"פסק הדין האמיץ של ריבלין בנוגע להולדה בעוולה מנע מסר בעייתי" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פסק הדין האמיץ של ריבלין בנוגע להולדה בעוולה מנע מסר בעייתי"

בפסק דין תקדימי קבע המשנה לנשיא הפורש, השופט אליעזר ריבלין, כי ילד הסובל ממום שלא התגלה במהלך היריון לא יוכל לתבוע פיצויים על הבאתו לעולם. מומחים בתחום מברכים על ההחלטה, שמשווה את המצב המשפטי בישראל לזה הנהוג בעולם ומקדשת את חייו של כל אדם

2תגובות

האם אדם שנולד עם מום שלא התגלה במהלך ההיריון, ובשל הפגיעה הוא סגור כל ימי חייו בין קירות בית הוריו ומטופל באופן בלתי פוסק, סובל בחייו עד כדי כך שניתן להניח שעדיף שכלל לא היה בא לעולם? האם עצם חייו הם נזק שיש לפצות אותו בגינם?

בשאלה הפילוסופית המורכבת הזאת עסק פסק הדין שבחר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, להקריא עם הגיעו לגיל 70 ויציאתו לגימלאות השבוע. ריבלין התמקד בזכות התביעה שעומדת לילד ולהוריו לתבוע פיצויים מהרופאים שלא זיהו את המום שממנו סבל היילוד במהלך ההיריון.

דניאל בר-און / ג'יני

הרשלנות הרפואית גרמה לכך שהפגיעות שמהן סובל הילד לא התגלו במהלך ההיריון, ולכן לא ביצעה האם הפלה שמנעה את לידתו של הילד בעל המום. האם הילד זכאי לפיצויים על הנזק שנגרם לו מעצם בואו לחיים כשהוא סובל ממום שלא אותר?

לאורך פסק הדין המשתרע על פני 62 עמודים פרושה משנתו של השופט ריבלין, שאליה הצטרפו ששת שופטי הרכב בית המשפט העליון, שמקדשת את ערך החיים - יהא טיבם אשר יהא.

בפסק דין תקדימי שינה השופט ריבלין את הלכת זייצוב, שהיתה נהוגה במשך 25 שנים. פסק הדין של ריבלין קבע כי ילד פגוע לא יוכל לתבוע את הרופאים שרשלנותם גרמה להולדתו, אף שהוא לוקה במום קשה. במקום תביעתו של הילד על חיי הסבל שנגזרו עליו ומכונים "חיים בעוולה", פסק ריבלין כי הוריו יכולים להגדיל את תחומי ההשתרעות של תביעתם בשל ההולדה בעוולה של ילדם בעל המגבלה.

קשיים עקרוניים וערכיים

ריבלין מציין כי "הגדרת חייו של הילד המוגבל כ'נזק' מחייבת הכרעה שיפוטית בשאלה אם יש מצבים שבהם עדיף לו לאדם שלא היה נולד משנולד, מצבים שבהם 'טוב מותו מחייו'". הוא מבהיר כי "לבית המשפט כלל אין הכלים הדרושים להגיע להכרעה כזו, שהרי אין בנמצא מידע אודות טיבם של אי-החיים". לדבריו, ההכרה בתביעת הילד בעניין זה לוקה לא רק בקשיים משפטיים, אלא גם בקשיים עקרוניים וערכיים.

"הגדרת החיים עצמם, אף אם הם חיים במוגבלות, כנזק, והקביעה כי מוטב היה לו לאדם מסוים שלא היה נולד כלל, אוצרות בחובן פגיעה אסורה בתפישה שלפיה לחיים יש ערך אינהרנטי, שאינו פוחת ובוודאי שאינו מתאיין בשל קיומו של מום או קיומה של מגבלה", כותב ריבלין בפסק הדין, ומוסיף כי "תפישה זו היא חלק חשוב והכרחי של אמונתנו והכרתנו בקדושת החיים, בערך האדם ובכבודו ובזכותם של אנשים בעלי מוגבלות לכבוד ולשוויון... אדם בצלם אלוהים נולד. משנולד - יש להגן על כבודו ועל קדושת חייו. על פי תפישתנו החברתית, במסגרת אמונתנו המוסרית ומכוח עקרונותינו המשפטיים - הגדרת חייו של אדם בעל מוגבלות כ'נזק' אינה ראויה, אינה מוסרית ואינה אפשרית. היא פוגעת מהותית בעקרון קדושת החיים".

בפסק הדין מציין ריבלין כי הגישה שהוא מאמץ בישראל היא הגישה שמקובלת במדינות העולם המערבי. אנשי אקדמיה מברכים על פסק דינו, שמשווה את המצב המשפטי בישראל למצב הרצוי ולזה שנהוג במדינות המפותחות.

ניר פרי

פרופ' רונן פרי, מומחה לדיני נזיקין מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מברך את השופט ריבלין על פסק הדין שאותו בחר לקרוא עם פרישתו. לדבריו, "זהו פסק דין אמיץ שהפך הלכה משפטית שהחזיקה מעמד בישראל במשך 25 שנה ובילבלה ערכאות שיפוטיות נמוכות. הלכת זייצוב מנוגדת ברוחה לעקרון קדושת החיים, כי היא מגדירה את החיים של האדם כנזק. היא מגדירה את החיים עם מום ככאלה שלא ראוי לחיותם. זה מסר מאוד בעייתי שמערכת המשפט שידרה לאנשים עם מוגבלות".

פרי מציין כי ההלכה שאימץ ריבלין מאפיינת את מרבית המדינות המערביות. הוא מדגים כי "בית המשפט העליון בגרמניה אמר שהפסיקות ברוח הלכת זייצוב, שמגדירות חיים של אדם בעל מום כנזק, דומות למשטר הנאצי, שראה בבעלי מום כאלו ששווי החיים שלהם הוא פחות. אני שמח שבית המשפט נפטר מההלכה הבעייתית הזאת".

פרופ' ציפורה כהן, מומחית לדיני נזיקין מהקריה האקדמית אונו, מסבירה אף היא כי המצב שהיה נהוג בישראל עד להלכה החדשה שיצר ריבלין היה חריג בעולם. לדבריה, כעת "השופטים השוו את המצב בישראל למה שמקובל ברוב מדינות העולם, מבחינת אי הכרה בזכות התביעה של הילד".

הרחבה משמעותית של זכות ההורים לתבוע פיצוי

פסק הדין ביטל את האפשרות של הילד לתבוע את המתרשל ואת חברות הביטוח בשל החיים שנגרמו לו, והרחיב משמעותית את זכותם של ההורים לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בשל גידול ילדם הפגוע.

הפיצוי להורים מונע מצב שבמסגרתו חייו של הילד יוגדרו כנזק שיש לפצות את הילד עליו. החיים הם ערך מקודש מכדי שילד יפוצה עליהם. "בתביעת ההורים אין חייו של הילד עצמם מוגדרים כנזק. הנזק מתבטא בהשלכות הכספיות העודפות ובהשלכות הנפשיות שבהן נושאים ההורים בעל כורחם עקב ההתרשלות. קבלת תביעתם של ההורים אין משמעותה כי חייו של הילד אינם בעלי ערך, או כי מוטב לו עצמו כי לא היה נולד; משמעותה היא כי נמנעה מן ההורים האפשרות לבחור שלא לגדל ילד בעל מוגבלות, על הקשיים הכרוכים בכך", כתב ריבלין.

מעתה יכולים ההורים לתבוע פיצויים בשל ראשי נזק חדשים. באפשרותם לתבוע פיצויים על אובדן כושר ההשתכרות של הילד החל מגיל 18 ולפי תוחלת חייו הצפויה, וכן בגין נזקים לא ממוניים, כמו עוגמת נפש, צער וסבל, בסכום משמעותי.

פרופ' כהן סבורה כי העברת עילת התביעה מהילד להורים לא תיצור שינוי דרסטי מבחינת עלויות הפיצויים שישולמו להורי הילד הפגוע. להערכתה, "מבחינה מעשית של היקף הפיצוי לא יהיה שוני מהותי. למרות השוני בהכרה בזכות, ברור שבית המשפט בסופו של יום רואה את הילד כמי שניזוק, והוא זה שצריך להיות מושא השימוש בכסף. בית המשפט צובע את הכסף ככסף שנועד לטובת הילד הפגוע. מבחינה מהותית רואים את הפיצוי ככזה שבא להיטיב את מצבו של הילד".

בפסק הדין מזכיר השופט ריבלין את ועדת מצא, בראשות שופט העליון בדימוס אליהו מצא, שדנה בעניין האפשרות של ילדים שנולדו עם מום לתבוע ברשלנות את הרופאים שלא איתרו את המום. לפני כחודשיים הגישה הוועדה את המלצותיה לשר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, שאמור לגבש מההמלצות שינויי חקיקה ולהביאם לאישור הכנסת (ראו תיבה).

ריבלין מאמץ את המלצות ועדת מצא בעניין הבטחת השימוש בכסף שייפסק להוריו בתביעתם לטובת הילד הפגוע. ועדת מצא קראה לבצע שינוי חקיקה "שיסמיך את בית המשפט לכלול בפסק דינו הוראות לעניין השימוש בכספי הפיצויים לשם הבטחת צורכי היילוד.

כן מוצע לקבוע בחוק כי הפיצויים המיועדים להבטיח את צורכי היילוד לא ייחשבו כחלק מרכושם של ההורים במצב של פשיטת רגל; לא יהוו חלק מעיזבונם; ולא יהיו ניתנים לעיקול, לשעבוד או להמחאת זכות מכל סוג שהוא". ריבלין מביע תקווה כי "המחוקק אכן ייענה לקריאה; וכי עד לאותה עת יפתחו בתי המשפט את המנגנונים המתאימים בכלים העומדים לרשותם".

אותה גברת בשינוי אדרת

פרופ' כהן מעלה את הבעייתיות המשפטית שטמונה בתוואי המשפטי שהתוו ריבלין וועדת מצא. לדבריה, "אם הפיצוי הוא של ההורים, לכאורה הם יכולים לעשות בכסף מה שהם רוצים, אבל כאן במפורש בית המשפט מתכוון שהכסף ישמש לטובת הילד. אם ההורים מקבלים את הכסף לטובת הילד, המשמעות היא שהשופטים הכירו בכך שהניזוק הוא הילד. אחרת, אין מקום לפנות למחוקק להסדיר את הבטחת השימוש בכסף עבור הילד".

כהן מסבירה כי "הכוונה של בית המשפט בפסק הדין היתה לפתור את הבעיות המשפטיות והערכיות של מתן פיצוי לילד. בכך שנותנים את הכסף להורים, בית המשפט פתר לכאורה את הבעיה הערכית-משפטית, אבל מהותית מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. בפועל, מעצם העובדה שצריך להבטיח את הסכומים לטובת הילד, ברור שזה פיצוי שניתן להורים לטובת ילדם. מבחינה מהותית, בסופו של דבר, הילד הוא זה שאמור ליהנות מהפיצוי. לפי דעתי לבית המשפט הפריעו הבעיות הערכיות יותר מאשר המשפטיות".

להערכת כהן, מבחינת היקף הפיצויים שישולמו מעתה לא תהיה לפסק הדין השפעה על חברות הביטוח. "סכום הפיצוי שניתן עד עתה לילד יינתן מעתה להורים. אין שום סיבה שמי שאחראי להולדת הילד לא ישלם. מי שהתרשל צריך לשלם", היא אומרת.

חברי הכנסת יתבקשו לתקן את החוק

לפני כחודשיים הגישה ועדה בראשות השופט העליון בדימוס אליהו מצא את המלצותיה: לבטל את האפשרות של ילדים שנולדו עם מום לתבוע ברשלנות את הרופאים שלא איתרו את המום ולכונן במקום זאת הסדר תגמולים בחוק. ההמלצות הוגשו לשר המשפטים, שאמור לגבש הצעת חוק ולהביא אותה לאישור הכנסת.

הוועדה התבקשה לבחון אם יילוד בעל מוגבלות שמקורה בלידה זכאי לתבוע פיצויי נזיקין מהצוות הרפואי שבדק את אמו לקראת או במהלך ההיריון, בטענה שאלמלא התרשל הצוות לא היה היילוד בא לעולם כלל. עם חברי הוועדה נמנו, בין היתר, הפילוסוף פרופ' אסא כשר; המשפטן פרופ' ישראל גלעד; הרב פרופ' אברהם שטינברג, נוירולוג ילדים ומומחה לאתיקה רפואית מבית החולים שערי צדק; פרופ' דרורית הוכנר-צלניקר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה הר הצופים; עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים; עורכי הדין מרדכי וירשובסקי ואסף פוזנר מטעם לשכת עורכי הדין ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ד"ר בועז לב.

רוב חברי הוועדה סברו, בדומה לעמדה שאותה הביע השופט אליעזר ריבלין בפסק דינו, כי יש לבטל את הכרת בית המשפט העליון בעילת תביעה נזיקית של היילוד בשל עצם חייו במוגבלות. דו"ח הוועדה מציין כי רוב העדים המומחים שהעידו בפני הוועדה תמכו בגישה זו.

ההמלצה העיקרית של הוועדה היא לכונן בחקיקה הסדר סוציאלי ייחודי לילדים שנולדו עם לקות שיש בה מוגבלות תפקודית משמעותית. הסדר התגמולים לא יותנה בהוכחת התרשלות רפואית. הוועדה לא הצליחה להכריע בשאלה אם לאחר כינונו של הסדר סוציאלי יש לאפשר להורים לתבוע פיצויי נזיקין בגין רשלנות רפואית, ולכן החליטה להשאיר את השאלה הזאת להכרעת המחוקק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#