עו"ד יעקב כהן: "ללדור כדאי להקשיב לביקורת של בכירי הפרקליטות לשעבר" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עו"ד יעקב כהן: "ללדור כדאי להקשיב לביקורת של בכירי הפרקליטות לשעבר"

מילא שורת תפקידים בכירים בפרקליטות, ניהל לצד לדור, המכהן כיום כפרקליט המדינה, את המשפט הכלכלי החשוב בתולדות ישראל, ופרש בגיל 50 כדי לעסוק ביישוב סכסוכים ■ בראיון ראשון הוא טוען כי הסדר הטיעון עם גאידמק בתיק הלבנת ההון היה שגוי, ותוהה אם ה"השגחה" של רשות ני"ע על פרקליטות מיסוי כלכלה מוצדקת

עו"ד יעקב כהן היה שותף לניהול משפט הבנקאים בשנות ה-90 - המשפט הכלכלי החשוב בתולדות המדינה, ועמד בראש שתי פרקליטויות מחוז בעלות השפעה כלכלית. ואולם, אף כי יכול היה להתמודד ואולי אף להתמנות לתפקיד פרקליט המדינה, החליט לפני שש שנים לפרוש, כשהוא בן 50 בלבד.

ב-1996, עוד בטרם מלאו לו 40, מונה כהן לתפקיד פרקליט מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). "לראשונה שערי הלבן עזר לי", אומר כהן, שלכל אורך הקריירה שלו בחר להישאר מחוץ לאור הזרקורים, וזו הפעם הראשונה שבה הוא מתראיין לתקשורת. "עוד לא הייתי בן 40, וכבר היה לי שיער לבן. אני מאמין שאנשים צריכים להגיע לתפקיד בשלים יותר ממה שאני הייתי אז".

כהן מילא את התפקיד במשך כחמש שנים, והתיק הזכור לו ביותר הוא דווקא הכישלון במשפט החשבוניות הפיקטיביות של אהוד אולמרט. אולמרט היה אז גזבר הליכוד, והואשם בכך שנתן יד לגיוס תרומות לליכוד באמצעות מתן חשבוניות פיקטיביות לתורמים. כתב האישום נגד אולמרט הוגש ב-1996 בהוראת היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, לאחר שבעלי תפקידים אחרים בליכוד, ובראשם הגזבר הנוסף מנחם עצמון, הורשעו בפרשה, והשופט שדן בעניינם תמה מדוע אולמרט לא הועמד לדין יחד עם עמיתיו לניהול הכספים.

המשפט הסתיים בזיכוי מחמת הספק על ידי השופט המחוזי עודד מודריק. זה היה אחד משורת זיכויים באותה תקופה, שעוררו מחלוקת משום שהתאפיינו בכך שהסירו את האחריות מדמויות פוליטיות בכירות, בנימוק שאלה פעלו ללא כוונה פלילית.

"אף על פי שהזיכוי היה לא קל מבחינתנו, אני קיבלתי את זה, כי בית המשפט אומר את דברו, גם אם אנחנו חושבים שזה לא נכון", אומר כהן. "החינוך העיקרי שקיבלתי בפרקליטות זה לכבד את הפסיקה. אם הפרקליטות מתווכחת, אז למה שאחרים יכבדו את בית המשפט?"

האם זה לא אחד המקרים שגרמו לאולמרט להרגיש שהוא יכול לחמוק מאחריות?

"היו שאמרו שבית המשפט שזיכה את אולמרט גרם לו לחשוב שהוא יכול להמשיך להתנהל בחוסר זהירות. אני דווקא לא חושב כך. אני חושב שמי שעבר חוויה של ניהול תיק פלילי, לא רוצה לעבור חוויה כזו פעם נוספת. בעיני, זו חוויה בלתי נסבלת. זה פשטני מדי לחשוב שמי שזוכה פעם אחת, מאמין שהוא חסין".

פרקליטות מיסוי וכלכלה היא גוף ייחודי בפרקליטות, משום שהיא מורכבת ממחלקת מיסוי העוסקת בתחום עבירות המס, וממחלקת ניירות ערך, שפרקליטיה הם למעשה עובדי הרשות לניירות ערך ולא עובדי הפרקליטות. מצב זה גרם לכך שמנהלת מחלקת ניירות ערך, עו"ד אורלי דורון, לא הורשתה להתמודד באחרונה על תפקיד פרקליטת המחוז.

"במקור הפרקליטות הזו הוקמה למלחמה בהון השחור", מסביר כהן. "בהמשך הדרך נתנה רשות ניירות ערך משאבים כדי לטפל בעבירות על חוק ניירות ערך. הרשות היתה זו שחקרה את התיקים ומימנה את הפרקליטים במישרין, והיא רצתה לשמר את מעמדה כגורם קובע. הפרקליטות היתה צריכה תמיד לנהל דיאלוג מול הרשות. בפרקליטויות אחרות הגורם החוקר רק משגר את התיק. הרשות עשתה סוג של פיקוח והשגחה. ידעתי להסתדר עם זה, אבל אני לא בטוח שזה המודל הנכון".

את כהן ירשה כפרקליטת מיסוי וכלכלה עו"ד אלה רובינק. בחודש שעבר פרשה גם היא. התקשורת מיתגה את רובינק כפרקליטה שמנהלת מאבקים עקרוניים על גבם של נאשמי צווארון לבן. רובינק לא פונקה בתפקיד. הכותרת "עוד זיכוי לפרקליטות" היתה שכיחה בקדנציה שלה.

איך אתה מתייחס לטענה שלפיה רובינק התעקשה להגיש כתבי אישום בתיקים עקרוניים, ובגלל זה הרבה פעמים הפסידה מול נאשמים עתירי ממון?

"אני מאמין ביושרה ובמקצועיות של רובינק ושל הפרקליטות. בעבירות צווארון לבן התיקים מורכבים יותר, והרבה מעשים יכולים להתפרש כך או אחרת. במרבית התיקים בחומר הראשוני שיש לפרקליטות יש בסיס להגשת כתב אישום, ולא ניתן בשלב הראשון לסגור את התיק. יכול להיות שצריך לקבל הכרעות נכונות יותר בהמשך הדרך. אם מגיעים למסקנה שסביר להניח שהתיק עומד להסתיים בזיכוי, אז תודו בזה. זה מכובד יותר".

כהן רומז למשפט הלבנת ההון בבנק הפועלים. בתיק הזה הגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה כתבי אישום בעבירות הלבנת הון בין היתר נגד ארקדי גאידמק ואיש העסקים נחום גלמור. גלמור הואשם שהיה "איש קש" של גאידמק לצורך רכישת חברה הולנדית. התיק הסתיים באחרונה בהסדר טיעון, שבו הוחלפו עבירות הלבנת ההון בעבירות קלות ואזוטריות ובנכונות של גאידמק וגלמור לשלם למדינה מעין תרומה.

הסניגורים בתיק מתחו ביקורת קשה על חוסר הנכונות של המדינה לסגת מכתב האישום לחלוטין. פרקליט המדינה משה לדור הפיץ בתגובה מכתב לפרקליטות, ובו גיבה את החלטות הפרקליטות וטען שהתיק הביא להעלאת רף ההתנהגות במאבק בהלבנת הון.

כהן ייעץ בשלב מסוים לגלמור, אם כי לא ייצג אותו בבית המשפט. לדבריו, "עורכי הדין נבות תלצור, ז'ק חן ואנוכי, אמרנו לפרקליטות שהתיק הזה לא ייגמר בהרשעה בעבירות של הלבנת הון או קבלת דבר במרמה", הוא רומז על דעתו לגבי ניהול המשפט.

לכהן ביקורת חריפה יותר על הסמכות המוסרית שנטלה לעצמה הפרקליטות לקבל מעין תרומה מגאידמק וגלמור. "אני לא בטוח שזה מהלך נכון של המדינה. אני יודע כמה גופים שתומכים בנזקקים נלחמים על תקציבים. התוצאה של 6 מיליון השקל ששני האנשים האלה תרמו למדינת ישראל, היא שכסף שהיה מגיע לגופים נזקקים הגיע למלחמה בהלבנת הון".

כהן רומז לכך שגאידמק החליט להקטין את הסכום שהקציב לתרומות לנזקקים בגלל תוצאת המשפט. "שמעתי על כך מאדם אחר, שלא היה הלקוח שלי. הדבר הכי חשוב שאדם עושה זה הרצון לתת צדקה - ולקחו ממנו את הדבר הזה. חבל. אם המדינה חושבת שצריך להילחם בהלבנת הון, המדינה צריכה לממן זאת מתקציבה ולא מתרומות".

תיק פלילי 524/90

כהן התגלגל לפרקליטות באקראי. "כשקיבלתי את הרישיון, הלכתי ללשכת התעסוקה ושאלתי איפה יש עבודה בתור עורך דין. אמרו לי שיש עבודה בבזק או במינהל מקרקעי ישראל. שאלתי 'בזק זה אלה מהטלפונים?' ואז הלכתי למינהל". זמן מה לאחר מכן התמודד במכרז שפורסם לתפקיד בפרקליטות המדינה. "התקשרתי אל מי שהיה אחראי על המכרז, סמנכ"ל משרד המשפטים. שאלתי 'זה מכרז תפור?' ואמרו לי 'מה פתאום'. כמובן שלא זכיתי. הגעתי שלישי בתור, אחרי שני אלה שזכו. זמן מה לאחר מכן התקשר אלי פרקליט המדינה דאז, יונה בלטמן, שנפטר באחרונה, ואמר שאליקים רובינשטיין מונה להיות ציר בוושינגטון וכי רעייתו מרים שהיתה בפרקליטות נוסעת עמו, ושאל אם אהיה מוכן לבוא לשנה. באתי בשמחה וביראה".

על מרים רובינשטיין, שהיתה מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות, ולאה מרגלית, שהיתה מנהלת מחלקת המסים, אומר כהן שהן היו "מורות הדרך" שלו. ובאמת, 11 שנים עסק כהן בעיקר בתיקים אזרחיים, למעט תיק פלילי אחד - אבל התיק הפלילי הזה נחקק בתולדות הכלכלה בישראל. זהו משפט ויסות מניות הבנקים. ב-1990 מונה כהן לפרקליט מספר שתיים בתיק, לצדו של פרקליט מבטיח שחזר משהות בחו"ל - משה לדור.

משפט הבנקאים נולד בעקבות ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של שופט בית המשפט העליון משה בייסקי, שחקרה את ויסות מניות הבנקים. הוויסות הסתיים ב-1983 בקריסת מניות הבנקים וחייב את המדינה לחלצם. למרות המלצותיה החמורות של הוועדה, החליט היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, יוסף חריש, שלא להעמיד לדין את הבנקאים או את הבנקים. באופן חסר תקדים, בג"ץ התערב וכפה על המדינה להגיש כתב אישום.

כהן: "בג"ץ נתן הוראה להגיש את כתב האישום בדיוק כשהתובעת בתיק, עו"ד ברכה אופיר-תום, התמנתה לשיפוט. זה היה תיק גדול, ופרקליטת המדינה דורית ביניש, שבדיוק מונתה אז, לא כל כך ידעה מה לעשות. לדור חזר משנה של לימודים בחו"ל ומונה להיות מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות. הוא היה המנהל הראשון של המחלקה והקים אותה. למעשה, התיק הזה היה המחלקה הכלכלית. לדור עבד רק עליו.

"לדור ביקש ממני להצטרף. הצעתי שנקבע לעצמנו יעד, שהתיק יוגש עד סוף השנה. החומר היה עצום. היו לנו טיוטות כתב אישום שהכינה אופיר-תום. בסוף גיבשנו כתב אישום אחד, שהוגש ב-31 בדצמבר באותה שנה. תיק פלילי 524/90".

בתיק הבנקאים היו 22 נאשמים - ארבעת הבנקים הגדולים (למעט הבינלאומי) ורואי החשבון החיצוניים. כל נאשם הצטייד בשניים או שלושה סניגורים, ובהם בכירי עורכי הדין במדינה. "אני חשבתי שהעובדה שהמדינה הופיעה בצניעות, פעלה לטובתנו", נזכר כהן.

כתב האישום נגד ראשי הבנקים כלל שלושה מרכיבים עיקריים. ראשי הבנקים הואשמו בעבירות על פקודת הבנקאות בכך שגרמו לציבור לחשוב שמניות הבנקים לא יכולות לרדת. "פרט האישום הראשון והחשוב היה ניהול באופן הפוגע ביכולת התאגיד לקיים את התחייבויותיו. התזה של כתב האישום היתה שלקחו מניות והפכו אותם בעיני הציבור לאג"ח. אם הציבור חושב שזה אג"ח, אז הבנקים נהפכו למעשה לחדלי פירעון עקב הניהול. אם זה לא נכון, ומניות הבנקים אינן אג"ח, אז רימו את הציבור", משחזר כהן.

הרכיב השני בכתב האישום, לדברי כהן, היה קבלת דבר במרמה: "היו לנו 50-60 לקוחות שפנו אליהם והציגו להם את המניות כבטוחות וחסרות סיכון, ובגלל זה הם קנו אותן". הרכיב השלישי בתיק היה חשבונאי: "הציגו את המניות בצורה כוזבת בדו"חות ובתשקיפים".

אתה מדקלם את זה כאילו זה היה אתמול.

"לא דיברתי על התיק מעולם".

מה החשיבות של התיק הזה במבט לאחור, לאחר 22 שנה?

"זו היתה הפעם הראשונה שהמדינה היתה מוכנה - או אולי אנוסה על פי בג"ץ - לנהל תיק מול כל האליטה הכלכלית של ישראל. זה לא כל כך עניין של אומץ, כי הרי המדינה לא כל כך רצתה להגיש את התיק הזה, אבל מרגע שבג"ץ אמר את דברו, המדינה לא מיצמצה. אני שומע לא אחת שהמדינה לא מקיימת את מה שבג"ץ אומר לה. במקרה הזה הפרקליטות עשתה את המיטב. אני חושב שבתיק הבנקים הקימו את התחום הפלילי-כלכלי במדינת ישראל".

בתיק הבנקאים נדונה בראשונה הטענה של "הגנה מן הצדק". הנאשמים טענו כי פעלו בידיעת הרשויות. לדברי כהן, "אילולי קביעת בג"ץ שיש להגיש כתב אישום, יכול להיות שבית המשפט היה מתלבט יותר בטענה הזו". מצד שני, הוא מעיר כי "זה התיק שגרם את הנזק הכלכלי הגדול ביותר למדינת ישראל. דיברו על 7 מיליארד דולר. לכן אני לא בטוח שטענת הגנה מן הצדק היתה מתקבלת".

לדור וכהן עמדו כבר אז בפני דילמות של שימוש במשפט הפלילי ככלי לחינוך מנהלים. כהן: "אחד הנאשמים בתיק היה אדם שהתמנה לתפקידו בשלב שבו הוויסות של המניות היה בשיאו. מי שהיה מחליט לשים ברקס לוויסות בשלב הזה, היה מפיל את הבנק שלו ראשון. התלבטנו בשאלה זו, והגענו למסקנה שאדם כזה היה צריך שלא להעצים את הוויסות, ואם הוא חושב שאינו יכול לעשות דבר, עליו להניח את המפתחות".

