גם יורם טורבוביץ מודה שהתקופה שלו בדסק"ש לא תיזכר כהצלחה גדולה בקריירה שלו - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם יורם טורבוביץ מודה שהתקופה שלו בדסק"ש לא תיזכר כהצלחה גדולה בקריירה שלו

כולם, כולל המחמירים שבמבקריו, מסכימים שטורבוביץ הוא איש ברוך כישרונות, שניחן ביושר אישי ובאומץ לב; המחלוקת היא אם הרזומה שלו הכשיר אותו להתמודד עם האתגרים הכבדים שממתינים ליועץ המשפטי לממשלה

תגובות

אין דבר שמכעיס את ד"ר יורם טורבוביץ יותר מהטענה שראש הממשלה סולל עכשיו את דרכו ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, בציפייה לזכות ביועץ אסיר תודה וצייתן. "אני לא יודע שהוא תומך בי, ואם הוא תומך בי אני לא חייב לו כלום", אמר טורבוביץ למקורוביו בשבוע שעבר, "מרגע שאתמנה אני אהיה חייב רק לציבור ולחוק. לא תהיה לי שום חובה כלפי ראש הממשלה. אני לא מכיר אותו, לא דיברתי איתו בחיים וגם לא עם אף אחד מילדיו או פרקליטיו. אבל גם אם הוא היה קורא לי אליו לשיחה מחר לא הייתי מרגיש כלפיו שום

מחויבות. מה אנחנו בגן ילדים?"

זמזום השמועות על מאמצי שרון ובניו לדחוף את טורבוביץ נהפך לטורדני לקראת התכנסותה של ועדת בך, שריאיינה בשבוע שעבר את המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. שמועה שהגיעה גם לאוזניו של טורבוביץ תיארה

פגישה מסתורית שלו עם עמרי שרון. לחבר ששאל אותו על כך אמר טורבוביץ "לא ראיתי אותו מעולם. אמרו לי שהוא למד אצלי דיני חוזים, אבל אני לא זוכר שראיתי אותו. אולי הוא לא בא לשיעורים".

טורבוביץ התייצב לפני הוועדה ביום חמישי שעבר. חברי הוועדה - גבריאל בך, רות גביזון, דוד ליבאי, אלכס הרטמן וגדעון סער - ריאיינו אותו בחדר המזכירות שבמשרד ראש הממשלה בירושלים. טורבוביץ היה הראשון מבין תשעה מועמדים לתפקיד שהתייצב לפניהם. חברי הוועדה שוחחו איתו כשעתיים, שאלו לדעתו על סוגיות משפטיות שונות הנוגעות לתפקידו ותיפקודו של היועץ. זה לא היה המפגש הראשון שלו עם חברי הוועדה. את השופט בך הוא הכיר מתקופת ההתמחות שלו בבית המשפט העליון (טורבוביץ ישב במרחק שני

חדרים מחדרו של בך כשהתמחה אצל השופטת מרים בן פורת); את רות גביזון הכיר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (גביזון עמיתה במכון, טורבוביץ חבר הנהלה); את דוד ליבאי הוא מכיר מאז שהיה שר המשפטים, את עו"ד הרטמן מהפרקטיקה ואת סער מהכנסת.

בשבוע הבא תפרסם הוועדה את שמות כל המועמדים לציבור, שיוזמן להשיג השגות בתוך 21 יום. בסוף התהליך הם ייפגשו שוב עם המועמדים ורק בתום הסבב השני, יומלצו אחד או יותר מהמועמדים לממשלה. טורבוביץ, על אף שאולי זה יכול לפעול נגדו, סבור שעדיף היה אם הוועדה היתה מביאה לממשלה רק שם אחד מוסכם על כולם. כך, הוא טוען, היתה ממלאת אחר ההמלצות של ועדת שמגר במלואן.

השאלה החברתית

על אליקים רובינשטיין מספרים שהוא אמר פעם, שבנוסף לכל התכונות הנחוצות לתפקיד, היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות גם משוגע. חבריו של יורם טורבוביץ מסכימים עם הניסוח. "אני חושב שבמובן מסוים הוא באמת משוגע", אומר חברו אלון שלו, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות", שהיה סגנו של טורבוביץ לענייני תקשורת בדסק"ש (דיסקונט השקעות). "מה חסר לבן אדם שכל הסקטור הפרטי מחזר לפתחו והוא חי חיים שלווים בחיק משפחתו שהוא מחליט להכניס את ראשו לתוך הקלחת הזאת?"

וטורבוביץ לא סתם נדחף לתפקיד בעל כורחו, הוא ממש חושק בו, למרות שברור שהכנסותיו, פרטיותו ושלוות רוחו ייפגעו אם ימונה. כוח המשיכה והאתגר המקצועי הכרוך בתפקיד שמאפשר לעצב את הנורמות המשפטיות של ישראל כה גדולים, שלאיש כמו טורבוביץ קשה להתנגד.

שמו של טורבוביץ כמועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה עלה לראשונה לפני כחודש. בהתחלה זה נראה כספין תקשורתי. המועמד המוביל היה אז עו"ד אלי זוהר, ידידו של שר המשפטים יוסף לפיד. במשך זמן מה נראה שהתפקיד מונח בכיסו של זוהר, אם רק ירצה בו. זוהר רצה. אחר כך החלו להישמע הסתייגויות, אמרו שלזוהר יש יותר מדי חברים וקשרים, ואז הוזכר שמו של טורבוביץ, גם הוא מועמד של לפיד, וזוהר הסיר את שמו מהרשימה. לפיד אומר שזוהר הסיר את מועמדותו "בגלל חשש לניגוד אינטרסים". טורבוביץ נשאר המועמד המוביל.

מרגע שלפיד הודיע על תמיכתו בטורבוביץ ואחרי שהתברר שגם ראש הממשלה תומך במינוי נוצרה סביב טורבוביץ מחלוקת. אמנם ברמה האישית הוא ראוי מאוד לתפקיד, אומרים גם המקטרגים, אבל מוסיפים שהוא חסר ניסיון משפטי מובהק, במיוחד בתחום הפלילי; הוא אינו סמכות משפטית מהמעלה הראשונה; הוא מגיע מהסקטור הפרטי של בעלי ההון ולשם יחזור בתום תקופת כהונתו; היושרה שלו אינה מוטלת בספק, אבל הוא עשיר מדי. בעסקה אחת שהוא עשה השנה, מכירת אי-די-בי של משפחת רקנאטי לנוחי דנקנר תמורת 434 מיליון דולר, הוא גרף דמי תיווך של 22 מיליון שקל.

ד"ר יובל אלבשן, מנהל המרכז לזכויות האדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אינו מכיר את טורבוביץ אישית, אבל מתנגד למינויו ברמה האידיאולוגית. הארגונים החברתיים שאלבשן נמנה עם הנהגתם עשו עבודת מחקר זוטא, עברו על קטעי ארכיון, חיפשו אצל טורבוביץ השקפת עולם ומצאו לדעתם אדם שמאמין בליברליזם קיצוני. "הוא מאמין שהמדינה צריכה להיות כמו שומר לילה", אומר אלבשן, "לא רואים אותה ולא מרגישים, כלומר מינימום מעורבות בחיי האזרחים. גם פירוק המונופולים, שהוא עשה בתפקידו כממונה על הגבלים עסקיים, מקורו ברעיון שהשוק החופשי פותר הכל. תחרות ומינימום מעורבות של הממשלה. זה טוב לממונה, אבל לא מתאים לכס היועץ המשפטי".

למה לא?

"היועץ אמור להתערב והרבה, בכל הפעולות, גם של הרשויות וגם של בעלי ההון. מינימום מעורבות זה תרגום משפטי למקסימום הפרות של זכויות אדם ומקסימום אנשים שהמדינה לא מגינה עליהם. האידיאולוגיה הזאת מסוכנת לתפקיד הזה. הוא אמור לעמוד מול רשויות השלטון וגורמי כוח שהיום הם בעלי ההון, ולהתערב ולהגן על האינטרסים של האזרח הקטן. תפקיד היועץ המשפטי הוא לגרום לאיזונים ובלמים בתוך הרשות הממשלתית. ברגע שטורבוביץ, עם השקפה תואמת-נתניהו, יגיע לתפקיד - איבדנו את הבלמים והאיזונים, זה החשש הגדול שלנו. נחוץ שם אדם בעל רגישות אנושית. יועץ משפטי הוא הגורם האחרון שאפשר להגיע אליו, גם לפנים משורת הדין. הוא אחת מהשיניים המרכזיות בשבילנו, בפה שרובו נטול שיניים".

מבין הטענות הרבות כלפיו שמגיעות גם לאוזניו, שתיים מכעיסות את טורבוביץ במיוחד, ובמידה מסויימת הן כרוכות זו בזו: הראשונה היא שהוא עשיר מדי לתפקיד והשנייה, אותה הציג אלבשן, שהוא יהיה טוב לבעלי ההון אבל רע לחברה. "זו חוצפה שאינה ראויה להתייחסות", אמר על כך טורבוביץ בשיחה פרטית, "במה הרגישות שלי נופלת משלהם? מה הם עשו למען החברה? אדם שיש לו כסף לא ראוי לשבת על זה בכלא. ההיפך, כל הכבוד אם הוא הרוויח ביושר. בדרך כנראה ייצר הרבה מקומות עבודה ושילם הרבה מס וזה טוב מאוד לכלכלת המדינה. אני לא מתנצל על שום דבר. אני לא מבין את הטענה הזאת, היא כנראה לא נגדי אלא נגד טומי לפיד. המדינה בעידן המודרני צריכה לדאוג לתעסוקה ובזה יועץ משפטי יכול לעשות הרבה, אבל לפי הרטוריקה נשמע כאילו אנחנו חיים בגן עדן וכבר אין כאן שום ניגוד אינטרסים, רק זה שאני הרווחתי כסף. אני לא אומר שצריכים לתת לי צל"ש על זה שאני עוזב את סיר הבשר והולך לשירות צבאי ממושך בתנאים קשים במיוחד, אבל להאשים אותי בחוסר רגישות חברתית, זה חסר כל בסיס. כשהייתי ממונה על ההגבלים העסקיים שירתתי את הציבור באומץ יותר גדול מכל המקטרגים שלי. העמדתי לדין את כל ענף הביטוח כשאני יושב בבית ושומע שעמירם סיוון הלך ליצחק רבין בשבת ואמר שצריך לפטר אותי. זה לא היה סימפטי".

מכל הטענות כלפיו סבור טורבוביץ שהטענה היחידה שראויה לתשובה רצינית היא הטענה שאין לו כל ניסיון בתחום הפלילי. אבל הוא מאמין שזו לא מגבלה רצינית. "המשפט הפלילי הוא לא הכי קשה, זה החלק הפרימיטיווי ביותר במערכת המשפט", הוא נשמע אומר לאחרונה, "ההתלבטויות וההחלטות של יועץ משפטי הן סביב שאלות הרבה יותר קשות: כן סיכול ממוקד לא סיכול ממוקד, פצצה מתקתקת לא פצצה מתקתקת, זכויות יוצרים, דיני חוזים".

האידיאולוגיה הזעיר בורגנית

בעיני עובדי המדינה בפרקליטות מצטייר טורבוביץ כעובר אורח אופורטוניסט שקפץ על העגלה של לפיד בדרך לג'וב הבא בסקטור הפרטי והמתגמל. הם מתקשים לדמיין אותו מזיע במסיבות עיתונאים כמו היועץ הפורש.

גם כמה מעורכי הדין הפרטיים אינם רואים בו אחד משלהם. "לפיד מילכד אותנו", אומרת עורכת דין שמילאה בעבר תפקיד בכיר בלשכת עורכי הדין. "הלשכה תומכת בזה שהקאדר שמתוכו ייבחר היועץ המשפטי לממשלה לא יהיה תמיד אותו הקאדר של משפטנים מהפרקליטות. אנחנו תומכים מאוד בכך שיהיו גם עורכי דין פרטיים והנה, בפעם הראשונה שמנסים לשקול עורך דין פרטי, מביאים מישהו שהוא לא במקצוע שלנו, הוא איש עסקים. זה שהוא מחזיק בכרטיס לשכה ומשלם דמי חבר עדיין לא עושה אותו פרקליט. השאלה היא אם מי שבא מאיפה שהוא בא יכול להיות היועץ המשפטי לממשלה. השאלה היא אם זה מספיק. נכון, יש לו כישורים מצוינים, הוא יוכל להביא רוח חדשה למשרד המשפטים. מצד שני, זה לא בטוח".

השאלה אם עכשיו, בימים שבהם ראש הממשלה, בניו וחברי כנסת מסובכים בחקירות ומואשמים בזיקה לגורמים עברייניים, זה הזמן לעשות ניסויים בראש הפירמידה המשפטית, מעסיקה רבים. פרופ' ירון אזרחי, לשעבר עמית מחקר במכון לדמוקרטיה, חושב שזה מסוכן, במיוחד בהתחשב בעובדה שטורבוביץ מייצג לדעתו את "האידיאולוגיה הזעיר בורגנית" של לפיד.

"יש לנו מקרה שבו הכישורים האישיים של הבן אדם יוצאים מהכלל, אני מכיר אותו אישית, הוא מאוד מרשים", אומר אזרחי. "אבל יש גורמים שהופכים את המינוי הזה, אם יהיה, ללא ראוי, משום שלא ידוע בציבור מה דרגת המחויבות האישית שלו לאינטרס הציבורי. זאת אי ודאות בעניין קריטי. אני חושב שמי שמתמנה לתפקיד הזה, אסור שיהיה אפילו צל צילה של אי ודאות לגבי המחויבות שלו לערכים ציבוריים של אכיפת החוק. אנחנו לא יודעים מה עבר עליו בזמן האחרון, ואם הוא עדיין מחויב לערכים שהיה מחויב בהם בעבר. גם התמיכה העקיפה שהוא קיבל מראש הממשלה מביאה אותו לתפקיד כשהוא נכה. יש פה עניין של מראית עין, לא ייתכן שאחרי כל מה שקרה, אדם שיתמנה לתפקיד הזה יהיה אדם שראש הממשלה יהיה חפץ ביקרו.

"הגרוע מכל הוא הרציונל של שר המשפטים", אומר אזרחי. "הוא לא אמר שהוא תומך בו רק משום שהוא משפטן מבריק, אלא משום שהגיע הזמן שאדם שבא מהמגזר העסקי הפרטי יקבל את המשרה הזאת. וזה בתקופה של אזהרות מבקר המדינה על הקשרים בין הון לשלטון. זה הזמן האידיאלי לקחת איש עסקים ולשלוח אותו לתפקיד של יועץ משפטי?"

לשר המשפטים קשה להסתיר את החיוך מהסערה שהוא מצליח לעורר. ככל שהביקורת על טורבוביץ גדולה, כך הוא מרגיש נינוח ובטוח יותר בבחירתו. "העובדה שכל כך הרבה אנשים מפחדים ממנו, היא אחת הסיבות שהוא צריך להיות שם", אומר לפיד. "אני גאה במינוי הזה, שהוא בלתי אנוכי ובלי רבב או אינטרס אישי. יש לי מצפון נקי ואני יכול רק להיות משועשע מריקוד השדים שעושים סביבו".

מדוע שרון היה צריך להביע את תמיכתו?

"באים אלי בטענה שיצרתי מצב שאם הוועדה תומכת בטורבוביץ, היא הופכת להיות חותמת גומי. הוועדה הזמינה אותי ושאלה מי המועמד שלי, מה הייתי צריך לעשות, לשמור את זה בסוד? שרון בסך הכל הודיע שהוא סומך את ידיו על המועמד שלי. הכל ניסיון לחפש פגם בדבר שהפגם הגדול ביותר בו הוא שלא מוצאים בו פגם".

התמיכה האידיאולוגית שלך לא משרתת אותו.

"שמעתי ברדיו את ירון אזרחי, הוא הקדיש שיחת רדיו שלמה לדבר שמעולם לא אמרתי. הוא אמר שאמרתי שהגיע הזמן שבעלי הון יהיו מועמדים לתפקיד, ואני אמרתי שהגיע הזמן שייבחר לתפקיד לא שופט ולא פרקליט, אלא עורך דין מהסקטור הפרטי, שרואה את העולם מהצד השני של המטבע, מהצד של אנשים שלא רק תובעים אלא גם מסנגרים, כאלה שמחכים לתורם שיעשו להם צדק. זה תואם את האג'נדה הפוליטית שלי".

עורכי הדין אומרים שמילכדת אותם, שהוא לא מייצג אותם.

"הבעיה של עורכי דין, לעומתו, היא שהם לא ניהלו מערכות של תביעה, לא הפעילו לא פקידים, לא בלשים ולא שוטרים, ומכאן ההתאמה המיוחדת שלו לג'וב הזה. במשך חמש שנים הוא הפעיל את המערכת של ההגבלים העסקיים, ג'וב קרוב מאוד ליועץ משפטי, מנגנון ממשלתי, תביעה, הפעלת החוק הפלילי והפעלת מערכת ביורוקרטית. הוא עסק גם בחקיקה, כשראה שבתור ממונה אין לו כלים - הביא לשינוי החקיקה. זה עונה על הטיעון המטופש שאני מביא לכהונה הזאת נציג של ההון הגדול. אין אדם שגרם להון הגדול במדינת ישראל נזקים כמו טורבוביץ, לטובת הציבור הרחב".

הארגונים החברתיים לא בטוחים איזו זיקה יש לו לערכים חברתיים.

"כל הארגונים החברתיים בארץ לא השיגו לאזרח הקטן את מה שטורבוביץ השיג. אם לא הוא, האזרח היה משלם עד היום בעד ביטוח פי עשרה. לכל מיני אנשים יש רפלקסים מותנים. יש כאלה שיש להם עניין במישהו אחר, יש כאלה שמפחדים מהאינטגריטי שלו, יש כאלה שמפחדים שלא יהיה אפשר להשפיע עליו - כל הפחדים האלה הם רק קומפלימנטים. אני משוכנע לחלוטין שזאת בחירה מצוינת. אני חושב שההתנגדות מוכיחה שזאת בחירה מצוינת".

בן המלך, בן הנשיא ובן העני

שמו של טורבוביץ נזכר לראשונה כמועמד לתפקיד ציבורי ב1991-. הוא היה אז צעיר בן 33, דוקטור למשפטים מהרווארד, שהתלבט בין משרה חלומית באחד המשרדים הגדולים בניו יורק לעבודה בנספחות המסחרית בוושינגטון. בעודו מתלבט קיבל שיחת טלפון משר התעשייה והמסחר משה ניסים, שחיפש יועץ משפטי למשרדו. "פגשתי בבוסטון פרופסור לדיני מסים, בוגר הרווארד, והצעתי לו את התפקיד", אומר ניסים. "הוא אמר שלא מתאים לו, אבל שיש לו מועמד אחר והמליץ על טורבוביץ. המנכ"ל שלי התקשר אליו, אבל טורבוביץ אמר שהוא כבר קשור עם משרד עורכי דין בניו יורק, עם משכורת מאוד גבוהה".

ניסים רצה מאוד להפוך את משרדו, שעסק בעיקר בחלוקת רשיונות ייבוא ובהגנת הצרכן, למשרד בעל השפעה ואוריינטציה מערבית עם מחקר ופיתוח, סחר חוץ והגדלת הייצוא. "אמרו עליו דברים מצוינים, ביקשתי שיבוא לארץ, אמרתי שאני רוצה להכיר אותו. כשריאיינתי אותו לא יכולתי שלא להתפעל ולהתפעם מהאיש הצעיר שישב מולי. חשבתי שאסור להחמיץ את זה ואמרתי לו: 'אדוני, אתה מוזמן'". טורבוביץ בחר בתפקיד חסר הברק בתמ"ס על פני אמריקה, אבל רק בתנאי שתקום במשרד ספרייה משפטית.

טורבוביץ, בן 45, נולד וגדל ברחוב כצנלסון במרכז תל אביב. הוריו עלו לישראל מגרמניה, אביו מדנציג ואמו מבמברג. הוא למד בבית ספר דובנוב ובעירוני א' והיה חניך בשבט צופי דיזנגוף, אחראי שם על פינת החי. אביו היה שמאי רכב, מעמד בינוני מינוס, הבית היה מסודר. מנה ראשונה, מנה שנייה, קומפוט, מזלג מיוחד לדגים.

אחרי התיכון הוא התגייס ליחידה 8200 במודיעין, היה קצין ופיקד על בסיס קטן ליד ירושלים, ונשאר שנתיים בקבע. תוך כדי השירות התחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית, אבל כעבור שנתיים עשה הסבה למשפטים. כדי לממן את לימודיו עבד בכל מיני מלאכות מזדמנות, בכלל זה סבל בשדה התעופה ועבודות מלצרות.

את שנת ההתמחות הראשונה עשה טורבוביץ, שסיים ללמוד בהצטיינות יתרה, בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן פורת. אמרו לו שהסטאז' אצלה זה כמו טירונות קרבית וזה מה שמשך אותו דווקא לשם. יחד איתו התמחו אצל השופטת רם שמגר ועפר נמרודי. קראו להם אז בן המלך (נמרודי), בן הנשיא (שמגר) ובן העני (טורבוביץ). הם היו מיודדים עד כדי כך שבמשפט הראשון של נמרודי, בשלב הטיעונים לעונש, נתן טורבוביץ לנמרודי עדות אופי כתובה.

מרים בן פורת זוכרת את הסטאז'ר שלה בחיבה יתרה. "הוא היה מצוין", היא אומרת. "עקבתי אחריו גם בהמשך. הוא חריף מאוד, נבון, יודע להחליט ויודע לחתוך, אני לא מקנאה בו אם יבחרו בו, אבל נדמה לי שהוא קורץ מהחומר הנכון".

אומרים שהוא חסר ניסיון במשפט הפלילי.

"אפשר לומר הכל. התחום האזרחי הרבה יותר קשה מהתחום הפלילי. חוץ מזה, יהיו לו כל כך הרבה עוזרים, נדמה לי שאין בכלל סיבה לחשוש מהבחינה הזאת. אם ישאלו אותי, אם כדאי להיות יועץ משפטי בעת הזאת, אני אגיד שלא. זאת לא התקופה של היועצים ברק ושמגר, שהיתה להם מלה ולא אכלו אותם בוקר וערב לתיאבון. המציאות היום שונה, היא שוחקת, ואולי צריך בן אדם מחומר מיוחד שממנו יורם קורץ. יש משהו מפתה בזה שאתה היועץ של הממשלה ורוצה להיות בסדר עם הקליינט שלך ולא מתחשב מספיק בציבור; אני חושבת שהוא יעמוד בפיתוי הזה יפה מאוד, כי הוא עקבי ואיש עקרונות ולא חושש".

במשרדו של הלורד האנגלי

את חלקה השני של ההתמחות עשה טורבוביץ במשרדו של עו"ד אמנון גולדנברג, שהיה אז נשיא לשכת עורכי הדין. גולדנברג בא לאוניברסיטה כדי לדבר עם תלמידי שנה ד' על ההתמחות. טורבוביץ היה אז בשנה א' ורשם לעצמו הערה: להצליח בלימודים כדי להגיע יום אחד למשרדו של הלורד האנגלי, כפי שגולדנברג הצטייר בעיני הסטודנטים, למשרד שנחשב לאוורסט של המתמחים. שם הם נהנו מיחס הוגן: לא רק שוליות שמצלמים מסמכים, אלא עוזרים של ממש.

בסיום ההתמחות אצל בן פורת עקף טורבוביץ את רשימת ההמתנה הארוכה בדרך למשרדו של גולדנברג, והתקבל להמשך ההתמחות. במשך שנה שלמה הוא ישב איתו באותו חדר ולמד משפט מפיו. גולדנברג מעריך מאוד את טורבוביץ וחושב שהוא הגון, כישרוני וחרוץ באופן יוצא דופן.

באותה תקופה נישא טורבוביץ לענת, בתו של מנחם ברגר, בעבר ראש לשכת עורכי הדין, שלמדה אמנות ויפאנית באוניברסיטה העברית. לזוג היום ארבע בנות. בתום ההתמחות שלו הם נרשמו לכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. שניהם התקבלו להרווארד. הוא קיבל מלגת לימודים מITT-, חברת הטלפון האמריקאית, שעליה התחרו 174 מועמדים. הוא למד בהרווארד שלוש שנים וחצי וסיים את התואר השני ואת הדוקטורט בסחר בינלאומי.

במשך לימודיו הציעו לו מהשגרירות בוושינגטון לייצג את ישראל בבוררות בינלאומית גדולה שקשורה להסכם הסחר עם ארצות הברית. הוויכוח נסב סביב השאלה אם רכיבים בתוך מוצר ישראלי שיוצרו במזרח הרחוק, הופכים את המוצר ללא ישראלי. טורבוביץ התחיל את הבוררות כשהיה בהרווארד, אבל סיים אותה אחרי שכבר חזר לישראל.

האמריקאים, שחששו שהישראלים יגייסו עורך דין צמרת, עמדו על כך שהנציג הישראלי בבוררות יהיה עובד מדינה. טורבוביץ התאים להפליא לתפקיד. בפגישה הראשונה עם האמריקאים הוא דיבר, בכוונה, באנגלית עילגת מאוד וזכה מיד להסכמה כללית לייצג את ישראל. האמריקאים ציחקקו בינם לבינם על הטרף הקל שהזדמן להם. טורבוביץ הכין את התיק, עבד קשה, הביא מובאות ופסקי דין תקדימיים, הופיע לפני חבר בוררים בינלאומי והמדינה זכתה.

פרופ' אריה בבצ'וק, ישראלי שמלמד בבית הספר למשפטים בהרווארד, היה מעורב בדוקטורט של טורבוביץ: "יורם הוא בין הסטודנטים הכי מצטיינים שפגשתי, לא רק מישראל, אלא בהרווארד בכלל, מוסד שיש בו מראש סטודנטים למשפטים מאוד מצטיינים. יש בו שילוב טוב של מוח משפטי מבריק והבנה טובה של מדיניות. אנחנו היינו גאים במיוחד בכך שסטודנט שלנו קיבל לידיו את הבוררות הבינלאומית, זה משהו שנותנים לעורך דין בפול-טיים, עם ניסיון בעריכת דין, והוא עשה את זה בצורה מרשימה מאוד".

הצלחה ברשות להגבלים עסקיים

בנוסף על עבודתו בתמ"ס כיועץ משפטי, קיבל עליו טורבוביץ, רק לתקופה מוגבלת, כך זה הוגדר אז, עד שיימצא האדם המתאים לתפקיד, להיות הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא קיבל משרד אפרורי עם שולחן, מאוורר ושלושה עובדים. האנשים במשרד תהו כיצד יתאקלם נער הזהב מהרווארד בסביבה הפקידותית. ניבאו לו חצי שנה לכל היותר עד שיתפנה איזה תפקיד נחשק באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים.

"הוא מהר מאוד התבלט, כל ראשי האגפים באו להתייעץ איתו בכל נושא", אומר השר לשעבר ניסים. "הוא נשא סקירות על מדיניות החשיפה לפני ועדת שרים, בלי פיסת נייר לפניו. השרים היו פעורי פה. לא האמינו. הרגשתי כל כך טוב שיש לנו נכס כזה במשרד. הואיל והיו כמה נושאים שקשורים במרכז ההשקעות, גם פליליים וגם אזרחיים, אז גם פרקליטת המדינה התחילה להתייעץ איתו".

ניסים משוכנע שטורבוביץ בורך לא רק במוח חריף אלא גם בתכונות האחרות החיוניות ליועץ משפטי לממשלה. "יש לו יתרון עצום בזה שהוא אדם בעל דעה ואין עליו מורא אדם, יהיה אשר יהיה, הוא יפעל גם נגד הידידים שלו כשזה יהיה נחוץ. הוא לא חשב מה יהיה עתידו, כשהוא קרע כדג חברות גדולות. יש לו השפעה גדולה מאוד על התפתחות הכלכלה הישראלית. אני לא מכיר בישראל אדם שאין עליו מורא אדם, שעושה מה שהוא מאמין במצפונו, ללא רתיעה, שיש לו אומץ כמו יורם טורבוביץ".

העובדה שהוא בא מהסקטור העסקי, לא רומזת על כך שהוא יחוש מחויב לסקטור הזה בסופו של חשבון?

"אני מכיר אותו טוב מאחרים ואני אומר בוודאות, ללא שיור של ספק, שהאיש הזה יפעל לפי מצפונו מול חבר, ידיד או אח. ללא רתיעה וללא משוא פנים. אולי יש כמוהו, אבל למעלה מזה אין בנמצא, ושום רוח לא תזיז אותו ושום ידידות לא תסנוור את עיניו".

ממחלקה קטנה ודלת אמצעים במשרד התמ"ס, הפכו ההגבלים העסקיים לרשות עצמאית עם מעמד, עשרות עובדים ותקציב של מיליוני שקלים. עו"ד אורן גלעדי, בעל משרד עצמאי בתחום ההגבלים העסקיים ומשפט מינהלי בירושלים, עבד אז ביחד עם טורבוביץ. "הייתי עוזרו במשך ארבע שנים", הוא אומר. "הוא לא כל כך התלהב לקחת את התפקיד הזה, אבל משה ניסים לחץ עליו והוא השתכנע שיש לזה פוטנציאל, וויתר על תפקיד היועץ המשפטי של המשרד. כשאני באתי לשם זה היה גוף מנומנם, אף אחד לא שמע על זה, באוניברסיטה בכלל לא למדו את התחום. כשאמרתי שאני הולך למשרד להגבלים עסקיים אמרו לי: 'בחור צעיר, כל עתידך לפניך, לא חבל?'

"יורם, אחרי שהוא למד את הנושא, הצליח לרתום את כל הגורמים במשק, כולל משרד האוצר, קיבל תקציבים והפך את זה לרשות. הוא משפטן מהשורה הראשונה. הוא נאמן לשלטון החוק, הוא לא יהסס להעמיד לדין כל אחד, גם מישהו שיחשוב שהוא חייב לו. הוא, למשל, מעולם לא נתן יחס מועדף לאמנון גולדנברג או ללקוחותיו. הוא יהיה יועץ עם עמוד שדרה".

חמש שנותיו של טורבוביץ ברשות להגבלים עסקיים זכורות כמוצלחות ביותר. הוא הקים מחלקה מיוחדת לחקירות והחדיר לראשונה לתודעה הציבורית מושגים כקרטלים, מונופולים, תיאום מחירים, הגבלים עסקיים ועוד. אחד המונופולים שהגביל את פעילותם היה מונופול המלט, שהוחזק בידי כור וכלל דרך בעלותם על מפעל המלט נשר. הוא הביא לשינוי ההתקשרות החוזית של חברות הדלק עם תחנות התדלוק; הגיש כתב אישום נגד תנובה כמונופול, לאחר שניצלה את כוחה בין היתר להורדת מוצרים של טרה מהמדפים; הוציא צו ביניים נגד "ידיעות אחרונות" בגלל אמצעי לחץ פסולים שהעיתון הפעיל על מוכרי העיתונים, כדי לפגוע במכירות "מעריב".

הוא הוציא את האחזקות הריאליות מהבנקים, כלומר הפריד אותם מן הבעלות על התעשייה, ולאחר שהעמיד לדין את מנהלי חברות הביטוח על תיאום מחירים, הם נאלצו להתפטר כתוצאה מכך. היו בהם גם ידידים אישיים, ולא כולם קיבלו זאת בשוויון נפש. היו אף כאלה שניתקו את יחסיהם אתו, כמנכ"ל חברת הביטוח מגדל אז, עוזי לוי ואשתו גבריאלה שלו, שהיתה מרצה של טורבוביץ באוניברסיטה וחברה קרובה.

רן קרול, בעל משרד לייעוץ כלכלי "אתגל", היה מנכ"ל משרד האנרגיה כשטורבוביץ היה ממונה על ההגבלים העסקיים. "עשינו ביחד את השינויים המבניים במשק הדלק", הוא אומר. "מה שהכי רלוונטי למועמדות שלו זה איך הוא תיפקד כממונה על ההגבלים העסקיים. לקח תחום רדום והכניס בו עוצמה ורוח חיים, ותפישת עולם של תחרותיות ופיקוח, ובנה מערכת ניהולית טובה וגרם לשינויים, לא מתוך כוחניות, וקידם את הכל בלי למצמץ".

התפקיד הזה לבדו עושה אותו מתאים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה?

"מתאים לזה מכל אדם אחר שאני מכיר, ואני מכיר הרבה אנשים, ואני לא אומר את זה בגלל שאני חבר שלו".

תקופה קשה בדסק"ש

תמי בן דוד, היום עורכת דין במשרד של יוסי גרוס, היתה מנהלת רשות החברות הממשלתיות ועבדה בשיתוף פעולה הדוק עם טורבוביץ. "ניסינו להשיג תחרות תוך כדי הפרטה, כולל הוצאת האחזקות הריאליות מהבנקים", היא אומרת. "זאת תרומה גדולה מאוד של יורם, שהתחרות היום היא חלק מהשיקולים, גם במדיניות וגם בפעילות של גופי המשק, שכל אחד מהם יודע שלא יוכל להתמזג עם המתחרה הגדול שלו, מה שלא היה עד אז מובן מאליו. אני חושבת שהוא אחד האנשים בעלי היכולת המקצועית הגדולה ביותר שפגשתי. אחרי שעברתי לסקטור הפרטי נתקלתי בפעם הראשונה בשלושה כרכים של החלטות שיפוטיות שהוא כתב כממונה, ממש נדהמתי מהבנייה של ההנמקות ויכולת הניתוח המשפטי ויכולת הכתיבה. זה עשוי ברמה גאונית, דבר מדהים. אני חושבת שהוא מתאים מאוד לתפקיד, יש לו גם יכולת מקצועית גבוהה וגם אישיות מיוחדת במינה עם אינטגריטי מדהים. הוא לא חייב לאף אחד שום דבר. אני חושבת שמגיע לנו".

את לא חושבת שזו בעיה שאין לו ניסיון שיפוטי?

"זה ממש מגוחך, כל האמירות האלה הן אמירות מגוחכות. ניסיון העבר מלמד בדיוק ההיפך. זה שמישהו שופט לא אומר שיש לו היכולת לנהל מערכת כל כך מסוכסכת ומסובכת. אבל מה, הכבשים לא אוהבים את חג הקורבן".

בזמן עבודתו ברשות הרצה טורבוביץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. סטודנטים שלו לשעבר זוכרים אותו כמרצה מבוקש, נעים הליכות, חד כתער ויחד עם זה אחד מהחבר'ה שמספר בדיחות, גם על עצמו.

בסוף 1996 הוא פרש מהרשות וחיפש תעסוקה. שרת התקשורת אז, לימור לבנת, הציעה לו לנהל את בזק לאחר שיצחק קאול פרש מתפקיד המנכ"ל. טורבוביץ נענה בשמחה. הוא פנה לנציב שירות המדינה, שמואל הולנדר וליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ושניהם נתנו לו את ברכת הדרך. ועדת הצינון הממשלתית חשבה שיש במינוי ניגוד אינטרסים ופסלה את מועמדותו. אמרו שכמי שהכריז על בזק כמונופול מהצד של ההגבלים, לא ראוי שיעסוק בהפרטת בזק מבפנים. לא עזרו ההבטחות שהוא לא יטפל בשום דבר שקשור להגבלים עסקיים.

באותו זמן חיפשה הממשלה יועץ משפטי לממשלה. מיכאל בן יאיר פרש מתפקידו ובנימין נתניהו הזמין את טורבוביץ לראיון. השיחה היתה נעימה, התוצאה פחות. הממשלה העדיפה את רוני בר און לתפקיד.

טורבוביץ פנה לשוק הפרטי והתקבל בזרועות פתוחות על ידי משפחת רקנאטי. הוא מונה לנשיא דיסקונט השקעות, מקבוצת אי-די-בי; המשרה כללה משכורת ושלל הטבות שלא היו מוכרות בשירות המדינה. די לקרוא על תנאי הפרישה שלו מהקבוצה כעבור שלוש שנים:5.2 מיליון שקל פיצויים, פדיון האופציות שבידו בסך 2.9 מיליון שקל, ושכר חודשי לשנה.

בתקופתו התמקדה דסק"ש בשוק התקשורת והתוצאות הכספיות לא היו טובות, בלשון המעטה. לקטגוריה זאת נכנסת השקעה בחברת תקשורת ברזילאית ג'י-וי-טי, השקעה בחברה איטלקית בתחום הסלולר בטכנולוגיה של "הדור השלישי", ובמיוחד הכאיבה רכישת חברת הכבלים "ערוצי זהב" על ידי חברה בת של דסק"ש, "תבל", שהכניסה את דסק"ש לסחרור פיננסי ולהתערבותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שהקפיא את העסקה.

טורבוביץ לא האמין שזה קורה לו. הוא היה בטוח שהממונה לא יתערב. היום הוא יודע שמקצת השיקולים שלו היו מוטעים. עכשיו הוא ואלון שלו סגנו אומרים שהתקופה לא היתה טובה. שבאותם ימים השוק היה רווי והתפכח מהציפיות מתחום התקשורת. "יורם בא לשם בשיא הבועה", אומר שלו. "היה תהליך התכווצות במרבית החברות. כל מנהל שהיה עומד באותה נקודת זמן, באותו מקום, היה חוטף אותה מכה ונופל. זה היה מפל כלל עולמי.

"אני חושב שהוא איש מדהים, מבחינת היכולות שלו ואומץ לבו, הוא כבר הוכיח את זה בתקופה שהוא היה בפעילות ציבורית. אני המום ממה שקורה כאן. מרגע שצצה מועמדותו, מנסים כל מיני גורמים לפגוע בו. הוא צריך להיות מטורף להיכנס לזה".

גם טורבוביץ מודה שהתקופה בדסק"ש לא תיזכר כהצלחה גדולה בקריירה שלו. "הכותרת היא שלא הצלחתי", הוא אמר לא מזמן, "ובגלל זה לא זוכרים את העסקאות הטובות שעשיתי. עובדה שמשפחת רקנאטי חושבת שעשיתי עבודה מצוינת. עובדה שכשהיו צריכים מישהו שיעשה להם את העיסקה הכי חשובה מזה זמן רב, הם חשבו שאני בן אדם הכי מתאים, ואני מאוד שמח על כך וגם מנהל הבנק שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#