים כדוגמה להמחשת העניין. אלא שדוגמה זו אינה מונחת דווקא לפתחו של השופט, במקרה זה השופטת ורדה וירט-ליבנה מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הקריטריון לעיכוב תיק בידי שופט הוא משך הזמן בין סיום הסיכומים - המועד שהתיק בשל להכרעה - לבין כתיבת פסק הדין. בתיק זה עדיין לא הסתיימו הסיכומים (הסיכום האחרון יוגש בסוף יוני) ופסק הדין נקבע לסוף אוקטובר, בהחלט זמן סביר לתיק שמכיל 3,000 עמודי פרוטוקול ו300- מוצגים.

ועם זאת, אפשר לשאול מדוע תיק זה מתנהל ממארס 1998 ועד היום, אבל שאלה זו נוגעת לעקרונות הניהול של תיק מורכב, שיש בו חמישה צדדים החמושים במיטב עורכי הדין, שמכירים את כל טקטיקות ההשהיה, הדחייה ומיצוי הזכויות הדיוניות והמהותיות, כולל, למשל, התנגדות נמרצת לגישור או פשרה. לפעמים השופט מבקש לזרז את התיק. וירט-ליבנה הציעה גישור אצל פרופ' מרדכי מירוני, אך מפעל הפיס סירב. מספיק שאחד הצדדים יתעקש, והתיק צפוי להמשיך ולדשדש בצנרת השיפוטית.

כששר המשפטים מכריז על מלחמה בסחבת הוא יוצא מנקודת הנחה שהצדדים רוצים צדק ומהר. הנחה זו לא תמיד נכונה. לנתבע לא תמיד אצה הדרך, שבסופה הוא עלול לשלם. לנאשם בפלילים לא תמיד בוער לסיים את המשפט וללכת למאסר. לטנגו הזה דרושים שלושה - השופט ושני הצדדים (בתיקים מורכבים יש לעתים הרבה יותר צדדים) - מספיק שאחד ינעץ את רגליו באדמה כדי שהריקוד לא יתקדם.

את הסיבות להתארכות תיקים אפשר לחלק לשלוש קטגוריות מרכזיות. הראשונה היא סיבות מערכתיות. אלה נגזרות מהעומס שנובע מחיסרון בשופטים, מהיחס בין שופטים לתיקים ולאוכלוסייה. יש משקל גם לעובדה שהכלכלה המודרנית מזמנת תיקים מורכבים ביותר כדוגמת תיק הבנקאים, קרטל הביטוח, הדיסקונטאים ועוד, שיכולים לשעבד שופטים לתקופות ארוכות ל"תיקי ארגזים" - כפי שמכונים אותם משפטים, הנדחסים לעשרות ארגזי קרטון שמכילים עשרות אלפי עמודי פרוטוקול ומאות מוצגים.

הקטגוריה השנייה היא סיבות ניהוליות. אלו נובעות מהדרך שבה מנתבים נשיאים תיקים לשופטים ומפקחים על קצב עבודתם. בתחום המאקרו-ניהולי חובה לדבר על שיפורים מערכתיים שנעשים כהכנסת המיחשוב וארגון האדמיניסטרציה השיפוטית במסגרת המנ"ת - מערכת ניתוב התיקים - שהצליחה להקטין משמעותית את מספר התיקים שמגיעים לדיוני הוכחות ארוכים ולנתבם לתחליפים כמו גישור. לפני כחמש שנים,20% מהתיקים היו מגיעים להוכחות. היום מדברים על כ5%- בלבד, מספר המקובל בארה"ב ובאנגליה. וכשמדובר בכמיליון תיקים שנכנסים למערכת כל שנה, מדובר בהישג יפה. מאמץ נוסף בתחום הניהולי הוא המשמרת השנייה, שלשכת עורכי הדין מתנגדת לה והיא תלויה ועומדת כיום בבג"ץ.

הקטגוריה השלישית היא סיבות אישיות. חלקן נדונו ברשימה זו - חוסר היכולת להחליט, חוסר יעילות בניהול הדיון, סיבות בריאותיות, כריעה תחת העומס. ובניגוד לקביעה הנחרצת של השופט ארבל - ייתכן שפה ושם יש גם שופטים עצלנים, או חרוצים פחות מחבריהם. על נקודה אחת יש הסכמה בין כמה נשיאים: חלק מהשופטים ב"רשימה השחורה" של לפיד הם דווקא שופטים מצטיינים, שמשלמים על כך שבחריצותם המופלגת הם מקבלים תיקים רבים מכפי שביכולתם לעכל ולסיים בזמן. "אצל השופטים העצלנים אין כמעט פיגורים", אומר אחד הנשיאים, "בגלל שהם לא לוקחים תיקים בדיוק לפי מידתם ויכולתם הצנועה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker