חושבים שתרוויחו מהגשת תביעה ייצוגית? זה עלול לעלות לכם ביוקר - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חושבים שתרוויחו מהגשת תביעה ייצוגית? זה עלול לעלות לכם ביוקר

בניסיון להפחית את מספרן התביעות הייצוגיות, החלו שופטים להטיל הוצאות משפט של עשרות ואף מאות אלפי שקלים על תובעים ייצוגיים שהגישו תביעות לא מבוססות, ולהפחית את שכר הטרחה הנפסק לעורכי הדין ■ מומחים מזהירים מהשלכות התופעה - ובעיקר מפגיעה בכוחם של הצרכנים

30תגובות

עד לפני כשנה היו התביעות הייצוגיות כמעט חסרות סיכון עבור התובעים הייצוגיים ועורכי דינם. אף שרוב התביעות הייצוגיות נדחו, השופטים לא הטילו הוצאות משפט על התובעים הייצוגים, כך שעיקר הסיכון מבחינת התובעים היה בתשלום עבור הכנת התביעה הייצוגית על ידי עורכי הדין.

ואולם, בשנה האחרונה ניתן לאפיין שני שינויים מרכזיים בפסקי הדין העוסקים בתביעות ייצוגיות, שהופכים אותן לכלי מסוכן שעלול לסבך את התובע בהוצאות גבוהות, ואת עורך דינו בתביעת רשלנות שיגיש נגדו הלקוח לשעבר.

השינוי הראשון הוא הטלת הוצאות אישיות בסכומים משמעותיים על תובעים ייצוגיים שבקשתם נדחתה. כך, תובע ייצוגי שביקש ללחום את מלחמתו בשם ציבור רחב, נאלץ לשלם לחברות שביקש לתבוע סכומים שמסתכמים במקרי קיצון במאות אלפי שקלים.

ניר קידר

הסכום הגבוה ביותר שהוטל עד עתה על תובעים ייצוגיים הוא כ-950 אלף שקל, שהוטלו על שני מתכנתים צעירים לפני יותר משנה. השניים הגישו ב-2007 בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד 70 אתרי מכירות פומביות וספקיהם, בטענה שהאתרים רימו כדי להעלות את מחירי הזכייה במוצרים. השופט יהודה פרגו מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה, ביקר בחריפות את אופן ניהולה וחייב את צמד התובעים לשלם הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל לכל אחד מהנתבעים. בשל ריבוי הנתבעים זינק הסכום לכמעט מיליון שקל. השניים עירערו על פסק הדין לבית המשפט העליון בתקווה שחיובם הכספי יופחת, וערעורם עדיין נדון.

במקרה נוסף, לפני כשבועיים, הטיל השופט פרופ' עופר גרוסקופף על ארבעה תובעים ייצוגיים לשלם הוצאות משפט של כמעט 200 אלף שקל ל-29 חברות שאותן ביקשו לתבוע. במקרה זה הנתבעים היו אתרי אינטרנט שעסקו בשיווק קופונים ושלחו הודעות ספאם ללקוחותיהם.

השופט גרוסקופף מבית המשפט המחוזי מרכז סנט בתובעים על שנקטו טקטיקה של פיזור התביעות בבתי משפט שונים מבלי לדווח עליהן כנדרש בחוק. "זו שיטה פסולה, שלא ניתן להכשירה, לא מראש ואף לא בדיעבד", כתב השופט וביקר את התובעים, שלדבריו, "שמו לעצמם למטרה להקים פס ייצור של תביעות ייצוגיות נגד נתבעים רבים".

"פסיקת הוצאות לא נועדה להרתעה"

התביעה הייצוגית היא כלי רב עוצמה שמאפשר לאדם בודד להגיש תביעה, לעתים בסכומי עתק, בשם קבוצת נפגעים פוטנציאלית, ולייצג את הקבוצה בבית המשפט בתביעה. כדי לעודד את הגשת התביעות האלה, הן פטורות מתשלום אגרה. אגרת בתי המשפט בתביעות אזרחיות אחרות היא כ-1.5% מהסכום שבו נקב התובע. לעתים, תובעים שיכולים להגיש תביעה אישית, מעדיפים להגיש תביעה ייצוגית וכך להימנע מתשלום אגרה. בנוסף, נטען כי הפטור מאגרה עלול להביא להגשת תביעות בלתי מבוססות מבחינה משפטית ולקביעת סכום תביעה גבוה ביותר ומופרך מבחינה כלכלית.

מספר התביעות הייצוגיות נמצא בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. בשבוע עבודה שגרתי מוגשות לבתי המשפט בישראל עשרות בקשות לתביעות ייצוגיות. אחת הדרכים של השופטים להפחית את מספר התביעות הייצוגיות הבלתי מבוססות מבחינה משפטית היא באמצעות פסיקת הוצאות גבוהות על התובעים הייצוגיים.

פרופ' סיני דויטש, מומחה לתביעות ייצוגיות ודקאן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה, סבור כי העלאת סכומי ההוצאות שמוטלות על התובעים הייצוגיים שתביעתם נדחתה עלולה לפגוע בצרכן. לדבריו, "בעבר נפסקו הוצאות בגובה של עשרות אלפי שקלים וזה מנע הגשת תובענות קנטרניות. עכשיו כשמגיעים לסכומים גבוהים ממש, הדבר ירתיע מפני הגשת תביעות ייצוגיות כאשר אין ודאות של 100% שהתביעה תאושר. לסכומים שפוסקים באחרונה יש מטרה של הרתעה, ופסיקת הוצאות לא נועדה להרתעה".

דויטש מסביר כי "בשונה מתביעה רגילה, פסיקת הוצאות גבוהות במקרה של תביעות ייצוגיות עשויה להיות מוצדקת. בתביעה רגילה סכום ההוצאות נקבע לפי ההוצאות שהיו בהליך. אין דרך אחרת להתמודד עם ריבוי התביעות הייצוגיות מלבד פסיקת הוצאות גבוהות. עם זאת יש לוודא שלא תהיה תביעה שלא תוגש בגלל החשש מחיוב בהוצאות".

"הצרכנים עומדים מול כוחות חזקים"

פרופ' אלון קלמנט, מומחה לתביעות ייצוגיות מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מזהיר כי ההרתעה של התובע עלולה להזיק לאינטרס הצרכני. לדבריו, "אומרים לתובע לא להגיש תביעה ייצוגית אם סיכוי הזכייה שלו נמוכים, אבל החברות שהוא רוצה לתבוע הן בדרך כלל חברות גדולות שמלוות מבחינה משפטית על ידי משרדי עורכי הדין הטובים בישראל. הצרכנים הפרטיים, שהם חלשים, עומדים מול כוחות חזקים".

קלמנט סבור כי בתי המשפט צריכים להטיל הוצאות על התובע הייצוגי רק כאשר ברור שהבקשה לייצוגית שהגיש מופרכת. הוא מבהיר כי "כיום לא תמיד ברור אם יש קשר בין גובה ההוצאות לבין כמה התיק היה טוב, וזו הבעיה".

החוק, מציין קלמנט, אינו מאפשר כיום להטיל הוצאות על עורכי הדין שייצגו את התובעים, אלא רק על התובעים הייצוגיים. הוא מצדיק זאת ומציין כי "עורכי הדין משקיעים בתביעה שעות עבודה ממילא". ואולם לדבריו, "במקרים יוצאי דופן שבהם התברר לבית המשפט שעורך הדין הזדרז להגיש תביעה שאין לה בסיס וגרם לעלויות למערכת ולנתבע, ייתכן שהיה טוב אם היו מטילים עליו תשלום הוצאות".

דויטש מטיל ספק בצורך להטיל הוצאות על עורך דין שהגיש תביעה בלתי מבוססת מבחינה משפטית. "יש מספיק מהפכות בתחום התובענות הייצוגיות שצריך לעשות ללא התחום הזה", הוא אומר. "אני לא בטוח שהגיעה השעה לכך". דויטש מסביר כי "כשעורך דין לא מיידע את הלקוח שלו בסיכונים הכרוכים בניהול התיק, זוהי רשלנות מקצועית, ובמקרה כזה אפשר לתבוע את עורך הדין".

"עדיף להתפשר מאשר לנהל תיק עד הסוף"

השינוי השני שמאפיין את פסקי הדין הוא הפחתה משמעותית של שכר הטרחה שמשולם לעורכי הדין שמייצגים את התובעים ומגיעים להסדרי פשרה עם החברה הנתבעת.

כך קרה בהסדר פשרה שעליו חתם עו"ד דוד קירשנבוים עם החברות תנובה ושטראוס. בתביעה שהגישו ב-2007 טענו שתי צרכניות, שאותן ייצג עו"ד קירשנבוים, כי החברות מטעות את הציבור ברישום על המוצר ובפרסומת של מוצרי חלב המועשרים בחיידקים פרוביוטיים. לאחר שלוש שנים הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכם פשרה, שלפיו שטראוס ותנובה יעניקו לצרכנים הטבה בשווי של כ-5.7 מיליון שקל.

לפי הסדר הפשרה שגובש בין החברות הנתבעות לעורך הדין שייצגו את התובעות, אמור היה עורך הדין להשתכר שכר טרחה בסך 675 אלף שקל. השופט ד"ר עמירם בנימיני הפחית את שכר הטרחה ל-300 אלף שקל. לדבריו, תרומת התביעה לטובת הכלל היתה צנועה והוא החליט להפחית משמעותית את הסכום, "בהתחשב בהפרש העצום בין סכום התביעה המוצהר, שהיה 1.4 מיליארד שקל, לסכום הפיצוי הכספי לקבוצה". לדברי השופט, "אמנם הנתבעות מתייצבות מאחורי הסדר הפשרה, אך נראה לי כי אישור הסכום שהוסכם בנסיבות לא יהיה מוצדק, הן מבחינה ציבורית והן מבחינת הנתבעות".

תמיר בר גיג

לצד הרצון לעודד הגשת תביעות ייצוגיות שירתיעו את תאגידי הענק מקיפוח זכויות או פגיעה בצרכן, קיימים בתביעות הללו כשלים מובנים, ובראשם "בעיית הנציג". בעיה זו מעלה את השאלה אם התובע הייצוגי ועורך דינו פועלים לטובת הקבוצה בכללותה או לשם השאת רווחיהם האישיים. עולה הדילמה אם התובע הייצוגי ועורך דינו מתומרצים לחתום על הסדרי פשרה שבהם התגמול לתבוע הייצוגי ושכר הטרחה לעורך הדין גבוהים במיוחד, בעוד הפיצוי ליתר הצרכנים מינורי או כלל לא קיים.

נראה שבשנים האחרונות החליטו השופטים להתמודד עם בעיית הנציג ולנסות למזער את כשל השוק שיצרה. החוק מאפשר לשופטים לשנות את הסכמי הפשרה שאליהם הגיעו התובעים הייצוגים והחברות הנתבעות, ככל שהם נוגעים לסכומים שישולמו לתובע ולעורך דינו. דויטש מתריע כי "המגמה להפחית באופן משמעותי את הגמול לתובע ואת שכר הטרחה לעורך הדין היא בעייתית, מאחר שהכנה ראויה של תובענה ייצוגית דורשת מומחיות והקדשת זמן. אם עורכי הדין ידעו שגם במקרה של הצלחה - ופשרה היא סוג של הצלחה - הם יקבלו שכר טרחה נמוך יחסית, יהיה לזה אפקט מצנן".

קלמנט תומך בשכר טרחה דיפרנציאלי, ששיאו יהיה כאשר עורך הדין ניהל תביעה ייצוגית עד שניתן פסק דין. לעומת זאת, עו"ד שחתם על הסדר פשרה ראוי לשיטתו לשכר טרחה בשיעור נמוך יחסית. לטענתו, "צריך לדאוג לכך שכשמנהלים תיק עד הסוף, שכר הטרחה יהיה גבוה. אין סיבה שעורכי הדין ירוויחו יותר בפשרות. גם אחרי הפחתות שכר הטרחה של בתי המשפט, לעורכי הדין כיום עדיף להתפשר מאשר לנהל את התיק עד הסוף".

גישה דומה הוצגה בפסק הדין של נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, שניתן לפני כחצי שנה בעניין רייכרט נגד שמש. גרוניס אימץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה בתביעות ייצוגיות שבהן ניתן לקבוצת התובעים פיצוי בעל שווי כספי. גרוניס פסק כי חישוב שכר הטרחה לעורכי דין שמייצגים בתביעות ייצוגיות בניירות ערך יתבצע בשיעור מדורג, כך שככל שסכום הזכייה גדל, שיעור שכר הטרחה קטן.

בפרשה הספציפית קבע גרוניס מדרג, שלפיו "על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון שקל, ייפסק לטובת עורכי הדין שכר טרחה בשיעור של 25%; על כל סכום שנגבה בפועל בין 5 ל-10 מיליון שקל ייפסק שכר טרחה בשיעור של 20%; ועל כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון שקל, ייפסק שכר טרחה בשיעור של 15%".

על גישתו של גרוניס נמתחה ביקורת בטענה שהיא אינה מתמרצת מספיק את עורכי הדין להילחם על הגדלת סכום הזכייה בעבור התובעים הייצוגים. זאת מאחר שככל שהסכום גדל, פוחת שיעור שכר הטרחה של עורך הדין. קלמנט סבור כי "המגמה להפחית את שכר הטרחה אינה משמעותית, מאחר שעורכי הדין מגישים הסכמי פשרה עם שכר טרחה גבוה ויודעים שהוא יופחת".

"בניירות ערך הסיכונים של התובע גבוהים יותר"

סכום השיא ששולם לקבוצת נפגעים במסגרת פשרה בתביעה ייצוגית בישראל הוא 45 מיליון דולר. הפשרה יישבה תביעה ייצוגית שהגיש רו"ח דב כהנא נגד חברת כור בטענה לקיפוח בעלי מניות מיעוט בחברה הבת של כור, מכתשים, בעסקה שנחתמה עם חברת כימצ'יינה. במסגרת הפשרה, שאושרה על ידי השופטת דניה קרת מאיר מבית המשפט הכלכלי בתל אביב, כהנא קיבל גמול בסך 1.35 מיליון דולר. עורך דינו, יצחק אבירם, קיבל שכר טרחה בסך 2.25 מיליון דולר.

בהחלטת גרוניס בעניין רייכרט הגדיל נשיא העליון את שכר הטרחה שנפסק לעורכי הדין שייצגו את התובע במשך 16 שנים וקבע כי הוא יסתכם ב-3.2 מיליון שקל, לעומת 1.3 מיליון שקל שפסקה לו שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר מיכל אגמון גונן.

שתי התביעות שבהן שכר הטרחה נחשב גבוה יחסית לסכומים שנפסקים בדרך כלל כשכר טרחה לעורכי דין עסקו בתחום ניירות הערך. תחום זה נחשב סבוך משפטית וכלכלית לעומת התביעות הייצוגיות שעוסקות בעוולות צרכניות. הוא מצריך הגשת חוות דעת כלכליות של מומחים, בעלי רקע אקדמי או חשבונאי מוכח.

קלמנט מציין כי "בתביעות ייצוגיות בניירות ערך, הסיכונים של התובע גבוהים יותר בשל העלויות שיש לו כדי להוכיח את תביעתו. תביעות ייצוגיות בניירות ערך יכולות להשיג תוצאות משמעותיות מאוד. כדי לעודד ולאשר את זה, חייבים ששכר הטרחה והגמול יהיה גבוה יותר באופן משמעותי".

"תביעה ייצוגית זו לא הרפתקה"

עו"ד דרור סברנסקי, שמייצג חברות שנתבעות בתביעות ייצוגיות, סבור כי "הטלת הוצאות גבוהות גורמת להרתעה, אבל היא לא מספיקה. יש פה מצב לכאורה מרתיע, אבל זו עדיין הרתעה בחסר, כי התובע בחר להגיש תביעות נגד עשרות חברות נתבעות במקביל. הסיכון שלו הוא מכפלה של הסיכון האמיתי, וזה שונה מאשר הליך אחד".

סברנסקי, שותף במשרד אגמון רוזנברג הכהן ושות', מסביר כי "בדרך כלל למבקשים שהגישו תביעה לא ראויה, ניתנת הזדמנות לסגת מהבקשה שהגישו בלי צו להוצאות שעליהם לשלם לחברות הנתבעות. הטלת ההוצאות נעשית בדרך כלל אחרי שהשופט הבהיר לתובע הייצוגי כי התביעה שלו אינה מבוססת מבחינה משפטית. לעתים התובע מוזהר כי יוטלו עליו הוצאות אך הוא מחליט להמשיך בהליך, ואז מוטלות עליו הוצאות".

לעומתו, עו"ד יצחק אבירם, המייצג תובעים ייצוגיים ובהם רו"ח דב כהנא שהגיש את התביעה הייצוגית נגד כור, מציין כי "אם עד לא מזמן היתה מגמה של רחמים או הבנה כי תביעות ייצוגיות זה דבר שהוא טוב לציבור, כעת שופטים התחילו להחמיר, כי נוצר עומס גדול על המערכת עם תביעות ייצוגיות רבות". אבירם מתריע כי "עו"ד שמגיש תביעה חייב ליידע את הלקוח שלו שתביעה ייצוגית זו לא הרפתקה. היא צריכה להיות שקולה ואחראית, כי אם מפסידים, העלויות עלולות להיות גבוהות מאוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#