הפיצוי והמס

אמנון רפאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמנון רפאל

>> מה דין פיצוי שמקבל בעל מפעל מחברת ביטוח, כאשר מפעלו נשרף? על מדוכה זו ישב בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין תופאפ תעשיות. לשיטתו, יש לבדוק את מהות הפיצוי. הכלל הוא, כי דין הפיצוי כדין הפרצה שהוא בא לסתום. לכן, כשהפיצוי בא במקום תקבול שהיה מהווה הכנסה רגילה, דינו כדין אותה הכנסה והוא ימוסה בהתאם. כשהפיצוי בא במקום רווח הון, הוא ימוסה ככזה.

כשנשרף מפעל, רואים את המכונות ואת הציוד כאילו נמכרו על ידי בעליו לצד שלישי, בתמורה לדמי הביטוח. כלל זה נובע מהגדרת "המכירה" שבפקודת מס הכנסה, לגבי רווחי הון, שכוללת "כל פעולה או אירוע אחרים שבעקבותם יצא נכס בדרך כלשהי מרשותו של אדם". כשהמפעל נשרף, יוצאים הציוד והמכונות מרשותו ובכך נעשית "מכירה" לצורך מס רווחי הון.

תופאפ קיבלה גם פיצוי נוסף, שהשתמשה בו לצורכי כיסוי הוצאות שונות במסגרת עסקה. נותרה יתרה מפיצויים אלה ששילמה לה חברת הביטוח והשאלה היתה, מה דינה. בית המשפט החליט, כי יתרה זו באה לפצות בגין הוצאות רגילות שתופאפ היתה אמורה לעמוד בהן ולפיכך, דינן כדין הכנסה רגילה לכל דבר ועניין.

אך לא כל פיצוי חייב במס. בפרשת ברבון גילו שני בעליו של מגרש כי במגרש הגובל במגרשם, החלו עבודות בנייה, שכרכו בחובן החדרת "עוגנים" בתוך מגרשם, כדי לתמוך בקיר שהלך ונבנה במגרש השכן. הם פנו בבקשה לצו מניעה ובמסגרת ההליך המשפטי, השיגו את הסכמת הבונים להימנע מהחדרת העוגנים למגרשם. בהמשך, עתרו בעלי המגרש לקבלת צו הצהרתי, לפיו תוכנית בניין הערים, שמכוחה הוענק היתר הבנייה למגרש השכן, בטלה או, לחילופין, כי תישמע התנגדותם לאותה תוכנית.

במסגרת הליכים אלה, הושגה פשרה, על פיה מונה מהנדס, שקבע את סכום ההוצאות שנחסכו לבונים בהשתמשם בעוגנים שהוחדרו למגרש. סכום זה שימש את בית המשפט לקבוע, על דרך הפשרה, כי חלקו ישולם על ידי הבונים לבעלי המגרש.

שלטונות המס ראו בסכום שקיבלו הנישומים הכנסה משימוש בקרקע. לחילופין, טענו, כי דובר בהכנסה "מכל מקור אחר" או ברווח הון ממכירת זכויות בקרקע.

בבית המשפט המחוזי נקבע, כי הנישומים לא קיבלו הכנסה משימוש במקרקעין, אך נמצא, כי בהסכמתם להשאיר את העוגנים במגרש שלהם, העניקו "זיקת הנאה" לבונים. לדעת בית המשפט, יצירת זיקת הנאה היתה בגדר מכירת זכות ראויה, הבאה בגדר מכירה של נכס הון לצורך מס רווחי הון ועל כן, חייבת במס זה.

הנישומים הגישו ערעור לבית המשפט העליון ובו התהפכה הקערה על פיה. העליון המליץ לפרקליטות המדינה לקבל את הערעור, מבלי שיהיה צורך לכתוב פסק דין בעניין זה.

הערות השופטים כוונו לכך, שהסכום שהתקבל על ידי הנישומים, היה בגדר פיצוי, הגם שחושב על דרך של חיסכון בהוצאות של הבונים וכי לא היה מקום למסות את אותו פיצוי, בכל דרך שהיא. לא ניתן פסק דין מנומק, משום שהפרקליטות הסכימה לקבל את ערעור הנישומים והעליון קבע כי על המדינה להשיב לנישומים כל מה ששילמו בשל פסק הדין של המחוזי.

-

הכותבים הם שותפים במשרד א. רפאל ושות' עורכי דין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker