שיעור לשון - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיעור לשון

16תגובות

>> לאחרונה טרח עו"ד שלמה כהן לשרבב למחלוקת הוותיקה בין המחנות בלשכת עורכי הדין נימה גלויה של התנשאות. כראש לשכה לשעבר הוא נזף בפומבי בראש הלשכה הנוכחי דורון ברזילי שלשונו "עילגת". אני מניח שבכך הוא לא התכוון להורות לשון בלבד, אלא להמחיש עניין פוליטי, דהיינו: שהמחנה שלו מורכב ממבוגרים רהוטים ומשכילים, ואילו המחנה האחר מורכב מצעירים עילגים.

נניח לקוראים לשפוט את טיבו הפוליטי של הטיעון המרומז הזה, ונתרכז בטענה. עו"ד המעיר לחברו על עילגות הוא עניין לדור השופט את שופטיו. לשונו של כהן היא, לטעמי, דוגמא מובהקת של עיוותי העגה המשפטית. השפה שבה הוא משתמש בדרך כלל, ואפילו במכתב הנוכחי, שפורסם אתמול, היא קריקטורה של עברית-של-משפטנים: מין שילוב פומפוזי של שברי ניבים רצוצים, ביטויים מתורגמים מאנגלית ותחביר שהוא חיקוי קלוש של התחביר של פוסקי ההלכה המאוחרים.

כמובן, מדובר ב"מחלת מקצוע" בינלאומית. התשתית הסוציולוגית שעל בסיסה קם המקצוע המשפטי מעודדת משפטנים לבדל את עצמם כבעלי מקצוע באמצעות שימוש מוזר בשפה. החוקר פיטר טירסמה תאר באופן משעשע אך מאיר-עיניים תופעה זאת בנוגע לשפה המשפטית האנגלית, הגדושה ציטוטים לטיניים וצרפתיים והמתאפיינת בדיוק-יתר כפייתי בעניינים מסוימים בצד אי-בהירות מוחלטת בעניינים אחרים.

שפתו של כהן מספקת דוגמאות ברורות לקושי הלשוני של בני מקצוענו. בחירת המלים שלו עשירה בכפילויות, והוא ממזג משלבים לשוניים מרוחקים בלא הבחנה ביניהם (במכתבו האחרון, למשל, הוא כותב: "לנקוט כל צעד פופוליסטי נמוך בניסיון נואל להרוויח נקודות"). מדי פעם, כמו כולנו, הוא שוגה בתחביר (במכתב האחרון: "כשל חמור בהבנת מהותו ותכליתו של המשוב", תוך חציצה פסולה בין נסמך וסומך). הוא מעתיר על הקורא שלל ביטויים חגיגיים, אך איננו מדייק באופן השימוש בהם. למשל, במכתבו האחרון הוא כותב "הוא (משוב השופטים) לא נועד כלל ועיקר לטיפול בעניינים נקודתיים", במקום "הוא לא נועד לטפל בעניינים נקודתיים כלל ועיקר". השגיאה נעוצה בכך שהביטוי "כלל ועיקר" (או "כל עיקר") איננו תואר-פועל רגיל, אלא מקורו בהפניה מרומזת לנוסחה הלכתית, שמשמעותה שיש לראות באמירה, שהופיעה לפני הביטוי הזה, כלל או עיקר, ועל כן להרחיב את יישומה מעבר למשמעותה המילולית (ר' למשל בתלמוד הבבלי, מסכת ביצה, דף כח עמוד א: כאשר חכמים אוסרים להשתמש בכף מאזניים ביום טוב "כל עיקר" כוונתם היא שאסור להשתמש בה גם שלא לצורך שקילה). דובר עברית טובה עשוי להשתמש בביטוי זה במשמעות של "לחלוטין" או "לגמרי", אך עדיין לא ימקם אותו במשפט כתואר-פועל רגיל.

אינני יודע על מה מעידה לשונם של ראשי הלשכה שלי לדורותיהם: האם היא עדות לבהירות של חשיבתם המקצועית, למזגו של כל אחד מהם או לפני הדור. לא יכולתי שלא לקרוא את נזיפתו הפומבית של ראש הלשכה הוותיק בזה שהחליפו לאחר שנים רבות מבלי לחייך.

-

הכותב הוא נשיא המרכז האקדמי פרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#