משפט ונשים: שיעור השופטות 51%; במשרדים פרטיים רק 22% שותפות

בדיקה שנערכה בקרב 150 המשרדים הגדולים מעלה כי בראש 13% מהמשרדים עומדת אשה ■ "מדדי הקידום במשרדים הפרטיים פוגעים בקידום נשים, למשרד פרטי אין אחריות ציבורית ובדרך כלל אין תודעת שוויון"

הילה רז
הילה רז

בישיבות השותפים שנערכות בפירמות עורכי הדין הגדולות לא חסר כמעט דבר. הכיבוד מושקע במיוחד, האביזרים הטכנולוגיים פועלים היטב, כסאות המנהלים מותאמים ברכות לתנוחת היושב, שולחנות העץ בוהקים מניקיון והנוף לים התיכון שנשקף מהחלונות במגדלים התל אביביים משרה רוגע. אלא שדבר אחד בכל זאת חסר - נשים. בעיקר נשים שותפות.

בדיקה שערכה חברת המידע העסקי BDI COFACE לרגל יום האישה הבינלאומי בקרב 150 משרדי עורכי הדין המובילים בדירוג Bdicode מעלה כי 22% מהשותפים במשרדי עורכי הדין בישראל הן נשים. שיעור המשרדים שבראשם עומדת אישה הוא כ-13% בלבד.

מין המשרד

בהשוואה לארה"ב - לפירמות התל אביביות יש עוד לאן להידרדר. נתונים שמתפרסמים באתר האינטרנט של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל האמריקאית מצביעים על כך ששיעור השותפות במשרדים נמוך מזה שבישראל - 19%.

שיעור זהה נמצא גם בקרב חברי ההנהלה והוועד המנהל של הפירמות. שיעור הנשים בקרב ועדות השכר בפירמות האמריקאיות הוא 35% ושיעור הנשים השכירות במשרדי עורכי הדין האמריקאיים הוא 45%.

להבדיל מהמגזר הפרטי, בדיקה של שיעור הנשים במשרות שיפוט מראה שבמגזר הציבורי השוויון מתקיים. שיעור השופטות בישראל הוא כ-51%, בדומה לשיעור הנשים באוכלוסיה. הנתונים מראים שככל שעולים בערכאת השיפוט - שיעור הנשים קטן.

מין המשפט

בבתי משפט השלום, שיעור השופטות הוא 53%; בבית המשפט המחוזי יורד שיעור הנשים ל-43%; ובבית המשפט העליון צונח הייצוג הנשי ל-27% בלבד מהשופטים. לאחר פרישתה של הנשיאה דורית ביניש, מספר השופטות הוא ארבע בלבד לעומת 11 גברים. שיעור השופטות הגבוה ביותר נמצא בבתי המשפט לענייני משפחה, כ-60%.

היחס ההפוך שלפיו ככל שעולים בדרגת השיפוט יורד הייצוג הנשי דומה ליחס שנמצא באקדמיה. ברוב מוסדות הלימוד בישראל שבהם ישנו חוג או פקולטה למשפטים קיים רוב נשי בקרב בוגרי התואר הראשון והשני. ואולם מגמת הרוב הנשי מתהפכת בקרב בוגרי תואר שלישי, שמרביתם עדיין גברים. הרוב הגברי נמצא גם בקרב חברי הסגל הזוטר ברוב מוסדות הלימוד ומתעצם כשבודקים את שיעור חברי הסגל הבכיר במרבית מוסדות ההשכלה הגבוהה.

"הטיות והטעיות"

ד"ר יפעת ביטון, מומחית לשוויון, מרצה בכירה בבית הספר למשפטים על שם שטריקס במכללה למינהל, סבורה כי "הנתונים חושפים את ההטיות וההטעיות של התפיסה הליברלית דמוקרטית שמדברת על כוחות השוק כמשהו קדוש שאסור להתערב בו. לכאורה, ניתן לומר שעריכת הדין מצריכה יותר אגרסיביות, ולכן נשים מצליחות פחות להשתחל לעמדות בכירות, אבל שיעור הנשים השוויוני במגזר הציבורי, בשיפוט ובמשרד המשפטים, מוכיח שקיימת הטיה בשוק הפרטי".

ביטון מציינת כי "למשרד פרטי אין אחריות ציבורית ובדרך כלל אין תודעת שוויון. זאת, לעומת למשרד המשפטים, שבו יש יותר אחריות חברתית לעיקרון השוויון - ולכן רואים ייצוג אחר לגמרי לנשים".

פרופ' יפעת ביטוןצילום: מיכאל אפריאט

במשרדים הפרטיים, מאבחנת ביטון, הכשל המרכזי הוא באופן שבו מעוצבות המשרות ואופן הקידום. לדבריה "מדדי קידום של עורכי דין במשרדים הפרטיים שמבוססים על מספר הלקוחות שעורך דין מביא למשרד כשיקול מכריע להציע שותפות לעו"ד פוגע בנשים. הקשרים החברתיים של אשה פוגעים לעתים ביכולתה להביא לקוחות מסחריים למשרד. גברים מביאים חברים מהמילואים, הם נמצאים פחות בבית עם הילדים - ולכן יש להם אפשרות ליצור קשרים חברתיים רבים יותר שמבוססים על חברות עסקית".

ביטון מציינת כי מחקרים מראים שהעולם העסקי נשלט על ידי גברים. היא מזכירה מחקר שהראה שכאשר גבר ואשה ישבו בפגישה עסקית עם איש עסקים, הוא פנה רוב הזמן אל הגבר. מחקר אחר הראה שכאשר שלחו אימייל עסקי שעליו היו חתומים גבר ואשה - התשובה נשלחה לרוב רק לגבר. "פירמות עורכי הדין מחוברות בחבל הטבור לעולם העסקים, ואנחנו רואים איך המנגנונים מזינים אחד את השני", היא אומרת.

גורם נוסף אותו מונה ביטון לאי קידום הנשים במשרדים הפרטיים טמון במסלולי ההתקדמות וההערכה במשרדים, שנשענים על שביעות רצון כללית, היחס האישי של שותף בכיר לעו"ד שכיר והקירבה שנוצרה בין השותף לשכיר. הקריטריונים העמומים, היא מבהירה, פוגעים בקידום נשים.

לדבריה, "מחקרים שנעשו על שוק העבודה ועל דפוסי קידום בו גילו שככל שהקריטריונים עמומים יותר - נשים פחות נהנות מקידום ופחות יכולות להילחם. הן מקבלות זאת כגזרה משמים".

פרופ' פרנסס רדאי

לגבי הייצוג הנשי השוויוני בקרב שופטים מציינת ביטון כי "שופטות עובדות מאוד קשה, הן לוקחות עבודה הביתה. הנתון מוכיח שכשנותנים להן את האפשרות באמת להתקדם, הן לוקחות אותה. המגזר הפרטי לא נותן להן מספיק הזדמנויות והוא רווי בדעות קדומות". ביטון מזכירה כי עדיין אין נתונים מספקים בנוגע לזהות של הנשים הבכירות במשרדים הפרטיים. "גם בתוך קבוצת הנשים, ישנן קבוצות שונות של נשים מוחלשות, דוגמת ערביות, מזרחיות ואתיופיות, שעבורן גם סטטיסטיקות כאלה הן חלום מתוק" היא אומרת.

"מתקדמים ביחס לאמריקאים"

פרופ' פרנסס רדאי מבית הספר למשפטים במכללה למינהל מסבירה בהתייחס לנתונים שלפיהם מצב הנשים המשפטניות בארה"ב גרוע יותר כי "אנחנו מתקדמים יחסית לשוק האמריקאי בתחום השוויון במקצוע המשפטי. לנו היתה שופטת בבית המשפט העליון עשרים שנה לפני שלאמריקאים היתה שופטת בעליון. ישראל קידמה מראשיתה את דמות החלוצה, העובדת, החיילת. היה אתוס של שוויון לנשים במדינה, זה מתאים למדינות שקמו אחרי מהפכה. ואולם בתחומי אחרים, דוגמת דיני משפחה, אנחנו בפיגור".

תהילה ינאיצילום: יח"צ

תהילה ינאי, מנכ"ל משותפת בחברת BDI COFACE, מציינת כי "באופן מסורתי, אנו רואים יותר גברים שמקודמים לעמדות הבכירות במשרדים הגדולים. אמנם בשנים האחרונות מתברגות יותר עורכות דין לעמדות המפתח במשרדים, אך עדיין הפערים גדולים ביחס למספר עורכות הדין המועסקות במשרדים". לדברי ינאי, "ייתכן שהקושי של נשים להתברג לעמדות הבכירות בתוך הארגונים הוא אחת הסיבות לגידול במגמה של הקמת משרדים עצמאיים על ידי עורכות דין נשים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