העליון ביטל הסכם גירושין משפיל שבית הדין הרבני אישר

בית הדין הרבני דן בתביעת רכוש ומזונות במסגרת הסכם גירושין שייחס לאישה בוגדנות וגניבה ■ האישה ערערה והשופט רובינשטיין קבע: "בתי הדין ייסדו את סמכותם על הסכם גירושין ועל בקשה משותפת שאין בהם לא הסכם ולא בקשה משותפת"

הילה רז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים19
הילה רז

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט העליון ביטל הסכם גירושין משותף של בני זוג, שנעשה תוך התעללות נפשית באישה וקיבל אישור של בית הדין הרבני. שופטי העליון קבעו כי תיק הגירושין ינוהל בבית משפט לענייני משפחה, למרות שבני הזוג חתמו תחילה על בקשה משותפת לגירושים בפני בית הדין הרבני ובניגוד למרוץ הסמכויות הנהוג בתיקי גירושין. פסק הדין של העליון, שמבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, נכתב על ידי השופט אליקים רובינשטיין, אליו הצטרפו השופטים עוזי פוגלמן ואורי שוהם.

בני הזוג היו נשואים במשך 17 שנים ויש להם ארבעה ילדים. ב-2005 הגישו השניים בקשה משותפת לגירושים בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. מספר ימים לאחר מכן עזבה האישה את בית המגורים המשותף ועברה למקלט לנשים מוכות. עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם בבית הדין הרבני הגישה האישה תביעות רכוש, משמורת ומזונות לבית המשפט לענייני משפחה. מאוחר יותר באותו יום הגיש הגבר לבית הדין הרבני תביעת גירושין שבה כרך את ענייני הרכוש, מזונות האישה ומשמורת הילדים. שלושה חודשים לאחר מכן הגישה האישה לבית הדין הרבני בקשה למחיקת הסכמתה להסכם גירושין, וטענה כי הסמכות לדון בתביעות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

צילום: טס שפלן

בית הדין הרבני קבע כי הוא מוסמך לדון בתביעות והותיר את סוגיית משמורת הילדים בידי בית המשפט לענייני משפחה. בעקבות החלטה זו, בית המשפט לענייני משפחה החליט לדחות על הסף את תביעת המזונות והרכוש שהגישה האישה.

האישה ערערה לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי, אך ערעורה נדחה בדעת רוב. דעת הרוב קבעה כי יש סמכות לבית הדין הרבני מכוח הסכם הגירושין המשותף שהוגש לבית הדין, לפני שהאישה הגישה את תביעותיה לבית המשפט לענייני משפחה.

הרב דיכובסקי, שהיה דעת מיעוט, כתב כי ההסכם היה "מסמך מזעזע, הן מבחינת התוצאה והן מבחינת תיאור הרקע". ההסכם, שחלקו צוטט בפסק הדין של בית המשפט העליון, ייחס לאישה אפתיות, חוסר יוזמה, שקרנות ובוגדנות, גניבה, זיוף צ'קים וחוסר תפקוד הורי - בעוד שהגבר התחנן בכל צורה לשקם את היחסים.

בעקבות זאת ערערה האישה לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד שירי מלכה. השופט רובינשטיין, שקיבל את ערעורה, מתאר את ההסכם כמסמך "ממאיר, שאין לקבלו". הוא קיבל את עתירת האישה וקבע כי בתי הדין הרבניים לא רכשו סמכות לדון בתביעות הצדדים, למעט סוגיית הגירושין שנתונה לסמכות בלעדית של בית הדין הרבני.

רובינשטיין ציין כי "בתיק זה ייסדו בתי הדין את סמכותם על הסכם גירושין ועל בקשה משותפת לגירושין שאין בהם לא הסכם ולא בקשה משותפת. כיצד ניתן להתייחס ברצינות, ולייסד סמכות, על בקשה משותפת שבנימוקיה מופיע כי 'המבקשת בוגדנית, שקרנית, מורדת, בורחת מהבית, ביצעה שתי הפלות ללא ידיעת המבקש ולא מוכנה להפסיק את מעשיה, למרות הבטחות".

השופט רובינשטיין תהה "אם יעלה על הדעת כי האישה תכתוב על עצמה דברים אלה? האם ניתן לראות במסמך משום בקשה מוסכמת כפי שהיא מתיימרת להיות?". השופט התרעם גם על הסכם הגירושין שהוצג כמשותף ומכיל דברי בלע על האישה. רובינשטיין ביטל את ההסכם בהתבסס על חוק החוזים וקבע כי החוזה הינו בלתי מוסרי וסותר את תקנת הציבור.

השופט קיבל את טענות האישה, לפיהן הנוסח מתעלל בה נפשית, והוסיף כי מדובר בחוזה בכפיה. השופט פסק כי האישה תוכל להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתוך 30 יום. הגבר חויב לשאת בשכר טרחת עוה"ד שייצגה את האישה בסך 15 אלף שקל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker