ביקורת על גרוניס: שיטת שכר הטרחה בייצוגיות מעודדת פשרות זעומות

התביעה הייצוגית הראשונה בניירות ערך נמשכה 16 שנה ■ בפסק דין שניתן בשבוע שעבר הגדיל נשיא העליון את שכר הטרחה של עורכי הדין מ-1.3 ל-3.2 מיליון שקל ■ למרות זאת, בהשוואה לארה"ב שכר הטרחה עדיין נמוך ■ עורכי דין מבקרים את השיטה שהתווה השופט אשר גרוניס

>> מי שקיווה שבית המשפט העליון יפיח רוח חיים בזרזיף היבשושי של תביעות ייצוגיות בניירות ערך בישראל - התבדה. נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, אמנם הגדיל באופן משמעותי את שכר הטרחה של עורכי הדין בתביעה הייצוגית ההיסטורית בניירות ערך בפרשת משה שמש ז"ל נגד רייכרט תעשיות, אבל השיטה שאימץ לקביעת שכר הטרחה העתידי בתביעות ייצוגיות כבר מעוררת ביקורת חריפה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הנשיא אשר גרוניס בדיון בבית המשפט העליוןצילום: אמיל סלמן

פרשת שמש נגד רייכרט היא כנראה התביעה הייצוגית היחידה בניירות ערך שהמשפט בה התנהל במלואו. התיק נמשך לא פחות מ-16 שנה והגיע שלוש פעמים לבית המשפט העליון בערעורים שונים. התקיימו בתביעה כ-20 הליכי ביניים, שבכולם זכה התובע הייצוגי. במהלך ניהול התיק נפטר התובע הייצוגי, והשופטת הראשונה שניהלה את התיק וחלק משופטי העליון שדנו בו פרשו לגמלאות. גם בעל השליטה שהיה הרוח החיה מאחורי חברת רייכרט תעשיות בטון וקריסתה, עזרא רייכרט, הלך לעולמו.

התיק הסתיים לפני כשנה בפשרה בבית המשפט העליון, אך סוגיית שכר הטרחה של עורכי הדין נותרה פתוחה. עורכי הדין שייצגו את התובע הייצוגי, רמי בן נתן ונדב אולגן ממשרד עורכי הדין ארדינסט בן נתן, ערערו על פסק דינה של השופטת המחוזית ד"ר מיכל אגמון גונן, שפסקה להם שכר טרחה של 1.3 מיליון שקל, ששיקף שיעור של 13% מסכום הזכייה שנפסק על ידה בתיק.

הנשיא גרוניס הגדיל בשבוע שעבר, בהחלטה שהתעכבה זמן רב, את שכר הטרחה ומתח גם ביקורת משתמעת על השופטת אגמון גונן. גרוניס קבע כי עורכי הדין זכאים לשכר טרחה בסך של כ-3.2 מיליון שקל. לפסק דינו של גרוניס הצטרפו אף הנשיאה בדימוס, דורית ביניש, והשופטת עדנה ארבל.

בן נתן ואולגן טענו בערעור שהגישו לעליון בין היתר כי שכר הטרחה בתביעות ייצוגיות בניירות ערך צריך להיות גבוה יותר מתביעות צרכניות עקב המומחיות וההשקעה הרבה הנדרשת בתביעות אלה ועקב הצורך לעודד הגשת תביעות ייצוגיות בתחום. נתונים של רשות ניירות ערך מהשנים האחרונות מעידים כי מספרן של התביעות הייצוגיות בניירות ערך זעום, וברשות קיוו כי שכר הטרחה שייפסק בפרשת שמש נגד רייכרט ישנה את התמונה.

גרוניס התייחס בהחלטתו לשתי השיטות העיקריות לקביעת שכר טרחה לעורכי דין בתביעות ייצוגיות. הוא דחה את האפשרות לפסוק שכר טרחה לפי שעות העבודה שהושקעו על ידי עורך הדין. במקום זאת קבע כי שכר טרחה ישולם כשיעור מסוים מתוך הסכום שנפסק ונגבה בפועל לטובת הקבוצה המיוצגת.

שיטת האחוזים לחישוב שכר טרחה

לפי גרוניס, "סבורים אנו כי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה. וזאת, בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הינו סעד כספי". עוד קבע כי "מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן".

בפרשה הספציפית קבע גרוניס מדרג, שלפיו "על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון שקל, ייפסק לטובת עורכי הדין שכר טרחה בשיעור של 25%; על כל סכום שנגבה בפועל בין 5 מיליון שקל ל-10 מיליון שקל ייפסק שכר טרחה בשיעור של 20%; ועל כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון שקל, ייפסק שכר טרחה בשיעור של 15%".

בהתאם למדרג זה קבע השופט כי עורכי הדין זכאים לשכר טרחה בסך של כ-3.2 מיליון שקל. הוא ציין כי מסכום זה יש להפחית כ-2.2 מיליון שקל שכבר שולמו. כך שבסופו של דבר זכאים עורכי הדין לשכר טרחה בסך של כמיליון שקל, בנוסף לסכומים ששולמו בעבר.

הנשיא גרוניס הדגיש כי מקרה זה הוא "מקרה מיוחד מבחינות שונות, ועל כן קשה יהיה להסיק ממנו לגבי מקרים אחרים של תובענות ייצוגיות ככל שמדובר בשיעור האחוזים ובמדרג שנקבע לגבי שכר הטרחה". הוא הוסיף כי "שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן שבו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק".

לדברי השופט, "ההליכים בענייננו מתנהלים זה יותר מ-16 שנה. מדובר באחת התובענות הייצוגיות הראשונות בישראל - ומבין היחידות שהגיעו להכרעת דין מלאה". אף שגרוניס מציין כי יש מקום לעודד תביעות ייצוגיות בניירות ערך, שיעור שכר הטרחה שקבע הוא נמוך למדי. בארה"ב מקובל לפסוק בתביעות ייצוגיות בניירות ערך שכר טרחה ממוצע בשיעור של 25%-30% כאשר התיק מסתיים בפשרה. כאשר התיק מתנהל כמעט במלואו בבית המשפט, כפי שהיה במקרה זה, מגיע שיעור שכר הטרחה הממוצע הנפסק לשיעור גבוה הרבה יותר.

רמי בן נתן

"צעד ראשון בדרך ארוכה"

עו"ד בן נתן מתנסח בזהירות כאשר הוא נשאל אם שכר הטרחה המוגדל שנפסק והמנגנון המדורג שאימץ הנשיא גרוניס יצליחו לעודד תביעות ייצוגיות נוספות בניירות ערך. "הנשיא ניסה - בראשונה - להתוות קווים מנחים לקביעת השיטה ואמות המידה לקביעתו של שכר הטרחה הראוי בתביעות ייצוגיות בניירות ערך", מסביר בן נתן. לדבריו, "אני מניח שלפסיקתו תהיה השפעה גם על שכר טרחה בתביעות ייצוגיות באופן כללי. בעוד יישומו של המתווה בעניינה הספציפי של פרשת רייכרט משקף תוצאה ראויה ומאוזנת, הרי שלגבי תחום התובענות הייצוגיות בניירות ערך הוא מהווה רק צעד ראשון בדרך ארוכה".

בן נתן מסביר כי "תחום התביעות הייצוגיות בניירות ערך זקוק לזריקת עידוד משמעותית - הוא טרם החל להתפתח. הוא סובל מכשלי שוק ניכרים בשל המומחיות הייחודית הנדרשת לניהולן של תביעות בתחום זה, שוויין המוגבל של תביעות בתחום - הנובע משוויין הנמוך של החברות הנסחרות בבורסה, שוויין הנמוך עוד יותר של אחזקות הציבור ועוד". לדבריו, "זו הסיבה לכך שתביעות בתחום הגנת הצרכן מהוות יותר מ-95% מהתובענות הייצוגיות המוגשות בישראל, ואילו אלה שבתחום ניירות הערך מהוות אחוזים בודדים. זאת, בניגוד למצב בארה"ב, שם מהוות תובענות ייצוגיות בניירות ערך כ-40% מהתביעות וכ-75% מערכן הכספי של הפשרות בתחום".