השופטת מרים נאור, אז בבית המשפט המחוזי בירושלים (וכיום בבית המשפט העליון), ניהלה את המשפט. "היא הגיבורה הגדולה של התיק", קובע כהן. "היתה לה תאונה, ובחלק מהזמן היא ניהלה את התיק על קביים. עמדתי נפעם. היא ידעה טוב יותר מכולנו את התיק". נאור הרשיעה את שורת הנאשמים. בערעור לבית המשפט העליון, שנדון בהרכב של חמישה שופטים, בוטלו חלק מההרשעות וחלק נותרו על כנן.

בוא נדבר על משה לדור. הוא נתפש כסמן ימני לוחמני בתיקים כלכליים וציבוריים.

"אני חושב שיש שני לדורים. לדור בתיק שהוא דן בו, הוא מאוד מאוזן ושקול, אבל יש גם לדור כמנהיג מקצועי. אני חושב שכמנהיג הוא רוצה להיות מוביל ולא מובל".

כהן נזכר באימרה "מי שיש בידו פטיש, חושב שכל מה שסביבו זה מסמרים". לדבריו, "לדור רואה את ההובלה שלו בתחום הפלילי בדרך זו, כי אין לו כלי עבודה אחר מלבד הכלי הפלילי. מנהיג צריך להבין שגם אם הוא יודע להזהיר את עצמו מפני השימוש בכלי התקיף שבידיו, המדיניות שלו מקרינה למטה, ולמטה רצים עם זה יותר קדימה ממה שרוח המפקד כיוונה אליו".

לפני כעשור עבר כהן מתפקיד פרקליט מיסוי וכלכלה לכהונת פרקליט מחוז תל אביב (אזרחי), ולאחר שש שנים נוספות פרש לגמלאות.

למה לא התמודדת על תפקיד פרקליט המדינה?

"כי הודעתי לכל הסביבה שלי שבגיל 50 אפרוש. אני פתרן באופי, פותר סכסוכים. אני עוסק ביישוב סכסוכים, ואת זה אני הכי אוהב".

בשנים האחרונות פרשו לא מעט בכירים בפרקליטות, וכהן מרגיש שבפרקליטות לא מקשיבים להם. "יש כיום כ-30 אנשים שסיימו תפקידים של פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות. כל אחד מהם יכול היה להיות פרקליט מדינה, כי בסופו של דבר השאלה מי מתמנה לפרקליט המדינה תלויה בצירוף נסיבות כזה או אחר. אני חושב שצריך להקשיב למה שהם אומרים. כשהם מעירים משהו למערכת, הם אומרים את זה בדם לבם.

"אני קורא למערכת להיעזר באנשים האלה", אומר כהן. "אם האמנת להם כשהם היו בתוך המערכת, אין סיבה לא להקשיב להם גם כשהם אומרים משהו מחוץ למערכת. הם לא חורשי רעת הפרקליטות. הצעתי את זה ללדור. הוא אמר שזה רעיון מצוין, אבל לא עשה עם זה דבר".

לא נגמל מ"החיידק הציבורי"

>> שש שנים לאחר פרישתו מהפרקליטות מצטרף עו"ד יעקב כהן כשותף למשרד עורכי הדין התל אביבי שנהב קונפורטי שביט, בעקבות חברו עו"ד ירון שביט, אחד השותפים המייסדים.

כהן ירכז את תחום המשפט הציבורי במשרד. כיום מונה המשרד כ-20 עורכי דין ויש לו שלוחות בצפון ובדרום, שמעניקות שירותים משפטיים ייחודיים לפריפריה, בין היתר בנדל"ן, בהיי-טק ובאנרגיה ירוקה.

"החיידק הציבורי" לא עזב את כהן. הוא משמש יו"ר הוועדה לאישור מינויים בדירקטוריונים של תאגידים עירוניים, יו"ר ועדת הערר לעניין הקפאת הבנייה בשטחים, ועוסק גם בתיקי גישור שהמדינה צד להם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#