שופט העליון יורם דנציגר: "לא משלמים לשופטים כדי להסכים בכל עניין" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שופט העליון יורם דנציגר: "לא משלמים לשופטים כדי להסכים בכל עניין"

בפאנל שנערך בכנס לשכת עורכי הדין באילת - שעסק בדעת מיעוט ודעת רוב בבית המשפט העליון - הסביר השופט כי על שופטים לפסוק לפי השקפת עולמם כדי שיישמר מגוון דעות

7תגובות

שופט בית המשפט העליון ד"ר יורם דנציגר התרגל במרוצת שנותיו כשופט בבית המשפט העליון להיות בדעת מיעוט. ואולם, כשהוא יורד מירושלים לכנסים השנתיים של לשכת עורכי הדין באילת הוא זוכה לחיזוקים נלהבים, ומבין שדעת המיעוט שלו בקרב שופטי העליון היא דעת הרוב שמאפיינת את חשיבתם של מרבית עורכי הדין המסחריים.

טואג אייל

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

בפאנל בהנחייתו שנערך בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שכותרתו "דעת הרוב ודעת המיעוט בבית המשפט העליון", הסביר דנציגר את גישתו בעניין. לדבריו "אני באופן  אישי תומך נלהב בגיוון דעות. אני מתנגד נחרצות לגישה שתומכת באחידות וסולידריות בין הרכב שופטים. אין דבר יפה שאפשר לשאוף אליו כמו סולידריות בין שופטים, אבל אנחנו לא מקבלים משכורת כדי להסכים בכל עניין. הטיעון שצריכה להיות אחידות הוא מקומם".

מזה כארבע וחצי שנים, מאז מונה לשופט בבית המשפט העליון, מנהל דנציגר מערכת עיקשת לשינוייה של הלכת אפרופים בנוגע לפרשנות חוזה. לפני כשנתיים מצא עצמו דנציגר במרכז מאבק איתנים עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרון ברק, לאחר שביקר בעקביות בפסקי דין שכתב את תורת הפרשנות החוזית של ברק, שעוגנה כהלכת אפרופים. דנציגר, שהציב בפני ברק אופוזיציה לוחמת, הותקף על ידו בבוטות בעקבות עמדות המיעוט שהציג. לדברי ברק אז בפאנל בו השתתפו השניים "האמירה שטקסט ברור אינו זקוק לפרשנות היא פשוט דבר הבל".

בכר דודו

בהלכת אפרופים מ-1995 קבע ברק ששופט ישתמש בלשון החוזה וגם בנסיבות שסביבן נחתם החוזה, בבואו לפרש את כוונת הצדדים. הלכה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בדיון נוסף בהרכב חריג של תשעה שופטים, בהלכת "ארגון מגדלי הירקות" מ-2006. התוצאה של גישה זו היא שבית המשפט יכול לתת לחוזה פרשנות שעומדת בסתירה ישירה ללשון החוזה במובנה המילולי הפשוט - אם בית המשפט סבור שמטרת החוזה מבחינה אובייקטיבית שונה ממשמעות הטקסט.

גישת ברק זכתה לביקורת רבה מצד עורכי דין ומשפטנים, שטענו כי היא פוגעת בוודאות וביציבות החיונית לחיי המסחר. עמדתו המתנגדת של דנציגר, שהובעה החל מתחילת 2008 בפסקי דין שונים כמו "לוי נגד נורקייט" ו"בלום נגד אנגלו סכסון", היא שכשלשון החוזה ברורה, אין צורך לבחון את נסיבות כריתתו. בכך הוא ביקש להגביר את ודאות הצדדים.

אף שתיקון חוק שביקש לצמצם את שיקול הדעת של שופטים בפרשנות חוזה עבר בכנסת לפני כשנתיים, נותר דימויו של דנציגר כשופט שאינו חושש לצאת נגד עמיתיו להרכב השופטים ולנסח דעת מיעוט שמייצגת את עמדתו ופסיקתו, אך לא תיושם מיידית, בהיותה דעת מיעוט.

דנציגר ציטט דברי מלומדים שתומכים בחיזוקה של עמדת המיעוט ככזו שמאפשרת את התפתחות הדין, שינויו והתאמתו למציאות העסקית והחברתית המשתנה ברבות השנים. בין היתר, ציטט דנציגר את פרופ' ברק שכתב ב-1997 בזכות הבעת עמדת מיעוט ככזו שמבטיחה את השינוי וההמשכיות של המשפט. דנציגר הוסיף כי "שופט צריך תמיד להחליט לפי מצפונו ומיטב שיקול דעתו. לורד ביירון אמר שדעות נועדו להשתנות. זה משקף את המשפט במיטבו. אנחנו צריכים תמיד לכתוב את דעתנו באמונה ובלי משוא פנים, ואנחנו צריכים שדעתנו תשכנע ואולי ברבות הימים תהפוך לדעת רוב. זה תפקידנו".

עו"ד אלי זהר, הדגים כיצד דעת המיעוט בפסקי דין יוצרת בעיה לפרקליט שאמור לייעץ ללקוחותיו כיצד לנהוג, כדי להימנע מהפרת הדין. זהר הציע כי מקרים בעלי חשיבות ציבורית עליונה יידונו בפני הרכבים נרחבים במיוחד בבית המשפט העליון. לדבריו "כשיש שינוי הלכה בעניין אזרחי או פלילי, יועבר העניין לחמישה שופטים או יותר ויידרש רוב מיוחד, של ארבע מול אחד או שמונה מול אחד".

עו"ד ענבל רובינשטיין, הסנגורית הציבורית לשעבר, תומכת במגוון דעות בקרב השופטים, ואולם לדבריה "כאשר שופט אחד מתוך שלושה מחליט לזכות ישנה בהרשעה הזו ספק סביר".

פרופ' עמנואל גרוס מאוניברסיטת חיפה הסכים עם רובינשטיין ואמר כי "אם לאחד מהשופטים יש ספק והוא אינו מסכים, אין אפשרות לקבוע מעבר לספק סביר שהנאשם עשה את מה שעשה. יש לנו רק שני שליש מתוך המאה שמחליטים בדבר אשמתו של האדם. אבל המתמטיקה שלנו אחרת, לא אומרים שאין 100%, אלא ששניים זה יותר מאחד. לדעתי יש כאן החטאה לא צודקת של מציאת האמת העובדתית".

בסיכום המושב אמר השופט דנציגר: "נכון שיש התייעצויות ויש חילופי דברים בין שופטים, אבל מניסיוני בשנים האחרונות, השיח הזה אינו של הכתבה או לחץ, ויש לכך חשיבות עצומה. לא צריכים להיבהל מכך שיש אנשים שיש להם דעה שונה מדעת הרוב, וגם לא מכך שיש לפעמים רוב על חודו של קול. מה שחשוב זה שיש שופטים שיכריעו על פי השקפת עולמם המשפטית, מפני שרק בדרך הזו יהיה בסופו של דבר דין שיהיה מקובל על האוכלוסייה כולה ולא רק חלק ממנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#