השורה התחתונה של בן נתן ביקורתית יותר: "ספק בעיני אם אימוצה של שיטת האחוזים המדורגת תעניק את זריקת העידוד שהתחום משווע לה. למיטב ידיעתי, הרשות לניירות ערך שוקלת תיקון של המצב".

עו"ד עדי מוסקוביץ'

נגד המודל הרגרסיבי

עו"ד וכלכלן עדי מוסקוביץ, מומחה בליטיגציה ובתביעות ייצוגיות ושותף במשרד פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ, טוען כי פסק דינו של גרוניס שגוי מבחינה כלכלית. מוסקוביץ מסביר כי שיטת שכר הטרחה בדירוג יורד, רגרסיבי, פוגעת בתמריץ של עורכי הדין להגיש תביעות ייצוגיות וגם להיאבק על הגדלת סכום הזכייה. "בית המשפט יכול היה להגיע לאותה תוצאה כספית גם במודל פרוגרסיבי, מה שהיה מעביר מסר אחר לציבור עורכי הדין ובתי המשפט", אומר מוסקוביץ.

טענתו של מוסקוביץ היא כי עורך הדין של התובע הייצוגי נדרש בדרך כלל להשקיע מאמץ רב יותר ככל שהוא מנסה להגדיל את סכום הזכייה, בגלל עקרון התפוקה השולית הפוחתת. לעומת זאת, שיטת שכר הטרחה של גרוניס משמעה כי ככל שייגדל סכום הזכייה יהיה חלקו של עורך הדין בנתח הנוסף קטן יותר, ולכן ייקטן התמריץ של עורך הדין להתאמץ יותר. מוסקוביץ גם מותח ביקורת על "חוסר הרצון לייצר סטנדרטיזציה של קביעת הגמול ומדדים ברורים יותר. קביעת כללים ברורים ונוקשים יותר יוצרת ודאות שעשויה לתרום מאוד להבאת תיקים ראויים יותר לבית המשפט". לדבריו, יש כיום "פערים דרמטיים וקיצוניים בהחלטות בתי המשפט בנושא הגמול, כאשר בתי המשפט בתל אביב ובמרכז נוטים בבירור לפסוק גמול גבוה בהרבה מבתי משפט אחרים".

גם עו"ד רמי בן נתן מתייחס להחלטת העליון ברגשות מעורבים. מהבחינה הכספית, קשה לומר שהשורה התחתונה מוציאה אותו מגדרו. עורכי הדין שטיפלו בתיק מצד התובע הייצוגי השקיעו בו יחדיו, לפי הדיווחים לבית המשפט, כמות מצטברת של 7,000 שעות עבודה לאורך השנים. "שכר הטרחה, אף שהוא איננו מבוטל כלל ועיקר, מבטא שכר של כ-500 שקל לשעת עבודה ממוצעת של המשרד - סכום נמוך מהמחיר שבו מחייב המשרד את לקוחותיו בדרך כלל", אומר בן נתן, ומוסיף: "זאת, מבלי להביא בחשבון את הסיכון הכרוך בתחום של תובענות ייצוגיות, שבמקרה זה גם התעצם כי למרבית הנתבעים לא היה ביטוח אחריות מקצועית".

לדבריו, "מההיבט הכלכלי הצר התוצאה מעט מאכזבת, אבל לניהול תיק כזה היבטים נוספים, שאינני מתעלם מהם. מדובר בתיק מרתק שניהולו לא רק שהניב תוצאות מצוינות לחברי הקבוצה המיוצגת, אלא גם נקבעו בו שורה של הלכות עקרוניות בתחום התובענות הייצוגיות בניירות ערך. הוסף לאלה את ההכרה החשובה ויוצאת הדופן של בית המשפט העליון באיכותה ובחשיבותה הייחודית של העבודה שנעשתה על ידי משרדנו - ותבין שהתחושה הכוללת היא של סיפוק יוצא דופן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker