על קדושתה התמוהה של הערבות הבנקאית במכרזים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על קדושתה התמוהה של הערבות הבנקאית במכרזים

הערבות הבנקאית אינה לבו של המכרז, וכל תכליתה הוא להגביר את רצינותן של ההצעות

השבוע קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ וקבע, כי היא הזוכה במכרז שפירסמה אוניברסיטת בן גוריון להקמת מעונות סטודנטים בקמפוס שדה בוקר (עע"ם 1873/12). ההצעה הזוכה, הזולה במעל חצי מליון שקל, נפסלה משני טעמים, והעיקרי שבהם: העובדה שהערבות הבנקאית שצורפה להצעה ניתנה לפרעון תוך עשרה ימים, ולא שבעה בלבד כפי שנדרש במסמכי המכרז.

כלל ידוע נקוט בידי מי שהפסיד במכרז, לפשפש בציציותיה של הערבות הבנקאית שצורפה להצעת הזוכה על מנת למצוא בה בדל קצהו של פגם, שיביא לפסילת ההצעה הזוכה, יהיה הנזק למפרסם המכרז ולציבור בכללותו אשר יהיה. אלא מאי? במכרז דנן השכילו מנסחי המכרז להוסיף בין תנאי המכרז תנאי, ולפיו במקרה של אי התאמה לדרישות הערבות תהיה האוניברסיטה רשאית לפנות למציע בדרישה לתיקון כתב הערבות במקום לפסול את ההצעה. משגילתה ועדת המכרזים כי הערבות שצורפה להצעה ניתנת לפרעון תוך עשרה ימים במקום שבעה, פנתה למציע, וזה מיהר והעביר ערבות תקינה.

בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן היה לתקן את הפגם בערבות הבנקאית, מכיוון ש"לא ניתן להתנות על הפסיקה הברורה והמושרשת היטב, אשר מאמצת את הגישה המחמירה לבחינת פגמים בערבות", ומכיוון ש"מתן הזדמנות למציע לתקן בדיעבד פגם מהותי, לרבות פגם בתנאי הערבות הבנקאית, אך משום שנהג בתום לב או בהעדר רשלנות - פוגע מיניה וביה בשוויון".

לי נדמה, בכל הכבוד, שבכך טעה בית המשפט העליון. הערבות הבנקאית אינה לבו של המכרז, וכל תכליתה הוא להגביר את רצינותן של ההצעות. חוק חובת המכרזים ותקנותיו כלל אינם מחייבים לדרוש ערבות בנקאית. הפסיקה והחוק מאפשרים למפרסם המכרז, ככלל, לעצב את המכרז כרצונו. המכרז הוא, אחרי הכל, חוזה בין המזמין לבין המציעים, הקובע את כללי המשחק, ושיטתנו המשפטית, כידוע, דוגלת בחופש החוזים.

כבודה של אותה פסיקה ברורה ומושרשת היטב, אשר מאמצת את הגישה המחמירה לבחינת פגמים בערבות, במקומו מונח. אך מדוע סבר בית המשפט, כי האוניברסיטה התנתה על פסיקה זו? הפסיקה מעולם לא קבעה, כי לא ניתן לכלול בין תנאי המכרז תנאי, שיפחית מחומרתו של פגם בערבות הבנקאית.

ומדוע סבר בית המשפט כי מתן הזדמנות למציע לתקן בדיעבד את הפגם בערבות הבנקאית, פוגע בעיקרון השוויון? והלא התנאי האמור, שנותן למציע הזדמנות לתקן פגם בערבות הבנקאית, פורסם בין תנאי המכרז, וכל המציעים ידעו מראש, כי אם ייפול פגם בערבות הבנקאית שתצורף למי מההצעות, תהיה האוניברסיטה רשאית לאפשר לאותו מציע לתקן את הפגם. הם סברו וקיבלו עליהם תנאי זה.

מדוע מדובר במהלך לא שוויוני?

הערבות הבנקאית היא רק ערבות בנקאית. והשאלה אם הבנק יצטרך לשלם, במקרה שהערבות תחולט, תוך שבעה ימים או תוך עשרה ימים היא זניחה לחלוטין. האם לא חבל על חצי מיליון שקלים מכספיו של מוסד ציבורי, שיירדו עתה לטמיון בגלל אותו פגם קל שתוקן בדיוק על פי תנאי המכרז?

עו"ד יצחק יערי עוסק בייצוג בבתי משפט בעניינים אזרחיים ומסחריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#